ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר
דף ל.
במתניתן מת הנשוי נכרית וכו' עשה בה מאמר: במהרש"א הקשה מאי אריא משום אחות אשה תיפוק לי' משום אשת ב' מתים והניח בקושיא, ולענ"ד י"ל שהרי גם על משנה זו יש לדייק כדפריך על מתניתן קמא טעמא דעבד בה מאמר וכו' וצריך לתרץ אין זיקה כרב נחמן או קמ"ל לאפוקי מב"ש כדאמרינן לרב אשי לקמן דא"ל שהרי זה כבר ממשנה קמא שמעינן דאין זיק' אפילו בחד כש"כ במתניתן זו שהיא זיקה לתרי וכן לאפוקי מב"ש כבר שמעינן ממשנה קמא וכה"ג הקשו גם התוספ' לעיל (י"ח.) ולא שייך בזה תירוצם שם דלק"מ שהרי אמרינן בגמרא דהך משנה נשנה בתחלה ומשנה לא זזה ממקומה, ולפ"ז מתורץ קושית המהרש"א די"ל דנקט לענין אחיות להשמיענו דאין זיקה ודבעינן מאמר דוקא דזה לא הוי שמעינן אי הוי נקט באשת ב' מתים גרידא דאז ה"א דלעולם יש זיקה ואפילו הכי בעינן מאמר דוקא דמשום זיקה לא הוי אשת ב' מתים כמו שכתב רש"י לקמן (ע"ב) וכן לרב אשי דקאמר דרצה התנא להשמיענו לאפוקי מב"ש א"ש דא"ל דאפילו מאמר קינה מכ"מ מאשת ב' מתים חולצת דז"א דאי מאמר קינה ק"ג גם אשת ב' מתים לא הוי דמטעם זה באמת פליג ר"ש לקמן (ל"א:):
שם ברש"י ד"ה אמר לך ר"א. הואיל וערוה על בעלה לבדה הוית רמיא: הא דהוצרך לכך שהרי גם אם על האח האחר ג"כ רמיא מכ"מ הוית צרתה בזיקה דהא רב אשי ס"ל יש זיקה אפילו בב' אחי י"ל דהרי רש"י כתב לעיל בד"ה טעמא דבלא כנסה לבסוף לא נחשבה ע"י זיקה כאשתו ע"ש, ונראה שרצה לתרץ בזה קושית התוספ' בד"ה זאת שהקשו היאך נסבה המגרש ע"ש, ולדבריו א"ש דדוקא היכי דנשאה לבסוף בזה כבר היתה כנשואה מדרבנן ע"י זיקה כנלענ"ד דעת רש"י, ואף דלקמן (ע"ב) ד"ה זו היא משמע דעת רש"י דאי יש זיקה אפילו לא נשאה היא ככנוסה י"ל דשם לא כתב כן רק לרבא דמטעם זה באמת חולק על רב אשי ועיין ברשב"א ולכן ה"נ נימא כיון דלא כנס את הערו' לבסוף שהרי בלא כנס ובלא עשה בה מאמר קיימינן השתא א"כ לא נחשוב הערו' כאשתו משום זיקה לבד ולא תהי' הנכרית כצרת ערו' ותתייבם לאח הראשון וא"כ מה קשה על רב אשי מהא דר' נחמן, ולכן כתב רש"י דהכא אפילו בלא כנס לבסוף ג"כ ע"כ נחשבת כאשתו ע"י זיקה כיון דלפניו לבד הוית רמיא דחילוק זה בין כנס לבסוף או לא לא שייך רק בב' אחים דלא שייך לחשבה ככנוסה לשנים רק לזה שנשאה והוברר למפרע שהיתה זקוקה לו וכסברת הרשב"א שהבאתי לעיל אבל לאח אחר אם יש זיקה אפילו לא כנסה לבסוף חשיבה ככנוסה:
בתוספ' ד"ה אמר ר"נ. תימא שלא דקדק: מה שי"ל בזה כתבתי לעיל (דף י"ח) ע"ש:
בד"ה דחביבה. דחק לומר כן: גם על מתניתן דלקמן (ל"ב.) דמשני הגמרא כן צריך לומר כן מהך טעמא, אכן הריטב"א כתב כאן טעם אחר דלא קאמר זוצל"ז דא"כ ה"ל לערבינהו ולתנינהו ולא ה"ל להאריך למיתני ב' פעמים ג' אחים נשואים ב' אחיות ע"ש, אכן לפ"ז אכתי יקשה על מתניתן דלקמן דלא הוי מצי למיערב ולמיתני עם מתניתן דהכא ולכן ע"כ צ"ל כתי' התוספ':
בד"ה ונאסרה. דנכרית נמי מחסרא: מה דפשיטא בזה להתוספ' מסופק להרמב"ם בפי' המשניות אי נכרית מתיבמת דנאסרה שעה א' אינו רק דרבנן או פטורה אפי' מן החליצה שהיא ערוה דאורייתא ומספק כתב דחולצת ולא מתיבמת אבל בחבורו חזר מזה וכתב בפשיטות דנכרית היא צרת אחות אשה שעה א' ולכן פטורה מן החליצה, ובאמת לא ידעתי מקום ספק בזה אחרי שרב אמר בפי' הרי היא כאשת אח שיש לה בנים וכן נראה בחבורו שמטעם זה כתב דערו' היא וכ"כ ג"כ בתוספ' חדשים, אבל ק"ל דלפ"ז מאי מקשה בגמר' מאי קמ"ל חנינא הרי טובא קמ"ל דממתניתן הי' אפשר לומר דרבנן היא קמ"ל רב שהיא ערוה דאורייתא, וי"ל ע"פ מש"כ התוספ' דלכך נקט ואחד נשוי נכרית להשמיענו דנכרית נמי אסירא א"כ כבר שמענו ממשנתנו ג"כ שהיא ערוה דאורייתא דאי לא"ה אין נכרית אסירא כמו צרת שניי' ולכן פריך שפיר מאי קמ"ל תנינא:
בא"ד. וקצת קשה שאינו מזכיר הצרה: אולי י"ל דרק בב' משנות הראשונות נקט הצרה משום דכל החילוק שבין כנס לעשה בה מאמר הוא רק לענין הצרה אי יוצאת בלא חליצה או לא אבל הכא לא צריך למינקט דפשיטא כיון שהיא נאסרה משום אחות אשה שצרתה נאסרה משוה צרת א"א ומכל מקום נקט ואחד נשיי נכרית איידי דנקט במשניות הראשונות כן כיון שלא צריך להאריך בלישנא:
בד"ה גירש. קשיא אמאי נקט ג' אחים: לולא דברי התוספ' הי' נלפענ"ד לומר דהא יש להבין איך קאמר במתניתן זו היא שאמרו וכו' צרותיהן מותרין איך אפשר לומר דבזה קאמרה מתניתן לעיל צרותיהן מותרות הא לעולם לא היו צרות שהרי גירש ואח"כ כנס ואפילו בזיקה לא היתה צרתה כיון דגרש ואח"כ מת ואיך קרא לה צרתה אבל י"ל דקרא להן כן משום דאשת אחי בעלה דיינינן לה לקמן (קי"ז.) לענין פסול עדות לה כצרתה ששונאה מפני שיראה שסופה להיות צרתה וכיון דכן ע"כ צריך לנקוט בג' אחים דבתרי אחים שאז הנכרית לא היתה יבמתה מעולם לא שייך לקראה צרתה ולא הי' יכול למימר זו היא שאמר וכו' צרותיהן מותרות:
בד"ה זאת אומרת. וא"ת והיאך נסבה המגרש: ק"ק אימא דבאמת באיסור נשאה, ולכאורה הי' אפשר לומר ע"פ מה שהקשה רש"י דתאסר לרב אשי מטעם אשת ב' מתים ותירץ דלא שייך אשת ב' מתים ע"י זיקה רק ע"י מאמר אכן אם כנס צרת אחות אשה בזיקה כיון דמדאורייתא זיקה לאו מידי הוא א"כ קדושיו קדושין מעליא ננהו ואשת השני היא אבל מדצרת א"א בזיקה היא א"כ מדרבנן ערוה הוא גבי' ולא תפסו בה קדושין ומזיקת הראשון נפלה לפניו ליבום וא"כ הוי זה כמו אשת ב' מתים ולא היתה מותרת לאח השלישי ולכן שפיר הוכיחו התוספ' דלא היתה אסורה למגרש, אכן אכתי יש לעיין דהטעם דאשת ב' מתים חולצת ולא מתייבמת מפרש לקמן (דף ל"ב) גזירה שמא יאמרו ב' יבמות הבאות מבית א' מתייבמות וזה לא שייך בזה, א"נ י"ל כיון דחשבינן כצרת אחות אשתו א"כ מדרבנן היא כערו' וכיון שנשאה באיסור הוי כשומרת יבם שזינתה דאסורה ליבמה לרב המנונא ואיך אמרינן במתניתן דנתגרשה צרתה מותרת הרי זינתה כשהיתה צרת אחות גרושתו ולכן לא ניחא להו להתוספ' לפרש דבאיסור נשאה ולעיל כבר כתבתי שרש"י תירץ קושיתם: