ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר
דף כא:
בגמרא אלא אימא כלת בתו: אכן בירושלמי קאמר רב בפי' דכלת בנו יש לו הפסק משום דהאיסור לא בא ע"י עצמו רק ע"י קידושין, גם מה שהקשו התוס' על ד' אמי דקאמר דאסרו כלת בתו משום כלת בנו מ"ט לא אסרינן משום כל שבנקבה ערו', בירושלמי באחת קאמר רב כן שמטעם זה אסרו כלת בתו מפני שבת בתו אסורה:
שם בת חורגתו ערוה הוי מצי למימר נמי בת חורגו ערוה שהיא בת בן אשתו ואשת בן חורגו מותר אלא דלפ"ז הוי צריך למיכפל אשת בן חורגו מותר בבת חורגו ובבת חורגתו, אכן אכתי לא ידעתי למה ניחא לי' למינקט בת חורגתו יותר מבת חורגו ועוד הוי מצי למינקט ג"כ אם חמיו ואם חמותו ערוה דהוי בת בנה ובת בתה ואשת אבי חמיו ואשת אבי חמותו מותרות. וצ"ל דלא רצה למיחשב כולהו כי רוכלא, שוב ראיתי בריטב"א שנראה מדבריו שגרם בגמרא בת חמותו ערוה אשת בן חמיו מותרת ודקדק דה"ל למינקטינהו בחדא אנפא ולומר אשת בן חמותו מותרת ותירץ דאיהו בעי למנקטינהו אתרווייהו ולכן ארכבה אתרי רכשי ע"ש ואף דגמרא דילן באמת כתובים תרווייהו מכ"מ לענין בת חורגתו צ"ל כדברי הריטב"א דקאמר אשת בן חורגו ולא אשת בן חורגתו, ובזה א"ש מה שדקדקנו בזה למה לא נקט תרווייהו:
שם ברש"י ד"ה אמרי לי. החוזים בכוכבים: בפסחים (דף קי"ג) פירש רש"י על כלדאי בעלי אוב והרשב"ם שם השיג עליו ופירש חוזים בכוכבים ולכאורה קשה ביותר שרש"י סתר דברי עצמו, והנה בתוספ' שבת (דף קנ"ו) הקשו ג"כ על רש"י שמסוגיא דשם משמע דהיינו חוזים בכוכבים וביותר הל"ל מדברי רש"י עצמם ממה שכתב הכא, אבל באמת נראה שאדרבא מסוגיא דשבת וסוגיא דהכא הוכיח רש"י פירושו בפסחים כיון ששם אמרינן דאין שואלים בכלדיים משום תמים תהי' וא"כ הסברא נותנת שאין לחוש לדבריהם דאל"כ ליכא תמימום ואעפ"כ ראינו בסוגיא דשבת והכא שחשו האמוראים לדברי הכלדיים לכן פי' רש"י דבחוזים בכוכבים באמת אין איסור לשאול ולחוש להם רק בבעלי אוב יש איסור וכ"נ ג"כ דעת הרמב"ם (ה' ע"ז פ' י"א) שלא הביא הך דאין שואלים בחוזים בכוכבים, ומה שהקשו הרשב"ם והתוספ' על רש"י שהרי בבעל אוב כבר מוזהר מכח אל תפנו י"ל לעבור בע' ול"ת:
בד"ה ואמינא. כלומר אהי' צריך לשאול: לכאורה אין חדוש בזה דפשיטא אם אינו יודע מעצמו שצריך לשאול, ולולא פי' רש"י הייתי מפרש דאפכא קאמר שזה הי' לו האות אם יהי' יודע מעצמו דבר זה אז חכם יהי' ואם יצטרך לשאול דבר זה אז לא יהי' חכם רק מקרי דרדקי ואולי שבאותו יום שאמרו לו הכלדיים כן שמע דבר זה מר' אמי ולכן הי' לו דבר זה לאות:
שם בתוספ' ד"ה לא אסרו. ולא מוקי לה בכלת בתו: בלא"ה הוי מצי להוכיח ג"כ מהא דלא מוקי באשת אחי האם מן האב ואשת אחי האב מן האם ואי משום דקתני הני בברייתא ומסתבר לי' דר"י בן שילא רצה לרבות דבר דלא קתני בברייתא וכדמשמע לישנא דגמרא דקאמרה לאו לאתויי' אשת אחי האם מן האם א"כ גם מכלת בתו לא מוכחים התוספ' מידי דגם היא קתני בפי' בברייתא:
בד"ה רב אשי אמר כדאמר פרק בתרא דיומא: פי' דשם (ע"ה) קאמר רבא ש"ח נח נפשי' דרב חסדא, ולולא דברי התוספ' הי' אפשר לומר דלאו תרתי הוי אלא שבימי ר"ח עדיין לא היו למרי בר איסק כלת בן וכלת בת שהי' עדיין בחור ובימי רב אשי כבר הי' זקן והי לו וכן משמע קצת דהיינו הך מרי בר איסק דר"א ודר"א דבדרב אשי קאמר אקלעו לבוסתני וגם בהך דרב חסדא קאמר שם אי צריך לפלוג לו ג"כ בבוסתני' משמע שהנך בוסתני היו דבר ידוע ומיוחד למרי בר איסק, וצריך לומר שדוחק הי' נראה להתוספ' שהי' מאריך ימים כ"כ, אכן לא ידעתי דוחק בזה ששמא בעת שמת רב חסדא כשר הי' דבא בא בשנים ובעת שבא מרי בר איסק קמי' רב חסדא עדיין הי' בחור ורך בשנים וא"כ אפשר שבימי רב אשי עדיין לא הגיע לגבורות:
בד"ה מאי שייר: ולא כמו שפירש רבינו יצחק לרבינו יצחק י"ל קושית התוספ' דודאי סברא הוא דתרתי דאמימר חדא חשיב להו אלא דהא דאשת אחי אם מן האם ומן האב חדא חשיב לי' הוא יותר סברא ולכן פריך הכא שפיר מאי שייר דהאי שייר כיון דהני תרתי כחדא חשיבא אבל כדתני לקמן שיתסרי לאיסורא ולא שבסרי ולא חמסר ע"כ דבא' מהם חשבי' לתרי ובא' רק לחדא ובזה פשיטא יותר דאחי אם מן האם ימן האב חשיב כחדא והאי דאמימר חשבינן כתרתי ואין זה תימא על הריב"ם שהרי גם לשיטת רש"י נצטרך לומר כיוצא בזה כיון דהני דאמימר חשבינן כחדא א"כ למה לא פשט האבעיא דאשת אחי האם מן האם משניות מר דברי' דרבנא דמנה שיתסרי ואי אין או"א מן האם בהדייהו לא הוי רק חמסר כיון דהני תרתי דאמימר כחדא חשיב להו אע"כ צ"ל ג"כ דלא הוי מצי למיפשט מיני' דהוי מצי למימר לפי הס"ד דהני דאמימר כתרתי חשבינן וכן הוי לריב"ם איפכא. ועיין במהרש"א שהקשה דלשיטת רש"י קשת אפכא דלישני דשייר אשת אחי האם מן האם וזה תימא שהרי זה קושית התוספ' דלעיל בד"ה לא אסרו ותרצו שפשיטא לי' שאז עדיין לא גזרו וצ"ע: