אור ברסלב

ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר

דף כא.

דף כ:

בגמרא כ"ע לא פליגי דלא. פטרה: עיין במהרש"א שכתב דלכאורה משמע דדוקא צרתה לא פטרה אבל היא נפטרת בגט בלא חליצה דנעשית כאשתו לכל דבר ובשער המלך (פ"ו מהל' יבום) תמה על זה דא"כ מא פריך מואם בעלו קנו, ונ"ל לישב קושיא זו דהנה כבר כתבתי לעיל לישב תמיהת התוספ' דרבא מקשה מברייתא דאם בעלו קנו ולבסוף אותבי' מינה, אכן נ"ל לישב קושיא זו עוד בדרך אחר דלכאורה קשה מאי פריך מברייתא דאם בעלו קנו דגם אי נימא דחייבי לאווין מדאורייתא לא רמיא ליבום מכל מקום למה לא יקנה אותה הא אמרינן בתמורה (דף ה') כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני, אבל י"ל דלרבא לשיטתו פריך שפיר כיון דהוא ס"ל (בם) אי עביד לא מהני, אכן עוד יש לפרש ע"פ מה שהביא השער המלך (שם) פלוגתא בין הראשונים היכא דמדאורייתא לא רמיא ליבום אי הוי דינו כאשת אח דבכרת או לא וא"כ אי הוי דינו דבכרת פריך ג"כ שפיר דבזה לא שייך אי עביד מהני כיון דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות וכמש"כ השעה"מ, והנה כבר הוכחתי במקום אחר דפלוגתא אי עביד מהני או לא מהני לא שיך רק במה שאסרה התורה בפי' וכמו שמשמע מלשון כל מה דאמר רחמנא לא תעביד אבל מה שאסור מן התורה רק שלא אסרה התורה בפי' בזה לא שייך פלוגתא זו וחילוק זה בעצמו הוא ג"כ הכא אם נימא דיבום אסרה התורה בחייבי לאווין מיבמתו שתעלה לחליצה ולא ליבום א"כ שייך בזה דאי עביד לא מהני שהרי אסרה התורה יבום בפירוש אבל אי רק משום דאפשר לקיים שניהם ע"י חליצה נאסר יבום ולא מיבמתו בזה גם רבא מודה דאי עביד מהני כיון דלא אסרה התורה יבום בפירוש ולכן רבא דאקשי' לעיל אתירוץ ר"ג א"ר דמיבמתו ממעטינן ח"ל מיבום בזה מקשה שפיר מברייתא דאם בעלו קנו דאי ס"ד דמיבמתו ממעטינן ח"ל ה"ל מלתא דאמר רחמנא ל"ת ואי עביד לא מהני ולכן קאמר רבא דלא מיבמתו ממעטינן ח"ל מיבום דיבמתו לחייבי ל"ת וע' קאתיא והא דח"ל לא מתייבמים ה"ט משום דאפשר בחליצה ובזה לא שייך משום אי עביד לא מהני ולכן ל"ק לדידי' מברייתא דאם בעלו קנו די"ל דס"ל כהך שטה דליכא כאן משום אשת אח אף שאסור מן התורה לייבם אבל סתם גמרא דמקשה לדידי' מאם בעלו קנו י"ל דס"ל כהנך שיטות דאי מדאורייתא ליבום לא רמיא הוי א"א דבכרת ולכן פריך שפיר, ומתורצת קושית התוספ', וגם קושית השער המלך מתורצת עפ"ז דר"י ור"א דלא איירי רק מצרה דמשמע הא היא עצמה נפטרת ס"ל באמת דליכא כרת אבל סתם גמרא דפריך מואם בעלו קנו ס"ל כסתם גמר' דלעיל דאי מ"ה לא רמיא לייבום איכא כרת דאשת אח:

ובזה א"ש מה שקשה על הירושלמי דמסיק (ריש יבמות) דממעטינן חייבי לאוין מיבמתו שאינן מתייבמים ולכאורה קשה עליו מברייתא דאם בעלו קנו כמו שהקשה בש"ס דילן, ולפ"ד א"ש די"ל דהירושלמי ס"ל כרבא דליכא איסור כרת בח"ל גם אי מדאורייתא לא רמיא ליבום וס"ל ג"כ דאי עבד מהני כאביי ולכן ל"ק מיאם בעלו קנו, וראיתי בשער המלך שרצה לבאר גם דעת הרמב"ם כן שס"ל דפקע איסור אשת אח, אכן כבר הוכחתי לעיל (י"א:) מדברי הרמב"ם (הל' ממרים) שס"ל דהיכא דמדאורייתא אינה בת ייבום היא בכרת, ובמכ"ה נעלם זה מעיני הרב בעל שעה"מ:

שם למעוטי מדות מכרת הרשב"ם בב"ב (דף פ"ח) פי' דהוי אמינא כיון דכתיב מכל התועבות ומדות נקראו תועבה שהן ג"כ בכלל כרת אבל א"ל דילפינן מגז"ש דאין אדם דן גז"ש מעצמו וגם א"ל דהוי ילפינן מק"ו דאין עונשין מן הדין ע"ש, ולענ"ד דוחק לומר דכל התועבות דכתיב גבי עריות הוי אמרינן ממשמעות דקאי גם אתועבה דמדות ועוד דא"כ ל"ל כרת גבי ע"ז כיון דע"ז מקרי תועבה הרי היא ג"כ בכלל כרת זה, ועיין בסנהדרין (דף ס"ד) דדרשינן ג' כריתות דגבי ע"ז ואמרינן חד לכדרכה, ולולא פי' רשב"ם הי' נלענ"ד לומר דודאי בגז"ש הוי ס"ד דגמרינן ע"פ מה דאמרינן בתמורה (דף כ"ט) כתיב הכא תועבה וכתיב התם כי כל אשר ועשה מכל התועבות וכו' ע"ש, הרי דתועבה דגבי עריות למסר למיגמר מיני' בגז"ש וה"א דגם הך תועבה דגבי מדות גמרינן מיני' לענוש כרת ולכן ל"ק דא"כ כרת בע"ז ל"ל די"ל דדבר הלמד בגז"ש טרח וכתב לי' קרא:

שם שלפניו משתמר שלאחריו אינו משתמר:

ענין המשל היא כי גם אם ב"ד משמרים לבל יכשלו לעולם בעריות לא יכולים לשמור רק מה שהוא בימיהם אבל מה שהוא לאחריהם דהיינו מה שנעשה קודם ימיהם בל יכולים לשמור ועי"ז נעשה שיטמעו ממזרים בישראל שנולדו מאיסור עריות שקודם ימיהם אבל בגמרא הוסיף דרב אשו בדותא היא דאפילו עריות שבימיהם לא יכולים לשמור:

שם אם אמו ואם אביו. פי' מאנוסתו דאי מאשתו היינו אשת אבי אביו ואשת אבי אמו:

שם ברש"י ד"ה ואשת אחי האב. ואסורה אף אם אבי אביו: מזה משמע דהא דקתני אין להם הפסק אין הפי' באותו ענין דוקא כגון באם אביו אם אם אם אביו וכדומה אלא גם מענין לענין כגון מאם אביו אם אבי אביו, אבל מרמב"ם לא משמע כן דפסק באם אם אביו ואם אם אמו שאין להם הפסק עד למעלה לעולם ולענין אם אבי אביו ואם אבי אמו פסק שהם לבדם אסורים אלמא דהם אינם בכלל אין להם הפסק והא דהם לבדם על כל פנים אסורי' היינו משום דבר קפרא ס"ל כן בירושלמי וכיון דבש"ס דילן לא פליג על זה לפי' הרמב"ם באין לו הפסק פסק כוותי', ועיין בבית שמואל (סי' ט"ו) שכתב ג"כ שיש פלוגתא בין הרמב"ם לרש"י בזה:

בא"ד. דמחלפא באם אם אמו: ק"ק לפ"ז מאי קמבעיא לי' לקמן (ע"ב] באשת אחי אבי האב אי גזרו בה אי לא הא מוכח מדרב דלא גזרו בה דאי גזרו למה אמר רב דאשת אחי אבי האם מן האב מותרת הא מחלפא באשת אחי אבי האב מן האב ויש בדרא דאורייתא אלא ע"כ דבאשת אחי אבי האב גופא לא גזרו משום דאיתפליג דרתא ועיין במהרש"ל ביש"ש:

שם בתוספ' ד"ה ומותר. וא"ת תורה היא לאסורה: לא מבואר מה"ת לאסרה מה"ת, וראיתי ביש"ש שרצה לפרש שיש סברא לאסרה מכח ארור שוכב עם חותנתו דכמו שאשת דודו נקראת דודתו כן אשת אותנו נקרא' חותנתו, ולענ"ד י"ל ג"כ דהו"א לאסור מק"ו מאשת אחיו דמה אחיו דמותר בבתו אסור באשתו חמיו דאסור בבתו משום אחות אשתו כש"כ דאסור באשתו וא"ל דאשת חורגו יוכיח דמותר בה ואסור בבתו דבאמת להך ס"ד גם אשת חורגו הוי ילפינן מק"ו לאיסור אבל השתא דגלי קרא מכח דוד דאשת חמיו מותרת תו ליכא למילף אשת חורגו מק"ו דנימא אשה חמיו יוכיח ואל תתמה דהוי ס"ד לאסור אשת חמיו מק"ו שהרי אין עונשין ואין מזהירין מן הדין דאיסור בעלמא שפיר נוכל לילף מק"ו שהרי גם קרבן עונשין מ"ה כמש"כ הריטב"א במכות (ד' י"ד) וגם ממון עונשין מן הדין כמש"כ התוספת ב"ק (ד':

ד"ה ועדים) וע"כ צ"ל דרק לענין עונש ואזהרת לאו גלי קרא שלא נילף מק"ו אבל איסור ילפינן כמו קרבן וממון, שוב ראיתי כן בפי' במשנה למלך (הל' מאכלות אסורות פ"ב) שכתב כן בשם הב"י בכללי התלמוד דאיסורא שפיר ילפינן מק"ו:

בא"ד. הרי דוד נשא רצפה בת אי': לא ידעתי מנ"ל הא דדור נשאה והרי בפסוק משמע שאבנר נשאה ושאיש בושת בן שאול הי' מתרעם עליו על כך כמבואר שמואל (ב' ג') ועוד אפילו נאמר שמן התורה אסורה אשת חמיו מטעמים הנ"ל מכ"מ איך שייך שרצפה תאסר לדוד מטעם דהרי היא לא היתה רק פלגש שאול כמבואר בכתוב ופלגש היא בלא כתובה ובלא קדושין כדאמרינן בסנהדרין (פ"ב) ואיך ס"ד שתאסר מטעם חותנתו כמו אשת דודו מטעם דודתו או מכח ק"ו מאשת אחיו, ועוד הרי פסקינן כת"ק דרבי יהודה בסנהדרין (י"ח.) דאין נושא המלך אלמנתו של מלך ולר' יהודה דס"ל דנושא ויליף מקרא דנשי אדוניך בחיקך למה נקט רצפה בת אי' דוקא הא ע"כ יותר נשא דמיעוט נשי שנים, שוב ראיתי בירושלמי פ"ב דסנהדרין דאמר ר"י כן שנשא דוד רצפה ויליף מקרא דנשי אדוניך וא"כ י"ל דגם הכא יליף הירושלמי כן ומכ"מ קשה כנ"ל דהא כתיב נשי ל"ר, ועוד דרצפה פלגש היתה, ועוד אכתי לרבנן דר' יהודה מנ"ל דאשת חמיו מותרת וצ"ע.

בד"ה אי הכי אשת חמיו. מאם אם חמיו לא מצי לפרוך: לפמ"ש בתוס' הרא"ש בשם ר"מ לפרש אי הכי דפריך דליתני כן באשת חמיו דכבר קתני בברייתא ולא צריך למיתני בת חורגו ע"ש, בלא"ה א"ש הא דלא פריך מאם אם חמיו, אכן פי' ר"מ תמו' לי' דממנ"פ אי נימא דמצי למיתני הך דאני מותרת לך ובתי אסורה לך בלא דקתני האיסור דבתה בברייתא למה הוצרך למיתני הך דבת חורגו בברייתא ובפשטות ה"ל להקשות ואי צריך למיתני האיסור בברייתא מאי מקשה ל"ל למיתני בת חורגו ליתני הך דאני מותרת לך אאשת חמיו מאי מיתר בזה הא אז הי' צריך למיתני איסור דאחות אשתו בברייתא, ולולא פי' ר"מ הייתי מפרש כך דהכי קפריך א"ה אשת חמיו נמי דבשלמא אי הוי צריך למיתני בת חורגו אלגופא לא הוי ק' למה קתני הך דאני מותרת לך אאשת חורגו דמאוחר ולא אאשת חמיו דקדים די"ל כיון דע"כ צריך למיתני האיסור דבתה בברייתא למען יוכל למיתני אני מותרת לך וכו' ואי הוי נקט אאשת חמיו הוי צריך למיתני בת חורגו וגם אחות אשתו ניחא לי למינקט אבת חורגו אע"ג דמאוחר בברייתא כי היכי דלא יצטרך למיתני גם אחות אשתו אבל השתא דמתרץ דבת חורגו לא אצטריך לגופא רק משום הך דאני מותרת לך וכו' פריך אי הכי ליתני אאשת חמיו כן דמוקדם בברייתא וליתני אחות אשתו תחת בת חורגו, ואולי לזה כוון גם ר"מ ז"ל אלא שט"ס נפל בדבריו, ועכ"פ א"ש מה שישבנו לקושית התוספ':

תוכן העניינים

ערוך לנר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה