אור ברסלב

ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר

דף יט:

דף יט.

בגמרא ואין ספק מוציא מידי ודאי: לפי סוגיא דפסחים (דף ט') לכאורה פליגי בסברא זו ר' זירא ורבא וא"כ יקשה לרבי זירא מברייתא דהכא, אבל באמת יש לישב דהכא כ"ע מודו ע"ש:

שם ברש"י ד"ה ביאה דיבמה. ויבמה בעל כרחה: ק"ק הא אליבי' דרבי קיימינן הכא ורבי לא מויבמה יליף בע"כ אלא מיבמה יבא עלי' כמבואר לעיל (דף ח') ע"ש:

בד"ה ולקחה לו. אית דגרסי אי הכי תבעי חליצה: לפי גירסא זו לא קאי הקושיא רק אמגרשה בגט בלא חליצה ולא אמחזירה אבל אי גרסינן לבסוף ותיבעי חליצה אזי ב' קושיות הן למה מחזירה ועוד דתיבעי חליצה וכנראה מדברי הריטב"א והמהרש"ל, ויש להבין להגירסא הישנה דגרים אי הכי למה פריך רק מחליצה ולא ג"כ ממחזירה, ולענ"ד י"ל דגם אם לא אמרינן דייבומי הראשונים עלי' מכ"מ צריך טעם להא דמחזירה כיון דעכ"פ איכא סברא דמצו' דרמיא עלי' עביד ותיפוק לי' ומהשתא באיסור א"א, וכן צ"ל דאל"כ לר"ט האי לאשה מאי עביד לי' כיון דלא דרש ויבמה לייבומי הראשונים עלי' דא"ל דהך סברא דבא ומצאה בהיתר מפיק ר"ש מלאשה דא"כ מאי פריך לקמן אחותו מאמו תתייבם לר"ש שהרי שם לא שייך דרשה דלאשה אע"כ דפשיטא להש"ס דבלא דרשה יליף ר"ש סברא זו וא"כ שפיר וקשה לר"ש לאשה ל"ל אע"כ מוכח דגם בלא הך סברא דעדיין ייבומי הראשונים עלי' צריך טעם להא דמחזירה ולכן מהא דמחזירה לא שייך להקשות אהא דייבומי הראשונים עלי' רק ממגרשה בגט בלא חליצה, וכן נראה בפי' בסוגיא דלקמן (דף ל"ט) שרק דתיבעי חליצה הוי אמרינן מכח סברא דייבומי הראשונים עלי' אבל שלא מחזירה זה הוי אמרינן מכח סברא דמצו' דרמיא עלי' עביד ולא מכח סברא דייבומי הראשונים עלי' ולכן הכא דפריך אסברא דייבומי הראשונים עלי' לא פריך רק דאיבעי חליצה, ומזה ג"כ ראי' למה שכתבתי לעיל (דף ח') דמצרכינן ב' דרשות לרבנן למגרשה בגט לחוד ולמחזירה לחוד:

שם בתוספ' ד"ה חלץ לבעלת מאמר. וי"ל מדרבנן כדאמר לעיל גזירה: ק"ק ממנ"פ מאי קסבר הטועה אי ידע דזיקה ככנוסה דמי א"כ הוי בית א' ואי לא ידע א"כ איך יטעה בב' יבמות הבאות מב' בתים הא ע"כ ידע דאשת אחיו שלה"ב היא דאם לא כן א"א שלה"ב היכי משכחת לה כיון דלא ס"ל זיקה ככנוסה ודוחק לומר דיטעה ולא ידע כלל דין דא"א שלא הי' בעולמו, ואולי כוונתם דודאי ידע דהכא ה"ט משום זיקה ככנוסה לא הוי א"א שלהב"ע אכן אי יארע שימותו שניהם בצמצום כפי' רש"י לעיל או כשאחד היא לו ערוה כפי' התוספ' בזה לון ידע לחלק שאין שייך בזה משום זיקה ככנוסה ויבא לפטור חדא בביאה או חליצה דאידך, ולפ"ז מתורץ ג"כ מה שהקשה הרשב"א עליהם דא"כ גם בנולד ולבסוף עשה בה מאמר נגזור כן דלא ידע הדין מאשת אחיו שלא הי' בעולמו, אבל לפי דברינו א"ש דבהא לא יטעה, ובלא"ה ע"כ צ"ל כן דאל"כ יקשה אי גזרינן משום ב' יבמות הבאות מבית א' גם בחלץ לשני' נגזור כן אע"כ בזה ידע דמטעם א"א שלא הי' בעולמו הוא וכמו שכתב הרשב"א בעצמו, אכן באמת זה יש לישב גם לשיטת הרשב"א דבשלמא כי חלץ לבעלת מאמר שפיר שייך טעות דב' יבמות כיון דלא ידע הא דזיקה ככנוסה ורואה שחולצין לבעלת מאמר ויוכיח ע"כ דליכא בזה משום אאשלה"ב דאל"כ חליצה ל"ל ואעפ"כ פוטרת האחרת שפיר יטעה בב' יבמות הבאות מב"ב אבל כי חלץ לאחרת אין שייך טעות דב' יבמות דדלמא הטעם דמיפטרה הראשונה משום אאשלה"ב:

בד"ה ליערבינהו. ודאי לא פליג ר"ש: לענ"ד יש ליישב זה לפירוש רש"י ע"פ מה שהקשו הרשב"א והריטב"א מ"ט לא דייק מדברי ר"ש גופא דקאמר הואיל ובא ומצאה בהיתר דלא פליג ר"ש רק בייבם ואח"כ נולד, ותרצו דהוי מצי למימר לדבריו דרבנן קאמר, אכן המהרש"א שהקשה ג"כ קושיא זו תירץ כיון דטעם דר"א משום דזיקה ככנוסה דמי א"כ גם בנולד ואח"כ ייבם שייך הואיל ומצאה בהיתר ע"י זיקה ע"ש, ולא הי' לפניו תוספ' הרא"ש שכתב ג"כ הכי, ולפ"ז י"ל דרש"י מתרץ הקושיא כתירוץ הרא"ש והמהרש"א ולכן שפיר פירש דאכולהו קאי ומכ"מ הוי ידעינן שפיר דאכנסה ומת ואח"כ נולד לא פליג ר"ש כיון דבזה לא שייך הואיל ומצאה בהיתר, ואין לומר דא"כ הך כנסה ומת למאי קתני לי' כלל אי לאו לדייק מינה מדלא ערבינהו בהדי רישא דבנולד ואח"כ ייבם לא פליג ר"ש וכמו שכתבו התוספ' לעיל, די"ל דרש"י לא מפרש כן אלא דנקט כן משום דהברייתא רצה לפרט כל האופנים, ואף דהתוספ' דייקו פירושם מדלא מותיב לר' אושעי' ממתניתן דלא עריב ותני להו, בזה י"ל דמתרץ רש"י כתירוץ הר"א אב"ד שהביא הרשב"א דרק אברייתא שייך דיוק זה מדערבינהו גם לבבי דרישא אבל התוספ' לשיטתם דלעיל דייקו שפיר גם הכא נגד פי' רש"י:

בד"ה גמרינן. מכ"מ מר מסתבר לי': לא מבואר למה מסתבר להו ובמאי פליגי אבל י"ל דרבי ורבנן לשיטתייהו אזלי דלפי המבואר במנחות (דף ק"ז) ס"ל לרבי דון מינה ואוקי באתרה ורבנן דון מינה ומינה ע"ש וזה גופא הסברא דפליגי בה הכא דכמו דאמרינן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ככה אמרינן ג"כ היכי דתקנו רבנן תקנה ע"פ דין דאורייתא ולכן לרבנן דס"ל דון מינה ומינה אמרינן ג"כ הכא כיון דקידושי מאמר ביבמה מקדושין דעלמא ילפינן בעינן מדעתה לגמרי כמו בקידושין אבל רבי לשיטתו דס"ל דון מינה ואוקי באתרה ה"נ אמרינן אחר דגמרי' מאמר דקונה ביבמה מקדושין דעלמא אוקי באתרה שקונה כעין קנין דביאה אפי' בע"כ, ואולי דמפני זה נקט הש"ס לשון גמרינן אף דמדרבנן הוא להשמיענו באיזו סברא פליגי דגמרינן כעין של תורה:

תוכן העניינים

ערוך לנר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה