ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן רנה
השמטה הימים האלו נזכרים ונעשים כבימי מור והדס ונזכה לראות הארמון בנוי על תלו ואבן שתיה כדת, אהו' בני אישון עיני הרב החריף ובקי מופלג בתורה ויר"ש מו"ה יעקב יחזקי' שליט"א מכתב נע"י הגיעני לנכון וכו' והיות כי זה זמן כביר אשר לא השתעשעתי עמך בשעשועין דאורייתא וימי האורה שמחה וששון ויקר קרבו ויאתיו ודרז"ל אורה זו תורה אמרתי שפתי לא אכלה מלהשיב לך על אשר העירות במכתבך:
ע"ד הקושי' שעולה בזכרונך והוא קושי' האמרי אש לשיטת הרא"ש דכולו שאוב דאורייתא ואפי' רובו שאוב ואמאי כיון דרביעית כשר למחטין וצינורות הול"ל דמהני השקה למים שאובין ששפך לתוכן, דומי' דמעיין כ"ש דמהני אפי' לשיטת הפוסקים דאינו מטהר בכ"ש כ"א לכלים עי' תשו' אמרי אש חיור"ד סי' פ"ו והיא באמת קושי' גדולה ואתה רוצה לדחותה בקש במאי דרצונך לומר דמעיין כ"ש הוי' מה"ת מקוה כשרה לאדם אפי' לשיטת הרא"ש ור"י ומשו"ה מהני לי' השקה וזה ליתא דודאי מדאוריי' בעי לטבילת אדם במעיין מ"ס לשיטות הנ"ל וראי' מראייתם מפ"ק דחגיגה דארעא חלחולי מחלחלי ובעי' כשפפ"ה ולענין דרבנן לא בעי כשפפ"ה וסגי בחיבור כ"ש כבשו"ע סעי' נ"ג עיי"ש, והנלענ"ד בישוב קושי' האמרי אש ז"ל עפ"י מה דאיתא בש"ס ספ"ק דחגיגה הטומאות והטהרות יש להם על מה שיסמוכו והן הן גופי תורה, ואמרי' התם טהרות מכתב כתיבי ומשני לא נצרכא אלא לשיעור מקוה כדתני' ורחץ במים את כל בשרו מים שכל גופו עולה בהם בב"א, ופירש"י דכתיב במים בפתח ולא כתוב במים בשוא ש"מ במי מקוה קאמר היינו במים הידועים הכתובים במק"א דהיינו הא דכ"ר אך מעיין ובור מקוה מים יהי' טהור ולאפוקי מים שאובין קאמר, ובתוס' שם הקשו על פירש"י הא מים שאובין נפק"ל מקרא אחרינא והיינו מקרא דתו"כ דקתני יכול מילא מים על כתפו ועשה מקוה בתחילה יהי' טהור ת"ל אך מעיין מה מעיין ביד"ש אף מקוה ביד"ש ונלענ"ד ליישב פרש"י דשפי' איצטרך קרא הנ"ל די"ל הא דכ"ר ורחץ במים את כל בשרו ה"ק כל בשרו בעי' במים הידועים דהיינו מקוה ביד"ש ולא במים שאובין לאפוקי אם יש כאן טמיעו מים ביד"ש ורבה עליו מים שאובין דלא נימא דעולה השקה למים שאובין במיעוט מי גשמים שהם מקוה כשרה מיהת לכלים ולאפוקי מקושי' הנ"ל אלא כל בשרו צריך שיהי' עולה דוקא במי מקוה ומיושב שפי' קושי' התוס' דאי מקרא דמה מעיין ביד"ש וכו' הו"א היכא דאיכא מיעוט מים ביד"ש נמי שפיר דמי ומתורת השקה כנ"ל איצטרך קרא דכל בשרו בעינ' דוקא במים הידועים דהיינו מקוה והשתא ממילא מיושב קושי' האמרי אש ז"ל דבהדי' גלי קרא דלא מהני השקה ובעי' דוקא כל בשרו במי מקוה ואין להקשות א"כ אפי' במיעוט מים שאובין נמי נימא דמפסל י"ל במיעוט מים איה"נ דלאו מתורת השקה הוא דמהני אלא בתורת ביטול כמש"כ הר"ן א"נ מטעם רובו ככלו כמו שהארכתי במק"א ושפיר מקרי כל בשרו במי מקוה משא"כ ברובו שאוב דל"ש לאכשורי אלא מחמת השקה גלי רחמנא דלא מהני כנלענ"ד נכון בס"ד, ויתיישב בזה קושי' הטו"א שהקשה ל"ל למילף מהתם ת"ל מדרשא דתו"כ ובא השמש וטהר מה ביאת שמש בב"א אף טבילה בב"א ולהנ"ל יתיישב קושי' זו ודו"ק:
עוד נלענ"ד בס"ד דבלא"ה יש להוכיח מקרא דגזיה"כ הוא דל"ש השקה במי מקוה אלא בדאיכא מ"ס דהנה מרן הרב"י הביא ברס"י ר"א ברייתא דתו"כ שהובא ברוב ראשונים יכול מילא מים על כתפו ועשה מקוה בתחילה יהי' טהור ת"ל אך מעיין ובור מקוה מים יהי' טהור מה מעיין ביד"ש אף מקוה ביד"ש אי מה מעיין מטהר בכ"ש אף מקוה מטהר בכ"ש ת"ל אך מעיין מעיין מטהר בכ"ש ומקוה במ"ס והנה כבר הקשו הראשונים מברייתא הנ"ל לשיטת הר"י בעה"ת דלאדם בעי' במעיין מ"ס א"כ האי ברייתא במאי מוקים לה אי באדם הא גם במעיין בעי מ"ס ואי לכלים הא גם מקוה מטהר בכ"ש דהיינו ברביעית והנה מה שתי' דמיירי לכלים ובתר דבטלוה לרביעית דמקוה וקרא אסמכתא בעלמא כבר כ' הרשב"א בתוה"ב דדוחק לומר כן, תו יש לדקדק בברייתא דקאמר מעיין מטהר בכ"ש הא עכ"פ בעי' כל גופו עולה במים אליבא דכו"ע וכ"ש לא סגי לזה וצריך לדחוק דל"ק אלא לאפוקי דל"ב מ"ס וזה דוחק דהא עכ"פ אדם בינוני אין גופו עולה בפחות ממ"ס וכיון דהתורה מיירי באדם בינוני דהא גם במקוה לא כתיב בתורה מ"ס אלא כל בשרו ואנן אמרינן דהתוה"ק השווה מדותיה לכל אדם כמו לאדם בינוני א"כ איך מתפרש קרא דאך מעיין ובור בכ"ש לטבילת אדם ומתוך כך נראה לי לולי דברי קדשם של הראשונים דה"פ דהאי ברייתא דתחילה קאמר יכול מילא מים על כתפו ועשה מקוה בתחילה יהא כשר ת"ל אך וכו' דהיינו אם אין כאן רק מים שאובין ושוב קאמר אי מה מעיין מטהר בכ"ש ולא מיירי בטהרת אדם וכלים אלא ארישא קאי דהיינו מילא מים על כתפו ושפכן לתוך המעיין דהמעיין מטהר אותן המים בכ"ש דעלתה להם השקה לאותן מים בכ"ש יכול אף במקוה כן ת"ל אך מעיין מעיין דוקא מטהר את המים בכ"ש אבל לא מקוה דמקוה אינו מטהר את המים ע"י השקה אלא דוקא במ"ס כנלענ"ד לפרש הך ברייתא וא"כ ממילא מוכח דלא סגי לתורת השקה אלא דוקא מקוה של מ"ס ומיושב שפיר קושית האמרי אש ז"ל, וארווח לן עוד ליישב בזה שיטת הסמ"ג שכ' דשאובה דאוריי' מדרשא דתו"כ הנ"ל דדוחק לומר דהוי אסמכתא דכיון דכלהו דרשות דדרשינן מהאי קרא לאו אסמכתא נינהו א"א לומר דהך דרשא גרידא תהא אסמכתא ולכאו' דבריו צ"ע דהא איהו נמי מכת הסוברים דלטבילת אדם בעי' מ"ס גם במעיין א"כ ע"כ צ"ל דהך דרשא דתו"כ לטבילת כלים מיירי ולאסמכתא בעלמא, ולמאי דפרישית ניחא דקרא לענין טהרת המים מיירי דלא עלתה להם השקה בפחות ממ"ס וא"ש בס"ד:
וע"ד אשר כתבת לפרש דברי הטו"ז בסי' מ"ח במש"כ שם סס"ק ב' וגדולה מזו כתב בהגש"ד דטחול שניקבה אין הכרס סותם אותו וכבר עמד בזה הפרמ"ג מאי גדולה מזו עיי"ש וכ' עפימ"ש הפרישה בשם רנ"ש דטרפות הטחול אינו מחמ"ע אלא משום דסוף הבנמ"ע ללקות עי"ז וא"כ לפי מש"כ הטו"ז בסס"י מ"א דבדבר שאינו טרפות מ"ע מהני קרום שעלה בו וכ"כ חלב סתמא א"כ הו"א כן גם בנקיבת הטחול משו"ה קאמר הטו"ז דגדולה מזו איתא בהגש"ד וטעמא באמת כמש"כ באו"ה משום דצריך שיעור לנקיבתו א"ד, ויפה כתבת בזה אמנם מש"כ ליישב בזה קושי' הפרמ"ג על האו"ה ל"ל טעמא משום דיש שיעור לנקיבתו ת"ל משום דחלב טמא מפסיק וכ' דאו"ה י"ל דבאמת ס"ל כשיטת הרנ"ש הנ"ל משו"ה הוצרך להך טעמא הנה לקושטא דמילתא א"א לומר דטרפות הטחול היא מחמת הב"מ ולא מחמ"ע דא"כ מאי פריך בריש אכלו טריפות לתדרי"ש משב שמעתתא ובתוכם גם שמעתתא דרב עוירא ל"ש אלא ניטל אבל ניקב טרפה הא י"ל דלא חשיב אלא טרפות מחמ"ע משא"כ טחול דאינו אלא מחמת לקותא דבמ"ע וזה כבר נכלל בהדי במ"ע גם מהא דקאמר רחב"א תמני נקובי בטרפות ובא בחשבון גם ניקב הטחול וקשה כנ"ל דע"כ ל"ח אלא טרפות מחמ"ע מדל"ח גם טרפות דניקב הטרפש:
ולענין קושי' הפמ"ג על הטו"ז הנ"ל וכיו"ב קשיא נמי על הטו"ז בסי' מ"ו סק"א ועיי"ש בתב"ש שנדחק דמיירי שהחלב נסתר וצ"ע דא"כ כש"כ שהבשר שאצלו לא מיהדק ול"ל שחזר ונסרך אצלו וקמ"ל דל"מ משום שיש שיעור לשיורו מיהא תינח להטו"ז שם דבשר אפי' דאבר אחר סותם אבל להש"ך בסק"ד דדוקא בבשר שאצלו בתולדה סותם אין תי' התב"ש מספיק והנלענ"ד בס"ד די"ל דמיירי שאין הנקב במפולש אלא שלא נשתייר בעדנ"ז וקמ"ל דאין הבשר משלים שיעור עדנ"ז וכ"מ מלשון הש"ך עי"ש ולפי"ז י"ל דהו"א דדוקא לענין סתימת הנקב ל"מ חלב טמא הפרוס על הטחול משום דלא מיהדק אבל בכה"ג שא"צ לסתום הנקב דהא אינו מפולש וא"צ אלא להשלים לשיעור מדנ"ז י"ל דמהני גם חלב טמא קמ"ל דל"מ ובזה ניחא גם לשון הטו"ז בר"ס מ"ח ול"ק קושי' הפרמ"ג, ועי' בב"מ רס"י מ"ח דאף אם המחט עוברת הקרום ונמצא בשר הטחול סותם הכרס ע"מ לא מהני דבשר הזה אינו אצלו בתולדה והנה לפי משמעות לשון הטו"ז בסי' מ"ו סק"ג דבשר סותם אפי' של אבר אחר היה ראוי דבכה"ג יהא מהני סתימת הטחול לכרס וצ"ע עכ"פ מוכח מיהת דס"ל להב"מ דכל כה"ג אין חלב טמא שביני לביני מעכב הסתימה כיון שהמחט עובר כל עובי החלב ואם אמת נכון הדבר יתיישב בזה שפיר קושי' התב"ש והפמ"ג הנ"ל בסי' מ"ו דמשכח"ל כגון שהמחט שבטחול עבר כל עובי הקרום עד שמגיע לבשר והוצרך לטעמא משום דיש שיעור לנקובתו כנלענ"ד נכון בס"ד ולרוב טרדותי אקצר והנני מברכך בברכת שמחת פורים והימים האלו יהיו נזכרים ונעשים, לפני צור מושיע חוסים והשי"ת ישמחנו בישועת ישראל ובקיבוציהם לנקבציו כדבר הרמוז ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט ר"ת בזרועו יקבץ טלאים, ובימי מור והדס יראנו פלאים, בב"א:
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם וכדי שלא ישאר נייר חלק אמרתי להציג כאן מה שהשבתי בעתים הללו בעזרהשי"ת יום תענית אסתר תפר"ח לפ"ק אונגוואר יע"א כימים אשר נחו בהם היהודים, ישפיע לנו השי"ת רב טובות וחסדים, ה"ה אהובי ידנ"פ הרבני המופלג בתורה ויר"ש חו"ש מוכתר בנימוסין ואין צריך לקילוסין כש"ת מו"ה משה זאב שאנפעלד נ"י מפק"ק אונגוואר יע"א: ע"ד אשר מעכ"ת נ"י העיר בצדק בהא דאמרי' בש"ס שבת ס"ט אר"ה הי' מהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד וכו' ותמה מע"כ נ"י מדוע לא מצינו ספק זה בשכח אמתי יו"ט דהוא דבר השכיח יותר כי לשכוח מתי שבת לא משכחת לה רק כשהוא במדבר מקום אשר אינם מצויים שם אנשים דאלו במקום יישוב אפי' עכו"ם יודעים מתי שבת ושפיר יכול להתודע גם לפי חשבון העכו"ם משא"כ יו"ט משכחת לה אפי' אם הוא ביישוב במקום אשר אין יהודים דרים ובפרט אם אינו יודע יום קביעות ניסן וא"י מתי פסח אם מותר לו לאכול חמץ:
והנה בהשקפה ראשונה אמרתי דאדרבה יו"ט לא שכיח כ"כ שישכח כיון דמבואר במשנה ר"ה בראשונה הי' משיאון משיאות וכו' עד שהי' רואה את חבירו שהוא עושה כן בראש ההר השני וכן בראש ההר השלישי עד שהי' רואה את כל הגולה לפניו כמדירת אש א"כ לא מבעי כשהוא ביישוב כמש"כ מע"כ נ"י בודאי מידע ידעי מתי הוא יו"ט אלא אפי' אם הוא במדבר בודאי נמי ראה את המדירה כיון שהי' רואה את כל הגולה כמדירת אש אלא דעכ"פ משקילקלו הכותים שוב לא הי' משיאון משיאות בשגם לפי מה דס"ל כראב"צ שם בדף כ"ד דאם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו א"כ דוקריקו של מעכ"ת כראוי מוצק:
וראיתי למעלתו שרצה לומר עפ"י מה שהוקשה המג"א בסי' שד"ם בהאי דינו דהי' מהלך במדבר וא"י מתי שבת מונה ששה ומשמר יום אחד נזיל בתר רוב דרוב ימים הם חול ותי' דהו"ל קבוע ומשמע לי' למעכ"ת נ"י דהיינו דוקא בשבת כיון דקביע וקיימו והוא תמיד בזמן אחד ע"כ הו"ל קבוע משא"כ יו"ט דב"ד מקדשי לי' ותלי' בב"ד לא הוי קבוע כיון דאינו שוה בכל פעם ונסתעיי' מדברי הח"ס בהגהותיו על או"ח שם ע"כ ביו"ט באמת אזלינן בתר רוב אלא שעומד נגדו דברי הפרמ"ג שם בסי' הנ"ל שכ' דגם ביו"ט הוי הדין כן כמו בשבת וא"כ הקושי' נצבה כמו נד למה לא מצינו בש"ס ספק זה גם ביו"ט אלו תוכן דבריו בתוספת ביאור קצת והנה אם אמנם כי דבר חכמה דיבר עכ"ז (דף ל"ב וכן בהפלא"ה כתובות ט"ו) לא עמדי במה שהעלה מע"כ דיו"ט לא מקרי קבוע כיון דתלי בדעת ב"ד דז"א דעכ"פ כיון דכבר קידוש הב"ד את החודש ונקבע יו"ט על יום מיוחד א"כ שפיר חשוב קבוע כמו שבת כיון דכבר ידע בטח באיזה יום יהי' יו"ט ואין לו דמיון להח"ס שהביא דשם לא חשיב ניכר במקומו וז"ב:
והנלפע"ד דהנה נודע קושית הר"ש מקונין איך מותר לזרוע בשדה ליחוש דילמא הוא נחל איתן שנעשה בה עגלה ערופה דאסור לזרוע בה ואי משום דאזלינן בתר רוב הא הו"ל קבוע ושמעתי לתרץ משמי דגברא רבא מרן הגאון ר' מרדכי בנעט זצל"ה דהא דאמרינן כל קבוע כמע"מ דמי היינו דוקא היכא שהאיסור אינו נצמח מכח הרוב משא"כ היכא דעיקר הקבוע בא מכח הרוב כגון כאן דאי לא אזלינן בתר רוב אין כאן עגלה ערופה כלל דדילמא טריפה היא וע"כ משום דאזלינן בת"ר וכיון דעיקרו לא בא אלא מכח הרוב לא אמרינן בזה כל קבוע כמחצה ע"מ רק אזלינן בת"ר דקבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו ולא בכה"ג שעיקר הקבוע לא בא רק מכח הרוב ודפח"ח וש"י ודומה לזה כתב המקנה בריש קידושין דאף דאין הולכין בממון אחר הרוב עכ"ז אם כבר הוחזק הרוב מחמת ד"א אז אף לענין ממון הולכין בו אחר הרוב עיי"ש:
והנה הריטב"א בחולין דף ק"א אהא דאמרי' שם שמדא הוי וגזרו שלא לעשות יוה"כ והיקשה הריטב"א בשם התוס' דאמאי לא עשו יוה"כ הא בשעת הגזירה אפי' אעקרתא דמסכי' יהרג ואל יעבור ואפי' שלא בשעת הגזירה עכ"פ בפרהסי' יהרג ואל יעבר ותי' הריטב"א דעל עשה אמרינן יעבור ואל יהרוג א"כ י"ל דהאויבים לא גזרו רק שלא יקדשו את החודש א"כ אין כאן יוה"כ כלל עכ"ד מבואר מזה דאם הב"ד אין מקדשין את החודש אין כאן יו"ט כלל והנה מבואר בסנהדרין דף י"ז דסנהדרין צריכין להיות ממיוחסין שבישראל דכתיב ונשאו אתך בדומה לך וכבר הוקשה בספר חתן סופר איך כשרין הסנהדרין ניחוש דילמא לאו אביה הוא ולאו מיוחסין נינהו וע"כ משום דאזלינן בת"ר ויש להעיר עוד אי לא אזלינן בת"ר ניחוש דילמה טריפה הוא ופסול להיות דיין (ועיי' שו"ת מהריא"ס יו"ד סי' ל"ו) ועכ"פ היוצא לנו מזה דהא דסנהדרין כשרין הוא מטעם דאזלינן בת"ר ומעתה מיושב ע"נ קושית מעכ"ת דבאמת קשה קושית המג"א הנ"ל ניזל בת"ר וע"כ צ"ל משום דהוי קבוע וכ"ז בשבת דלא תלי' בב"ד שפיר אמרינן כל קבוע כמע"מ משא"כ יו"ט דאי לאו ב"ד אין כאן יו"ט כלל וכיון דבב"ד תלי' מילתא א"כ שוב לא שייך לומר קבוע כיון דכל עיקר הקבוע לא בא רק מכח הרוב דאי לא אזלנן בת"ר אין כאן סנהדרין כהנ"ל ואין כאן יו"ט ואין כאן איסור מלאכה ובכה"ג דכל עיקרו אינו בא רק מכח הרוב לא אמרינן בי' קבוע כסברת מהר"ם בנעט הנ"ל ושוב אמרינן לקושטא דמילתא כקושית המג"א דביו"ט אזלינן בת"ר ודו"ק כי נכון הוא בס"ד:
ועפ"י מש"כ לעיל יש עוד מקום ליישב ע"נ קושית המרדכי בפ"ק דחולין והמהרי"ק בשורש קע"ב והר"ש מקונין בס' כריתות שכולן כאחד הקשו האיך אמרה תורה אחרי רבים להטות בסנהדרין הא הסנהדרין הם קבועין בלשכת הגזית וכן בכל מקום שהם יושבים ועי' בפ"ח יו"ד סי' ק"י ס"ק י"ג שהביא בשם המרדכי ובשם המהרי"ק בשם התוס' דפ"ק דסנהדרין ב' תי' עי"ש ועי' בשו"ת בי"א חאה"ע סי' ה' וסי' י"א באריכות מזה ועי' בתשו' ח"ס חאו"ח סי' קע"ח אמנם לפי מה שבארתי לעיל אתי שפיר ע"נ ול"ק מידי דלכאורה יש להקשות האיך אמרה תורה אחרלה"ט ניחוש דילמא לאו אביה הוא ולאו מיוחסין נינהו ודילמא טריפה היא וממילא פסול להיות דיין אלא ע"כ שמעינן מהכא דאזלינן בתר רובא ומעתה שוב ל"ק מידי קושי' המרדכי הא הסנהדרין הם קבועין דהא עיקר הקבוע לא בא רק מכח הרוב דאי לא אזלינן בתר רוב אין כאן סנהדרין וכה"ג דעיקר הקבוע לא בא רק מכח הרוב שוב לא אמרינן בי' קבוע כסברת מהר"ם בנעט דקבוע חידוש ואין לך בו אלא חידושו ומיושב שפיר קושית המרדכי הנ"ל ודו"ק:
ומ"מ חידושו של הפמ"ג הנ"ל שכ' דגם ביו"ט דינו הכי א"ש גם לפי דברנו הנ"ל דכ"ז תינח כשהב"ד היו מקדשין החודש א"כ עיקור הקבוע לא הי' בא רק מכח הרוב דאי לאו סנהדרין אין כאן לא יו"ט ולא איסור מלאכה משא"כ עתה בימים ההם בזמן הזה שאין מקדשין החודש ולאו בב"ד תלי מילתא א"כ שוב גם ביו"ט י"ל כל קבוע כמע"מ ולא אזלינן בתר רוב:
עוי"ל עפ"י מה שהעלה בשו"ת שו"מ ח"ג סי' פ"ז וכן העלה ג"כ בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' קכ"ה וסי' רי"ז והובא דבריהם בשו"ת ערוגת הבשם לאבא מארי הגה"ק זצללה"ה חאו"ח סי' קכ"ה וסי' ק"ל דכל היכא דכתיב בי' ושמרתם דבעי שמירה לא מהני רוב וחזקה ועפי"ז שוב ל"ק ג"כ קושי' המג"א דאמאי לא אזלינן בת"ר בהי' מהלך במדבר ולהנ"ל א"ש כיון דבשבת כתיב ושמרתם את השבת א"כ לא אזלינן בת"ר והא תינח בשבת משא"כ ביו"ט דלא כתיב בי' ושמרתם י"ל באמת לקושטא דמילתא דאזלינן בת"ר וא"ש: ובדרך צחות אמרתי בזה דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא דפ' יתרו כתיב זכור את יום השבת לקדשו ששת ימים תעבוד ועשית את כל מלאכתך ויום השביעי שבת לד"א לא תעשה כל מלאכה וכבר הוקשו המפורשים האי ששת ימים תעבוד מאי עבודתא הכא וכי מצוה הוא לעבוד בששת ימים ולא סגי לי' בלא"ה וגם כל דכתב גבי ועשית כל מלאכתך ג"כ מיותר הוא גם האי כל דלא תעשה כל מלאכה למאי אתי אמנם י"ל דהתורה הקדושה רמזה לנו להאי דינא דר"ה הנ"ל דהי' מהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת מונה ששה ומשמר יום אחד ובכל יומא עושה לו כדי פרנסתו אפי' בהאי יומא כן הוא מסקנת הגמרא וזה שאמרה תוה"ק זכור את יום השבת שתזכור אותו תמיד לבלתי לשכוח מתי יהי' שבת ואז תרויח שתים חדא כי ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ר"ל לא רק כדי פרנסתך אלא כל מלאכתך ועוד גם זאת ויום השביעי שבת לד"א לא תעשה כל מלאכה אף לא כדי פרנסתך ודו"ק כי נכון הוא:
ומה שהוקשה בשם בנו המופלג מו"ה מרדכי גימפל ע"ה על דברי התוס' שם בד"ה עושה לו כדי פרנסתו וכתבו התוס' אבל להלוך יכול לילך כמה שירצה רק ביום שמשמר דאל"ה לא יגיע לעולם ליישוב והקשה דמה זה שכ' התוס' לעולם לשון זה אינו מדויק לכאורה דהא יכול לילך אפי' בשבת פחות מתחום שבת א"כ לא שייך לומר לא יגיע לעולם והוא לכאורה דקדוק נכון וראוי לעמוד עליו:
ואולי י"ל דמסתמא יש אתו במדבר איזה חפצים כגון לאכול ולשתות וכיו"ב דאין אדם הולך במדבר ריקם מכל כמובן וי"ל דבאמת התירו לו להוליך עמו החפצים הצריכים לו להחיות את נפשו וע"ז שפיר שייך לומר הלשון דאל"ה לא יגיע לעולם ליישוב דאסור לו לילך יותר מד"א משום הוצאה והגם דמבואר בש"ס דף ו' דהמדבר הוא בזה"ז רה"י מ"מ דעת הרמב"ם בפי"ד מה' שבת דגם בזה"ז הוי רה"ר ועיי"ש בכ"מ בשם ר' אברהם בנו של הרמב"ם וא"כ מדינא הי' אסור לו לילך יותר מד"א רק שחז"ל התירו כמו שהתירו לו שאר מלאכות דהוא ג"כ בכלל פרנסתו שהתירו לו בכל יום:
אמנם האמת בזה הוא דהתוס' דיברו בזה כלשון בני אדם שמגזמין ואומרים דלא יגיע לעולם אבל אין כוונת דלא יגיע באמת לעולם וע"כ המג"א בסי' שד"ם סק"ג הביא דברי התוס' הנ"ל והשמיט תיבת לעולם וכתב כדי למה"ר הליכתו עיי"ש ונראה דנתכווין לדיקדוק הנ"ל ולכוונה זו השמיט תיבת לעולם וזה פשוט ואמת ומחמת תענית אקצר באמרים והקוצרים אומרים יברך ה' והננו בזה ידידו הדושה"ט:
הק' יקותיאל יהודא גרינוואלד בן הגה"ק המחבר זצלה"ה אבדק"ק יארע יע"א:
סוף הספר