אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן רמח

סימן רמז

שלוכ"ט לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסם ומהולל בתשבחות, ידיו רב לו ידים מוכיחות, חיציו שנונים, וקשתותיו דרוכות, באגדות והלכות שפתי' יושק משיב דברי נכוחות כקש"ת מוה"ר יהושע זאב שליט"א האבדק"ק פאלטישען ברומעניען יע"א:

וע"ד אשר בדק לן מר לשיטת הסוברים דכהן מוזהר על הגוסס אם הכהן נכנס לבית הגוסס והבריא אח"כ ונשאר חי אם לוקה או אינו לוקה רק אם מת אח"כ וה"ס אין כאן כיון דרוב גוססין למיתה, או דלמא דינו כדיני נפשות דאין הולכין בתר רוב, הנה התראת ספק ממנפ"ש אין כאן, לפום מאי דנימא דלוקה אף אם לא מת אח"כ דהא מ"מ בשעת התראה גוסס מיהא הוי ואין כאן ספק כלל, וצ"ל בכוונתו דאיס"ד דאינו לוקה אלא כשמת אח"כ א"כ הו"ל התראת ספק, א"ו דאפי' אם חי אח"כ נמי לוקה וא"כ אין כאן ה"ס ולא ידעתי היכן איתפרש דמלקי נמי לקי, וראיתי בשמ"ק נזיר דף מ"ג אהא דאמר רב אשי כגון שהוא גוסס עייל שכתב בשם תוספי הרא"ש וז"ל ונראה כיון דרוב גוססין למיתה לא הוי התר"ס ולכאורה איכא למפשט מיני' הא דמבע"ל דהתם קאי ר"א על לאו דעל נפשות מת לא יבא לאשכוחי ביאה וטומאה דאתיין בהדי הדדי וע"ז שפיר קאמר הרא"ש דעל לאו זה ודאי לא לקי כ"א כשמת וא"כ הול"ל דאביאה לא לילקי משום הת"ס שמא לא ימות אח"כ ומשני שפיר כיון דרוב גוססין למיתה לא הוי התר"ס, אבל מאן דס"ל דכהן מוזהר על הגוסס מחמת לאו דלא יטמא בעל בעמיו להחלו קאמר דמשום גוסס אתחולי אתחיל וכדאמרינן התם שפיר איכא למימר אף אם נשאר חי אח"כ מ"מ איהו מיהת אתחולי אתחיל משום דנכנס לבית הספק, מ"מ חדא מיהת נפשט משמ"ק הנ"ל דכל דאיכא רוב אין כאן התר"ס גם מה דהוי ס"ל למ"ד דבדיני נפשות דאין הולכין בתר רוב לא מהני התראה מחמת רוב ליתא כדמוכח בספ"ק דכתובות גבי פרט לזורק אבן לגו והכי איתא בהדיא בתוס' חולין דף י"א סוף ד"ה וכי תימא עיי"ש, ובעיקר החקירה לכאורה הי' נראה כיון דלשיטת הפוסקים דמוזהר על הגוסס, עכצ"ל דמחמת לאו דלא יטמא בעל בעמיו דהא מלהחלו קדריש האי מ"ד בנזיר מ"ג דמשעת גסיסה אתחולי אתחיל, וע"כ ה"ק רחמנא שלא יכניס עצמו למקום הנ"ל שקרוב לבוא לידי חילול א"כ אי נמי הבריא אח"כ מ"מ עבר מיהא על לאו הנ"ל במה שהכניס עצמו לשם, וכה"ג אשכחן גבי פרישה סמוך לוסה ביור"ד סי' קפ"ד דאם עברו ושימשו צריכין כפרה אע"ג דלא ראתה דם ועיי"ש בתורת השלמים ס"ק ג' וה"נ דכוותי', מ"מ מלשון הברייתא בנזיר שם משמע דאינו מוזהר אלא כשימות דהא אמרינן שם ת"ר להחלו עד שעה שימות ר' אומר במותם יטמא עד שימות מאי בינייהו, למ"ד מלהחלו אפי' גוסס למ"ד במותם עד שימות אין גוסס כא, ומדנקט עד שעה שימות ולא נקט עד שעה שגוסס ש"מ דבגוסס נמי דוקא כשימות אח"כ ולא כשישאר חי אח"כ, וטעמא דמילתא משום כיון דרוב גוססין למיתה וזה נשאר חי שוב אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע שלא הי' גוסס כלל וזה נראה ברור, וצלע"ג למ"ד אפי' גוסס יליף מלהחלו, הא האי קרא מבע"ל למאי דפירש"י בחומש דלא יטמא בעל לאשתו פסולה שהוא מחולל בה בעודה ועמו, ומזה ראיה למש"כ הרא"ם שם דמה שפירש"י אינו לא עפ"י מדרשו ולא עפ"י פשוטו אלא תיקון המדרש והמשכו עפ"י משמעות המקרא ופשוטו בלבד שהרי בתו"כ ובפ' האשה רבה לא דרשו לאשתו פסולה אלא מכח קושיי' המקראות יכול אף לאשתו יטמא בין כשרה ובין פסולה ת"ל לא יטמא בעל יש בעל שהוא מטמא ויש בעל שאינו מטמא וכו' וניחא בס"ד, ובעיקר הדין אי מוזהר על הגוסס דהרמ"א פסק בשו"ע סי' ש"ע דיש להחמיר ובש"ך שם כתב בשם הב"ח דדינא הכי הוא דאין להקל והיינו עפ"י גירסת התוס' בש"ס דגרסינן אביי ורבא במקום ר"י ור"ל וקיימ"ל דהלכה כרבי מחברו ולא מחבריו, נ"ל בטעמו של הרמ"א דבש"ס שם קאמר מר בר ר"א כגון דעייל שהוא גוסס וקאי לאשכוחי ביאה וטומאה דאתיין בהדי הדדי, ותימא למ"ד דמוזהר על הגוסס וטעמא משום דכבר אתחולי אתחיל משעת גסיסה א"כ מאי משני ר"א הא כבר מחולל ועומד הוא ואיך יתחייב על ביאה וטומאה כלל הא הכי לאוי ודאי לא מיחייב עלי' כ"א לאחר מיתה, וכבר הרגיש כן בספר אורח מישור, א"ו דר"א ס"ל משמעות דורשין איכא בינייהו ולכו"ע אינו מוזהר על הגוסס וא"כ אפי' אי גרסי' רבא ואביי במקום ר"י ור"ל מ"מ קיימ"ל כר"א לגבי רבא דהלכתא כבתראי ושפיר פסק הרמ"א כן נלפענ"ד בס"ד:

והא דמספק"ל למר בנפל מן הגג ונתרסקו אבריו אם דינו כגוסס דחי יותר מג' ימים או דמי לטרפה אינ"ח י"ב חודש, נראה לפשוט מדקתני לה בהדי שאר טרפות במתניתין דאלו טרפות וקתני סיפא זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה והתם חיה י"ב חודש קאמר ש"מ דנפלה מן הגג נמי הוי בהאי כללא וזהו לשיטת הרמב"ם דבשהתה מעל"ע נמי צריך לבדוק אם נתרסקו אבריה ואפי' באותן אברים שאם ניקבו או ניטלו כשרה, אם נשתנה מראיהן טרפה, א"כ במה ששהתה מעל"ע עדיין לא יצאה מחשש ריסוק והא דלא מהני בדיקה תוך מעל"ע היינו כמש"כ הר"ן משום דמקמי הכי לא איגלי בהתתייהו א"כ בנתרסקו אבריה נמי חי עד י"ב חודש וכיון דקיימ"ל ביור"ד סי' נ"ח כשיטת הרמב"ם בזה א"כ פשוט דריסוק אינו אלא כשאר טרפות ונראה דמשמעות מתני' דאלו טריפות ראיי' להרמב"ם כדפרישית ועכ"פ להלכתא נפשטא ספיקא דמר שפיר:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה