ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן רמב
ביו"ד סימן ש"ה א) סעי' י"א אין הבכור ראוי לפדיון עד שיעבר עליו ל' יום, ואחר ל' יום יפדנו מיד, מדקפסק ותני משמע אע"ג דאכתי לא עברו עליו כ"ט י"ב תשצ"ג דל' יום גרים וכדפסק במגדול עוז ויעב"ץ דלא כס' תיבת גמא שהובא בפ"ת, ועיי' במש"כ בזה בתשובה:
וראיתי להגאון מהר"ם שי"ק בחיור"ד סי' ש"ב דקשי' לי' מנא הא מלתא דבפה"ב אזלי' בתר חדש דידי' דלמא בתר חדש דעלמא וכיון שהגיע יום ר"ח ראוי לפדותו אע"ג שלא עברו עליו כ"ט י"ב תשצ"ג, תו הקשה כי היכא דאמרינן כבש בן שנתו מיירי כל שנתו ואע"ג שלא עבר' עליו שנה תמימה א"כ ה"כ נימא דמבן חודש מיירי כל ימי חדשו, ונ"ל בס"ד דלק"מ דכמה תשובות בדבר איס"ד דתוך ימי חדש קאמר א"כ לשתוק קרא מני' ונימא ופדוייו תפדה, והה"ד בעירוכין אין מקום כלל לקושי' בתרייתא מיהא קמייתא קשיא לכאורה, ונ"ל דהא נמי לא קשיא, דהא ילפינן מבכורי הלוים דכתיב מבן חדש ומעלה דקרא חדש אחד ויום אחד קאמר כדאיתא בעירוכין דף י"ח א"כ ליכא למימר כהנ"ל ועיי' בבכורות דף מ"ט, ועוד דהא רשב"ג אומר כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל שנאמר ופדוייו מבן חדש תפדה אלמא טעמא דקרא משום שיצא מתורת נפל א"כ ליכא למימר דחדש דעלמא קאמר, ואין להקשות הא גופא מנ"ל דלמא באמת טעמא לאו משום זה, ותלי' בחודש דעלמא, דהשתא נמי תקשה לך לרשב"ג מנ"ל דהיינו טעמא דקרא ולומר דאם מת בתוך ל' יום חולצת או אי מת לאחר ל' אינה חולצת ותו דיותר תקשה לך הא ע"כ גזיה"כ הוא דהא קיי"ל כשמואל אי פדה בתוך ל' אינו פדוי אע"ג דקים לן שכלו לו חדשיו א"כ ע"כ גזה"כ הוא ועכצ"ל כל היכא דאיכא למידרש טעמא דקראי דרשינן ואמרי' היינו טעמא ואע"ג דלא קיי"ל כר"ש דדריש טעמא דקראי כ"כ התוס' בסוטה דף י"ד דל"ש לומר ל"ד טעמא דקרא אלא היכא דקרא סתמא כתיב וכולל הכל ואנו אמרי' טעמו ואמרי' זהו הטעם של הפסוק והואיל וטעמא בשביל כך דוקא כה"ג אסור עיי"ש אבל היכא דל"ש זה דרשי' שפיר טעמא דקרא כנ"ל בס"ד וקושיי' הנ"ל דהא אפילו כלו לו חדשיו לא מהני בתוך ל' כבר תירץ הר"ן ז"ל בחידושיו דקרא משום ל"פ קפסיק ותני ואמר דדוקא מבן חדש תפדה ועפימש"כ נתיישב שפי' כ"כ קושי' המהרש"א בבכורות דף מ"ט מנ"ל להגמ' בשבת דף קל"ו דלענין יבום אימת ביום ל' כיום שלפניו, דלמא ר"ע ורבנן דפליגו בזה בבכורות דף מ"ט עיי"ש כו"ע ס"ל דבכורי לוים עם עירוכין הו"ל שני כתובים הבאים כאחד אלא דרבנן ס"ל דלבכור שפי' ילפינן מלוים דלגופיי' מלמדין, אבל לשאר דברים אין ללמוד משם, ולהנ"ל לק"מ דהא עכ"פ לענין בכור שפי' ילפי' לרבנן דבעי' ל' יום וכיון דטעמא דקרא קאמר רשב"ג משום דאז אינו נפל א"כ ממילא שמעי' דגם לענין יבום אמרי' הכי וא"צ ללמוד זאת מבכור במה מצינו דאף את"ל דבשאר דוכתא יום למ"ד אינו כלפניו, מ"מ לענין אם הוא בר קיימא ודאי הוי כלפניו כמו גבי בכור דבעינן חודש:
ובס' צאן קדשים שם ראיתי דברים תמוהים שכתב ליישב קושי' המהרש"א דלכאורה יש לדייק מאי קמ"ל רשב"ג פשיטא מקרא מלא הוא וע"כ דהא קמ"ל דבעינ' ל' שלמים ויום ל' כיום שלפניו לענין דאינו בן קיימא ומשו"ה נקט אדם ובהמה בהדי הדדי דבבהמה ע"כ יום שמנה כשלפניו דכתיב מיום השמיני והלאה ירצה, ותימא על הד"ג דאשתמיטתי' למי שעה דברי התוס' שם בשבת:
שכ' דע"כ אדם ובהמה לאו כהדדי נינהו דבבהמה ודאי יום שמנה כלאחר שמנה עיי"ש ועוד דבהדי' אמר קרא שבעת ימים יהי' תחת אמו, ועיין בחולין דף ע"ט וצע"ג והא דהקשה מאי קמ"ל רשב"ג טובא קמ"ל דסד"א גזיה"כ הוא דבעי' דוקא מבן חדש והראי' דאפי' קים לן בגוי' שכלו לו חדשיו נמי אין בנו פדוי בתוך ל' קמ"ל רשב"ג טעמא דקרא משום דאינו ב"ק ונ"מ לענין יבום וחליצה וכיו"ב:
ב) סעיף י"ב מת הבן בתוך שלשים ואפילו ביום ל' א"ח בפדיון אמנם אי מת ביום ל' לאחר שכבר עברו כ"ט י"ב תשצ"ג לשיטת הב"ח והש"ך לקמן ס"ק י"ט חייב בפדיונו, ולשיטת המג"א באו"ח סי' של"ט פטור מן הפדיון, ואי מת ביום ל"א ועדיין לא עברו כ"ט י"ב תשצ"ג לכאורה נמי תלי' בפלוגתא הנ"ל ולכאורה משמע דיש בזה ג' שיטות דלפי מש"כ בס' תיבת גמא להגאון פרמ"ג א"כ לשיטת הש"ך הנ"ל יש חילוק גם ביום ל"א אי מת קודם כ"ט י"ב תשצ"ג או לאחריו, ולשיטת המג"א הנ"ל לפי מה דס' דבריו הח"ס באו"ח סי' פ"א אפילו מת לאחר כ"ט י"ב תשצ"ג נמי פטור משום דימים אי אתה מונה לשעות ולא חל פדיונו עד תחלת יום ל"ב וכן ס"ל להחכם צבי, ולשיטת היעב"ץ בס' מגדול עוז, וכ"פ בס' פמ"א כל ביום ל"א אפילו לא עברו כ"ט י"ב תשצ"ג נמי חייב בפדיון דהכל תלי' רק בל' יום ולא בכ"ט י"ב תשצ"ג ככלו ואני בעניי הכינותי לעיל בתשובה דע"כ צ"ל כן בכוונת המג"א עיי"ש ואפשר נמי דהש"כ והב"ח ל"ק כ"ט י"ב תשצ"ג אלא ביום ל' אבל הה"ד דבל' יום אע"ג דליכא כ"ט י"ב תשצ"ג נמי סגי עיי"ש, ולענין הלכה כיון דמ"מ איכא פלוגתא דרבוותא נראה דהמוציא מחברו עליו הראי' והיכא דכלו כ"ט י"ב באמצע יום ל"א ומת אפילו לאחר ככלות חדשו אינו מחויב לפדותו אא"כ הגיע לתחלת ליל ל"ב דדלמא הלכה כח"ס וחכם צבי, ומ"מ אי נולד באמצע יום באופן שכלו כ"ט י"ב וכו' דידי' בתחלת יום ל"א פשיטא דלא אמרי' בזה דמיום שנולד אין מונין שעות לחדשים דלא כמי שכתב כן ותלי באשלי רברבי כמו שהבאתי לעיל בתשובה ונראה דהא מלתא לא נכנס בגדר ספק כלל כמו שביארתי בס"ד ול"ש בזה הממע"ה כלל כנ"ל: ג) שם ואפילו ביום שלשים, במשנה איפלגו בזה רע"ק ורבנן, ובגמ' מפרש טעמא דרבנן דילפי חדש חדש ממדבר מה התם מבן חדש ומעלה אמר רחמנא ה"נ מב"ח ומעלה ור"ע מספק"ל משום דאיכא למימר מדבר עם עירוכין הו"ל בכהבכ"א ואין מלמדין, או דלמא למלתיי' דהיינו לבכור גופא שפי' מלמדין עיי"ש והקשה המחהש"ק באו"ח סי' של"ט לפימש"כ התוס' ביבמות דף מ"ח, ובסנהדרין דף י"א דחדש האמור בתורה סתם היינו ל' יום א"כ למה לי קרא, ת"ל מדקאמר רחמנא מבן חדש ופחות מל' לא מקרי חדש, ותי' דאיה"נ דמהכא הוא דילפי לה רבנן ואין לומר דהרי ב' כפמ"ש הבכ"א דע"כ איכא איזה צריכותא דאל"כ לא הוי צריך הגמ' לומר דיליף חדש חדש ממדבר, ובדבריו יש ליישב שפיר קושי' המהרש"א הנ"ל שהבאתי לעיל דפריך מנ"ל להגמ' בשבת דגם לענין יבום וחליצה אמרי' דיום שלשים כלפניו, דלמא ס"ל לרבנן נמי דהו"ל בכהבסיא והתם משום דלמלתייהו ילפי' ולהנ"ל א"ש ד"כ לרבנן לא הוי בכהבכ"א דאיכא איזה צריכותא וראי' דילפי' דוקא בגז"ש דחדש חדש, ולמחה ש"ק הנ"ל מיושב נמי קושיי' הרי"ט אלגאזי שהקשה לבר פדא דאית לי' בנזיר דף ד' מקצת היום ככלו למה לי קרא בעירוכין מבן ששים ומעלה דשנת ששים כלמטה וכ"כ בפה"ב דיום שלשים כלמטה ת"ל כיון דליכא למימר מקצת היום ככלו פשיטא דיום שלשים כלמטה, דהא קיי"ל סתם חדש הוא ל' יום ולהמחהש"ק הנ"ל לק"מ דאי לאו דכתיב ומעלה לא ידעינן דסתם חודש ל' יום דרק מהכא ילפינן: תו הקשה הרי"ט אלגזי איך קאמר הגמ' דהו"ל בכהבכ"א הא תרווייהו צריכין אי כתב רחמנא בכור הו"א הכא טעמא משים דצריך שיצא מכלל נפל משא"כ בעירוכין דכתיב מבן ששים ומעלה ל"ש זה, ואי כ' רחמנא בעירוכין הו"א התם בעי' ומעלה משום דל"ש לומר מקצת השנה ככולה דזה לא אשכחן, והנה קושי' זו לא הבנתי אמאי לא הא אמרינן בר"ה דף י' לר"מ ורשב"א דיום א' בשנה חשיב שנה למר ול' יום בשנה למר אבל לכ"ע מיהא מקצת השנה ככולה, כדילפי' התם מקרא א"כ שפיר הו"ל בכהבכ"א, ועוד נ"ל דהא באמת אמרי' בגמ' דאיכא בבכור גז"ש דחודש חודש ממדבר, וכמו כן גבי עירוכין נמי הא דאמרי' יום ל' כלפני ל' לאו במ"מ ילפי' לה מבן ששים שנה ומעלה דבמה מצינו ליכא למילף דהתם לחומרא אבל בבן חודש ל' יום כלפניו לקולא וע"כ צ"ל משום דילפי' גז"ש מבכור כדאמרי' התם לרשב"א אלא לדידי' אהני גז"ש לענין דבעי' יותר על ששים שנה חדש ויום א', אבל עכ"פ גז"ש דחדש חדש קיים ועומד ולת"ק איצטריכא לי' למילף אחדש דעירוכין וכ"כ הרי"ט אלגאזי דאל"כ קשיא לשיטתו דל"א מקצת שנה ככולו א"כ שוב מנ"ל דבעירוכין בעי' מבן חדש ומעלה דהא משנים ליכא למילף וע"כ צריך לומר דילפי' מגז"ש דחדש חדש וא"כ שפיר הו"ל בכהבכ"א מדאיצטרך גז"ש דחודש חדש גבי פדה"ב, וכ"כ גז"ש דחד חדש גבי עירוכין ש"מ דהו"ל בכהבכ"א, ומיושב שפי' קושית הרי"ט אלגאזי הנ"ל, אלא דלפי"ז קושי' המחהש"ק הדרא לדוכתא, מנ"ל דסתם חדש ל' יום הא מהכא ליכא למילף דהו"ל בכהבכ"א והשתא לא מוכח מדאיצטרך הקישא לרבנן ש"מ דלא הוי מצינו למילף מעירוכין דאיכא איזה צריכותא דהשתא מגז"ש גופא עבדינן ב' כתובים, וע"כ צריך לומר דבלא ילפותא דהני ס"ל להתוס' דסתם חודש ל' יום, א"כ הדרה קושי' לדוכתא למה לי קרא, ונראה לי דלק"מ נהי דסתם חודש ל' יום מ"מ אי לאו דכתיב ומעלה הו"א מקצת היום שלשים ככולו, משו"ה איצטרך קרא שפי', וכ"מ מרי"ט אלגזי עיי"ש, אלא דלפי"ז הדרא קשיא קושי' הרי"ט אלגאזי לבר פדא למה לי קרא דהא איהו לא ס"ל מקצת היום ככולו, ונ"ל דבלא"ה לק"מ, דנהי דלא אמרי' מקצת היום ככולו מ"מ הו"א כמ"ש המג"א בסי' של"ט דהו"א עכ"פ כשכבר עברו כ"ט י"ב תשצ"ג יכשר לפדיון, והתוס' לא כתבו דסתם חדש ל' יום אלא היכא דאיכא למימר שעות אי אתה מונה לחדשים אבל בפדיון דלא תלי' אלא בחדש דידי' ל"ש לומר כן כמו שביררתי בס"ד בתשובה עיי"ש לעיל א"כ הו"א דתלי' בכ"ט ד"ב תשצ"ג קמ"ל דבעי' ומעלה וא"כ ל"ק מידי כבר פדא ומיושב הכל בס"ד:
וע"ד המחהש"ק הנ"ל קשי' לי עוד א"כ למה להגמ' למימר דרע"ק מספק"ל משום דאיכא למימר למלתיי' למידין ת"ל מדאיצטרך חודש חודש:
עוד נראה לי בס"ד ליישב שפיר קושית המחהש"ק הנ"ל למה לי קרא דיום ל' כשלפניו דהא התוס' ס"ל דסתם חודש הוא ל' יום, ונראה לי בס"ד דבלא"ה קשיא עוד קושית המחהש"ק למה להגמ' למימר דיליף חדש חדש ממדבר ת"ל דבלא"ה איכא למילף במ"מ, ותו קשיא לי עדיפ' מינה דאפי' תימא דאיכא איזה צריכותא מ"מ הא גופא למלתיי' הוא דהתם נמי בפדיון בכור משתעי קרא ונ"ל בס"ד עפ"י מה שהקשה בתשו' מהר"ם שי"ק ז"ל דהא במדבר גופא כתיב ב' פעמים ומעלה, אחד בבני הלוים שנפקדו מבן חדש ומעלה, ואחד בבכורי ישראל שנפקדו נמי מבן חדש ומעלה א"כ התם גופא הו"ל בכהבכ"א ונראה לי דאיה"נ ומשו"ה אצטריך הכא גבי פדה"ב חדש חדש לגז"ש, ורע"ק ה"ק מדאצטרך קרא בעירוכין ש"מ דליכא למילף ממדבר משום דהתם הו"ל בכהבכ"א דהתם גופא כתיב ב' פעמים ומעלה א"ד דאע"ג דכתיב התם ב' פעמים מ"מ הוי ילפי' מינה בכור, וממילא מתורץ ע"נ קושי' הרי"ט אלגאזי היכא הוי בכור עם עירוכין שני כהבכ"א דהא חד מאידך לא הוי מצי למילף, ולהנ"ל א"ש דלאו אבכור ועירוכין קאמר אלא ב' פעמים דכתיבי ומעלה במדבר ע"ז קאמר דהו"ל בכהבכ"א דו"ק, וממילא מיושב קושי' המחהש"ק:
ועיקר קושי' הנ"ל אמאי ל"ק הגמ' דב' פעמים דכתיב בלוים ובכורות הו"ל בכהבכ"א כ"ל בס"ד דהא באמת טעמא דתלי' בחדש הוא כדי שיצא מכלל נפל, ולכאור' הא רוב אינן נפלים, וצ"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב, ומ"מ שפי' פריך הגמ' בשבת קל"ו מימהל היכא מהלינן וכמדומה דקושיא זו כתובה בספרן של אחרונים ונ"ל דשפיר פריך הגמ' עפ"י מ"ש השמ"ק בב"מ דאע"ג דבכ"מ הולכין בתר רוב מ"מ היכא דקאמר רחמנא ודאי לא מהני אי הוא מחמת רוב, א"כ ה"נ כיון דאמר רחמנא ערלתו ודאי ולא ערלתו ספק רוב לאו ודאי הוא, ושפי' פריך, ולפי"ז נ"ל דלוים מבכורים לא הוי מצי למילף דהו"א התם דבממון משו"ה לא סמיך רחמנא ארוב משא"כ התם לא הוי בממון כלל דהא אדרבה בן לוי פדה בכור ישראל א"כ הו"ל למימר דלוי אף שהוא פחות מבן חדש סומכין על הרוב שהוא ב"ק ובכור ישראל שכנגדו מיפטר מפדיון, דהא דאין הולכין בממון אחר רוב היינו להוציא ממון אבל לא להחזיק ממון, קמ"ל קרא דמ"מ בעי' דוקא מבן חדש ומעלה וממילא לא הוי בכהבכ"א כנ"ל בס"ד נכון:
ד) שם אם נעשה טרפה בש"ך ס"ק ט כ' דבספק טרפה אם חי אח"כ י"ב חדש חייב דיצא מכלל טרפה, כדלעיל סי' נ"ה ס"ק מ"ח, ולענ"ד יש לתמוה בזה על הש"ך הא התוס' הביאו בכמה דוכתא בשם ר"ת דאדם אית לי' מזלא וחי אע"ג שהוא טרפה, ולכאורה ראי' גדולה הביאו לדבריו מזבחים דף קט"ז עיי"ש בתוס' מהא דפריך ודלמא נח גופא טרפה הוי, דהא ח"י אח"כ עוד ג' מאות שנה ודוחק לומר דהגמ' ל"ק אליבא דהלכתא דקיי"ל טרפה אינה חיה, ואע"ג דהתוס' בכמה דוכתא הקשו לשיטת ר"ת מהאי דרבנן דריב"י בחולין דף מ"ג ישפוך לארץ מרורתו ועדיין איוב קיים בשביל קושי' זו עדיין לא נדחו דברי ר"ת, דבאמת יש ליישב שיטתו דודאי מה דקאמר דאית לי' מזלא היינו שיכול להכין לעצמו מזור ותעלה ע"י סממנים ותחבושת בדרכי הרפואות, והתם גבי איוב ע"כ ראי' הגמ' משום דלא מצינו שעשו לו שום רפואה כמ"ש התוס' שם בהדי' א"כ גם לשיטת ר"ת ל"ק מידי, גם אידך קושיא שהקשו מדאמר כשרה מדר"נ יש ליישב ועכ"פ כיון דר"ת הכי ס"ל ולא אשכחן מגדולי ראשונים דפליגי עליו בהדי' מידי ספקא מיהא לא נפקא והממע"ה, ודברי הש"ך צע"ג: