אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן רמא

סימן רמ

שאלה בכור שכלה חודש דידי' דהיינו כ"ט יום י"ב שעות תשצ"ג חלקים באמצע היום מאימתי התחלת זמן פדיונו תיבעי אי כלה כ"ט י"ב תשצ"ג באמצע יום ל' ופדוהו בו ביום אחרי ככלות חדשו, אם הוא פדוי, ותיבעי נמי אי כלה חודש דידיה באמצע יום ל"א אי צריך להמתין עד יום ל"ב או לא:

תשובה דין זה יפרד והי' לשלשה ראשים, היכא דכלה כ"ט י"ב תשצ"ג באמצע יום ל' בהא ס"ל להב"ח בתשובה סי' קכ"ה, וכן הסכים הש"ך בסי' ש"ה ס"ק י"ט דרשאין לפדותו ביום ל' אחר זמן הנ"ל אי איכא איזה עיכוב ביום ל"א כגון דיום ל"א הוא בשבת או שהוא יום תענית דיהי' מעוכב לעשות הסעודה מיד והח"צ בסי' קי"ח פליג עליו משום דקיימ"ל ימים חתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות לחדשים, וכ"כ המג"א בסי' של"ט נמי ס"ל דל"מ הפדיון ביום ל', אבל אי כלה כ"ט י"ב תשצ"ג באמצע יום ל"א מזה לא דברו פוסקים הנ"ל, ובח"ס או"ח סי' פ"א שהסכים נמי להח"צ והמג"א הנ"ל לא מיירי מזה כלל אלא דשמועה שמענו משמי' דהגאון בעל ח"ס ז"ל ומטו בה משמי' דהגאון ר"ז ב"ה שהי' ראב"ד בק"ק פ"ב ומייתי לה בתשו' מהר"ם שי"ק חלק יו"ד דהה"ד נמי אי כלו באמצע יום ל"א אין עושין הפדיון עד יום ל"ב דמידי הוא טעמא דהח"צ והמג"א אלא משום דשעות אי אתה מונה לחדשים א"כ הה"ד דא"א למנות שעות שכלו באמצע יום ל"א ובתשו' מהר"ם שי"ק חלק יו"ד מייתי לה נמי להאי הוראה, מיהא כל זה אי כלה באמצע יום ל"א, אבל היכא דנולד התינוק בשחר באופן שכלה חודש דידי' ביום ל', ע"ז לא נסתפק אדם מעולם ולא רפרף אדם דעכ"פ זמן פדיונו ביום ל"א דלמאי ניחוש לה, עד דאתא הגאון מהר"ש בספרו חתן סופר ואמר להא שמעתא משמי' דהגאון מהר"ז הנ"ל דהורה בה הלכה למעשה משמי' דמרן בעל ח"ס ז"ל דאפילו בכה"ג צריך להמתין עד יום ל"ב, דהשעות מיום שנולד נמי לא מחשבינן לחדשים ממילא לא כלה חדשו כ"א באמצע יום ל"א וכיון דאין מונין שעות לחדשים ע"כ צריך להמתין עד יום ל"ב, והואיל והוא הוראה חדשה שלא נהגו כן בכל הגולה וקיי"ל החדש אסור מה"ת בכל מקום אמרתי אבאר דין זה בס"ד בכל פרטיו הנ"ל, ובחמלת ה' למיחלים לחסדו בטחתי, שלא אכשל בדבר הלכה:

ומקודם נבאר בס"ד שיטת הב"ח והש"ך הנ"ל דלכאורה קושיית הגאון ח"צ הנ"ל חמורה דהא אמרי' במגילה דף ה' ימים אתה מונה לחדשים וא"א ומנה שעות לחדשים ויליף לה מקרא דעד חדש ימים א"כ שוב ליכא למימר דכלה חדשו באמצע יום ל' והא נמי ליכא למימר דכרשיב לחדשו כ"ט יום ותו לא דהא ומעלה אמר רחמנא כדאמרינן בבכורות דף ע"ט א"כ ע"כ התחלת זמן פדיונו אינו אלא ביום ל"א, ונ"ל בס"ד דס"ל להב"ח והש"ך דעד כאן לא אמרי' שעות אי אתה מונה לחדשים הנ"מ היכא דתלי' בחדשים דעלמא, משא"כ היכא דאזלינן בתר חודש דידיה כמו בפה"ב וכיו"ב תלי' בזמן שכלה חדשו אפילו אי כלה באמצע שנה אמרי' שכלה חדשו בהאי שעתא, וסברא נכונה איכא לחלק ביניהם אף דהדבר מצ"ע נכון בסברא וק"ל מ"מ נ"ל להסביר יותר בשלמא בחדשים דעלמא כיון דע"כ צריך אתה למנות גם זמן דלהבא לחדשים א"כ ע"כ אתה צריך לחלק שעות היום מקצתן לחדש העבר ומקצתן לחדש דלהבא מש"ה אמרינן דשעות א"א מונה לחדשים משא"כ במידי דאין אנו מונין אלא חדש אחד או שנה אחת כגון בפדה"ב ובבע"ח וכיו"ב לא שייך לומר דא"א לחלק מקצת היום לחדש זה ומקצתו לחדש הבא אחריו דהא אין אנו דנין אלא על חדש זה וכיון שעבר חודש הזה כל זמן דלהבא כלו שוה לדינא דאנו דנין, לא שייך לומר שמחלקין שעות לחדשים כנ"ל בס"ד נכון מאוד בסברא, ובזה מדוקדק היטב לשון הגמרא דקאמר שעות אי אתה מונה לחדשים ואמאי לא קאמר שעות אי אתה מונה לחודש, דהא קרא דעד חודש ימים בלשון יחיד כתיב, אע"כ דבא ללמד הא דכתיבנא דדוקא היכא דצריכין לחלק השעות לשני חדשים כגון בכל חדשים דעלמא הוא דאמרינן אי אתה מונה שעות לחדשים משא"כ היכא דאזלי' בתר חדש דידי', ואע"ג דחדש ימים דילפי' מני' הא גופא לאו בחדש דעלמא מיירי אלא בחודש דידי' מ"מ הא ע"כ לגופי' לא אצטריך אלא למילף מיני' בעלמא באא"ע, שפיר אמרינ' דלא ילפי' אלא בחדשים דעלמא דמסתבר טעמא משא"כ בחדשים דידי', והא דפרש"י במגילה שם נפ"מ כגון דאמר ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן עד חדש זה והי' חדש חסר ובא משחשיכה ליום כ"ט אין אומרין עדיין הוא בתוך החדש שהרי חדשה של לבנה כ"ט ומחצה, וכיו"ב בהא דפרש"י דאין מונים ימים לשנים דנפ"מ לענין נודר לשנה, אע"ג דהתם לא שייך זה כיון דאין אנו דנין אלא על חדש זה או על שנה זו, שאני התם דבנדרים הלך אחר לשון בנ"א והה"ד בכל תנאים שבין אדם לחברו וכיון דחדשים דעלמא אין מונין שעות א"כ הוא נמי לא נתכוין אלא לימים שלמים ואע"ג דלפ"ז לא אצטריך קרא להכי ת"ל משום דאזלינן אחר לשון בנ"א מיהא הא בלא"ה צריך ליישב שיטת רש"י וכמ"ש בס' טו"א עיי"ש, ומתוך כך פירש הוא דנפ"מ פשוט לענין שלא נימא דיהא מונין שנה שס"ה ימים ויהי' בין פסח לפסח שס"ה ימים, וכ"כ בין ר"ח לר"ח יהי' כ"ט י"ב תשצ"ג קמ"ל קרא, וליישב פרש"י ז"ל נ "ל בס"ד דס"ל דלענין זה לא צריך קרא דהיכא הו"מ למימר דלענין קביעת המועדות מנינן שס"ה ימים בין פסח לפסח א"כ נתקלקלו כל המועדות דהא החדשים ע"כ בתר חידוש הלבנה מנינן כדכתיב כזה ראה וקדש א"כ אי בין שנה לשנה שס"ה ימים א"א שיחול פסח בט"ו לחודש ניסן, וכ"כ א"א לומר דבין ר"ח לר"ח יהי' כ"ט י"ב תשצ"ג דא"כ ע"כ יתחילו למנות החודש מאמצע היום, וזה א"א דהא קיי"ל היום הולך אחר הלילה כדילפי' מברייתו של עולם, דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר, אע"כ דלהא לא אצטריך קרא כלל, משו"ה כ' רש"י נפ"מ אחרינא, והא דהקשה הטו"א הא בתנאי שבין אדם לחברו אזלינן בודאי אחר לשון בני אדם, נ"ל דנפ"מ בזמן שקדשו עפ"י ראיי' דאכתי משחשיכה דיום כ"ט לא ידעינן אי יקדשו ב"ד את החדש ביום מחר או לא א"כ ל"ש בזה לומר דאזלינן בתר לשון בני אדם דהא לשון בנ"א אינו מבורר בזה א"כ ע"כ אזלינן בתר לשון תורה, דכל היכא דל"ש למיזל בתר לשון בני אדם אזלינן בתר לשון תורה כמ"ש הר"ן בנדרים דף נ"ה ע"ב, עיי"ש, א"כ שפיר כתב רש"י דנפ"מ בזה שאין מונין שעות לחדשים ואי קדשו חודש ביום ל' אי לאו דילפינן מקרא הנ"ל הו"א כיון דבתר לשון ב"א לא שייך למיזל כדפרישית ונהי דב"ד קדשו החודש ביום ל' ואיגלאי מלתא דמהתחלת היום הי' ר"ח הנ"מ לענין קביעות המועדות דלא תלי' כלל בחידוש הירח דהא אמרי' אתם אתם וכו' אבל כיון דחדש עפ"י חשבון הוא כ"ט י"ב ניזל בתר זה קמ"ל קרא דשעות אי אתה מונה לחדשים כלל אלא או כל היום למפרע או כולו להבא וממילא לא קיים זה תנאו כנ"ל בס"ד נכון ליישב פרש"י:

נחזור למאי דפרישנא בס"ד דס"ל להב"ח והש"ך דל"ש בזה אין מונין שעות לחדשים, ונ"ל בס"ד ראי' ברורה לזה עוד, ממה דאמרי' בפ"ב דזבחים דף כ"ה ע"ב דשעות פוסלות בקדשים שאם שחט כבש ביום השלמת שנתו קודם שהגיע מעל"ע דלידתו ולא הספיק לזרוק הדם עד שעבר מעל"ע לשעת לידתו פסול, ויש לתמוה הא אמרי' שעות אי אתה מונה לחדשים כש"כ לשנים, ואיך אפשר לחלק היום מקצת שעות לשנה שעברה ומקצתן לשנה הבאה, אע"כ כדפרישית דל"ש האי מלתא אלא בחדשים ושנים דעלמא משא"כ התם דאזלינן בתר שנה דידי' ואין לומר שאני התם דאמר קרא שה תמים זכר יהי' ודרשינן כל הויות שלו יהי' בתוך שנתו, ואי לאו דאמרי' כהנ"ל אלא או כולו לשעבר או כולו להבא א"כ ל"ל דכתב רחמנא יהי' בלא"ה לא משכחת לה כלל שזריקה:

לא יהי' בתוך שנת שחיטתו, הא גופא קשיא הא באמת אמרי' אי אתה מונה שעות א"כ ל"ל דכ"ר כהנ"ל הא לא משכחת האי דינא, ודוחק לומר דגזיה"כ הוא, ותו דלפי שיטת התוס' בערכין דף ל"א דבכל הנהו דאזלינן בהו בתר שנה דידהו או בתר חודש דידהו, מונין השעות משום דילפינן מבתי ערי חומה דאמרי' בהדיא דמונין השעות ואמאי הא אמרינן דשעות אי אתה מונה לחדשים ולא לשנים, אע"כ מכאן ראיי' ברורה שאין עלי' תשובה למאי דפרישית דל"ש זה אלא בחדשים דעלמא אבל לא בחדשים דידי' כנ"ל בס"ד, ואין להשיב ממאי דאמרי' בנזיר דף ד' ע"ב ר"י אומר אין צריך הרי הוא אומר עד מלאת איזו ימים שצריך למלאותו הוי אומר זה חודש עיי"ש אע"ג דבנזיר אחר חדש דידי' אזלינן, לק"מ בנזיר לא כתיב חודש ואנן לא ידעינן סתם נזירות עד כמה הוי שפיר קאמר ר"י כיון דאשכחן בחדשים בעלמא שצריך למלאותן הוי אומר קרא דאמר עד מלאת הימים חודש קאמר: והמג"א בסי' של"ט נמי ס"ל דלא כהש"ך וב"ח הנ"ל והוכיח זאת ממאי דאמרי' בבכורות דף מ"ט מאי טעמא דרבנן דיום שלשים כלפני שלשים, ומשני ילפי' חודש חודש ממדבר מה התם ומעלה אף ה"נ ומעלה, ויש לתמוה מ"פ הגמרא מ"ט דרבנן ת"ל דאכתי לאו חודש שלם הוא וע"כ צריך לומר דקושיי' הגמרא מדקתני סתמא משמע אפילו מת בתר כינו י"ב תשצ"ג נמי ס"ל לרבנן דכלפני שלשים וע"ז שפיר פריך מ"ט ומשני דכתיב ומעלה, משום הכי בעי' שיגיע ליום ל"א עיי"ש והשתא לשיטת הב"ח והש"ך דבתר כ"ט י"ב תשצ"ג באמת מהני ע"כ קושיית הגמ' הי' אפי' מת קודם כ"ט י"ב נמי מאי טעמא דרבנן, וא"כ קושיי' המג"א חמורה והדרא לדוכתא תיפק לי' דאכתי לא שלם החודש:

ולע"ד נראה בס"ד ליישב שיטת הב"ח והש"ך גם מתלונה זו, דהנה התוס' בסנהדרין דף י"א וביבמות דף מ"ח כתבו דחודש דקרא היינו ל' יום, והקשה במחהש"ק שם סי' של"ט ס"ק ח' א"כ למה לי קרא גבי פדה"ב ומעלה ת"ל משום דסתם חודש ל' יום הוא ותי' דבאמת אנן ממדבר ילפינן לה ולקושטא דמלתא הוא דכ' התוס' כן, משום דאית לן קרא ומעלה, עיי"ש ויתבאר בס"ד על נכון בסמוך, והנה בר"ה דף י"א ע"ב אמרינן טעמא דרשב"א דל' יום בשנה חשובים שנה דא"ק ויהי באחת ושש מאות שנה לחיי נח בראשון באחד לחדש מדאכתי יום א' בחודש הוא דעייל בחודש וקרי לי' חודש ש"מ יום א' בחודש חשיב חודש וממילא ל' יום בשנה חשיב שנה דחודש למנויו ושנה למנויו עיי"ש, והקשה בטו"א לימא כ"ט יום דהא איכא נמי חדש חסר שהשנה מנוי' בו, וקיי"ל תפסת מועט תפסת תפסת מרובה לא תספת, ועפ"י מחהש"ק הנ"ל א"ש דכיון דסתם חודש דקרא ילפי' דהוא ל' יום מסתבר טפי לאוקמי קרא להכי וראיתי במהר"ם שי"ק שתי' קושיא הנ"ל דאדרבא התם אי אמרת ל' יום בשנה תפסת מועט דכ"ט יום אכתי לא הוי שנה וזה אמת ויציב:

מ"מ זה לא שייך אלא בהאי דהתם, אבל לענין חדש דפה"ב כיון דאיכא חדשי כ"ט ואיכא חדשי ל' יום, ונהי בתר דגלי רחמנא דבעי ומעלה ילפי' דסתם חודש בכל דוכתא הוא ל' יום כמ"ש המחהש"ק, מ"מ אי לאו קרא מסתברא איפכא דהכא כ"ט יום קאמר רחמנא כקושיית הטו"א והכא ודאי קשי' שפי' דליכא למימר איפכא דהכא כ"ט יום הוא תפיסת המיעוט דהא נפ"מ נמי אי פדה ביום ל' אי מהני, ולפי"ז שפיר פריך הגמ' מ"ט דרבנן נימא דחדש דקרא כ"ט יום קאמר דתפסת מיעוט תפסת וכקושיית הטו"א, וע"ז משני דהכא ליכא למימר כן משום דכתיב ומעלה, וא"כ גלי רחמנא דלא סגי בכ"ט יום אלא חדש שלם בעינן והיינו כ"ו י"ב תשצ"ג שלמים לשיטת השיך והב"ח, אלא דלכאור' אכתי קשי' לשיטת הב"ח והש"ך הנ"ל ממה שהוכיחו התוס' בכתובות דף ע"א ובסנהדרין דף י"א דעכ"פ בלשון תורה חודש סתם הוא ל' יום ולאידך שנוי' אפילו בלשון חכמים, והוכיחו כן מנזיר דף ה' אהא דאמרי' בנזיר עולם מגלח אחד לשנים עשר חדש שנאמר באבשלום ויהי מקץ ימים ופריך הגמ' ואימא ל' יום דכתיב עד חדש ימים, ותו הוכיחו מדאמרי' ביבמות דף מ"ח ע"ב ירח שלשים ימים שלשים ולשיטת הב"ח והש"ך אכתי שלשים יום מנ"ל הא אפי' היכא דכ"ר ומעלה אפי"ה לא הוי לדידהו אלא כ"ט י"ב תשצ"ג, וע"כ אפילו בלא קרא אמרי' דהוי שלשים, בשלמא להמג"א א"ש דאיכא למימר כמש"כ המחהש"ק דמפדה"ב ילפינן אלא לדידהו הא ליכא למימר הכי, ונ"ל בס"ד דלק"מ בנזיר שפי' קאמ' הגמרא דכיון דעכ"פ מוכח מקרא דפה"ב, דהוי יותר מכ"ט יום וכמ"ש המחהש"ק, א"כ תו ליכא למימר דסתם חודש יהי' כ"ט יום ולא יותר וממילא קרא דעד חדש ימים דע"כ מיירי מימים שלמים ולא משעות דהא מהאי קרא ילפי' דשעות אי אתה מונה לחדשים א"כ ע"כ חדש ימים שלשים יום קאמר ושפי' פריך הגמ' אימא ימים שלשים כנ"ל בס"ד, ובהא מיושב נמי האי דיבמות דשפיר אמרי' ירח ימים היינו שלשים ושלשים דע"כ ימים שלמים קאמר כיון דכתיב ימים, וכיון דכ"ט יום ליכא למימר מטעמא דפרישית א"כ ע"כ ל' יום שלמים הוא דהא ימים דרשי' כירח עיי"ש ודו"ק, והשתא דאתית להכי איכא למימר נמי להב"ח והש"ך דהא דכתבו התוס' דחודש דקרא היינו ל' יום היינו בתר דגלי קרא ומעלה, דעכ"פ הוא יותר מכ"ט א"כ נהי דבפדה"ב אמרינן דהוא כ"ט י"ב אבל חדש דקרא דהיינו חידש ימים וירח ימים ע"כ ל' יום שלמים הם ועליי' קאי התוס', אבל אי לאו דגלי קרא דפה"ב באמת הו"א התם כ"ט יום ותו לא דתפסת מיעוט תפסת כנ"ל בס"ד ודוק היטב:

ומעתה נבאר בס"ד דברי המג"א בסי' של"ט ס"ק ח' עיי"ש, והח"ס ס"ס פ"א לחאו"ח פי' דבריו עפ"י דברי הח"צ הנ"ל, דהרי קשיא לי' להגמ' מ"ט דרבנן דהא כיון שעבר כ"ט י"ב תשצ"ג עברו ימי חודש, וכיון דאין מונין שעות לימים הול"ל דסגי בכ"ט יום, וע"ז משני הגמ' דכתיב ומעלה וא"כ אי אפשר לחסר מכ"ט י"ב, ממילא בעינן ל' שלמים דא"כ שוב אתה מונה שעות לימים:

ומזה למדו הגאונים הנ"ל שהבאתי דלפי"ז הה"ד אם לא שלמו כ"ט י"ב עד אמצע יום פ"א דא"א לפדות עד יום כ"ב בבוקר משום דאין מונין שעות לימים ואני תמה לפי דבריהם הא המג"א הוכיח דבריו נמי מדקאמר סתמא מת ביום ל' משמע אפי' אחר ככלות כ"ט י"ב ואיס"ד כהנ"ל אכתי קשיא איך קתני סתמא מת לאחר ל' אעפ"י שלא נתן יתן דהא זימנין משכחת לה אפילו מת ביום ל"א נמי לא יתן כגון שלא כלה לו חדשו בתחילת יום ל"א, וכש"כ דקשיא טפי לפי מה שהורה הגאון ר' זלמן ב"ה ז"ל דמיום שנולד נמי אין מונין שעות א"כ לעולם לא משכחת לה הא דתנן במתני' מת לאחר ל' וכו' ומת ביום שלשים דמשמע דתלי' בשלשים יום, זה כא משכחת לה אלא כשנולד בצמצום בעת צאת הככבים דהוא תחלת היום דאם כבר חלף אפילו מקצת אותו יום שוב לא הוי יום תמים ואין מונין שעות לימים, א"כ זה מן הנמנע דהא קיי"ל בידי שמים א"א לצמצם, ואפילו למאן דאפשר מ"מ לא תמצא מי שתלי' בשלשים יום אלא אחד מני אלף, ולא הוי נקיט המשנה ל' יום ואין לומר דשלשים יום דמתני' באמת בר ממקצת יום שנולד בו קאמר א"כ להמג"א הנ"ל שוב מאי משני הגמ' ומעלה כתיב וא"א לחסר מכ"ט י"ב תשצ"ג, איה"נ דלא נחסר מהם כלום ועכ"פ אי נשלמו כ"ט י"ב תשצ"ג מ"ט דרבנן דשלשים כשלפניו, דהא לפי דבריו אי לאו דאפשר לחסר מכ"ט י"ב תשצ"ג הוי אמרי' דסגי בכ"ט יום ובאופן דלא נחסרו עכ"פ סגי באמת בכ"ט יום, וממילא מבואר דאפילו אי נימא כדפירש רבנו הח"ס דברי המג"א מ"מ כל דנשלמו כ"ט ימים שלמים בלא שעות ואיכא נמי כ"ט י"ב תשצ"ג שפיר ראוי לפדיון דהא לדידי' קושיית הגמרא מעיקרא הי' כיון דאי אתה מונה שעות לימא כ"ט יום ותו לא וע"ז משני דא"א לחסר מכ"ט י"ב נמצא דאם באמת לא נחסר מכ"ט י"ב סגי בכ"ט שלמים וא"כ ממ"נ הוא ראוי לפדיון ביום כ"א בבוקר אם כבר עברו כ"ט י"ב, אפילו תימא דמיום שנולד נמי אין מחשבין השעות כנ"ל אלא דבזה גופא קשיין דברי הח"ס ז"ל אפילו אי אמרת נמי דימים דוקא אתה מונה לחדשים מ"מ כיון שהמקשן סבר דכ"ט ימים נמי אקרי חדש א"כ מאי משני דא"א לחסר מכ"ט י"ב משום דכתיב ומעלה מ"מ תסגי אף אי כלו כ"ט י"ב באמצע היום דהא באמת כ"ט י"ב איקרי חדש לדעת המקשן ומה שמשלימין השעות לאו לחדש הוא דמנינן דבלא הם כבר שלמו ימי החודש בכ"ט שלמים אלא משום דא"ק ומעלה וא"כ לא שייך בזה אין מונין שעות לחדשים כלל:

ע"כ נראה לע"ד בזה דבר נכון עפ"י מה דאמרינן בעירוכין דף י"ח: ע"ב מ"ט דר"א דאמר בעירוכין עד שיהיו יתירות על השנים חודש ויום אחד נאמר כאן למעלה ונאמר להלן חודש ומעלה מה להלן מבן חודש ויום אחד אף כאן מבן חודש ויום אחד, ואימא כי התם מה התם חד יומא אף ה"נ חד יומא א"כ גז"ש מאי אהני עכל"ה, ומבואר מזה דדרשינן ומעלה שצריך להוסיף על החודש יום אחד וטעמא נ"ל משום דמשמע להגמרא דומעלה הוא עכ"פ אחד ממנויי החודש, אלא דלפי"ז הו"ל למימר דתלי' בל"א יום ונ"ל דאיה"נ אלא דביום ל"א אמרינן מקצת היום ככלו, משו"ה בעי' שיעברו עכ"פ ל' שלמים וביום ל"א בבוקר דאמרינן מקצת היום ככלו, שפי' פודין אותו, ועפי"ז יתפרשו שפיר דברי המג"א בסי' של"ט הנ"ל דמעיקרא הוי ס"ל להמקשן דתלי' בכ"ט י"ב תשצ"ג ולא תלי' כלל בימים וא"כ שפיר פריך דעכ"פ היכי פסק ותני דיום ל' כלפני ל' יום, וע"ז משני הגמרא דומעלה כתיב, ולא סגי בחודש לחודא אלא בעי' נמי חודש אחד ויום אחד א"כ שוב לא תליא כלל בכ"ט י"ב תשצ"ג אלא בחודש אחד היינו ל' יום ויום אחד:

וממילא אמרינן מקצת היום שנולד בו ככלו ומקצת יום ל"א ככולו וממילא שפיר קפסק ותני במתני' דתלי' בכ' יום כנ"ל בס"ד, ואין להקשות נימא נמי אי כלו כ"ו י"ב תשצ"ג באמצע היום מה שנשאר מיום ל' נימא מקצת היום ככולו ויהא אפשר לפדותו בסוף יום ל' נ"ל דלא מצינו שיהא מקצת היום ככלו בסוף היום אלא בתחלתו אבל שיהא סוף היום עולה לו בסופו בזה לא אמרינן מקצת היום ככולו, עיין ר"ה דף י"א ודוק, ותו דהשתא אמרינן דלא תלי' כלל בחודש בחדשו אלא בימים כאלו הוי כתיב ל"א יום ומשו"ה אמרינן מקצת היום ככלו ואי הגיע ליום ל"א בכ"ע הוא זמן פדיונו, כנ"ל בס"ד, ואפילו לא עברו עליו כ"ט י"ב וטעמא כיון דביום שנולד בו אמרינן לכ"ע מקצת היום ככלו כמש"כ המג"א בסי' נ"ג וכ"ה מסקנת הסמ"ע והש"ך בחו"מ סי' ל"ה, א"כ הו"ל כאלו עבר עליו חודש שלם, ומהיי"ט גופא תמוה פסק מהרז"ב הנ"ל דקאמר דביום שנולד בו אמרינן נמי דשעות אי אתה מונה וזה תמוה דבתחלת זמן חשבונו ודאי סוף היום עולה לו מקצתו ככלו, ושוב ראיתי בסידור מגדל עוז להגאון יעב"ץ שכ' נמי דהכל תלוי בל' יום ואפילו לא עברו כ"ט י"ב תשצ"ג נמי, וכיו"ב הביא בתשו' מהר"ם שיק בשם ס' פמ"א, וס' כתר כהונה וגם הגאון הנ"ל העלה כן לדינא בחיו"ד סי' ש"ב וראי' ברורה נלע"ד מהא דאמרי' בשבת קל"א רשב"ג אומר כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל ובגמרא איתמר מת בתוך ל', ובתוס' ביבמות מייתי גרסא בסוף ל' עיי"ש ולכאורה איכא למידק הא משכח"ל אף אי לא שהה ל' יום נמי אינו נפל אי כבר שלמו לו כ"ט י"ב תשצ"ג ואין לומר דאיה"נ אלא מלתא דפסיקא נקט ז"א דהא ל' גופא לאו מלתא דפסיקא הוא דלפעמים עברו עליו ל' יום ועדיין לא שלמו כ"ט י"ב וכו', ואין לומר דל' יום דנקט היינו ל' יום מעל"ע וא"כ ע"כ כבר שלמו כ"ט י"ב תשצ"ג ז"א דהא מנ"ל דבאמת בקרא דופדויו מבן חדש תפדה לא בעי' ל' יום מעל"ע כלל, ותו דהתוס' הביאו ביבמות דף ל"ה הגירסא בשם רש"י מת בסוף שלשים ולא דחו הגירסא אלא משום דכיון דקיי"ל דיום שלשים כלפני שלשים מה לי בתוך שלשים מ"ל בסוף שלשים, אבל לדינא מודי דהה"ד בסוף שלשים נמי ואמאי נהי דלענין להשלים ימי חדש שפי' אמרי' דשעות אי אתה מונה לחדשים אבל לענין שאינו נפל ע"כ בחודש שלם תלי' וא"כ בסוף ל' אי כבר עברו כ"ט י"ב וכו' נימא דאינו נפל ואמאי חולצת, אע"כ דהכל תלי' בל' יום אפילו עדיין לא עברו כ"ט י"ב וטעמא כדפרישית כיון דחזינן דהתורה קפיד אחודש א' ויום א' אמרינן דבעי' ל"א יום ואמרי' מקצת יום ראשון ככלו ומקצת יום אחרון ככלו וממילא רשאי לפדותו ביום ל"א אע"ג דעדיין לא עברו עליו כ"ט י"ב תשצ"ג כנ"ל בס"ד אליבא דמג"א וכ"מ לשון המג"א דכתב אע"כ צריך שיגיע ליום ל"א וא"ש בס"ד, ותו איס"ד דכוונת המג"א משום דימים אי אתה מונה לשעות א"כ למה לי לאתויי גמרא דבכורות כלל בפשיטות הו"מ להקשות על הש"ך וב"ח אע"כ דמודה המג"א לסברא שכתבתי דהכא ל"ש זה אלא הכוונה כדפירשתי:

אלא דכ"ז לשיטת המג"א הנ"ל אבל להש"ך והב"ח דס"ל דביום ל' נמי רשאי לפדותו אי חלפו כ"ט י"ב וכו' א"כ הכל תלוי בזה ממילא אמרינן דביום ל"א נמי צריך להמתין עד ככלות זה הזמן וכ"כ בפ"ת בשם הגאון פרמ"ג בס' תיבת גמא פ' ראה ע"ש, מיהא מדסתם הש"ך ש"מ דס"ל דביום ל"א רשאין לפדותו אע"ג דעדיין לא עברו עליו כ"ט י"ב שעות ונלע"ד בס"ד משום דס"ל דכיון דלכ"ע סוף היום עולה כלו בתחלת מניינו לכולו כדמסיק בסמ"ע וש"ש בסי' ל"ה ובמג"א סי' נ"ב ע"ש, א"כ לעולם לא משכחת לה ביום ל"א בבוקר שלא עברו עליו ל' יום וס"ל כיון דרשב"ג תלי טעמא לפי שאינו נפל וקאמר ל' יום ש"מ דכיון דעברו ל' יום בכ"ע אינו נפל, וכ"מ לשון המשנה דתלי' בל' יום וכיון דבל' יום יצא מתורת נפל אע"ג דאכתי לא עברו כ"ט י"ב תשצ"ג כש"כ אי כבר עברו כ"ט י"ב תשצ"ג דפודין אפילו ביום ל' ודוק היטב ועיין עוד מש"כ בס"ד בחידושי לסי' זה:

נמצינו למדין מצוי הדין מתוך מש"כ דהיכא דכלו כ"ט י"ב תשצ"ג ביום ל' תלי' בפלוגתא דהש"ך והב"ח עם המג"א וח"צ, והיכא דלא כלו כ"א ביום לי"א באמצע היום, לפימ"ש הח"צ צריך להמתין עד יום לי"ב, וכיו"ב היסב החתם סופר ז"ל דעת המג"א, ולפי מה שהכינותי בעניי דעת המג"א בזה דמצי לפדותו בבוקר בבוקר, ולשיטת הש"ך והב"ח כפמש"כ הפרמ"ג צריך להמתין עד כלות כ"ט י"ב אבל עד יום ל"ב בודאי א"צ להמתין כלל, ואני אמרתי די"ל הש"ך והב"ח נמי מודים בזה דל' יום נמי מהני וגם בלא כ"ט י"ב וכו' וכן הוא מסקנת היעב"ץ וכן הסכים הגאון מהר"ם שיק, ומייתי לי' עוד בספרו סי' שיד, וכן משמע בתשו' נו"ב תניינא סי' קפ"ז עיי"ש דבדיעבד מהני אפילו בבוקר, הלכך מהיות טוב ימתין ביום ל"א עד עבור כ"ט י"ב תשצ"ג, אבל בדיעבד יש לסמוך אמשכ"ל בס"ד דמהני, אבל היכא דכלו כ"ט י"ב לכו"ע א"צ להמתין עד יום ל"ב ולענין יום שנולד לכו"ע ליכא למימר דאין עולין לו השעות כנ"ל בס"ד:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה