ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן רלט
שוכ"ט לכבוד תלמידי הרבני המו"מ בתוי"ש מו"ה יעקב דוד טישלער נ"י בק"ק סאטמאר יע"א ע"ד ספיקותיך אושיבך בקיצור נמרץ מאפס הפנאי, הנה פשוט וברור דאם פודה בכסף צרוף יוצא ידי מצות פדיון הבן במשקל אלף וט' מאות ועשרים שעורים שהיא משקל ה' לויט וקווינטי כמש"כ הטו"ז, וכ"כ האחרונים דלא דק דהיא ה' לויט ושליש, ולפי המשקל הנהוג כעת היא צ"ד גראם ופשיטא נמי שאם נותן שוה כסף מכל דבר שירצה חוץ מקרקע ועבדים ושטרות שאין פודין בהם יוצא ידי חובתו אם שוה מחיר צ"ד גראם כסף צריף כנ"ל, מיהא במטבע של כסף א"א לפדות בו בתורת שוה כסף כיון שאין גופו שוה כ"כ ממון וע"כ אין לשער אלא לפי הכסף מזוקק שיש בו, ואפי' הנחושת שיש בתוכו אף ששוה קצת אין לחשוב כלל במש"כ בנ"ש והובא בבהגרא"ו בסי' ש"ה כי אינו מספיק להתיך הכסף מתוכו והוצאתו, לכן א"א לפדות במטבע של כסף בתורת שוה כסף אלא מחמת הכסף צרוף שבתוכו, ומה שעובר לסוחר יותר משיווי הכסף זו אינו אלא כמו שטר שאין גופו ממון, ומה כי אם השטר נכתב על הנייר או שהיא על המתכות, סוף סוף אין גופו ממון, ומש"כ הח"ס בסי' פו"ר שהחמיר ליתן א' או ב' צוואנציגער יותר מפני שהקיר"ה בעצמו קונה בראנ"ד זילבער קצת ביוקר מהנ"ל, כונתו דמזה מוכח דאין נותנין בהמטבעות כסף צרוף כ"כ כפי מה שהעלה בחשבון שם דא"כ לא הוי מצי למצוא חשבונו וכיון שא"א לחשוב אלא הכסף צרוף שבמטבעות ממילא צריך להוסיף א' או ב' [צוואנציגער] מטבעות, והגם דבח"ס סי' קל"ד האריך לבאר דאפי' באנקנאטען אין להם דין שטרות אלא הו"ל גופו ממון, וכש"כ דהול"ל כן גבי מטבעות של כסף מ"מ כתב שם דגבי פדיון הבן אין הולכין אלא אחר עצם השיווי כיון שפודין מקב"ה וקצב פדיונו ה' סלעים בעינן שיהי' בו השיוי בעצם דגבי מעלה אין הצורה שבו שוה כלום יעיי"ש וכ"ז ברור ופשוט וראיתי בס' מנ"ח דמספק"ל אי אזלי' בתר הנותן או בתר המקבל כדרך שהמשל"מ חקר בפ"ה מה' אישות לענין אשה, ולהנ"ל אין ספק בזה לענין פדיון הבן, וכש"כ דקשה טפי אמש"כ המנ"ח כיון דשוה כסף מהני ה"ה כל הנאה דמהני לכהן לשוה ה"ס דמהני ולפי"מ שכ' הח"ס ל"ש זה בכאן אלא דמ"מ צריך לעיין לדעת הר"ם דאם פדה בדבר שאינו שוה ה' סלעים והכהן אומר לדידי שוה והובא בשו"ע ס"ה, א"כ גם בענין מטבעות של כסף הול"ל הכי יעיי"ש בש"ך ובטו"ז עכ"פ הדבר ברור לדינא שאין המטבעות נחשבים אלא לערך שיוי כסף צריף שבתוכו, ובאם בא לפדות בשוה כסף שגופו ממון, או בנסכא של כסף צריף סגי במחיר של צ"ד גראם כסף אבל במטבעות עצמן א"א לפדות בתורת שוה כסף כפי המחיר היוצא ומזה נשתרבב המנהג כשפודין "בקראנען" נותן כ' קראנען שהיא כמשקל עשרים וא' צוואכציגער בקירוב, ומחמת החשש שמא אין בו משקל כסף צריף כ"כ כפי מה שהי' בצוואנציגער ע"כ מוסיפין עוד א' או ב' קראנען:
ומה שנסתפקת בזמן הפדיון איך לפדות אם לפדות בעש"ק אחר כ"ט יב' תשצ"ג, או במוצאי ש"ק שהיא ליל ל"ב או להמתין עד יום ל"ב שהיא יום א' הנה דעת הב"ח בתשובה סי' קכ"ה וכן הסכים הש"ך בסי' ש"ה ס"ק י"ט לעשות הפדיון ביום ל', אחר כ"ט י"ב תשצ"ג והמג"א בסי' של"ט הקשה עליהם קושי' עצומה דהא ילפי' בגז"ש דבעינ' מבן חודש ומעלה, ולכו"ע בלשון תורה חודש היינו ל' יום, וא"כ בעינ' דוקא מה"ת מבן חודש ומעלה היינו יום ל"א דוקא ואינו יי"ח ביום ל' ואפי' אחר כ"ט י"ב, וכן בתשו' ח"צ סי' קס"ב הקשה על שיטתם הנ"ל הא קיי"ל יונים אתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות לחדשים עיי"ש ובתשו' ח"ס או"ח סי' פ"א, ובתשו' מהר"ם שיק ס' ל"ב כולם העלו להלכה דא"א לפדות קודם יום ל"א וכשיטות מג"א הנ"ל ע"כ בודאי אין לעשות הפדיון בעש"ק:
ולענין אי לעשות הפדיון במוש"ק או ביום א' שהיא יום כ"ב עיי' במג"א בסי' תקס"ח ובדג"מ שם ומבואר יותר בנודב"י תניינא חיור"ד סי' קפ"ט שמש"כ הש"ך שאם חל ביום ל"א ת"צ עושין הסעודה בלילה שלאחריו היי"ט שלא רצו לעשות הפדיון בליל ל"א משום דלפעמים עדיין לא כלה כ"ט י"ב תשצ"ג אבל היכא דבליל מוש"ק כבר היא ליל ל"ב פשיטא לי' דיעשו הסעודה וגם הפדיון בליל מוש"ק ובאמת צע"ג דהלא המג"א לא נחית לזה, ולענ"ד נראה דמדינא דהש"ס אסור לעשות הסעודה במוש"ק כדאיתא בכתובות דף ה' וכן כ' הרמב"ם פ"י מה' אישות ובשו"ע אה"ע סי' ס"ד ס"ג שאין נושאין נשים בע"ש ולא ביום א' גזרה שמא יבא לידי חילול שבת בתיקון הסעודה והרבה טרחו הראשונים ליישב שם שיטות הרי"ף שלא ס"ל כהאי אוקימתא ונהי דהמנהג העולם שלא לחוש לזה וכשיטות הראשונים הנ"ל והיא דיעה ב' בשו"ע שם היינו מחמת טעמים שטרחו הראשונים ליישב המנהג ועיין בר"ן פ"ק דכתובות והובא ביתה יוסף שכ' דהוא מנהג בורות מ"מ אין אחר המנהג כלום מ"מ הבו דלא לוסיף עלה דאין לעשות סעודה גדולה במוצש"ק לטרוח לאחרים, ואפשר דמהיי"ט לא ס"ל המג"א לעשות הפדיון והסעודה במוש"ק כיון דס"ל כל שעבר זמנו יכול לדחותו, יותר עדיף טפי לעשות הפדיון ביום כמשמעות לשון הש"ך במש"כ שנהגו לעשות הפדיון ביום משמע בכל ענין כן נראה לענ"ד בס"ד, ובזה אחתום בברכה מעין פתיחה הדושו"ט בלונ"ח ע"ע: