ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן רלח
בדין ילדה שני זכרים ומת האב קודם פדיון בשו"ע יו"ד סי' ש"ה סעיף כ"ה וסעי' כ"ו פ' מי שלא בכרה אשתו וילדה שני זכרים וכו' ומת האב קודם שפדאן בין תוך ל' בין לאחר ל' והבנים קיימין נותנין בין שניהם ה' סלעים אפי' חלקו כבר הנכסים, ועיי' ש"ך ס"ק למ"ד שהביא דעת הטור שאם מת האב תוך ל' אפי' לא חלקו פטורים, ותמה על הרב שהשמיט סברא זו בפרט שכן נראה עיקר בש"ס עיי"ש, ויותר תמוה על הש"ך שלא הרגיש דפסקי השו"ע בעצמו סותרין זה את זה, דהא מבואר בש"ס בכורות דלהך אוקימתא דמת האב בתוך ל' חייבין, צ"ל נמי בשני יורש' שקנו שדה זמ"ז בע"ח גובה אותו ממנפ"ש ואילו המחבר פסק בחו"מ סוס"י מ"ט בדין זה דאינו יכול לגבות חובו בענין זה, מטעמ' דנכסוהי דבר אינש אינין ערבין בי' ואין נפרעין מן הערב עד שיתבע את הלוה, והיא קושיי' עצומה, וכבר הקשה כן התומים בסי' הנ"ל והניח בקושיי' עיי"ש, והנראה לפענ"ד ביישוב קושיי' זו בס"ד עפימש"כ בחידושי רמ"ה שלהי מס' ב"ב בטעמא דמטלטלי לא משתעבדי לבע"ח, אע"ג דשיעבודא דאורייתא, דדוקא במקרקעי דסמכו דעתי' הוא דשייך לומר נכסוהי דבר אינש אינין ערבין בי' דסמוך דעתי' עליי' דלא יכול לאברחיני' מני' אבל מטלטלי דלא סמכי דעתא עלייהו ליכא שיעבודא מדין ערב דהו"ל כערב שלא בשעת מתן מעות דלא משתעבד שלא על אמונתו הלוהו, ולא תימא הנ"מ גבי בע"ח דשייך בי' טעמא דשלא על אמונתו הלוהו אלא אפי' גבי ניזק ונגזל דלא שייך בי' הך טעמא דעל אמונתו הלוהו ושלא על אמונתו הלוהו דלא מדעתייהו קמתזקי כיון דבכלהו מלוה ליכא לשיעבד נכסים אלא מדין ערב, ההד"נ גבי ניזק ונגזל דדיו לבא מן הדין להיות כנדון עכ"ל, וכוונתו נראה לפימש"כ הריטב"א בקדושין:
בטעמא דמלוה הכתובה בתורה משום שלא יהי' כח הדיוט חמור מהקדש עיי"ש, וא"כ אמרי' דאינו אלא כמו בהדיוט, ולא משתעבדי מטלטלין, אלא דקשיא לי לפי"ז תינח לענין דינא דאנו דנין אם יגבה ממטלטלין או לא שפיר אמרי' טעמא הנ"ל, אבל מ"מ א"א להכחיש הסברא דל"ש דין ערבות במלוה הכתובה בתורה כיון דתורת ערבות לא שייך אלא היכא דהלוהו על אמונתו: וע"כ צ"ל דרחמנא הוא דרמי עלי' חיוב תשלומין על נכסיו, א"כ מאי פריך לי' רבא לרבי ירמי' מכדי נכסוהו דבר אינש אינין ערבין בי' ותנן לא יפרע מן הערב תחלה הא במלוה הכתובה בתורה ל"ש כלל לומר תורת ערבות כיון דשלא על אמונתו הלוהו ושפיר קאמר ר"י דבמת בתוך ל' נתחייבו הנכסים, דהנכסים לאו בתורת ערבות משתעבדו במלוה הכתובה בתורה: מיהא נראה ליישב די"ל דל"ש סברת רמ"ה הנ"ל אלא אליבא דמ"ד ערב לאחר מתן מעות לא משתעבד משום דלא על אמונתו הלוהו, משא"כ למ"ד דאפי' לאחר מתן מעות משתעבד א"כ הה"נ בנזקין ובכל מלוה הכתובה בתורה שפיר יש לומר בתר שכבר נתחייב הלוה בתשלומין נעשו הנכסים ערבין, כמו בכל ערב לאחר מתן מעות, והנה בשלהי ב"ב איפלגו רי"ש וב"נ בערב לאחר מתן מעות עיי"ש ואמר רבב"ח א"ש הלכה כרי"ש דערב לאחר מתן מעות נמי משתעבד עיי"ש, וא"כ שפיר י"ל דרבא ס"ל כהך תנא, ושפיר קמותיב לר' ירמי' דלפי"ז גם במלוה הכתיבה בתורה י"ל הטעם משום ערבות, אבל להלכתא דקיימ"ל כבן ננס דערב לאחר מתן מעות לא משתעבד א"כ ע"כ במלוה הכתובה בתורה נמי לאו מטעם ערבות הוא דהא הו"ל כמו לאחר מתן מעות, וע"כ מטעם חיוב הוא דרמי' רחמנא על הנכסים ושוב ל"ק קושיי' דרבא מהא דאין נפרעין מן הערב עד שיתבע את הלוה, וקיימא אוקימתא דר' ירמי' במת בתוך כ', ושפיר קפסק בשו"ע, וכל זה בפה"ב דהוי מלוה הכתובה בתורה משא"כ במלוה מעות דבזה ודאי נכסוהי דבר אינש אינין ערבין, וקיימ"ל אין נפרעין מן הערב עד שיתבע את הלוה שפיר פסק בשו"ע חו"מ סי' מ"ט בדין שני יוב"ש כאוקימתא דרבא, וזה נכון מאוד בס"ד ודו"ק היטב:
ובזה יתיישב בס"ד שפיר הא דפסק המחבר דבמת האב לאחר ל' אפי' חלקו חייבין, ולכאורה גם הא פסקא תמוה הוא דהא קיימ"ל אין ברירה וא"כ אחים שחלקו לקוחות הן, וקיימ"ל מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא, וקיימ"ל מלוה ע"פ אינו טורף מהלקוחות, א"כ הו"ל למפסק כר"מ דמחלק בין חלקו כלא חלקו ולהנ"ל איש בס"ד דבאמת המקשן הוי ס"ל בפשיטות דבאחר ל' אין חילוק בין חלקו כלא חלקו וכבר כתבתי לעיל דדוחק לומר דהוי ס"ל בפשיטות דאחין שחלקו יורשין הן דאטו אישתמיטתי' מה דפשוט בכולי הש"ס דלמ"ד אין ברירה אמרי' לקוחות הן, ודוחק נמי לומר דהוי ס"ל לכו"ע מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא דהא נמי פלוגתא דתנאי הוא, וא"כ מנ"ל להקשות כ"כ בפשיטות, אלא ע"כ דהוי ס"ל בפשיטות כיון דמלוה ע"פ גובה מן היורשין משום נע"ד אין סברא לחלק בין יורשין שחלקו או לא חלקו, דבחלקו נהי דכלקוחות הן מ"מ נע"ד איכא ופסידא ליכא דלקוחות, אלא דרבא הוא דמסיק דלמ"ד לקוחות אינו גובה מן היורשין שחלקו אגב דוחקא דקושיי' הוא דמסיק כן אבל לקושטא דמילתא דקיימ"ל כאוקימתא דר' ירמי' מטעמא דפרישית ומוקמי' למתניתן במת בתוך ל', שוב הדרינא לפשיטותי' דמקשן כדהוי ס"ל בפשיטות דגובה מן היורשין אפי' לאחר שחלקו, ופסקי השו"ע עולין יפה בס"ד ודו"ק היטב: