אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן רלו

סימן רלה

שלוכ"ט לכבוד ידנפ"ש הרב המאוה"ג חו"ב בח"ת ז"ר יפ"ת בנש"ק כקש"ת מו"ה מנחם מענדיל בראדי נ"י האבד"ק טאש יע"א:

ע"ד האשה שילדה זכר וכבר הפילה אשתקד ואז לא שתו לבם להראות השפיר לחכם לידע אם הוא מרוקם אם לאו, והנה שורש פסק הרמ"א ביו"ד סי' ש"ה יסודו מתשו' מהרי"ק סי' קמ"ג דאיכא תרי חזקות לחייבו בפדיון חזקת האם שלא לפטר רחמה וחזקת שלא נתרקם העובר וע"ז שפך סוללה הגאון ח"צ בתשו' סי' ק"ד מגמ' ערוכה נדה דף כ"ט דאמר ר"י ב"כ עברה בנהר והפילה מביאה קרבן ונאכל והתם נמי נהי דלא מיירי דוקא במבכרת מ"מ איכא מיהת חזקה שפטורה מן הקרבן ומ"מ הולכין בתר רוב נשים דולד מעלי' יולדות וע"כ צריכין אנו לאסוקי דריב"ל מיירי בהוחזקה עוברה כדמסקינן התה בגמ', ומהרי"ק בלא הוחזקה עוברה כלל אלא דפליגי רבותי' האחרוני' ז"ל בפי' הוחזקה עוברה דאיתמר בגמ' הגאון מהר"ש בתשו' נוב"י מהדו"ת סי' קפ"ח מפ' לה כגון דעבר עלי' שליש ימי עיבורה דהיינו ג' חדשים שלמים והוכר עוברה לכל רואה אותה, והאשה מרגשת בעצמה כעצמות בבטן המליאה, ומ"מ איכא לספוקי דילמא הפילה וולד שאין לו צורת אדם או גוף אטום וע"ז שפיר קאמר ריב"ל דרוב נשים ולד מעליא יולדות אבל היכא דאינה ידוע לנו שאיבריו מרוקמים ל"ש לומר רוב נשים ולד מעלי' יולדות, וכיו"ב כ' נמי הג' יעב"צ בתשו' סי' מ"ט דהאי דריב"ל מיירי בוודאי וולד אלא הספק הוא אם הוא ולד מעלי' עי"ש, ורבינו הגדול בתשו' ח"ס סי' רצ"ט וסי' ש"ח כתב דהגמ' לא מיירי בהוכר עוברה אלא עיבורה ור"ל שכבר הי' לה סימנים שעי"ז הוחזקה למעוברת בשכינותי' כגון שפסק לה האורח, ובזה מודה מהרי"ק דל"ש חזקה דלא נתרקם העובר דאדרבה כיון שנעשה בה מעשה הראוי לגרום העיבור והטפה מתרקם והולך הו"ל כמקוה דחסרה ואתאי וגרוע טפי, משא"כ בהאי דמהרי"ק לא הוחזקה עוברה כלל ואפש' דאפילו האורח לא פסק יע"ש בתשו' סי' ש"ח:

אלא דמ"מ אכתי הא קשיא לי מכדי דינו של מהרי"ק ע"כ בשיט' הריב"ש איתמר דב' חזקות עדיפא מרובא א"כ אכתי נהי דבהוחזקה עוברה חזקה שלא נתרקם ליכא ונ"מ אמאי מביאה קרבן ונאכל הא איכא חזקת איסור שא"ז כמבואר בפתיחת פמ"ג לה' שחיטה דגם בעוף איכא עשה דשא"ז כ"ש למ"ד דחזקת איסור אבר מן החי עומדת והוקשה כן אמאי מביאה קרבן ונאכל וסבר הייתי לתרץ דלא אמרינן רובא לא עדיף מב' חזקות אלא דוקא היכא דב' חזקות אתיין בהדי הדדי כגון בנ"ד דחזקת הולד שלא נתרקם וחזקת שלא נפטרה רחמה בהדי הדדי עומדין להתנגד ולבטל הרוב נשים וולד מעלי' יולדין משא"כ חזקת איסור שא"ז איננו מגרע כח הרוב כלל בזה רובא עדיף, ומיושב בזה קו' הנוב"י מהדו"ק ח' אה"ע סי' מ"ג דהא רובא עדיף מחזקה מפרה אדומה ילפינן והתם איכא ב' חזקות חזקת הטמא וחששת דילמא במקום נקב קשחיט ולהנ"ל י"ל התם מודה הריב"ש דחזקת העמד טמא על חזקתו אינו מגרע כח הרוב דבשביל זה לא נחלש הרוב דבהמות כשרות, מיהו הפנ"י בכתובות דף ע"ה ס"פ המדיר כ' היפוך מזה הא דרובא וחזקה רובא עדיף היינו שהרוב הוא לגמרי נגד החזקה כגון רוב נשים מתעברות ויולדות בר"פ האשה שהרוב היא לגמרי נגד החזקה דעל פי רוב משתנות החזקה, אבל בלא"ה אפשר דחזקה מבוררת עדיף א"כ אין תירוץ זה מספיק, ע"כ נלענ"ד דחזקת אשה פטורה מן הקרבן לא חזיא לאצטרופי כלל דהא מדגלי רחמנא דחטאת העוף בא על הספק ואי"נ כדיליף ריב"ח בנזיר (דף כ"ט) מקרא דלזכר ולנקיבה מה זכר מביא על הספק אף נקבה מביאה על הספק ש"מ דאין זה חזקה כלל דאל"כ הא דמביאה על הספק היכא משכחת לה ושפיר קאמר ריב"ל ומ"מ אכתי צריך לאסוקי בהא דריב"ל דמיירי בהוחזק עוברה באופן דליכא חזקה שלא נתרקם דא"כ נהי דליכא חזקת פטור דאשה מ"מ איכא חזקת איסור דעוף בהדי חזקה שלא נתרקם:

ובמש"כ נראה לי בס"ד דבר נאה ומתקבל במה שיש להקשות דהא למאי דמסקינן טעמא דבהמה שיצאה מלאה ובאה ריקנית משום דרוב יולדות מטנפות וזו הואיל ולא טינפה איתרע לה רובה ע"כ צ"ל לפי"ז כמש"כ התוד"ה וזו דמיירי דוקא היכא דהבהמה לא שהתה בחוץ דאם שהתה אימור טינפה וילדה, ותמה הסדרי טהרה על הרמב"ם והטוש"ע שלא הביאו בזה שום חילוק דאם שהתה פטורה לגמרי מן הבכורה ולא הרגיש בזה שום אחד מהפוס' לחלק בדין זה, וה לפענ"ד בס"ד דלכאו' יש להקשות לפי שיטת מהרי"ק הנ"ל ולפמ"ש מהגמ' מבהמה שיצאה מלאה דמבואר בדברינו דע"כ חזקה שפטורה מן הקרבן לאו חזקה היא כדמוכח מקרא וא"כ בהאי דריב"ל ליכא אלא חזקה חדא דעוף בחזקת איסור עומד ורובא עדיף מחזקה, משא"כ בבהמה איכא בי' חזקות חזקת ולד שאינו קדוש במעי אמו כמש"כ התוס' חזקה זו בחולין דף י"א ד"ה לכ"ע עיי"ש ועוד חזקה שלא נפטר רחמה, וב' חזקות עדיפא כמו רובא והו"ל פלגא ופלגא ושפיר אמרינן דהוא בכור מספק ונלענ"ד דבאמת הו"מ לשוי' הכי מיהא הא דמוכח מהקישא דזכר ונקבה דמביאה קרבן על הספק דחזקת פטורה מן הקרבן לאו חזקה הוא היינו דוקא לרבנן דר"מ דל"ס להו סמוך מיעוטא לחזקה מה"ת כלל כמבואר בגמ' ובראשו' ר"פ האשה בתרא יע"ש אבל לר"מ לעולם אימא לך חזקת אשה פטורה מן הקרבן חזקה מעלי' הוא ומ"מ משכחת לה דמביאה קרבן על הספק כגון דאיכא רובא דיולדות וולד מעליא והא גופא ספק הוא משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה, והו"ל פלגא וממילא דגם בהאי דריב"ל יש ב' חזקות חזקת פטור דאשה וחזקת איסור דעוף ונהי דלר"מ אבר מן החי אינו נוהג בעוף (כמבואר בחולין ק"ב) מ"מ איסור שא"ז מיהא איכא כמו שהוכיח הפרמ"ג בפתיחתו יע"ש משו"ה איצטרך הגמ' לשנויי דרוב בהמות מטנפות אבל לדידן דרובא עדיף מחזקה וע"כ מוכח מהקישא דזכר ונקבה דחזקת פטור דאשה לאו חזקה הוא בלא"ה לא קשה קושי' הגמ' אדריב"ל דשאני הכא דאיכא ב' חזקות חזקת הולד שאינו קדוש וחזקת הבהמה שלא נפטר רחמה וב' חזקות להדי רובא הו"ל פלגא ופלגא וא"ש דלא חלקו הפוס' בין שהתה ללא שהתה כנלענ"ד בס"ד:

אלא דלפי"ז חוזר וניער על המהרי"ק קושי' אחרת דלכאו' אף דאיכא ב' חזקות לא הוי נגד רובא אלא פלגא ופלגא ואכתי האיך מוציאין ממון והוא קושי' הח"ס ז"ל בסי' ש"ח דאיכא ג' חזקות חזקת אשה שאינה חייבת בקרבן וזה שייך אף בזמן הזה ולפימש"כ עכ"ח מוכח דזה לא הוי חזקה דהא מביאין קרבן יולדות על הספק וגם בהגהות פ"ת שביור"ד הקשה קושי' הח"ס הנ"ל ותי' אינו מספיק כלל כ"ש דקשי' טפי לפי"מ שביארנו הא דהפוס' לא חלקו בבהמה בין שהתה ללא שהתה היינו נמי מה"ט משום דאיכא ב' חזקות אלמא דלא עדיפי הני חזקות להוצאות ממון דהא ל"ה אלא ספק בכור ועכ"ח צ"ל כמ"ש הח"צ ז"ל דשאני התם שבדקוהו ומצאוהו מלא מים אלא שבאנו לחוש מחמת חסרון ידיעתינו ע"ז כ' מהרי"ק כיון דאיכא נמי הך חזקה סמכינן אעדות נשים אבל היכא דלא בדקוהו לא מהני ב' חזקות נגד הרוב להוציא ממון וכן משמע לשון רמ"א שכ' כגון בזה"ז סומכין ג"כ ע"ז משמע דבעית מיהת שבדקוהו ולא מצאו בו ריקום ולזה מהני ב' חזקות דמהרי"ק הנ"ל להוציא ממון, ובזה באנו למחלוקת הנוב"י והח"ס ז"ל שביארתי למר כל שפסק האורח וכיו"ב מסימני עיבור אזדה לה חזקה שלא נתרקנה ואזלינן בתר רוב נשים דילדות ולד מעלי' ופטור מן הבכורה ולהנוב"י הנ"ל כל כמה שלא הגיע לשליש עבורה איכא חזקה שלא נתרקם וריב"ל מיירי בשהוכר עוברה דווקא:

ונראה לענ"ד דבר' הח"ס ז"ל ברורים כשמש וה' עמו שהלכה כמותו בכ"מ מלבד דהסברה בעצמה אין עלי' שום תשו' דגריעי טפי מחסרה ואתאי דגבי מקוה נראה ראיות מוכרחות כדבריו חדא דאיס"ד ריב"ל בהוחזקה עוברה דווקא כשהרגישה כעצמות בבטן המלאה א"כ האי רובא מעליתא הוא ומה קמ"ל ריב"ל (הא אפי' לר"מ דחייש למיעוטא מ"מ היכא דאיכא רובא וחזקה מודה כמ"ש התוס' בחולין דף פ"ו יע"ש) ותו מה ס"ד דהגמ' שם ע"ב לאו משום דלא אזלינן בתר רובא ואטו עד האידנא לא שמיע לי' למקשן דבכה"ת אזלינן בתר רובא, אלא עכ"ח דריב"ל לא מיירי בהוחזקה עוברה כנ"ל אלא שיש סימנים בעלמא והא וודאי רוב גריעי הוא כמ"ש הח"ס ז"ל הואיל והפילה ורוב מרוקמים לא מפילין משא"כ אם לא באנו אלא לדון אגוף אטום מהיכ"ת לא ניזול בתר רובא, מיהא לפימש"כ לעיל י"ל קצת דסד"א דאיכא תרי חזקה נגד רובא חזקת פטור דאשה וחזקת איסור שא"ז דעוף קמש"ל, אבל אי קשיא הא קשי' מ"פ הגמ' מבהמה שיצאה מליאה דילמא ריב"ל לא קאמר אלא כשהרגישה האשה בעצמה שולד שרוי בתוך מעי' ואין אנו דנין אלא אם הוא ולד מעלי' משא"כ בבהמה שיצאה מליאה ע"כ ל"ל באופן דליכא לספוקי שאינו יולד דא"כ הבא אחריו בכור מספק נמי לא להוי, וע"כ הספק היא דילמא רוח הפילה והא לא הוי רוב מעלי' ומודה ריב"ל דהתם איכא חזקה שלא נתרקם אע"כ כמש"כ הח"ס דהאי חזקה שעוברה לא מיירי מחזקה גמורה ושפיר פריך דעכ"פ כיון שיצאה מליאה איכא חזקה כנ"ל, ותו מוכח כן מנדה די"ח דפריך מריב"ל לר"י דאמ' בג' דברים הלכו בתר רוב, ולהנוב"י עכ"ח האי דריב"ל רוב גמור היא וא"כ לא פריך מידי דהא לא חשיב ר"י כ"א רוב גריעי כמש"כ תוס' אע"כ כהח"ס זצ"ל:

אלא דמ"מ הא קשיא לי' לשיט' מהרי"ק הנ"ל היכא מצינו דחזקה דבגוף זה מהני לגוף אחר א"כ הני תרתי חזקות היכא מהני לשויא ולד זה בכור לכהן הא החזקות הנ"ל לא הויין בולד זה אלא באשה שכבר חלף ועבר לא מיבעי' לשיטת רש"י בקדושין דס"ו דהא דאמרינן מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה הנ"מ התם דאנו באין לדון גם על האם אבל בהאי דינא דלא באת האם לדון לפנינו ואין נפק"מ כ"א לולד בזה לא מהני חזקת האם לולד וכ"ה שיטות הרמב"ן שהביא הר"ן בגיטין דס"ז דלא מהני חזקת פניות דקרובות שלא באנו לדין עליהם אלא על אשה זו שאנו דנין עלי', א"כ ה"נ הא אין נפק"מ לגבי האשה כלל היכא מהני חזקה דידה לגבי ולד זה ואפי' לשיט' התוס' בקדושין דס"ו הא גמ' מפורשת הוא בכתובות דע"ו רישא מנה לי בידך סיפא מנה לאבא בידך ומבואר שם בתוס' דהטעם דחזקת הגוף של הבת לא מהני לגבי האב יע"ש והוא באמת קוש' הראשונים בכתובות דכ"ו לפי' התוס' יע"ש וע"כ צ"ל כמו שכ' הפנ"י דרב אשי דהתם בכתו' דע"ו נמי לא קאמר אלא משום דבלא"ה כבר איתרע החזקה דידה משום כאן נמצא וכאן הי' משו"ה לא מהני חזקתה אלא לדידה א"כ ה"נ עכ"פ איתרע חזקה שלא נפטר רחמה משעה שהפילה דאין לך ריעותא גדולה מזו והיכא מהני חזקתה לשויא ולד זה לבכור דפדיון:

והנלעג"ד בזה די"ל וודאי חזקת האם וודאי לבת מהני וכ"כ חזקת הבת מהני גם לגבי האב מיהא בכתו' דע"ו דאנו דנין להוציא ממון מחזקתו כדאית' התם בסוגיא ובחזקה בעלמ' לא מפקינן ממונא כ"א בחזקת הגוף דאלים טפי משו"ה שפיר אמרינן כיון דהחזקה הוא בבת לא מהני לגבי האב למהוי חזקה דגופא כיון דחזקה זו ליתא בגוף האב אלא בגופה של הבת אינה אלא כמו שאר חזקה דאין מוציאין ממונא ע"י משא"כ בכתו' די"ג שפיר אמרינן מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה וכ"ש בקדושין דס"ו לשיטת התוס' דהתם אין צורך לחזקת הגוף דכל חזקה בעלמא נמי מהני ולפי"ז גם בנ"ד דאין אנו צריכין לחזקו' הנ"ל אלא להכריע את הרוב שיהי' שקול כדי שנסמוך אעדות נשים שלא הי' מרוקם א"כ אין צורך שיהי' חזקה דגופה דהא שאר חזקות דעלמא נמי הוי כפלגא ופלגא לגבי הרוב משו"ה לא איכפת לן בחזקה אם היא בגופו של וולד שאנו דנין עליו כנלענ"ד בס"ד ומ"מ לפי דרכינו למדנו עוד דמהרי"ק לא קאמר אלא משום דבדקוהו ומצאוהו מלא מים כמ"ש הח"צ ז"ל וזה נלענ"ד ברור בס"ד:

(וראיתי בתשו' מהר"ם שי"ק סי' ש"ה הקשה לשיט' הר"ן בסוגי' דסימני ביצים דב':

מיעוטים מצטרפין והו"ל כפלגא ופלגא א"כ לשיט' הח"צ ג"כ קשי' הא דריב"ל נצרף ב' מיעוטים מיעוט דעדיין לא נתרקם ומיעוט שמא גוף אטום, ולפענ"ד קושי' זו אין צריך לפנים דהר"ן לא קאמר אלא היכא דמיעוט נגרע מן הרוב כגון התם דרוב ביצים הן מן העופות כשרים אבל מיעוט מן הרוב טהורים הם טריפות ונבילות משא"כ הכא רוב נשים ולד מעלי' יולדות רוב גמור הוא וליכא לגריעי מניה מידי אלא שהמיעוט יפרד והי' לשני חלקים יש שאינן יולדת ולד מעלי' בלא גוף אטום ויש שפיר מלא רוח אבל לעולם אין כאן אלא מיעוט אחד ובזה ל"ק נמי קושי' אחרת דמקשה התם סמוך מעוטא לפלגא וז"פ, ותו נ"ל לפי"מ דמבואר בח"ס ז"ל [ובש"ש] דלמסקנא אמרינן רובא דליתא קמן עדיף מרובא דאיתא קמן משום דגם המיעוט אינו ברור משא"כ ברובא דאיתא קמן דאיכא מיעוט ברור לפנינו א"כ י"ל דהר"ן ל"א אלא היכא דתרי מיעוטי איתא קמן כגון התם דוודאי איכא מיעוט טמאות ומיעוט מטריפות ונבילות משא"כ הכא דתרוויי' מיעוטא דליתא קמן לא חזי לאצטרופי נגד הרוב ועוד נ"ל דאפי' לס"ד דגמ' בחולין י"א דרובא דאיתא קמן עדיף הנ"מ היכא דאנו דנין על הרוב משא"כ הכא דאנו דנין על המיעוט דנימא ב' מיעוטי מצטרפים א"כ בזה בעי' מיעוטי דאיתא קמן, ומיושב בזה גם הא דמקשים על הר"נ ממה דיליף בכתו' ט"ו מוארב לו וקם עליו דקבוע כמעמיד ודילמא התם טעמא משום דאיכא ב' מיעוטי מיעוט גוי ומיעוט טריפה הרג ולהנ"ל לק"מ דמיעוט טריפה לא חזי לאצטרופי דהו"ל מיעוט דליתא קמן וכ"ש דאתי שפיר טפי למאי דמבואר בשטמ"ק ב"מ דף ו' דרוב לח הוי וודאי והיינו עכ"ח רובא דאיתא קמן אבל רובא דליתא קמן ע"כ וודאי חשבית לי' כדאי' במפורשים ודו"ק היטב): אלא דמ"מ אכתי צלע"ג על המהרי"ק ממאי דקיי"ל הלוקח בהמה מן הנכרי וא"י אם ביכרה או לא ביכרה הר"ז ספק בכור אפילו בתוך שנתה דחיישינן שמא טינפה כדאי' ברפ"ג דבכורות והכי קיי"ל בטוש"ע סי' שט"ז התם נמי איכא ב' חזקות א' חזקה שלא נפטר רחמה וחזקה שלא טינפה ריקום ומ"מ אין הכהן יכול להוציא ממון א"כ ה"נ נימא כן ונ"ל לתרץ התם איכא נגד חזקות הנ"ל חזקת הולד שאינו קדוש במעי אמו ואין כאן אלא רוב גרידא ואין הולכין בממון אחר הרוב משא"כ הכא ליכא חזקת ולד שאינו קדוש בבכורות דהא בבכור אדם אין כאן קדושת הגוף כלל אף משיצא לאויר העולם:

ומעתה נ"ל לדינא היכא דלא נבדק כלל אזי פשיטא דהולכין אחר רוב נשים דוולד מעלי' וכדין כמסקנת הח"צ דאף המהרי"ק נמי ל"ק אלא היכא דבדקוהו ולענ"ד הוא מוכרח מראיות שהובאו לעיל וגם לשון מהרי"ק ורמ"א מורין כן והיכא דנבדק ומצאוהו שאינו מרוקם אי סומכין אבקיאותינו תלי' בפלוגתת מהרי"ק וח"צ וקיי"ל כמהרי"ק היכא דלא הוחזק עוברה והיכא דהוחזק עוברה קיימ"ל כח"צ אלא דמאי נקרא הוחזק עוברה בזה קיימ"ל כהכרעת הח"ס ז"ל בסי' רצ"ט דכל שנראה בה סימני עיבור ואפי' פסיקת הוסת נמי כהוחזק עוברה דיינינן לי' והבא אחריו לאו בכור לפדיון הוא ומ"מ מהיות טוב לחוש לשיט' הנוב"י הנ"ל ותשו' מהריעב"ץ דלא חשיב הוחזק כ"א בהוכר עוברה יעשה כמ"ש הח"ס ז"ל לפדות במת' עמ"ל וראיתי בס' שערי צדק שהביא בשם גדול אחד דמדינא חייב ליתן במעמ"ל דבזה ל"ש ספק ממונא ולענ"ד זה אינו דהא צריך לחזור ולזכות בו, ותו א"כ היכא משכחת לה הא דתנן ספק בכורות א' בכור אדם הממע"ה (ועיין בסי' הסמוך):

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה