ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן רלד
בענין איסור כלאי זרעים א) כ' הרמב"ם בפ"א מה' כלאים א' הזורע או המנכש או המחפה וכו' ה"ז לוקה, עוד שם ה"ג ואסור לאדם לקיים כלאי זרעים בתוך שדהו אלא עוקרן ואם קיימן אינו לוקה והקשה הכ"מ דהא במו"ק דף ב' פליגו רבה ורב יוסף גבי מנכש ומשקה מים לזרעים בשבת משום מנאי מתרי' בי' רבה אמר משום חורש ור"י אמר משום זורע ופריך הש"ס מהא דתניא המנכש והמחפה בכלאים לוקה רע"א אומר אף המקיים ואיס"ד דחייב משום חורש חרישה בכלאים מי אסור ומסקי' דלרבה צ"ל כולה רע"ק הוא ומ"ט קאמר מ"ט מנכש לוקה משום כלאים שרע"ק אומר אף המקיים, והנה הרמב"ם פסק בפי"ח מה' שבת כרבה דמנכש חייב משום חורש א"כ ע"כ צ"ל דמנכש בכלאים חייב משום מקיים כמסקנת הש"ס וא"כ איך פסק דמנכש לוקה ומקיים אינו לוקה, והנה הכ"מ תי' והשעה"מ שם ביאר דבריו דרבנן ור"ע לא פליגו אלא במקיים שלא עי"מ אבל במקיים ע"י מעשה רבנן נמי מודו דלוקה ומ"מ הוצרך הש"ס במו"ק לאסוקי דכולי רע"ק ומה טעם קאמר משום דאל"כ יקשה מ"ט נקט ברישא מנכש ולא תני רבותא טפי דאפי' במקיים עי"מ לקי משו"ה הוצרך הש"ס לומר דאיה"נ דמנכש משום מקיים הוא דלקי ומה טעם קאמר עיי"ש, ועיי' במשל"מ שם שכ' דסוגי' דע"ז דף ס"ג מוכח דלא כהכ"מ ולא עוד אלא דנראה שם דלרבנן מותר לקיים ודלא כהכ"מ וכוונתו נראה אהא דאמרינן התם בש"ס סברוהו הא מני רע"ק הוא דאמר המקיים בכלאים לוקה ואפ"ה למעוטי תיפלה ש"ד וכו' ודחי ממאי דלמא רבנן הוא אי רבנן מאי אירי' עוקרין אפי' לקיים נמי ש"ד הרי בהדי' דלא ככ"מ ועיי' משתי' ע"ז השעה"מ שם דאליבא דרבנן נהי נמי דאיסורא איכא אפי' שלא ע"י מעשה הנ"מ בשל ישראל אבל לא בשל נכרי עיי"ש ולענ"ד נראה דחילי' דהרמב"ם מהך סוגי' דהא אמרי' התם אי רבנן מאי אירי' עוקרין אפי' לקיים נמי ש"ד ומשני הב"ע דעבד בחנם ור"י היא דאמר אסור ליתן להם מתנת חנם, ותהוי נמי רבנן מי לא אמרי רבנן אסור ליתן להם מתנת חנם ומ"מ למעוטי תיפלה ש"ד ה"נ גבי יי"נ עיי"ש עכ"פ מוכח מיהת מהש"ס דלרבנן נמי עוקר הכלאים מקרי ממעט תיפלה, והשתא אי אמרת בשלמא לרבנן נמי איכא מיהת בצד מה איסור לקיים אלמא קפיד רחמנא לבלתי תת קיום לזריעת כלאים שפיר יש לומר דעקירתו מיקרי ממעט את התיפלה אלא אי אמרת דאין איסור בשום צד לקיים א"כ מאי למעוטי תיפלה שייך בזה דהא אינו אסור אלא מלזרוע אבל זרוע ובא אין בו שום צד אטו בכלאי בגדים מי איכא גבי' משום ממעט את התיפלה משום דאסור ללבשן וכש"כ בכלי זרעים דבכלאי בגדים אפשר לבא לידי תקלה דלבישה משא"כ בכלאי זרעים ל"ש שום צד איסור וא"כ מאי ס"ד דהש"ס דלרבנן אית בי' משום ממעט את התיפלה אע"כ כמש"כ הכ"מ דגם לרבנן אית בי' עכ"פ בשום צד איסור משום מקיים כגון בשדה של ישראל וא"כ שפיר אית בי' משום מיעוט תיפלה כנ"ל בס"ד ראי' להכ"מ הנ"ל:
ולענ"ד נראה בס"ד ליישב שיטת הרמב"ם הנ"ל שפיר דהא מבואר שם בש"ס מו"ק ובתוס' ד"ה קא מרפי דרבה ור"י דפליגו במנכש ומשקה מים לזרעים בשבת בהא פליגו רבה ס"ל דאזלינן בתר דמיון עיקר המלאכה ומלאכה זו דמי' לחורש דמעשה המלאכה היא דומה למלאכת חורש ורב יוסף ס"ל דאזלינן בתר תכלית מחשבתו וכיון דלאצמוחי פירי קמכוין אע"ג דהמלאכה דומה לחורש מ"מ חייב משום זורע עיי"ש ולפי"ז הי' נלע"ד לומר דע"כ ל"ק רבה אלא גבי שבת דמלאכת מחשבת בהדי' לא כתיב וממלאכת המשכן היא דילפינן לי' משו"ה מסתבר לי' לרבה דמתרי' בי' משום מלאכה דדמי' למלאכה כיו"ב שהי' במשכן אבל לענין כלאים י"ל דמודה דאזלינן בתר מחשבתו דלאצמוחי פירי קמכוין מיהא י"ל דהא גופא תלי' אי מקיים בכלאים נמי מיתסר היכא דלא עבד שום דבר אלא דניחא לי' בקיומן א"כ שפיר י"ל במנכש נמי כיון דלאצמוחי פירי קמכוין חייב משום זורע משא"כ אי מקיים בכלאים לא מיתסר שוב אין סברא לחלק בין מנכש לענין מלאכת שבת למנכש דכלאים והשתא יתפרש שפיר סוגי' דמו"ק הנ"ל דאליבא דרבנן דמקיים בכלאים לא מיתסר א"א לחלק בין שבת לכלאים משו"ה משני כולי רע"ק הוא ומ"ט קאמר וא"כ כיון דמקיים לוקה כל כהיי"ג דמתכוין לאצמוחי פירי חייב משום זורע ולפי"ז יתיישב שפיר שיטת הרמב"ם הנ"ל די"ל איהו כרע"ק ס"ל ולרע"ק גופא אליבא דרבה י"ל מנכש לקי משום זורע כיון דמקיים איכא איסורא דאורייתא אזלינן בתר מחשבתו וכיון דכוונתו לאצמוחי פירי חייב משום זורע:
ב) כלל הוא בכלאי זרעים שבזמן שיש בין ב' המינים הרחקה הראוי להם כדי שלא יינקו זמ"ז אין חוששין למראית עין ובזמן שיראו מובדלין זמ"ז אין חוששין ליניקתן אפי' הם זה בצד זה כן הוא לשון המחבר בשו"ע סי' רצ"ז ס"מ ועיי' בכ"מ שכ' הטעם להתיר באלו הדרכים משום דקי"ל לרבנן דלא אסרה תורה אלא כשזרע ב' מינים במפולת יד דהכי הוי ממשמעות הכתוב דשדך לא תזרע כלאים אלא דרבנן אסרו אפי' שלא במפולת יד ולא רצו להחמיר ולאסור בדרכים הנזכרים עיי"ש:
ועיי' רש"י בשבת דף פ"ד פרש"י דכלאי זרעים דרבנן והתוס' שם הרבו להקשות על זה מכמה סוגיות הש"ס, ולולי דב"ק הי' נלע"ד דרש"י נמי ל"ק דהוא דרבנן אלא כשלא זרען במפולת יד וקאי אהא דתנן ערוגה שהוא ו' על ו' זורעין בתוכה חמשה זרעונים וכו' וע"ז פרש"י אע"ג שאצל הקרנות הם סמוכים זא"ז ויונקים זמ"ז אין כאן בית מיחוש דהא אכלאים קפיד קרא אבל ליניקה ל"ח ואפי' בכה"כ דאורייתא וכש"כ כלאי זרעים דרבנן ובכה"ג שלא זרען במפולת יד ס"ל לרש"י דבכה"כ דאורייתא ונ"ל דנפק"ל מדאמרי' בפסחים פ"ב תרי קראי כתיבי כתיב הזרע וכתיב המלאה הא כיצד זרוע ובא אי הוסיף אין וכו' אלמא אפי' לא זרע במפולת נמי אית בי' משום כה"כ ובכהיי"ג בכלאי זרעים לא מיתסר אלא מדרבנן אבל ודאי עיקר דין כלאי זרעים מודה רש"י דהוא מדאורייתא ובזה יתיישבו כל קושי' התוס' שם, מיהא מלשון רש"י בכורות דף כ"ד עיי"ש קשי' דהתם ליכא לפרושי הכי אלא דהתוס' בעצמם כ' שם דט"ס הוא שם ברש"י עיי"ש:
ג) כ' הרמב"ם וכ"ה בשו"ע סי' רצ"ז דמותר לומר לגוי לזרוע לו כלאי זרעים לכתחילה ובטור הקשה ע"ז כיון דאסור לקיימן איך מותר לומר לו לזרוע לכתחי' ועיי' ונשתי' הב"ח דהא דאסור לקיימו היינו לאחר שכבר השרישו אבל קודם השרשה מותר לקיימו והשתא כשאומר לנכרי לזרעו מותר למכור השדה זרועה כלאים קודם שהשרישו, וכבר הקדימו בזה הכ"מ בשם מהר"י קורקיס, ועפ"י דבריהם נ"ל ליישב בס"ד קושי' הטו"א בסוטה דף מ"ג בהא דדריש התם ולא חיללו פרט להרכבה של איסור וקשה דהא בלא"ה חוזר משום עבירה שבידו דהא אסור לקיימו וכה"ג פריך התם הש"ס לענין גזל בית ואין לתרץ כאן שעשה תשובה דא"כ איך מקיים כלאים, ולהנ"ל ניחא די"ל כי היכא דבכלאי זרעים אין בו משום מקיים אלא משהרשה ואילך ה"נ בהרכבה אין בו משום מקיים אלא משעת קליטה ואילך ושיעור קליטה איכא תנאי דס"ל אין קליטה פחות מל' יום וא"כ שפיר משכחת לה הרכבה של איסור דלא מיתסר משום מקיים והיינו דמיעוט רחמנא מולא חיללו וא"ש: