אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן רלב

סימן רלא

שולוכ"ט לכבוד הרב המאוה"ג וכו' מו"ה מענדל הירש ראזענבערג נ"י האבדק"ק סי' נאדי פאלו יע"א:

על דבר אחב"י שיש להם כרמים וע"י החרבות אשר נעשו לפני איזה שנים על ידי תולעת הכרם, המציאו חדשות ומרכיבין הזמורות באמעריקאנישע רעבען, ומספק"ל למעכ"ת אם יש בזה חשש הרכבת אילן להורות בזה הלכה למעשה להמון אנשים אשר כבר נטעו כרמים אם יש בו משום מקיים בכלאים, והכה בשו"ע סי' רצ"ה ס"ב קיימ"ל דאסור להרכיב אילן סרק על גבי אילן מאכל, ועוד שם בס"ו יש באילנות דומים זה לזה בעלין או בפירות ואעפי"כ הואיל והם שני מינים הרי אלו כלאים, כיצד התפוח והחזרד וכו', ויש לדון בנ"ד לאסור מחמת תרי טעמי אי משום דהני ווילדע רעבען יש להם דין אילן סרק מחמת שאין פירותיהם ראויין לאכילה כ"א ע"י הדחק, ואת"ל דלא נקראו מחמת זה אילן סרק אכתי יש לדין אם הם מין בשאינו מינו עם ענבים שלנו כהאי דתפוח עם חזרד, ונחזי אנן בס"ד, הכה באו"ח סי' ר"ג איתא על פירות אילני סרק מברכין שהכל, ובטו"ז שם העלה דכל אילן שאין פירותיו טובים לאכול כ"א ע"י הדחק נקרא אילן סרק, ובתשו' נאות דשא להגאון בעל לבושי שרד אסברא לה דתליא אי נטעו לי' אינשי אדעתא דפירי או לא, ועפי"ז העלה לאסור הרכבת אילני תפוחים בתפוחי עצי יער, והביאו כן להלכה פסוקה בחידושי דינים שבסוף ס' לבושי שרד סי' ק"ו, ואני הארכתי בס"ד בתשובה אחרת להוכיח דאילן סרק לענין כלאים אינו אלא אילן שאינו עושה פירות כלל, וראיה ממש"כ הר"ש בפ"א דכלאים בשם הירושלמי מנין שאין מרכיבין אילן סרק על אילן מאכל ואילן מאכל על אילן סרק, או אילן מאכל על אילן מאכל מבשא"מ ת"ל את חוקותי תשמורו וכתב שם הר"ש דמדשבק אילן סרק על אילן סרק מבשא"מ משמע דאילן סרק על אילן סרק אינו אסור וטעמא כתב שם ומפורש יותר בהרא"ש שם כיון שאינו עושה פירות כולהו כחד מין חשיבי, ואיס"ד דבאילן שעושה פירות אלא שאינם נאכלין כ"א ע"י הדחק מקרי אילן סרק, והא בודאי מין בשאינו מינו הוא בהדי אילן שאינו עושה פירות כלל, דבזה לא שייך סברת הרא"ש הנ"ל וא"כ שפיר משכחת לה הרכבה גם באילן סרק, והדק"ל אמאי שבק הירושלמי אילן סרק על אילן סרק מין בשאינו מינו, אלא ודאי דהאי בהדי אילן מאכל נכלל, ואילן סרק איננו אלא שאינו עושה פירות כלל: והנה בפ"ו דכלאים מ"ה תנן איזה אילן סרק כל שאינו עושה פירות, רמ"א הכל אילן סרק חוץ מן הזית והתאנה, רי"א כל שאין כמוה נוטעין שדות שלמות הרי זה אילן סרק, והתם קיימ"ל כת"ק כדפ' הרמב"ם בפ"ח מה' כלאים, ובשו"ע סי' רצ"ו דאילן סרק הוא בכלל כל שאינו עושה פירות, ונהי דאין ללמוד משם לענין הרכבת אילן דהתם פליגו אי מקרי אילן סרק לענין דנימא שאדם מבטלו ע"ג גפנו, או לא, תדע דאטו מי נימא לר"מ דחוץ מן הזית והתאנה הכל אילן סרק ומותר להרכיבן זה בזה למאי דקאמר בירושלמי, דאילן סרק ע"ג אילן סרק מותר, אלא ודאי מהתם אין ללמוד לענין הרכבה, אבל עכ"פ מוכח מיהת דכל היכא דתני אילן סרק לאו כולהו בחדא מחתא מחתינהו, דהכל לפי מה שהוא ענינו, א"כ אין ראיה ממה שכתב בשו"ע או"ח הנ"ל על פירי אילן סרק וכו', וממש"כ הטו"ז שם דפירות שאינן נאכלין כ"א ע"י הדחק נקראו סרק דלענין כלאים נמי דינא הכי דהתם לענין ברכה הוא דתלי' בזה משא"כ לענין כלאים לא נקרא סרק אלא מה שאינו עושה פירות כלל כדמות מדברי הר"ש והרא"ש הנ"ל, ועוד הארכתי בענין זה בתשובה אחרת לענין הרכבת תפוחי גינה בתפוחי עצי היער, ועכשיו מצאתי בס"ד באור זרוע ה' כלאים שכתב אמתני' הנ"ל, וז"ל בירושלמי אמרינן מה בין אילן סרק לאילן מאכל אילן סרק אדם מבטלו אילן מאכל אין אדם מבטלו ע"ג גפנו, והיינו דפליגו תנאי ת"ק סבר כל אילן שעושה פירות אינו מבטלו ור"מ סבר דוקא זית ותאנה בלבד וכו' וסיים עלה האור זרוע אבל אילן סרק דקתני בכל מקום היינו שאינו עושה פירות עכ"ל הרי ראיה ברורה למש"כ וא"כ עכ"פ הני זמורות שקורין אמעריקאנישע רעבען אין לאסור הרכבתן בזמורות דידן משום הרכבת סרק באילן מאכל וזה ברור בס"ד:

ועדיין צריכין לדון עליהם מחמת אידך חששא, שמא מבשא"מ הוא כהאי דתפוח וחזרד דאעפ"י שדומין זה לזה מ"מ כלאים הם זה בזה, ונראה בס"ד הנה הרמב"ם בפ"ג מה' כלאים ה"ד כתב וז"ל וכן באילן שיש שני מינים דומין זה לזה בעלין או בפירות הואיל והן ב' מינים הר"ז כלאים, כיצד התפוח והחזרד וכו' ושוב כתב בד"ה וכן אם יש זרעים ואילנות אחרים אעפ"י שהן ב' מינים בטבען הואיל ועלין של זה דומה וכו' לא חששו להם לכלאים עיי"ש, ולכאורה שני הלכות אלו נראין כסותרין זה את זה, ומצאתי שעמד על מדוכה זו גאון א' מגדולי דורו של לבושי שרד ונדפס תשובתו בתשו' נאות דשא סי' י"ג, והעלה ביאורם של ב' הלכות ממש"כ הרמב"ם אחרי זה בה"ו כיצד וכו', אבל הצנון עם הנפוס וכו' אעפ"י שהעלין דימין והפרי דומה הואיל וטעם הפרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר, ונראה לו דתפוח וחזרד נמי הוא לריחוק טעמם, והנה אם נימא דרחוק טעמם של ענבים מזמורות הנ"ל עם ענבים מזמורות דמדינתינו נמי משוי להו כלאים, א"א להכריע כי לא נתנו לנו משקל להכריע עד כמה יהא הטעמים רחוקים, שיחשבו כלאים זה בזה, ובתשו' שבות יעקב ח"א סי' ל"ו על מה שכתב הלבו"ש באו"ח סי' תרמ"ט בטעם פסול אתרוג המורכב בלימונ"י משום שנעבדה בו עבירה דהרכבה כתב השבו"י אתרוג באילן לימונ"י אפשר דהוי מב"מ וליכא בי' איסור הרכבה כלל עיי"ש, ואם בעיניו הני תרי מינים אינם בגדר רחוקים בטעמם כהאי כתפוח וחזרד א"כ כש"כ דהני ענבים שאנו דנין עליהם אין לקרות עליהם שם כלאים מחמת ריחוק הטעמים, אבל באמת דברי השבו"י בזה רחוקים בטעמם ויש לדמותן יותר למה שאסר הגאון לבו"ש הנ"ל הרכבת תפוחי גינה בהדי תפוחי יער אפי' באותן הראויין קצת לאכילה מ"מ לפי שהם משונים בטעמם נקראו מבשא"מ, א"כ לכאורה הני נמי משונים מיהת בטעמם זה מזה כמו תפוחים הנ"ל, והי' נראה לכאורה לאסרם מה"ט:

ומ"מ נראה פשוט וברור דאין כאן בית מיחוש כלל, דבאמת כבר הובא בפ"ת בשם תשו' משכנ"י, שחולק על הלבו"ש בהרכבת תפוחים הנ"ל דדוקא באותן שהן ב' מינין חלוקין בשמן ובטבען רק מפני שיוי העלין וצורתן הי' עולה על הדעת להתיר על זה כתב הרמב"ם שהלכו אחר טעם הפרי הואיל ורחוקין זה מזה ביותר הוי כלאים, אבל אין זה ענין לאותן שהן מין א' לגמרי עיי"ש, והנה אין ספר הנ"ל מצוי במחנתי, אבל נראה להביא ראיה ברורה לשיטתו מהא דתנן פ"א דכלאים הפרושין והעוזרדין אינן כלאים זה בזה, ואיתא בירושלמי והובא בר"ש שם למה נקרא שמם פרושין שאין לך מין פרוש לקדרה אלא זה בלבד, פירוש דאינו ראוי לאכול כמות שהוא חי וקשה לפי"ז מ"ט הפרושין והעוזרדין אינן כלאים זה בזה כיון דעוזרדין ראויין לאכל כמות שהוא חי, ופירישין אינן ראויין כ"א על ידי בישול א"כ בודאי אין לך ריחוק טעמים יותר מזה, אלא ודאי הואיל וקים להו לחז"ל שהם מין א' לא איכפת לן בריחוק טעמים, ושוב ראיתי שהעלה כן גדול א' בתשו' נאות דשא להגאון לבו"ש, והוא ז"ל דחה ראייתו דהא דקאמר בירושלמי שאין לך פרוש לקדרה אלא זה הוא לאו דוקא דודאי איכא כוותי' טובא, עכ"פ העוזרדין ג"כ אינן ראויין לאכל חי, וא"כ הו"ל תרווייהו אילן סרק, ואילן סרק באילן סרק לא הוי כלאים, והנה מלבד שזה דוחק בעצמו לומר דאין לך פרוש לקדרה אלא זה הוא לאו דוקא, הכה תי' זה אינו אלא לשיטתו דס"ל דאילן שעושה פירות שאינן ראויין כ"א ע"י הדחק נקרא אילן סרק, משא"כ לפי מה שהוכחתי לעיל בס"ד דלא נקרא אילן סרק לענין כלאים כ"א שאינו עושה פירות כלל, א"כ ליכא למימר תי' זה, ועכצ"ל כדשנינא מעיקרו משום דקים להו דמין א' הוא בזה לא איכפת לן בריחוק הטעמים וכדס"ל לתשו' משכנ"י הנ"ל, ואפשר דגם הלבו"ש בעצמו יודה בנ"ד, דעיקר יסודו מש"כ לאסור היינו משום דהרע"ב פירש על חזרד מין תפוח יערי, וקתני מתני' דהוי כלאים זה בזה, אלמא דקיי"ל דהוי ב' מינים משא"כ בנו"ד אין ראי' משינוי הטעמים, בפרט לפימש"כ מעכ"ת בשם הכורמים דגם הגפנים שבמדינתנו אם לא יעשו אותם פעלים כראוי יוציאו פירות חמוצים כהנה א"כ ודאי הסברא נותנת דהם מין גפן ממש, ולית בהו משום הרכבה כן נראה לפענ"ד ברור בס"ד:

ומש"כ מעכ"ת דיש לצרף ספק דלמא הזמורות הנ"ל שמא הני כבר מורכבים אשר כבר הם בני ב' כוחות ולפי המבואר בשו"ע סוף סי' רצ"ה סעי' ז' מותר ליקח ענף מהמורכב ולנטעו במקום אחר, הנה דבר זה אין לו שחר מלבד דפשיטא דאזלינן בתר רוב זמורות שאינם מורכבין ועוד הרי קמן שעדיין לא נשתנו לשבח מכלל דעודנה הם כתחלת ברייתן:

אבל בלא זה אין מקום לדבריו כלל, דמעכ"ת סבר דמש"כ בשו"ע דמותר לנטעו במקום אחר היינו להרכיבו על אילן שהוא מאחד מאותן ב' מינים וזה אינו דהא גבי כלאי בהמה נמי קיימ"ל בסי' רצ"ז ס"ט דהנולדים מן הכלאים אסור להרכיבן אפי' על מין אמו עיי"ש, וכלאי אילן איתקש לכלאי בהמה, אבל הא דקאמר דמותר לנטעו במק"א היינו לאפוקי דלא נימא דהו"ל כאילו הוא מרכיבו מחדש משו"ה קאמר דמותר לנוטעו אבל לאו דמותר להרכיבו על שאינו מינו, וזה פשוט וברור, ועוד דודאי כיון דהענף כבר נתבטל א"כ נעשה כולו מין זה, ושוב כשמרכיבו הו"ל הרכבת מין בשאינו מינו וזה פשוט וברור, ואין צורך לאריכות בזה:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה