אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן רכט

סימן רכח

שולוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגדול המופלג בתורה ויר"ש איש חמודות זקן קנה חכמה עשר ידות כש"ת מו"ה נתן ליעבערמאנן נ"י בעהמ"ח ספר א"ד בק"ק קליינווארדיין יע"א:

מכתב יקרת כבוד תורתו הגיעני לנכון, והיות שלא הייתי בקו הבריאה הייתי מעוכב מלעיין ולהשיב על הערותיו היקרים עד כעת מה שהעיר מעכ"ת על שיטת הרמב"ם בפ"א מה' תפילין הי"א דמזוזה אין צריך עיבוד לשמה והביא בהגמיי' בשם רבו ראי' ע"ז מדגרסי' במנחות דף ל"ד ע"א ת"ר וכתבתם יכול יכתבנה על האבנים וכו' הרי שאין צריכין עיבוד לשמה וע"ז הקשה מעכ"ת דהא האבן אחרי חציבתו מההר עדיין צריך תיקון לקבעו בפתח ולעשותו חלוק לקבל הכתיבה וא"כ יכול לעשות זה לשמה ולכאורה יפה העיר ויש להגדיל התמי' יותר דהא לקושטא דמילתא אשכחן כיו"ב והוא בירושלמי פ"ג דיומא ה"ו עור שעיבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה רשב"ג אוסר אר"י הוינן סברין מימר מה דפליגן להדיוט אבל לגבוה לא מן מה דתני אבני קודש צריך שתהי' חציבתן בקודש ובקודש יחצבו וכו' עי"ש במפרשים הירושלמי פירושו עכ"פ מבואר שם דאיכא למ"ד דאבני קודש צריך שיהי' חציבתן לשמן א"כ איה"נ אי הי' מצוה לכתוב מזוזה על האבנים היה צריך לחצבן לשמן, והוא לכאורה תמיה נשגבה ונראה לפענ"נ בס"ד ליישב דאין כוונת הגמ"יי מדהוי ס"ד לפרש על האבנים כמשמעו דלא הוזכר זה בהגמ"יי כלל אלא הכי פירושו דהתם במנחות אמרינן יכול יכתבנה על האבנים נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה מה להלן על הספר אף כאן על הספר וכיון דלאו גזי"ש לא הוי ידעינן דצריך כתיבה כלל, ואין אנו למדין אלא מגזי"ש דגט אמרינן דן מינה ומינה כיון דגט גופי' לא בעי עיבוד לשמה אף מזוזה לא בעי עיבוד לשמה ואין להקשות אי מגזי"ש דגט א"כ לא ליבעי' קלף וזה אינו דהא הללמ"מ מזוזה על דוכסוסטוס וכדאיתא ביור"ד סי' רפ"ח אבל לענין לשמה כיון דליכא הללממ"ס ע"ז להרמב"ם שוב מהני הגזי"ש דומיא דגט דלא בעי עיבוד לשמה ומיושב ממילא קושי' מעכ"ת שהקשה עוד דהא למאי דס"ד לפרש קרא כפשיטו אין משם שום ראי' דהא מצותו דוקא בכך ולהנ"ל א"ש בס"ד, ומה שהביא מעכ"ת דברי הפמ"ג באו"ח סי' ל"ג דעיבוד לשמה הוא חומרא דרבנן ומע"כ הוסיף עוד מדילי' דע"כ כן הוא דהאיך רמיז כן בקרא, ידע מעכ"ת שדברי הפרמ"ג תמוהים בזה מאוד ויעיי' ברמב"ן מלחמות ה' בסוכה פ"ק בסוכה ישינה וכ"ה בחידושי הר"ן לסנהדרין דף מ"ז דלס"ת פשיטא דהוא דאורייתא וכ"ה בתשו' הרדב"ז סי' תשע"ז ויעיי' שאלתות דר"א סו"פ ויקהל עד שתהא מגילה כתובה אשורית על הס' ובדיו מנה"מ א"ר אתי' כתיבה כתיבה כתיב הכא ותכתוב אסתר וכתיב התם ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים ואני כותב על הספר ובדיו למדנו קדושת מגילה מקדושת כתובים וקדושת כתובים מקדושת נביאים וקדושת נביאים מקדושת ס"ת וס"ת מנ"כ גמר ספר ספר כתיב הכא ואני כותב על הספר וכתיב התם לקוח את ספר התורה הזה מכאן שס"ת אסר לכתוב כ"א בעורות עבורן לשם ס"ת עכ"ל ונראה דעתו מדכתי' הזה ילפי' מיעוטא, ובזה תניח דעתי במה שהקשה מעכ"ת מנא הא מילתא דאמר רבנן דבסתו"מ כשיגע לשמות שאינם נמחקים צריך לכתוב לשם קדושת השם ולא סגי בכוונת לשמה שמכוין בכל הס"ת ולהנ"ל מוכח נמי מקרא דלקוח ס"ת הזה דס"ת שכ' משה רבינו בודאי היו השמות כתובים לשם קדושת השם ולבו"ש סי' ל"ב יליף לה מדכתיב גבי ציצית תעשה לך ודרשינן לשם חובך ולא סגי בתלי' לשמה ובעי' אפי' טווי' לשמה ה"נ ק"ו לסת"מ דבעי' עיבוד לשמה יעיי"ש: ומה שהעיר שלא נתבאר בדברי הרמב"ם בהדיא דאם לא נכתב הס"ת לשמה שהוא פסול ואדרבה הרמב"ם מנה כ' דברים פוסלין בס"ת וחשוב עיבוד שלא לשמה ושייר כתובה שלא לשמה וכתב מע"כ דבגיטין דף מ"ה מוכח דמאן דבעי' עיבוד לשמה כש"כ דבעי כתיבה לשמה יעיי"ש בתוס' ד"ה עיבוד לשמן: ואפשר לומר דדעת הרמב"ם דלענין כתיבה אמרינן באמת סתמן לשמן קאי אבל בעיבוד ל"ש זה, דהא סתם עיבוד עורות לאו לשם ס"ת קאי והיא סברת התוס' שם, ואי משום קושי' התוס' הנ"ל דעכ"פ מגמרא דגיטין מוכח דאי עיבוד לשמה בעי כש"כ דבעי כתיבה לשמה אלמא דלא אמרינן הך סברא לולי דברי קדשם הי' נ"ל ליישב קושייתם דהתם קאי הגמרא על הא דהתיר רשב"ג ליקח ספרים מהאי נכרי שכתב ספרים בצידון, ובזה ל"ש לומר סתמא לשמה קאי דבנכרי ל"ש לאמר כן, משא"כ בישראל י"ל דס"ל להרמב"ם באמת דסתמא לשמן קיימא לענין כתיבה משא"כ לענין כתיבת האזכרות ל"ש לומר כן דהא צריך להוציא כן בפירוש כמבואר בש"ך סי' רע"ד ס"ק א' ולשמה פסול אף בדיעבד אי לא אמר כן בפירוש:

ומה שהעיר מעכ"ת על הח"ס חיור"ד סי' רס"ד שהקשה מי התיר לגלות יכני' וסייעתי' דבנאו בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעי מאבנים ועפר שהביאו עמהם בגלותן לקיים כי רצו עבדיך כדפירש"י במגילה כ"ט ע"א, ומי התיר להם להוריד מקדושת ביהמ"ק לביהכ"נ ותי' הח"ס מטעם דבאו בה פריצים וחיללוה, ותמה מעכ"ת על הח"ס ז"ל אנא נזכר שהביאו את האבנים מביהמ"ק, דילמא מירושלים הביאו וכן פירש"י בהדיא בתהילים בפ' הנ"ל גם בעיני יפלא וצע"ג עד שמצאתי בס"ד בערוך ערך שף וז"ל פי' בגלות יכני' וסייעתי' כד אתו לנהרדעי בנו כנישתא וסדוהו באבנים ועפר דאיתיהו בהדייהו מביהמ"ק והוי קריין לי' כי רצו עבדיך את עבדיו וגו' וקראוה שף ויתיב כלומר שנסע מקודש וישב שם והות שכינה עמהון כדאמרי' בבבל היכא שריא שכינה שמואל אמר בכנישתא דשף ויתיב בנהרדעי עכ"ל, וא"כ צדקו דברי מרן הח"ס זצ"ל, והשי"ת יזכנו לראות עת יתקיים קרא דכתי' בתר הכי, ויראו גויים את שם ה' וכל מלכי ארץ את כבודיך כי בנה השם ציון נראה בכבודו בקרוב כנה"ר ונפש תדרשנו לטובה ודושו"ט וש"ת בלונפ"ח ע"ע:

חוסט עש"ק ר"ח אדר ששו"ן לפ"ק:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה