ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן רכח
שולוכ"ט למע"כ תלמידי הרבני המופלג חו"ש מו"ה יוסף ראזנער נ"י בק"ק קורימא יע"א:
ע"ד שאלתך בנידון ספרי תורה שצריכין יריעה חדשה מחמת שנפל הדיו ואין רישומו ניכר ולפי דעת הטור והמחבר ביור"ד סי' ר"פ צריכין לעשות ג' יריעות והח"צ התיר שדי ביריעה אחת, וכבר חלקו עליו האחרוני' וכבר חילק השבו"י בין ירועה שבלה שאז צריך ג' יריעות מחמת ששאר יריעות ישנות וזאת חדשה מחזי כמנומר, אבל בירועה שנפסלת בפסול אחר כמו נקרעה די בירועה אחת מחמת שהיריעות דומות ולא מיחזי כמנומר, ובנו"ד ג"כ הפסול אינו אלא מחמת שנפל הדיו ואין רשימו ניכר אבל היריעות הם טובות, וי"ל דלא מיחזי כמנומר וא"כ אפשר די בירועה אחת א"ד, והנה מהנראה שהסופרים לא נהגו לדקדק בכך להחליף ג' יריעות משום פסול ירועה אחת, כמש"כ בתשו' ח"ס סי' רנ"ז, ואם אמנם כתב שם הח"ס דלא ראינו אינו ראיה במידי דלא שכיחא כולי האי, אמנם כבר העד העיד כמו כן הגאון בעל שארית יוסף בתשו' סי' מ"ט וז"ל נדחקתי לדקדק בשביל לקיים שאומרים הסופרים שמעולם לא נשמע להסיר ג' יריעות בשביל דף א' שנקרע ושנפסל, וגם בתשו' חוט השני סי' פ"ו תמה השואל במה דקיימ"ל עפ"י הדין אם נפסלה ירועה א' צריך להחליף שלשה, ואמאי לא נהגו כן, עכ"פ הני עדיות חזי לאצטרופי, שעכ"פ סתם ספרי לא נהגו כן מקדמת דנא, ועלה בדעתי לפימש"כ הטו"ז סוסי' ר"פ דבדיעבד כשר אפי' אי לא החליף אלא ירועה אחת א"כ לפימש"כ הח"מ והב"ש באהע"ז סי' קכ"ה סעי' ו' דבגט אין להפריד הדבוקים משום דמיחשב לכתחילה, משא"כ תפילין שטעונים גניזה מיחשב כדיעבד, ונהי דיפה כתב מרן הח"ס ז"ל דדוקא התם דהו"ל ספק פלוגתא דאיכא דס"ל דהו"ל חק תוכות ולכתחלה חיישינן להו משא"כ לגנוז שמות הקדושים סמכינן ארוב פוסקים דלא הוי חק תוכות כי היכא דלא לגנוז ספרי קודש, משא"כ בהך נו"ד דלא מספיקא אתאינן עלה אלא כך תיקנו חכמים מעיקרו דלכתחלה יחדש ג' יריעות מכתב א' ועכצ"ל כן דאי לא תימ"ה א"כ לא משכחת לה הך דינא כלל דלעולם מביאים ב' יריעות כשרות לידי גנוזה עיי"ש, נמצינו למדין מיהת מדברי הח"ס דבספיקא דפלוגתא מחשבינן גניזת ספרי קודש לדיעבד, א"כ השתא מיהת דאיכא שיטת החכם צבי דרב גובריה, דס"ל שא"צ לסלק כ"א ירועה אחת י"ל דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא, ושוב חשבינן גניזות היריעות לדיעבד, ובדיעבד הא מבואר בטו"ז דכשר אפי' לא החליף אלא ירועה אחת, ומה שהח"ס לא כתב כן היינו משום דלא מייתא כלל שיטת הח"צ באותה תשובה, ואפשר דלא שמיעה ליה בהאי שעתא, ובהיותי בזה לא זכיתי להבין דברי הגאון מהר"ם בנעט בספר ביאור מרדכי שהקשה על הח"צ דמפרש האי דמס' סופרים שממנו מקור הדין דבס"ס ר"פ דקאי על דף שבלתה מהירועה לכן נוטל שלשה דפין ומחזיר שלשה דפין והקשה א"כ בירועה בת ד' או ה' דפין שאם יסלק שלשה דפין הרי פוסל דפין הכשרים בחנם, וא"ל דאיה"נ דצריך לסלק גם הב' דפין הנשארים בירועה, לאחר שנטל ג' דפין ממנה קשה דהא במהרי"ק סי' ק"ל כתב דהא דב' דפין לא יעשה אינו אלא לכתחלה אבל בדיעבד כשר וכאן דיהא צריך לסלקו הו"ל כדיעבד, ונפלאתי בזה על גאון עוזו, א"כ תקשי פי' כן גם על הטושו"ע דמפרשי לה להך דמס' סופרים דצריך לסלק ג' יריעות, הא גם בדין זה מבואר בטו"ז דבדיעבד כשר, וא"כ איס"ד דגניזה חשיב דיעבד לעולם לא משכחת לה הך דינא, ועכצ"ל כמו שחילק הח"ס ז"ל בזה, דלענין זה לא מחשיב גניזה כדיעבד, ואולי הוי ס"ל להגאון דאותן שאר יריעות אפי' לכתחלה יש להם תיקון וא"צ גניזה דאפי' אחר שיסלק אותן מהס"ת זה משכחת לה שיכול להחזיר אותן לס"ת אחרת שנמצא בה פסול וצריך להחליף שם ג' יריעות יכול ליטול מכאן ג' יריעות מלבד ירועה הפסולה ולהחזיר שם משו"ה לא מחשבינן לי' כדיעבד משא"כ בדפין הנשארין בירועה בודאי אין להם תקנה אלא בגניזה שפיר מחשיב דיעבד, אבל א"א לומר כן דמי יימר דיזדמן ס"ת שיארע בו פסול כה"ג שיהי' אפשר להשלימו ע"י ג' יריעות מס"ת זה, ועוד דהשתא מיהת אינו לוקח מהס"ת הזה כ"א ב' יריעות חוץ מאותה שנמצא בה פסול, ומשלים ס"ת זה ע"י יריעות חדשות א"כ ע"כ יצטרך לגנוז הנך ב' יריעות והוא דבר פשוט עד שאני תמה מאוד על תשו' גבעת שאול סי' ק"ו שהשיג על הוכחת הח"צ הנ"ל שהביא ראיה ממה דאיתא בכמה דוכתי מסלק את היריעה כולה וגונזה משמע בכל ענין בין שהרגיש בו בשעת מעשה או שנמצא כן אחר כתיבתו ואעפי"כ א"צ לסלק אלא אותה הירועה, וכתב בתשו' גבעת שאול הנ"ל לדחות הראי' די"ל דאותן שאר יריעות אפי' לכתחלה י"ל תיקון וא"צ גניזה ואפי' אחר שיטול ויסלק אותן מס"ת זו יכול להחזיר אותן לס"ת אחרת שנמצא פסול וצריך להחליף שם ג' יריעות יכול ליטול מכאן ג' יריעות לבד מאותה יריעה הפסולה ולהחזיר לשם משא"כ אותה יריעה דאין לה תקנה כלל, ולא ידעתי מאי אייתר לן בזה:
נחזור לענינינו דעכ"פ לפי מש"כ הח"ס ז"ל דבפלוגתא דרבוותא איכא למסמך אשיטת המקילין לענין זה שיהי' נחשב גניזת ספרי קודש לדיעבד, וא"כ י"ל השתא מיהת דאיכא שיטת הח"צ דאין צריך לסלק אלא יריעה אחת שוב חשבינן גניזת הירועה לדיעבד ובדיעבד הא מבואר בטו"ז דכשר אפי' לא החליף אלא ירועה אחת, ואמנם אחר בינותי בתשו' רבותינו האחרונים מצאתי ראיתי כי דעת הח"צ דעת יחודאי הוא בזה וכבר הרבו להשיב על כל ראיותיו, בתשו' שבו"י ח"ב סי' פ"ט ובתשו' גבעת שאול סי' ק"ו, וכן בביאור מרדכי סוף ה' ס"ת, וכן בס' כסא רחמים להחיד"א ז"ל על מס' סופרים, כולם פה אחד הרבו חבילות חבילות ראיות על תשו' הח"צ הנ"ל, ולדידי צע"ג על הח"צ שמפרש להך ברייתא דמסכת סופרים ירועה שבלתה לא יטול ב' ויחזיר ב' אלא נוטל גי ויחזיר ג' דקאי על דפין שבירועה וצלע"ג איך אפשר לפרש כן, דהא משמע דלא מחמת פסול אחר צריך לסלקה אלא מחמת שבלתה, וא"כ כיון דהירועה כולה בלתה מה יתן ומה יוסיף מה שניטל ממנה ג' דפין והשאר ישארו שם כיון דהירועה כולה בלתה א"כ כולה נפסלה וצע"ג, עכ"פ מוכח מכל האחרונים הנ"ל דהפירוש במ"ס כדס"ל להטור ורבנו ירוחם והב"י בשו"ע, דצריך לסלק ג' יריעות א"כ אין לעשות מזה ספיקא דדינא ולומר דמחמת גניזת כת"ק נחשוב זה לדיעבד לסמוך על שיטה זו דכבר מבואר בפתיחת הפרמ"ג כל היכא דרוב פוסקים סוברין כן אין לעשות ספק ספיקא מדעת מיעוט הפוסקים והה"ד בהנ"ל, אמנם כן כבר העלו כל האחרונים כולם כא' דדין הנ"ל אננו אלא היכא דצריך לסלק היריעה מחמת שבלתה דבכה"ג אם יתן ירועה אחת מיחזי כמנומר, אבל בשאר פסולי ס"ת אין צריך לסלק אלא אותה יריעה, ובודאי הכי דייק לשון מ"ס, וכן לשון הטור והשו"ע דנקטו בלשונם יריעה שבלתה ולא כתבו ירועה שנמצא בה פסול, ובמאי דקמן כיון דהפסול מחמת שנפל הדיו ואין רישומו ניכר אבל היריעות טובות ראיתיך מצדד דדי ביריעה אחת דכיון דיריעות דומות לא מיחזי כמנומר, אבל אחר העיון נראה דזה אינו דהא גם בכתב אשכחן הך מלתא דמיחזי כמנומר כדאיתא בגיטין דף נ"ד ע"ב עיי"ש, ועיי' במס' סופרים פ"ב מ"ז וז"ל יריעה שבלתה לא יטול ב' ויחזיר ב' אלא נוטל ג' ויחזיר ג' ומה שהוא מחזיר כמדת כתב ראשון עכ"ל, הנה סיפא דברייתא צריך ביאור, והגאון ח"צ עפ"י שיטתו מפרשה כמין חומר דקאי על הדפין ואשמעינן דאף שלא בלו כ"א דף א' או שנים אין די בהסרת שני דפין כ"א צריך להסיר ג' דפין שהוא שיעור ירועה קטנה וכדי שלא תאמר שיטול ב' דפין ויכתוב כתיבה גסה ויעשה מהב' דפין ג' לכן סיים ומה שהוא מחזיר כמדת כתב ראשון לכן א"א לו לעשות משנים שלשה, וכל זה לשיטת הח"צ דעל דפין קאי אבל לשיטת הטוש"ע צ"ע לפרש סיפא דברייתא, ובס' כסא רחמים להגאון חיד"א ז"ל נדחק בפירושו עיי"ש, ולפענ"ד נראה דה"ק כיון דאמרת שצריך לסלק ג' יריעות משום דבלא"ה מיחזי כמנומר:
א"כ עכצ"ל דבג' יריעות לא שייך מיחזי כמנומר משום דאינו נראה מב' צדדין בפ"א, א"כ הו"א שוב לא קפדינן כלל אם הכתב הוא כמדתו של כתב הראשון ולמשל אם נזדמן לו יריעות שכתובין בכתיבה גסה באופן שנעשו מג' יריעות ד' נמי שפיר דמי משו"ה איכפל תנא לאשמעינן דמה שהוא מחזיר יהי' כמדת כתב ראשון, ועכ"פ מוכח מיהת דבכתב שאינו שוה נמי שייך חשש מחזי כמנומר מכש"כ בכתב ישן שמפני חדש מוציאו כמו בנו"ד, מיהא היכא דאין הדיו נפל מהכתב מחמת ישנו אלא לאיזה סיבה אחרת כאשר יארע לפעמים כשמעמידין הס"ת סמוך לתנור וכיריים או כיו"ב, אזי נראה דאין דנין בזה אלא כמו ס"ת שאירע בו פסול אחר שכבר העלו כל האחרונים להלכה למעשה שאי"צ לסלק אלא ירועה אחת, וכל היכא דמספק"ל אם יש לדון בו דין מנומר מחמת חדש וישן, אולי יש לומר דבכגון זה מכריעין ספיקו לקולא משום שלא יבואו כתבי קודש לידי גנוזה כמ"ש לעיל בשם הח"ס ומהר"ם בנעט, ודע דלפימש"כ האחרונים הנ"ל הטעם מפני השינוי מיחזי כמנומר, וכבר העיר הח"צ מאי מהני אם מסלק ג' יריעות עדיין השינוי נראה כשקורא באותו מקום שמתחילות היריעות החדשות או במקום שמסיימות, ועכצ"ל כמש"כ בשבו"י דלא חששו אלא כשנראה ישן מב' צדדין וחדש באמצע, א"כ נ"ל מזה דין חדש דכל היכא דהירועה שבלה היא הירועה ראשונה שמבראשית או הירועה האחרונה שבסיום התורה, לכו"ע אין צריך להחליף ג' יריעות וסגי בחילוף אותה הירועה לבד דשוב לא משכחת לה שיהי' נראה ישן מב' צדדין, והוא חידוש דין שלא נזכר בפוסקים, ולענ"ד נראה דיש לסמוך על זה להלכה למעשה: