אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן רכא

סימן רכ

אשר במאמרו ברא שחקים, יכתוב ויחתום לחיים טובים ומתוקים את כבוד הרב החריף ושנון, זית רענן, וריח לו כלבנון, כש"ת מו"ה יעקב יוסף גראס נ"י מותיב פירקי בשבת תחכמוני בעיר הבירה בודא- פעסט יע"א:

יקרת מכתבו הגיעני ע"נ וכו', ובהא דשדר לן חורפא ליישב קושיית התוס' בהא דתנן סו"פ ר"א דמילה מל ולא פרע את המילה כאלו לא מל, והקשו בתוס' הא כבר תנא דבשר החופה את רוב העטרה מעכב המילה, וכיון דלא פרע עדיין רוב העטרה מכוסה וממילא ידענא דה"ל כאלו לא מל, וע"ז כתב מעלתו דיכ"ת דסיפא זו נשנית לענין שבת מאחר דבמסכת שבת קאי התנא, ואשמעינן רישא ענייני מילה מה שמעכב במילה עצמה ואח"כ תנא דמל ולא פרע כאלו לא מל וחייב משום חילול שבת דלא עשה מצוה א"ד, והנה דבריו כמות שהוא אין להם טעם כיון דכבר תנא דבשר החופה את רוב העטרה מעכב המילה, ממילא ידעינן דחייב משום חילול שבת כיון דעשה מלאכה בחנם, אבל מצאתי ביש"ש ליבמות פ' הערל סי' ג' שכתב בטוטו"ד דלכאורה נראה דמאחר שמצות פריעה הלכה למשה מסיני היא, ולא נאמרה בתורה בהדיא אע"פ שמעכבת מ"מ עיקר מצות מילה הנאמרה בתורה היא החיתוך וא"כ מותרים להיות שני מוהלים בשבת אחד לחתוך ואחד לפרוע ולא נימא האי דקחתך חילל שבת דהא לכו"ע פלגא דמצוה עביד וכן מצאתי בקובץ א' וכו', מ"מ נראה דאפי' חיוב כרת איכא ולא דמי להאי דאמרי' בפ' ראד"מ אנא פלגא דמצוה קעבדא דש"ה שהרי מל כדרכו רק שנשאר במילה דבר המעכב כה"ג אמרי' שפיר דברשות התחיל וחצי מצוה קעביד אבל מל ולא פרע דהוי כאילו לא מל לגמרי, ואפי' חצי מצוה לא קעבד אשתכח דעשה חבורה בשבת ותדע דהא תנן בסו"פ ראד"מ אלו הן ציצין המעכבין המילה בשר החופה וכו' מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל, ומדנקט גבי ציצין לשון עיכובא וגבי פריעה כאילו לא מל, משמע דלא נקרא מילה כל עיקר בלא פריעה, ומשו"ה מיושב שפיר מה שהקשו בתוס' תימא למאי צריך לאשמעי' מל ולא פרע כאילו לא מל, והשתא לפי משפי' דיש חילוק בין מעכב לכאילו לא מל משו"ה תניי' עכ"ד המהרש"ל ביש"ש, ועיי' בנמק"י פ"ב דב"מ בשמעתא דוהתעלמת פעמים שאתה מתעלם שכתב בהדיא בשם מהר"י מיגאש ז"ל דגבי מילה כל מה שנעשה בה היא גוף המצוה עצמה, ואם לא גמרה לא נעשית אלא חצי המצוה יע"ש, וזה שלא כדברי המהרש"ל, והנלע"ד בישוב קושיית התוס' עפ"י מה דהקשה בתשו' ח"ס למ"ד לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו א"כ בפרשתו של אאע"ה בפ' לך לך לא הוזכרה כלל פריעה ולא נכרתה על הפריעה י"ג בריתות א"כ קשה משבת דף קל"ב ע"א ונכתב רחמנא במילה וליתא הנך ולגמרו מיני' משום דאיכא למיפרך מה למילה שכן נכרתו עליה י"ג בריתות והשתא לימא פריעה תוכיח דלא נכרתו עליה י"ג בריתות ודחי' שבת מהלכה למ"ס דאע"ג דדחיית שבת דמילה עצמה אתי' מקראי מ"מ דחיית שבת דפריעה אינה אלא מהללמ"ס, וכן קשה נמי א"כ כרת בפריעה ליכא דלא נאמר כרת אלק בפרשתו של אאע"ה וא"כ קשה דבש"ס יבמות פ"ק דף ה' ע"ב בעי למילף עשה דוחה ל"ת מפסח ומילה שדחי שבת ודחי הש"ס מנה להנך שכן בכרת נימא פריעה תוכיח דאין בה כרת ודחי שבת מהלכה למ"ס, תו הקשה מברכת להכניסו בבריתו של אאע"ה דעת הרא"ש שיש לברכו אחר המילה קודם הפריעה משום דעדיין עובר לעשייתן הוא הא אברהם אבינו לא נכנס בברית זה כלל, ותי' ב' תירוצים לתי' ראשון איה"נ דלא מחייב כרת, וכ"כ דלא נכרתו י"ג בריתות על הפריעה, ואפ"ה ליכא למפשט מדדחינן עלה שבת דשאני התם דכבר ניתנה פריעה לדחות משום מילה א"כ כל זמן שעוסק בה רשאי לחלל עליה שבת אף על הפריעה, ותי' השני דבודאי חייב כרת גם על הפריעה וגם נכרתו עלי' י"ג בריתות אלא שהקב"ה כרת ברית עם אברהם שיסיר הוא ובניו את ערלתם וחייב עליו כרת, אמנם מה הוא ערלתם הדבר מסור לנותן התורה ית"ש, ועד שלא ניתנה תורה אמר הוא ית' שעור הרך התחתון אינה בכלל ערלה וכשנתן התורה נתחדש הלכה שגם זה בכלל ערלה, והרי כרתנו י"ג בריתות להסיר ממנו מה שנקרא ערלה וא"ש הכל גם מחיוב כרת גם מדחיית שבת, ובזה נראה ליישב שפיר קושי' התוס' הנ"ל דאי מרישא הו"א נהי דבשר החופה את רוב העטרה מעכב את המילה מ"מ הו"א דמילה דכתיב בקרא של חיוב כרת לא קאי אלא על בשר הערלה דהא הפריעה לא נאמרה לאאע"ה ואין הפריעה אלא מהלכה למ"ס וא"כ אינו חייב עליה כרת אע"ג דמעכבתו והיינו כתי' הראשון שבחי"ס, משו"ה איכפל תנא לאשמעינן דהוי כאילו לא מל כלל דבאמת אמרי' כתי' השני הנ"ל דכיון שניתנה תורה ונתחדשה הלכה דגם עור הפריעה הוא בכלל ערלה ממילא כרת דכתיב גבי מילה כולל נמי פריעה וחייב כרת גם על הפריעה כלענ"ד נכון בס"ד:

ובזה נ"ל ליישב דקדוק עצום בש"ס סו"פ ראד"מ, דציין הש"ס על המשנה מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל ת"ר המל אומר אקב"ו על המילה אבי הבן אומר להכניסו בבריתו של א"א, ויל"ד מ"ט קבע הש"ס הך ת"ר על מה שהקדים לציין לשון המשנה מל ולא פרע כאילו לא מל, אולם עפ"י הנ"ל א"ש כמין חומר, דלכאורה קשי' קושית הח"ס הנ"ל כיון דלא ניתנה פריעת מילה לאאע"ה איך אפשר לברך אקב"ו להכניסו בבריתו של א"א, והנה לתי' השני הנ"ל ניחא שפיר כיון דעכ"פ נכנס בברית של הסרת הערלה, אלא שלדידן גם זה מקרי ערלה משא"כ לתי' הראשון הנ"ל הקושי' במקומה עומדת והנה כבר כתבנו דלתי' הב' הנ"ל איש הא דקתני במתניתן מל ולא פרע את המילה ולא קשי' קושי' התוס' והשתא מדוקדק שפיר לשון הש"ס דבלא"ה לא הומ"ל דמברך להכניסו בבריתו של אאע"ה אבל השתא דקתני במתני' מל ולא פרע כאילו לא מל שפיר אמרי' דמברך להכניסו בבריתו של אאע"ה וא"ש בס"ד, ומש"כ מעכ"ת להקשות על עיקר קושיית התוס' הנ"ל דהא ממה דקתני רישא בשר החופה הו"א דוקא בשר הערלה החופה ושפיר הוצרך למתני' דמל ולא פרע דממנו נדע דגם עור הפריעה החופה נמי מעכב, כבר הקדימו בזה המגיני שלמה שם שכתב לתרץ קושי', התוס' בזה, אכן בחידושי הח"ס למסכת שבת דחה זה כיון דכבר תנן לעיל מוהלין ופורעין ומוצצין ואי לאו דפריעה מעכבת לא מחללין עליו את השבת כדאמרי' בדף קל"ג באומנא דלא מייץ עיי"ש וה"נ דכוותי' משו"ה שפיר הקשו התוס' למה לי' דחזר ותני מל ולא פרע יעיי"ש, ובזה אחתום בדרשה"ט בלונפ"ח ע"ע:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה