ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן רכ
שלוכ"ט לכבוד הרבני המופלג מו"ה יצחק אייזיק שלום סג"ל לעווינגער נ"י שו"ב ומו"צ בק"ק טוטפאלו יע"א:
ע"ד שאלתו אם רשאי להוציא ממעות מעשר על הוצאות הדרך לקבל פני רבו דממעות חולין אין ביכלתו לעשות הוצאות הנ"ל, הנה קבלת פני רבו אם הוא מצדיקי אמת ודאי מצוה נשגבה היא, והיא אחת מתרי"ג מצות כמבואר ברמב"ם פ"ו מה' דיעות מצות עשה להדבק בחכמים ותלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם כענין שנאמר ובו תדבק, ועוד שם ה"א צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל חכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם, ואמרו רז"ל בשלהי ברכות והי' כל מבקש ה' יצא אל אוה"מ מה אוה"מ שלא הי' רחוק עכ"ז אמרה תורה כל מבקש ה', ת"ח ההולכים מעיר לעיר ללמוד תורה עאכ"ו ואם בת"ח ההולכים ללמוד תורה איכא ק"ו א"כ בהולכין ללמוד יראת שמים ודרכי השם איכא ק"ו ב"ב של ק"ו דהא אמרו רז"ל חבל מאן דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד, ונראה דמרומז זה בתוה"ק פ' ואתחנן ועבדתם שם א"א עץ ואבן וכו' ובקשתם משם את ה"א ומצאת כי תדרשנו וכו' ונל"פ עפ"י מה שפירש"י שם משאתם עובדים לעובדיהם מעה"כ כאילו עבדתם להם והנה ק"ו מדה טובה מרובה דהמתדבק בת"ח הו"ל כעובד השי"ת והיינו דכתיב ועבדתם שם א"א, ובקשתם משם את ה"א דמזה תלמדו ק"ו הנ"ל ע"ד את ה"א לרבות ת"ח, הארכתי בזה אף כי הדבר פשוט וכבר מעיד ע"ז הנסיון עין ראתה ותעידה כי המתדבקין בצדיקי האמת ע"מ ללמוד דרכי השם, לא ישיבו ריקם מבלי שיעשה אצלו רושם לטובה, דגם זה מוכח מק"ו הנ"ל שבשלהי ברכות דהא קרא כל מבקש ה' יצא אל אוה"מ ה"ק דשם ימצא את אשר מבקש א"כ האי ק"ו נמי ע"ז בא ללמד וקרא נמי כתיב ובקשתם משם את ה"א ומצאת וכו' ואיך הדרך לבקשו זה יש ללמוד מק"ו הנ"ל, וכל זה מוכח בחוש מ"מ הארכתי בזה דממנו נקח להורות בנ"ד:
והנה בעיקר הדין אי רשאי ליקח ממעות מעשר לדבר מצוה, נראה דפליגו המהרי"ל שברמ"א יו"ד סי' רמ"ט עם המהר"ם שבטו"ז שם ס"ק א' ובש"ך ס"ק ג' ובבאה"ג כתב לחלק בין מצוה שמחוייב לקיים עכ"פ ורוצה לפטור עצמו במעות מעשר ובין מצוה שאינו מחוייב מכבר, אלא דמרן בתשו' ח"ס סי' רל"א פליג על הבאה"ג וכתב ששגג בזה דבמהרי"ל כתב להדיא הטעם משום דמעשר שייך לעניים ושוב כל מה שיפריש הוי ממילא לעניים ולאו כל כמיני' לעשות ממנו מצוה, אלא שהעלה שם שם חילוק אחר, אם מעיקרא התנה בתחלת התנהגות שיוכל לעשות ממנו מצוה מודה מהרי"ל למהר"ם, והמהרי"ל מיירי שהנהיג סתם לפרוש מעשר שלו וליתנו לעניים ושוב כל מה שיפריש הוי ממילא לעניים ובזה מהר"ם מודה להמהרי"ל, וא"כ בנ"ד שהתנהג מעולם להפריש ממונו למעשר לצורך עניים אין כאן סמיכה על שיטת המהר"ם הנ"ל, ומ"מ נראה לי להצדיק את הצדיק דמעיקרו בעל באה"ג ז"ל דס"ל מה שכ' המהרי"ל הטעם משום דהמעשר שייך לעניים ולאו כל כמיני' היינו דוקא במעשר שכבר הפריש סתם בזה י"ל שכבר זכו בו העניים, אבל במעשר שעדיין לא הפריש ל"ש לומר שכבר זכו בו העניים דהו"ל דבר של"ב לעולם, וא"כ אם הפריש המעשר אדעתא ליקח ממנו למצוה מעולם לא זכו בו העניים, ואף שכבר התנהג עד עתה לחלק מעשרו לעניים מ"מ אין לחייבו עתה מטעם נדר דעיקר הנדר לא הי' אלא על גוף ההפרשה, אבל מה שהי' מחלקו לעניים לא שייך לומר שהוא כבר חל עליו מטעם נדר דהא ע"כ הי' מחוייב לחלקו דהוי קיימו עניים, ולא הי' מזדמן לו מצוה שלא הי' אפשר לו לקיימה בלא זה ובזה שפיר קאמר הבאה"ג, וא"כ ממנו נקח לנ"ד דודאי מעות מעשר שכבר הפריש סתם מחוייב לחלקו לעניים שכבר זכו בו כמש"כ הח"ס בשם המהרי"ל, אבל הריוח שיזדמן לידו מכאן ואילך ממנו יוכל לפרוש המעשר אדעתא לעשות ממנו צרכי מצוה האמורה ולסמוך על שיטת הבאה"ג, בפרט דאפשר לומר בזה לכו"ע שפיר דמי דהא קימ"ל חייך קודמין וכתיב אפס כי לא יהי' בך אביון, ואם בחיי הגוף כן ק"ו בחיי עולם הבא חייך קודמין וק"ו ב"ב של ק"ו אם גבי העני איננו אלא צרכי שעה ולגבי דידי' הו"ל צרכי נפש, מיהא לענין מצוה אחרת כגון נרות לביהכנ"ס או שאר דבר מצוה ל"ש האי טעמא דהא נתינת המעות לעניים גופא מצוה והו"ל כשאר צרכי מצוה, א"כ הך עדיפא דאית בי' תרתי משא"כ מצוה שאנו דנין עליו שלא ללמד על עצמה יצא אלא ללמד על הכלל מעשיו כי ממנו יקח למען ילמד לירא את השם הנכבד והנורא ית"ש כמבואר במפתח דברינו י"ל דגם המהרי"ל מודה, ועכ"פ בכה"ג כדאי הגאון רבינו באה"ג לסמוך עליו באופן שידע בנפשו כי כוונתו בלתי לה' לבדו, והשי"ת ינחהו במעגלי צדק בתוך כל המיחלים לחסדו כאנה"ר ונפש:
הדושו"ט וש"ת בלונפ"ח: