אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן ריא

סימן רי

שולוכט"ס לכבוד הרבני המופלג בתורה איש חמודות, במעלות ומדות, לו עשר ידות כש"ת מו"ה מרדכי געלליס נ"י בק"ק אונגוואר יע"א:

יקרת מכתבו הגיעני לנכון וכו', וע"ד המקוה שבעירכם אשר מהותה באר החפור סמוך לנהר ואמת המים הולכת מהנהר לבאר שיהיו מים בריוח ומהבאר נמשך המים אל המקוה מים שקורין רעזערוואר ויש סביבותיה לשלשה צדדין מקוה לטבילת טהרה המחובר בחיבור כשפ"ה כדינו, והנה המקוה גדולה רעזערוואר הנ"ל נעשה בצעמענט בנין חזק, ועם כל זה בעת שישאבו המקוה הסמוכה לה אף אם יסתמו הנקב ימצאו שם מים אחר זמן, הבא מעט מעט מחמת תגבורת המים, ונחלקו בזה הלומדים שבעירכם, יש מכשירים מטעם כיון שהמקוה מקורה הבאר והנהר ותמיד כל המקומות הם בחיבור זה עם זה, ואגב טיפות מים הנבלעים בצדי ובקרקעית הרעזערוואר, ויוצאים ובאים במקואות אין זה זחילה כדאיתא בסי' ר"א ס"נ, ופשיטא להו ג"כ דאם כל מי המקוה באים מעצמן מתוך הרעזערוואר ממשקין את כל הג' מקואות בודאי ג"כ כשרים הם, אמנם אחד מלומדי העיר דעתו שאין היתר שיהי' המקוה בחיבור עם הבאר בשעת טבילה, כי זה מקרי זחילה שזוחל המים לתוך המקוה, אף שלא יצא מצד אחר, ועוד שאף אם יסתמו לא יוכשר אלא אם כן המקוה הגדולה (רעזערוואר) אשר ממנה יבואו המים להמקואות הסמוכים יהי' נעשה בתחתיתה ובצידיה באופן שלא יהי' באפשר אפי' לטפה קטנה לבא ולצאת ממנה, כי אם לא כן יקרא זחילה, ועתה נפשו לשאול הגיע אם יש לחוש לזה או לא, ועיקר קוטב הספק תסוב על שני ענינים חדא אם מה שמים נכנסין אל המקוה מצד א' נקרא זחילה, אף שאין יוצאין ממנו ולהלאה, ותו בהא דמבואר בשו"ע סעי' נ' ניקב המקוה ומימיו נוטפין מעט מעט ונבלע בקרקע מעט מעט כשר כמה הוא שיעורו, אם שיעורו יותר גדול מאשר הוא נעשה בצעמענט הבנוי המעמיד המים, עכת"ד, והנה דין ניקב המקוה ומימיו נוטפין מעט מעט או נבלעים בקרקע מעט מעט מבואר בשו"ע סעי' נ"א להלכה פסוקה דכשר לפי שאין זחילתן ניכרת, ומקורו ממש"כ הרשב"א בשער המים, ולא מצינו שום חולק על הלכה זו, והיא הלכה רווחית בישראל, אלא שראיתי בביאור הגרא"ו שכתב שם ס"ק צ"ו וז"ל דברי המחבר תמוהין דהרשב"א כתב לשיטתו דס"ל כפירוש הר"ש אבל לפי מש"כ בסעיף הקודם דאין נפסל אא"כ לא ישאר בו מ' סאה, ואז אף בכה"ג פסול עכ"ל, והנה דבריו סתומים ובאו ברמז בעלמא כדרכו בקודש, ואחר העיון נראה ביאור כוונתו, דהרשב"א בשער המים שהובא ביתה יוסף שם כתב וז"ל ויראה לי אעפ"י שניקב ומימיו נוטפין וכו' ואם אי אתה אומר כן אין לך מקוה כשר שהקרקע מתחלחל ובולע מעט מעט עכ"ל, משמע דלמד דין הנ"ל מהכרח זה שאם אי אתה אומר כן, מיהא תינח אי ס"ל כשיטת הר"ש דאפי' ישארו מ"ס אחר הזחילה נמי מיפסל א"ש הוכחה הנ"ל, אבל לפי מה דס"ל להמחבר בעצמו בסעי' הקדום כשיטת הרא"ש דאינו נפסל אא"כ לא ישאר מ"ס א"כ אין דין זה מוכרח דהא שפיר משכחת לה מקוה כשר אף שהקרקע מתחלחל דבולע וכגון שגם לאחר בליעת מימיו עדיין ישארו מ' סאה, מיהא נראה דאי משום הא לא ארי' דנראה לפענ"ד הא דפליגו הפוסקים הנ"ל היינו דוקא אם ישארו מ' סאה למטה ממקום הסדק, ולאפוקי דלא נימא כיון שננערו לצאת מלמעלה נעשה גם התחתונים זוחלים וזהו מבואר בהדיא בלשון השו"ע שכ' אם ישארו בו מ' סאה אחר שיצאו קצתן שעד הסדק, וא"כ אי אמרת היכא דמימיו נבלעין בקרקע מעט מעט פסולין אפי' אין זחילתן ניכרת שפיר לא משכחת לה מקוה כשרה כלל כיון דמקום הזחילה היא למטה מאי אהני לן אם ישארו מ' סאה מלמעלה, וא"כ דברי השו"ע נכונים וברורים, והנה ס' שער המים להרשב"א לא נמצא בגבולי, אבל ראיתי בתשו' תשב"ץ סי' י"ז הביא דבריו יותר באריכות ממה שהובא בב"י, ושם הביא הרשב"א עוד ראי' לדין הנ"ל מהא דאמרי' בחגיגה פ' חומר בקודש ארעא כולה חלחולי מחלחלי ומטפנופת כיש ונבלעין מעט מעט במקומן ואפי"ה כשר, וראיתי בגי"ט סי' ה' שכ' דאין ראיה משם די"ל התם מיירי במעיין כמש"כ התוס' וכן בפסחים י"ו עי"ש, מיהא לשיטת הפוסקים דס"ל דמעיין מטהר בכ"ש גם לטבילת אדם א"כ קשיא עליהם מש"ס הנ"ל והוא קושיי' הר"י שהובא ברא"ש הלכות מקואות א"כ עכצ"ל דהש"ס חגיגה הנ"ל מיירי במים של מי גשמים ואפייה קאמר דארעא כולי חלחולי מחלחלי כמבואר בביאור הגרא"וו סי' ר"א סק"ו באריכות עיי"ש, א"כ שפיר מייתי הרשב"א ראי' הנ"ל, ותו הביא ראיה מריש נדה מקוה שנמדד ונמצא חסר וכו' כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע וכו' ודוקא חסר הא נמצא בו מ' סאה אעפ"י שחסר ממדתו הראשונה טהורות, ואי ס"ד דמקוה שיוצאין מימיו דרך סדקים נפסל מפני שהוא זוחל היה לנו לחוש שמא נסדק למטה ונעשה זוחל, א"ו שלא פסלו נוטפין שעשאן זוחלין אלא בזוחל ממש שזחילתו נראית, אבל משום טפטוף מעט שאיננו ניכר לעין לא מקרי זוחל עכ"ל, ובראי' זו הרגיש גם מרן בתשו' ח"ס סי רי"א שלא ראה ס' שער המים ולא תשו' תשב"ץ הנ"ל שהביא דברי הרשב"א בזה, והוא כתב הראיה באופן אחר קצת דהיינו דהול"ל מקוה כשרה שנמצאת חסר אע"כ דמיירי שי"ב מ' סאה מצומצמות אבל אם היו בו יותר באמת אינה פסולה אלא לפי חשבון החסרון שהי' ראוי לבא בזמן ההוא, ואיס"ד דכה"ג מקרי זוחלין אפי הי' בו יותר ממ"ס הול"ל דפסולין משום זוחלין אע"כ דבכה"ג לא מקרי זוחלין, מיהא ממש"כ התוס' בנדה דף ב' ע"ב בד"ה התם דבמקוה אין רגילות להתחסר רק מעט מעט עיי"ש ואיס"ד דמיירי רק במקוה מצומצמת א"כ כל שחסר ממנה רק משהו בעלמא נמי מיפסל ואותו משהו נמי רגילות להתחסר בפ"א יעוי"ש, א"כ אין ראי' כלל משם לפי מש"כ הח"ס הראי', אבל לפי מה דמבואר ראי' הנ"ל בתשב"ץ אין אנו צריכין לדחוק דמיירי דוקא במקוה מצומצמת והראיה הוא יותר מרווח דאפי' נמדד ואינה חסרה משיעור מקוה מ"מ מפסלי משום חשש זוחלין א"ו דכה"ג לא מקרי זוחלין והתם ע"כ ליכא לאוקמי במעיין דהא מעיין מטהר בכ"ש לטבילת כלים אליבא דכו"ע ואע"ג דבטלוהו לרביעית דכלים מ"מ כ"ש דמעיין לא בטלוהו והתם קתני כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע וכו' ופי' רש"י דמיירי גם בכלים ואמאי טמאות הא מעיין מטהר בכ"ש אע"כ דמיירי במקוה, וא"כ ראי' הרשב"א משם הוא כראוי מוצק, עכ"פ יוצא לנו מזה דדינו של הרשב"א אינו מיוסד על הוכחה זו גרידא דאל"כ אין לך מקוה כשרה, אלא ראיותיו ממשניות הנ"ל יתנו עדיהן ויצדקו באופן שתמיהת הגרא"ו בביאורו על השו"ע שסותר עצמו תוך כדי דיבור לק"מ:

והנה מרן בח"ס הקשה על הרשב"א הנ"ל תינח במימיו נבלעין בקרקע שפיר מוכח מחמת הוכחה הנ"ל, אבל אכתי מנ"ל דאפי' ניקב באופן שהמים מטפטפין רק שאין זחילתו ניכרת ועיי"ש שנדחק למצוא מקור לדין זה, והנה לפימש"כ לעיל בשם התשב"ץ א"ש, אלא שאני תמה מאוד על מרן דבלא"ה דין זה מקור מקומו טהור בדברי הרא"ש בה' מקואות שהובאו בב"י וכ"ה בתשו' הרא"ש כלל ל"א סי' ד' דמתחילה כתב דא' ממחברים אחרונים ס"ל מתוך משנה זו דנוטפין שעשאן זוחלין שאם נסדק א' מכותלי המקוה והמים מטפטפין דרך הנקב יצאו מתורת אשבורן ונעשו זוחלין והרא"ש דחה דבריו והביא ראי' ברורה מדתנן בפ"ה דמקואות בש"א מטבילין בחרדלית וב"ה אומרים אין מטבילין ומודים שגודר בכלים וטובל בהם וכלים שגדר בהם לא הוטבלו אלמא בהדיא דמבטלין זחילה ע"י כלים שגדר בהם אע"ג דכלים ודאי א"א להדק כל כך שלא יצא המים שביניהם כי לא הוזכר במשנה שצריך לטוחן בטיט, וכן בתו"כ דקאמר אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין משמע שלא בא למעט אלא דומיא דמעיין שכולו זוחל והולך עכ"ד הרא"ש, הרי מזה ראי' שאין עלי' תשו' לדינו של הרשב"א הנ"ל ונפלאתי על הח"ס ז"ל שלא דיבר כלל מדברי הרא"ש הנ"ל וראיותיו:

אלא שראיתי לא' קדוש מדבר ה"ה הגאון מופת דורנו מו"ה מרדכי דוב זצ"ל בתשו' עמק שאלה שנדפסו מחדש שם בסי' מ"ט בנדון תיקון המקואות שהוצרכו לעשות במק"א עפ"י הממשלה וכתב שם וז"ל מאוד צריך לזהר שלא יהיו זוחלין אפי' מעט דרך הנקב של מטה שזה חשש דאורייתא ואף דנפסק הדין בשו"ע דבעינן שיהי' ניכר זחילתן מ"מ הרי בתשו' הרא"ש הביא דעת הסוברין דאפי' אם הזחילה במעט מעט פסולין וזה חשש דאורייתא ובמקוה צריך לצאת אפי' דעת יחיד כמש"כ התשב"ץ ח"א סי' י"ז כש"כ שיש בזה חקירה גדולה מה נקרא ניכר זחילתן אם שיהי' ניכר להדיא במקוה או מה שניכר הזחילה בחוץ למקוה, וזה א"א לידע כאן, ע"כ צריך לזהר כשיכנסו המים למקוה ויתמלא השיעור שיהי' אדם כשר מודד המים ולאיזה שעה או שתיים יראה למדוד עוד הפעם אם לא נחסרו המים משיעור שמדד, דאז הוי הוכחה שאינן זוחלין וזהו צריך להזהר בכל פעם שנכנסין המים למקוה עכד"ק, והנה הרב ז"ל לגודל חסידותו הפליג להחמיר בזה כי אנו אין לנו א' מרבותנו הראשונים שיחמיר בזה, והרא"ש בתשובה לא הביא דיעה זו אלא בלשון שראה לאחד מן המחברים ולא ידענו מנו הוא והרא"ש בתוך כדי דיבור חולק וסותר דבריו א"כ למה לנו לנטות מדברי הרשב"א והרא"ש והראב"ד מה גם שהיא הלכה פסוקה בשו"ע באין פוצה פה ומצפצף מנושאי כלי השו"ע ה"ה הש"ך והטו"ז וכבר העלה כן מרן הח"ס בתשו' סי' רי"א דמה שנבלע בין רצפת אבנים לא מקרי זחילה, [ודע שנפל ט"ס שם במה שסיים וז"ל הרי מה שבקשנו דעכ"פ מה שנבלע מבין רצפת אבנים מקרי זחילה, והוא טעות דמוכח וצ"ל לא מקרי זחילה] והורה כן הלכה למעשה ומי כמוהו מורה, ועיי' עוד בתשו' בית שלמה חיור"ד מהדו"ת סי' כ"א אריכות בענין זה בין הגאון מהרש"ק להגאון המחבר בענין זחילה אם המים הם שבין למקוה ומדברי שניהם הצד השוה דכל כה"ג שאין זחילה ניכרת בהדיא אין בו בית מיחוש כלל א"כ על כל העמודים הגדולים ההם ודאי ראוי לסמוך לכתחילה בלי שום פקפוק כלל וכלל, הן אמת דלפי מה שפי' הרע"ב משנה הנ"ל דהאי ומודים שגודר בכלים אב"ש קאי יעויי"ש, א"כ אין ראי' הרא"ש מוכרחת משם, אמנם אחרי העיון נראה דראי' ממשנה זו עולה יפה גם לפי' הרע"ב דלכאורה תמוה מאי קאמר ומודים דכלים שגדר בהם לא הוטבלו, ופשוטו לפי שלא נטבלו אלא מצ"א, ולכאורה תמוה וכי הוצרך לאשמעי' דלא עלתה טבילה אא"כ נטבל כולו במים:

ועכצ"ל כמש"כ הר"ש לפי שלא הוטבל באשבורן אלא צד הפנימי אבל החיצון נטבל בזוחלין וכ"ז אי הפי' ומודים קאי על ב"ה אבל לפי' הרע"ב דקאי על ב"ש א"כ ממנפ"ש אי צד החיצון לא נטבל כלל במים פשיטא ואי נטבל עכ"פ בזוחלין א"כ הא לב"ש מטבילין בזוחלין ואמאי מודים דהכלים לא הוטבלו, ושוב ראיתי בגי"ט סי' ר"א ס"ק מ' הביא פי' הרע"ב הנ"ל והקשה עליו כנ"ל וכתב ליישב בטו"ט די"ל דגם ב"ש ס"ל דאין מקוה מטהר בזוחלין מיהא היינו דוקא היכא שהמים כבר נחו במקום אשבורן ואח"כ זוחלין והולכין אבל מי גשמים שיורדין מתחילה בזחילה ולא נחו מעולם הוי שפיר דומי' דמעיין שהם בידי שמים, והחילוק בין מעיין למקוה אינו אלא דמעיין אע"ג שכבר עמד במקום אשבורן וחזר והמשיכו ונעשה זוחל כשר אבל ונ"ג כיון שנחו פ"א דינן כמקוה, ולפי"ז א"ש דמודים שגודר כלים וכו' וכלים שגדר בהם לא הוטבלו דנהי דס"ל לב"ש דמטבילין בזוחלין היינו היכא דלא נחו עדיין אבל היכא דכבר נחו פ"א במחיצת הכלים דהוי אשבורן א"כ אותן המים שצפין וזוחלין מתוך האשבורן ולחוץ גם ב"ש מודו דלא מטהרין עי"ש, והנה בזה פירוש הרע"ב עולה יפה וראיתי להני"ט שם שכתב וסיים בזה לפיכך לפי' הרע"ב אין ראי' להרא"ש ממשנה זו, ובזה דבריו תמוהים מאוד דאם פירושו הנ"ל אמת א"כ גם לפי' הרע"ב ראיית הרא"ש ממשנה זו יתד היא שלא תמוט דהא קתני ומודים שגודר בכלים וטובל בהם, ואיס"ד דזחילה כנ"ל נמי מקרי זחילה א"כ אמאי טובל בהם הא השתא הוא דאמרת דמודים ב"ש במים שכבר נחו מעט בגדר הכלים ושוב נזחלו כחוץ ונעשו זוחלין, ואין לומר דאין לחוש כזה אלא דאנן חיישינן דאותן מים שזוחלין לחוץ מעולם לא נחו ולא נקרא עליהם שם אשבורן א"כ שוב קשה אמאי כלים שטבל בהם לא הוטבלו ממנפ"ש ומצד פנים נטבלו באשבורן ומצד חוץ בזוחלין אלא דמזה גופא נסתר לגמרי פירושו של הגי"ט הנ"ל דלפירושו קשיא ממכפ"ש כיון שהוא בעצמו טובל בהם אמאי כלים שגדר בהם לא הוטבלו וצ"ע ליישב דבריו עכ"פ יוצא לנו מזה דראיי' הרא"ש היא כראוי מוצק נמשכה הנ"ל וכן מבואר בפי' המשניות להראב"ד במס' עדיות פ"ה מ"ב אמתני' דמטבילין בחרדלית וכו' דמייתי התם הא דמודים שגודר בכלים וטובל בהם וכ' שם הראב"ד אעפ"י שהמים יורדין בין כלי לכלי אין בכך כלום שאילו מקוה שניקב במקומות הרבה אם נשארו בו ארבעים סאה מטבילין בו עכ"ל ואין לפרש דמיירי שלמעלה ממקום הנקיבה נשאר מ' סאה דא"כ אין כו דמיון להאי דגודר בכלים ודוק, באופן שאני תמה מאוד על מרן הח"ס ז"ל שהוצרך לדחוק למצוא מקור לדין הנ"ל ולא זכר שר מדברי הרא"ש דמייתי הרב"י ומתשו' הרא"ש וכן מפי' הראב"ד הנ"ל דהדבר כתוב ומפורש:

ולענין עד כמה הוא שיעור זחילה שתהא בבחי' אין הזחילה ניכרת מבואר בתשו' שבסוף ס' גי"ט סי' ח' דאם אינן אלא כמוציא משקה לא נקרא זחילה ולכאורה מתוס' בכורות נ"ה ע"ב שרצו להוכיח דמעיין כשר באשבורן מים שעשה שלמה שהי' מחובר לעין עוטם והי' אשבורן ודחו תוס' דבירושלמי איתא שהשורים היו רגליהם נקובין כמוציא רימון א"כ היו נזחלין משמע מדבריהם דנקב קטן כמוציא משקה נמי מקרי זוחלין, אבל כבר העלה בתשו' ח"ס סי' רי"א דט"ס הוא וצ"ל כמוציא רמון וכמש"כ התוס' בפ' ער"פ דף ק"ט ע"ב עי"ש, אבל מ"מ כל שיש נקב ככונס משקה והיינו בעדשה או דעמיד טיף להדי טיף כדאיתא בנדה זה מקרי זחילה הנראית בין בשטח המים בין בנקב עצמו, כן העלה בתשו' שבסוף גי"ט הנ"ל סי' ח' ומייתי ראי' מפרש"י בחולין דף ק"ז דנקב ככ"מ הוי קילוח הנראה עיי"ש ודו"ק: ובענין מה שמסתפק ושואל אם המקוה מחובר עם הבאר בשעת טבילה אי שפיר דמי או לא, והספק הוא אם כה"ג מקרי זחילה מה שהמים זוחל לתוך המקוה אף שאינן יוצא מצד אחר הנה מבואר בתשו' הריב"ש סי' רצ"ב דאין יציאת המים מקרי זוחלין אלא כשאין חוזרין למקוה אבל כשיוצאין מעט וחוזרין שם לא מקרי זחילה, והביאו הרמ"א לפסק הלכה בסי' ר"א ס"ל עי"ש דינו מוכרח ממתני' מפ"ו דמקואות מ"ג בדין ג' מקואות שיש בשנים מהם בכל א' כ' סאה והוא בשו"ע סעי' כ"ה ואף דלמהרי"ק בתשו' סי' קנ"ז שהובא בש"ך סק"ל דמוקי לה במעיין אין הכרח מזה לסברת הריב"ש הנ"ל, ומ"מ בעיקר הדין של הריב"ש הנ"ל הכל מודים, אלא דמהרי"ק כא ניחא כי' לאוקמי הך דג' מקואות כגון שכותלי המקואות גבוהים, משו"ה מוקי לה במעיינות והוכיח דעדיין שם מעיין עליו, אבל בדינו של הריב"ש הנ"ל לית מאן דפליג וכן מוכיח עוד ממש"כ רמ"א בהג"ה סנ"ז כלי המונח בצד המקוה מנענע בידו המקוה כדי שיעשה גל במים ויעבר כ"ג כלי ועולה לו הטבילה ובלבד שלא יעקר הגל וימקוונו והיא משנה ספ"ז ועיי"ש בב"ח וטו"ז דע"כ מיירי במקוה דאלו במעיין הא ונטהר בכ"ש אפי' נתלש, וקשה דנהי דמחובר למקוה ונ"מ הלא אין לך זוחלין גדולה מזו, אע"כ כיון דאלו המים שבין למקוה אין שם זוחלין עליהם מיהא למש"כ הש"ך שם ס"ק קכ"ג דמיירי במעיין עיי"ש אין ראי' כלל מזה אבל עכ"פ הדין מצד עצמו לית מאן דפליג עליו תדע דאל"כ תקשי לדעת המהרי"ק בש' קנ"ו, וכן דעת התשב"ץ ח"ג סי' כ"ד והנוב"י מהדו"ת סי קל"ז דאפי' מקוה שאינו זוחל בשום פעם רק שהוא מלא גדותיו באופן שכשהטובל נכנס זוחל לחוץ מחמת אדם הטובל מנ"מ מקרי זחילה, וכן הוא דעת המרדכי ה' מקואות שכתב בהדיא הטובל במקוה יזהר שלא יצאו המים להלן משפת המקוה בשעת טבילה דא"כ הו"ל זוחלין, ואיס"ד דאפי' מה שהמים מתנענעין בתוך המקוה מקרי זחילה א"כ האיך מצאנו ידינו ורגלינו בכל המקומות שכמה וכמה אנשים טובלין בפ"א וכמה קופצין לתוך המקוה באופן שהמים מתנענעין מתחילה ועד סוף, מי נימא דיפסל משום זוחלין הן אמת דהש"ך בס"ק ל' ובס"ק ק"ך ס"ל דכל שאינו זוחל כ"א מחמת הטובלין אפי' זוחל להלאה נמי לא מקרי זחילה, אבל כל חבל נביאים הנ"ל לא ס"ל הכי, וא"כ ע"כ הכרח לשיטת הריב"ש הנ"ל דכל שאיננו זוחל להלאה מכותלי המקוה לאו שם זחילה עליו, ועיי' תשו' ח"ס סי' ר"ט, ואין להתעקש ולומר דדוקא כשיוצאין מעט וחוזרים למקום שבאו משם הן שבין ללכת בכהיי"ג הוא דקאמר רמ"א דלא מקרי זחילה, אבל בנ"ד שהמים מהבאר זוחל לתוך המקוה בשעת חיבורו ואינו שב אליו, דהא נביעת המים שבבאר דוחק המים להלן מלשוב אליו, זה לא מוכח מהרמ"א דלא מקרי זחילה, דמידי הוא טעמא אלא משום דלא שייך פסול זחילה אלא כשהוא זוחל להלן דומי' דמעיין דמיעטא רחמנא אך מעיין ובור מקוה מים דמיני' ממעטי' דמקוה אינו מטהר בזוחלין היינו בזחילה שהוא דומי' דמעיין, אבל כל כהיי"ג דאין הזחילה כמו זחילה דמעיין לא אימעוט, ושוב התבוננתי דמהראי' שמביא מהרי"ק מפ"ז דמקואות מקוה שיש בה מ' סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו וכו' רי"א אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור, ואמאי הא אין לך זוחלין גדולין מזה ומכח זה הוכיח מהרי"ק דמעיין שפוסק כמי מטהר בזוחלין כל שעדיין לא נח מזחילתו, מכלל דס"ל דאף שהם שבין למקוה מ"מ עדיין שם זוחלין עליהן, אבל מ"מ נ"ל דיש לחלק בין זה לזחילה שהוא ממקוה למקוה ע"י עירוב מקואות, ואפשר דהמהרי"ק מודה בזה כמש"כ לעיל, מ"מ יהי' איך שיהי' אנו אין לנו אלא כשיטת הריב"ש הנ"ל וכמש"כ הרמ"א בשו"ע, וא"כ אין כאן חשש זוחלין, בהאי דשאילנא קדמוהי:

ועי' בתשו' בית שלמה מהדו"ת סי' כ"א שבעירו היו ב' מקואות ברוח א' במרחץ המקוה א' גדול וא' קטן ונתברר שהמים באים מזה לזה כי תמיד גובה א' להם ואם המים נגבהים בא' מהם אזי גם המים שבמקוה השנית גבוהים כן ובהתמעט גובה המים שבמקוה הא' ככה נתמעט גובה המים שבמקוה הקטנה, ונסתפקו שם אם יש בזה חשש זוחלין והעלה להלכה ולמעשה דאין בזה חשש זוחלין עיי"ש אריכות בענין זה ויש ללמוד ממנה כמה ענינים לנ"ד, ומחמת טרדות אגודות אגודות אין לי פנאי להאריך יותר דברי הדושה"ט וש"ת בכונפ"ח ע"ע:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה