ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן רי
שלוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם החו"ב בח"ת כש"ת מו"ה יעקב יוסף גינס נ"י אבדק"ק ביסערמין יע"א:
יקרת מכתב הדר"ג בא אלי בזמנו, ע"ד מקוה טהרה טהרה אשר בקהילתו שנעשית עפ"י הגאון שהי' אב"ד שם זצ"ל והשתמשו בה לטהרתן של בנ"י קרוב לארבעים שנה, ועתה קמנו אנשים לפקפק על כשרותה, והדר"ג חשף את זרוע עוזו בכחא דהתירא שהמקוה כשרה בלי שום פקפוק והעלה במסקנתו שכל מי שמוציא לעז על מקוה כזו שנעשית עפ"י גדולים וצדיקים שראוי לסמוך עליהם ומגבב חומרות מכל הצדדים עתיד ליתן את הדין וביקש ממנו בענות צדקו שאחוה דעי גם אני עני וכו' ואעבור פרשתא דא ואתניי' והשי"ת יהי' בכסלנו, בחסדו ובחמלתו יאר פניו אלינו, ויהי נועמו עלינו: והנה עיקר פקפוקם של המערערים הנ"ל על המקוה הוא מחמת שהויית המים בא ע"י וואססערדרוק, והברזא הסותמת הנקב שלא יצאו המים לחוץ שקורין ווענטיל הוא ממתכת נמצא שכל הויית המקוה הוא ע"י דבר המקבל טומאה, והנה להוציא את הברזא הנ"ל מידי חשש קבלת טומאה יש לפנינו ג' דרכים, אי משום דהברזא נעשית לשמש את הקרקע ואיננו מקבל טומאה אפי' לא נתחבר לקרקע, ועוד די"ל דהברזא מקרי מחובר לקרקע כיון שא"א להוציאו משם מחמת הכפתור אשר בקצהו התחתון אלא שמתנדנד להעלותו ולהורידו אבל א"א להוציאו לגמרי, וא"כ הו"ל מחובר, ותו דלפי מש"כ הח"ס ביור"ד סי' רי"ח הברזא אפי' בתלוש אינו מקבל טומאה כלל, והנה הגאוה"ק בתשו' דב"ח סי' מ"ה פוסל מקואות כאלה עיי"ש משום דהוי הווייתו ע"י דבר המקב"ט, והדר"ג ס"ל דדוקא בהני משום דאימור שלא נעשו מעיקרו על מנת לשמש את הקרקע, ועוד דלפעמים יש לחוש שמשתמשים בו גם בתלוש אבל כל שנעשה מעיקרא לשמש את הקרקע כמו הברזא הנ"ל שנעשה עפ"י השגחתו של הגאון מהרא"פ וגם צורתו מוכחת עליו שנעשה לשם כך שאין דרך לעשות ברזא גדולה כזו לצורך מרחצאות, גם הדברי חיים מודה דאינו מקב"ט, אלא שהגאון מהר"מ בתשו' עמק שאלה ובחיבורו חיבור לטהרה חושש עוד לשיטת הגדולים שבתשו' הרא"ש כלל מ"א גבי סילונות וחידש לן עוד דתלי' בפלוגתת הטו"ז עם הנקה"כ בסי' שע"א דלדעת הנקה"כ אליבא דהטו"ז שם אין חיבור לקרקע מועיל כ"א לאותן השנויין במשנה בהדיא בפי"א ממס' כלים וגם על זה כתב הדר"ג דהגדולים שבתשו' הרא"ש הנ"ל לא מיירי אלא באינו מחובר לקרקע רק עשויין לשמש עם הקרקע דאל"כ וכי הגדולים יחלקו על כמה משניות ותוספתות דמבואר דבנעשה לשמש עם הקרקע איננו מקב"ט, ואי משום מש"כ בס' עמק שאלה הנ"ל לו יהי' כדבריו וכשיטת הטו"ז בסי' שע"א הנ"ל, מ"מ הא כל מי שמכיר צורת הווענטיל ידע כי הוא צינור קטן ועליו כיסוי עשוי לפתוח ולסגור וא"א להסירו לגמרי מהצינור קטן רק לפתוח ולסגור וזה הצינור קטן נתחב בתוך חלל הנקב ומחובר שם היטב כראוי, והנה הצינור הוא אחד מן המנויין שם במשנה וגם הדיעה הנ"ל מודה בה דלא מקב"ט, וא"כ עכ"פ מקוה הנ"ל כשר אליבא דכו"ע בלי פקפוק כלל, אתו"ד הדר"ג, ואען ואומר, הנה המעיין בתשו' דב"ח הנ"ל בעיניו יראה ולבבו יבין דמש"כ דהברזות שבמרחצאות הנ"ל אינם נעשים מתחילה רק לשמש עם הקרקע אלא גם לצורך שאר האמבטאות שתורת כלי עליהם, לא כתב כן אלא לרווחא דמילתא שאפילו אם נימא דמה שעשוי לשמש עם הקרקע אינו מקב"ט מ"מ ברזות הנ"ל מקב"ט שלא נעשו מעיקרו אדעתא דהכי אבל עיקר יסודו שפסל מקואות הנ"ל הוא מפני שחושש לאותה ששנינו בפ"ו דמקואות במשנה דאביק שבמרחץ בזמן שהיא באמצע פוסל, ולשיטת הרמב"ם בפי' המשניות עפ"י נוסח א"י שהביא התוס' יו"ט דלא מהני לי' חיבורו לארץ והוא ממה שאמרו עליו בתוספתא שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע דמזה מבואר דמה שנעשה לשמש עם הקרקע מקב"ט, ועל זה כתב דהגם שכ' לפרש התוספתא זו ונא"י ע"ד אחר ולהכשיר באם עשוי לשמש את הקרקע, וכמו שבאמת כבר תלו עליו על התוס' יו"ט הנ"ל כל שלטי הגבורים, מ"מ למעשה חשש הגאוה"ק לשיטת הח"ס ז"ל דנקיט דברי התוס' יו"ט הנ"ל להלכה, ועפ"י דבריו שוב לא יועיל לן אם נתחבר ג"כ לקרקע כמו שמבואר בתוס' יו"ט הנ"ל, שכתב וז"ל דלא יצא מתורת כלי להיות קבוע בארץ, מפני שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע, וכמש"כ דלא יושיענו בזה מה שמתחילת עשייתו נעשה לשם כך לשמש עם הקרקע דהא כפי מה שמבואר בתשו' ח"ס סי' קצ"ח ונאמר ונשנה שם בתשו' סי' ר"ה דמה שנעשה מעיקרו לשמש עם הקרקע מגרע גרע עכ"פ לענין שלא נתבטל שם כלי ממנו עי"ש, הן אמת דלפי מש"כ שם הח"ס כל שנעשה לשמש את הקרקע יצא מיהת מכלל תלוש לענין דאינו מקבל טומאה, מ"מ הואיל ולא כתב כן אלא לתרץ שיטת התו"ח מש"כ לתרץ קושיית התוס' יו"ט על נוסח א"י והח"ס בעצמו מסיק דהסוגיא דצינור בב"ב קשי' להנ"ל, ע"כ א"א לסמוך להקל ולומר דאינו מקב"ט, אבל עכ"פ דבר זה הוציא משם בתשו' דב"ח דעפ"י דברי הח"ס נמי הפירוש בדברי הנוסח א"י כפשוטו וכמו דהבין התוס' יו"ט דכל שנעשה לשמש את הקרקע לא בטל מתורת כלי בשביל זה, וא"כ ממילא י"ל דגם לענין קב"ט כן והיינו דכתב בתשו' דב"ח הנ"ל דמבואר בתשו' ח"ס לפסול מקוה כזו כמבואר בדבריו למעיין בהם עכ"ל, כנ"ל ברור בכוונתו, עכ"פ פשוט דלשיטת הדב"ח פסולה אפי' נעשה מעיקרו להשתמש עם הקרקע, ובר מן דין אני מסתפק ושואל לפי מה דכייל לן הנודב"י מהדו"ת חיור"ד סי' ק"ט דהא דאמרינן כלים העשויין לקרקע טהורין היינו שהקרקע מסייעא להשתמש, ונסתייע לזה מלשון הר"ש בפי"א דכלים שכ' מפני שנעשין לקרקע ומשמשין עם הקרקע ועיי"ש שהביא עוד ראיות לשיטתו בזה, א"כ אפשר דווענטיל הלז לא מקרי כלי המשמש את הקרקע כיון דעיקר תשמיש הכלי הזה לסגור מוציא המים שלא יזחיל לחוץ ולזה אין הקרקע מסייע כלל, ועיי' בתוס' יו"ט פ"ח דכלים בהא דתנן פורנא טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע כיון שפתחו בצדו עיקר תשמישו להעמיד הקדירה על רצפת הקרקע משא"כ בכירה ותנור שמעמיד הקדירה ע"ג, ולא טימא הכתוב מה שמשמש רק עם הקרקע, משמע נמי כהנודב"י הנ"ל, וראיתי בספר גי"ט סי' מ' הביא דברי התוס' יו"ט הנ"ל וכתב דלכאורה משמע דהתוס' יו"ט ס"ל כהנודב"י הנ"ל, אבל זה ליתא דהא דבר ידוע דגבי תנור אין החיבור מועיל לענין טהרה, ואדרבה עיקר תנור דכתיב בקרא הוא במחובר כדאיתא בשבת דף קכ"ו, וא"כ ע"כ הא דפורנא טהור לאו משום דתשמישו על הקרקע הוא אלא לאידך גיסא דאין התנור עיקר התשמיש אלא הקרקע עיי"ש:
ומ"מ נלענ"ד דיש להביא ראי' להנודב"י מסיפא דמתניתן דקתני אם יש לה לבזבז טמאה, וקשה הא ע"כ האי פורנא אין דינו כמו תנור וכיריים דלא מהני לי' חיבורו בקרקע, א"כ אמאי אם יש לה לבזבז טמאה, אע"כ כיון דאז תשמישו אף בלא סיוע הקרקע לא מקרי עשוי לשמש את הקרקע, מיהא התוס' יו"ט כתב בשם מהר"ם דלפעמים מטלטלין אותה ואינה עשוי לשמש עם הקרקע א"כ משמע דל"ס לי' כהנודב"י דא"כ לא הוי צריך להאי טעמא, ונראה לי דהנהו גדולים דמייתי הרא"ש בתשו' כלל ל"א דאסרו להביא מים ע"י סילונוה של ברזל, והרא"ש חושש לשיטתם שם, ופשטות הענין מוכח דמיירי אפי' הם מחוברין לקרקע, נראה דהיינו טעמייננו משום דא"א לאפוקי הני סילונות מידי קבלת טומאה, אלא בחדא מתרתי או משום חיבורן לקרקע או משום דעשויין לשמש את הקרקע, וס"ל להנהו גדולים דחיבור לקרקע לא מהני בהו כיון דהו"ל כחקקו ולבסוף קבעו, דהא היה עליו תורת כלי בתלוש, ואי משום דנעשה לשמש עם הקרקע י"ל דס"ל כשיטת הנודב"י הנ"ל משמעתא דצינור במאי דמשני הש"ס שאני שאובה דרבנן, וקשה הא מ"מ הווייתו ע"י טהרה בעינן לשיטת כה"פ חוץ מהרמב"ם דס"ל דל"ב הווייתו ע"י טהרה אלא היכא דבעינן מים חיים, ונהי נמי דלשיטת כמה פוסקים הוויי' ע"י טהרה במקוה אינו אלא מדרבנן, מ"מ אם באנו לדין אם האי צינור שנקבע בארץ מקבל טומאה מדאורייתא, ע"כ צריכין אנו לומר דמקב"ט דהא לענין דאורייתא לא מהני תלוש ולבסוף חיברו, וא"כ שוב א"א לומר דהמים הנגררים ממנו לא יפסלו המקוה משום דהווייתו ע"י טהרה דרבנן הוא ומהני תלוש ולבסוף חיברו, כיון דלענין קבלת טומאה גופה ע"כ כתלוש מחשבית לי', ושוב מצאתי קושי' זו בתשובת הגאון בעל טיב גיטין ז"ל והיא קושיא עצומה, והנה גם בתשו' ח"ס ז"ל סי' קצ"ח (אות ט') הקשה כה"ג, מיהא איהו לא העיר כן אלא על המקשן מאי פריך מר"א דדף, ולא הוי צריך לחזור בו ממה דתירץ מעיקרו, מחמת הקושי' והא קיימ"ל דשאיבה דרבנן, דהא עכ"פ הווייתו ע"י דבר המק"ט הוא מדאורייתא, והנה קושי' זו לק"מ למאי דס"ל להרב"י בהדיא דהווייתו על ידי דבר המקבל טומאה דרבנן, ואיהו לטעמי' בתשו' ה"ס דהתפלא בזה על הרב השואל דהוי בעי למימר כן, ופליאה על תמיהתו דהא הרב"י כתב כן בהדיא, ומה שתי' בח"ס ז"ל דהחטיטה לקבל צרורות מסתמא אינו בסוף הצינור ויש ממנו עד סוף הצינור הרבה יותר משיעור ידות כפי המבואר ברמב"ם פ"כ מה' כלים עיי"ש גם על זה יש לתמוה דבודאי כל הצינור נעשה כלי אפי' ע"י חטיטה כ"ש במקום א' ואין לו ענין לידות דהכא כל הצינור יש בו צורך, וכן מבואר בהדיא בשלטי גבורים פ' מרובה, והוכיח כן בראיה שאין עליה בתשובה עיי"ש, וכן מוכח בהדיא מלשון השו"ע סעי' ל"ו דאפי' בחטיטת בית קיבול כ"ש נעשה כלי כל הצינור וא"כ אין תירוצו מספיק, ועכ"פ קושיית הגאון טיב גיטין קשיא גם למסקנא ולהילכתא, וצריך לומר דלק"מ דהא כל המשמש את הקרקע בלא"ה אינו מקבל טומאה וכן תי' הגאון טיב גיטין, ובס"ד קיימתיו מסברא דנפשאי, והשתא אם נימא כשיטת הנודב"י הנ"ל דדוקא אם הקרקע מסייע לתשמישו, א"כ האי צינור אינו עשוי לשמש הקרקע כלל כדכ' הנודב"י בהדיא גבי הני סילונות א"כ לא מצאנו יו"ר בתי' הש"ס הנ"ל שאני שאיבה דרבנן, גם בס' גי"ט בתשובה סי' ג' הרבה להשיב על הנודב"י הנ"ל, ומ"מ להנודב"י מיהת צ"ע אם הווענטיל הנ"ל טהור משום דעשוי לשמש את הקרקע, וראיתי בס' גולת עליות על מסכת מקואות במשנה דאבוק כתב על דברי התוס' יו"ט שהעתיק בלשון הרמב"ם לפי שהאביק הוא כלי וכו' ואעפ"י שנתחבר לקרקע לא יצא מתורת כלי וזהו אמרם עליו בתוספתא וכו' דשם מוכח דר"ש סובר כן שהאביק נעשה לשמש את הקרקע אבל תנאי דמתניתן לא הודו לו וס"ל דזהו לא מקרי לשמש את הקרקע, והנה דבריו מילי דמסתברא נינהו, דעפי"ז לק"מ קושיית התוס' יו"ט מכל הני משניות, אבל אכתי טעמא בעי מ"ט דרבנן דלא מקרי לשמש את הקרקע, מיהא כפי דברי הנודב"י הנ"ל ניחא די"ל הי"ט דרבנן לפי שאין הקרקע מסייע לתשמישו של האביק, וא"כ ר"ש ורבנן פליגו בסברת הנודב"י הנ"ל, וממילא שוב ל"ק קושייתנו מש"ס דב"ב הנ"ל דאיה"נ דהש"ס ס"ל דגם זה מקרי עשוי לשמש את הקרקע ואזדא הסוגיא אליבא דר"ש דתוספתא אבל אנן קיימ"ל כרבנן ובתנאי דמתניתין דאביק וא"כ לא מקרי עשוי לשמש אא הקרקע ושפיר קאמר הנודב"י, ויש מקום בראש ליישב עפי"ז הקושי' שהרעישו האחרונים על הטור דמתיר לטבול בכלי שקבעו בקרקע ולבסוף חקקו והא בש"ס מוכח דדוקא לענין דרבנן מהני קבעו ולבסוף חקקו אבל טבילה בכלים הוא דאורייתא, ולהנ"ל יתיישב דהא אליבא דר"ש דהיינו תנאי דמתניתין דאביק ע"כ ס"ל דזה לא מקרי לשמש עם הקרקע וכסברת הנודב"י, ולדבריהם ע"כ צ"ל דמהני קבעו ולבסוף חקקו גם בדאורייתא, מכח קושיית תשו' טיב גיטין הנ"ל, ודו"ק, ולא רציתי להאריך בזה, אבל עכ"פ השתא דאתית להכי מוכח מיהת דלתנאי דאביק דמתניתן האי אביק לא מקרי עשוי לשמש עם הקרקע א"כ הווענטיל הנ"ל נמי לא עדיף ממנו, וראיתי בתשו' עמק שאלה להגאון ר"מ ז"ל בכמה תשובות חושש מאוד לשיטת הגדולים שהביא תשו' הרא"ש בכלל ל"א, שהחמירו בסילונות, וכתב הגאון הנ"ל די"ל דפליגו במש"כ הנקה"כ בסי' שע"א על הטו"ז וז"ל ואפשר דס"ל דדוקא הנך דחשיב במתניתן אין מקב"ט כשנעשים לקרקע אבל לא שאר דברים אבל אין נראה כן, דכל שנעשה לקבעו בקרקע אין מקב"ט וחוצץ עכ"ל הנקה"כ, ולפי"ז י"ל דדעת הגדולים הנ"ל כמש"כ הנה"כ אליבא דהטו"ז ע"כ, וכבר הביא זאת הה"ג אבדק"ק נוערדאם נ"י במכתבו להדר"ג, וראיתי להדר"ג בתשובתו שכתב ע"ז לו יהיה כדבריו הא כל מי שמכיר צורת הווענטיל ידע כי הוא צינור קטן ועליו כיסוי עשוי לפתוח ולסגור ואי אפשר להסירו לגמרי מן הצינור קטן רק לפתוח ולסגור וזה הצינור קטן נתחב בתוך חלל הנקב ומחובר שם היטב כראוי והנה הצינור הוא א' מן המנויין במשנה וגם הדיעה הנ"ל מודה בזה דלא מקב"ט א"ד, אמנם המעיין בתשובת הרא"ש הנ"ל בעיניו יראה מש"כ שם שיש לפרש צינור הוא צינורא דדשא אלא דהרא"ש כתב דאין נפקותא בזה שהרי תולה טעם טהרת אלו הכלים מפני שנעשו לקרקע ופי' ר"ש שמחוברין לקרקע ותשמישן עם הקרקע וכן צינור שנעשה לחברו בקרקע ומשמש עם הקרקע טהור עכ"ל הרא"ש, נמצא דלהגדולים הנ"ל אי ס"ל כהנקה"כ אליבא דהטו"ז דהני דנקט במתניתן הוא דוקא א"כ יתפרש צינורא דמתניתן צינורא דדשא ואין ללמוד צינור שהוא סילון משם, ובאמת כ"ה ברש"י סופ"ק דמו"ק דבמשנה שם איתא הני תלתא הציר והצינור והקורה וכו' פרש"י הצינור חור שבאסקופה כמו צינורא דדשא עיי"ש, ומ"מ עיקר דברי הנקה"כ הנ"ל צע"ג איך ס"ד לפרש כן דברי הטו"ז דאפי' אם נאמר דהני דמתניתין פי"א דכלים הם דוקא ופרט הני לאפוקי שאר כלים היינו לענין שאינם מקב"ט אפי' קודם שיקבעם בקרקע אבל לאחר שיחברם פשיטא דא"א לומר דדוקא הני מהני להו חיבורם, דהא למאן דס"ל תלוש ולבס"ח הרי הוא כמחובר בכל הכלים אמרינן כן כדמוכח בכמה דוכתי בש"ס, וכן מבואר להדיא בתוס' יו"ט שם בד"ה שנעשו לקרקע אהא דפי' הרע"ב להשתמש בקרקע וכל המחובר לקרקע וכו' כ' ויל"ד א"כ למאי נפק"מ קפרט להני דוקא והא כל המחובר וכו' ומתוך כך מייתי לפי' הרמב"ם הואיל ועיקר עשייתו להיות דבק בארץ לא יקבל טומאה ואפי' קודם חיבורו ע"כ, מוכח מזה דדוקא לענין דלא יקב"ט קודם חבורו הוא דאיכא לפרושי דהני דקפרנו הם בדוקא אבל לא לענין קב"ט לאחר חיבורן וא"כ כיון דהטו"ז איירי שהגיגאנטי"ר מחובר לקרקע שוב א"א לומר טעמא כהנ"ל, וצ"ל בכוונת הנקה"כ דבאמת החיבור לקרקע לא מהני לאפוקי מידי טומאה דאורייתא אליבא דרבנן דדף של מתכות, מיהא אילו הוי אמרי' דכל העשוי לשמש את הקרקע איננו מקבל טומאה אפי' קודם חיבורו שפיר הומ"ל דלא מקב"ט כיון דעכ"פ עשוי לשמש את הקרקע אבל כיון דלענין קודם חיבורו לא אמרי' כן אלא באותן כלים המפורטין במשנה שוב א"א לטהרו מחמת שהוא משמש את הקרקע וע"כ אתה בא לטהרו מצד חיבורו לקרקע וזה לא מהני לרבנן דדף דקיימ"ל כוותי', וא"כ תלי' בפלוגתא דר"א ורבנן הנ"ל, וי"ל הש"ך לשיטתו דס"ל בסי' ר"א סעי' ו' כהטור דבקבעו ולבס"ח מהני גם בדאורייתא, וע"כ משום דקיימ"ל כר"א דדף כמש"כ המהרח"ש שהובא בח"ס סי' קצ"ח, והטו"ז ס"ל ככל אותן האחרונים ומכללם הנודב"י בסי' קמ"ב וסייעתי' דהרעישו על הטור הנ"ל וס"ל דבדאורייתא ל"מ קולבס"ח ולפי"ז דין הסילונות הנ"ל נמי תלי' בזה, והה"ד האי ברזא של הווענטיל, ומה גם שיש לומר דהפקק הנ"ל של הווענטיל שהוא מתנולטל עליו ועולה ויורד כדי לפתוח ולסגור המים נהי דא"ח להוציאו משם לגמרי מפני הכפתור אשר בקצהו התחתון זהו לא מקרי מחובר כלל, וכי מה בין זה למש"כ בתשו' הח"ס סי' ר"ו על השאלה דשם בגיגית אחת תלויה בשלשלת וכתב שם מרן הח"ס דדוקא בנין ממש מבטלו נהי דלא בעינן שיהי' שקוע עונש בתוך הקרקע מ"מ תיבה או גיגית התלויה בשלשלאות אינו אלא כלי גמור העשוי לטלטל ע"י שלשלאותיו ואינו בטל עי"ז מתורת כלי, אע"ג דהתם ודאי הני שלשלאות מחוברים היו בקרקע במסמרות שלא ימוטו עיי"ש, ועיי' בפ"ב דכלים מ"ה כופת שקבעו בנדבק בתוס' יו"ט ד"ה קבעו במסמרים שס"ל בדעת הרמב"ם רפכ"ו מה' כלים שסובר דדוקא במסמורים הוי קביעות ליטהר ובלא"ה לא עי"ש, וא"כ כש"כ האי ברזא של הווענטיל העשוי להתטלטל, אע"ג שא"א להוציאו לגמרי י"ל דאין תורת מחובר עליו, ואף שי"ל כיון דעכ"פ הצינור שהברזא הזה מתחבר אליו הוא מחובר לקרקע הברזא הזה בטל אגב זה הצינור מאן מפיס לומר כן הא י"ל לאידך גיסא דעיקר פעולת הווענטיל ותכליתו הוא נעשה ע"י ברזא הזה הפותח וסוגר, הכל תלוי אם הברזא הזה י"ל דין מחובר לקרקע או לא, ואע"ג דגם הדלת תסוב על צירה, ומ"מ אינו מקבל טומאה כדאיתא בפי"א דכלים התם הטעם משום דנעשה לשמש את הקרקע, אבל השתא אנן קיימינן דלא חשיב נעשה לשמש את הקרקע אלא אותן שנשנו במשנה הנ"ל בהדיא ואתה בא לטהרו מחמת שהוא מחובר לקרקע י"ל דכל כה"ג לא מקרי מחובר כיון שאינו קבוע בו כבמסמר, ואין להביא ראי' לסתור מהא דשנינו במס' ב"ב דף ס"ה המוכר את הבית מכר את הדלת ופירש הרשב"ם דכל המחובר לקרקע כקרקע, אלמא דגם כה"ג מחשיב מחובר די"ל כמש"כ הש"ך בחו"מ סי' צ"ה דלענין דיני ממונות לכו"ע בית דינו כמחובר אע"ג דלענין איסורא תלי' אי תלוש ולבסוף חיברו הוי כמחובר או לא עיי"ש, ודו"ק:
אמנם לכאורה אין נפק"מ בכל הנ"ל דאפי' נימא דאין חיבורו לקרקע ולא מה שנעשה לשמש עם הקרקע מוציאתו מידי קב"ט כבר כתב מרן בתשו' ח"ס חיור"ד סי' רי"ח בפשיטות דברזא של ברזל מצד עצמה אינו דבר המקבל טומאה דלא מקרי כלי כלל, אפי' אם לא חיברו לקרקע וכן כ' בפשיטות בתשו' מהרי"א ביור"ד סי' רי"ב, אלא דהגאון מהר"ם שיק סי' ר"ד הביא בשם ס' גי"ט סי' ט' דפשיטא לי' לאידך גיסא דברזא הוא כלי גמור ואני בעניי לא מצאתי כן בס' גי"ני הנ"ל, וכתב עוד דלפי מש"כ בתשו' הרשב"א סי' רי"ג להדיא דמסמרים מקבלין טומאה, א"כ מכש"כ דס"ל כן גבי ברזות, ולא זכיתי לירד לסוף דעת הגאון ז"ל בזה, דטעמא דמרן הח"ס משום דמחכות אינו מטמא אלא או משום כלי תשמיש או משום תכשיט והנך ברזות אינן ראויין להשתמש בפ"ע, אלא לתוחבו בתוך נקב של האמבטי, א"כ אינו מקבל טומאה כל שהוא בפ"ע דאינו ראוי לשום דבר, וכשהוא ראוי לתשמישו המיוחד לו דהיינו כשהוא תחוב בחורו אז הרי הוא משמש לקרקע, וביותר י"ל דהווענטיל הנ"ל דאין לו שם בפ"ע כלל אלא בצירופו עם הצינורא שנתחב לתוכו, והאי צינורא הרי הוא מחובר לקרקע, ובזה אזדא גם מה שרצה לפקפק בתשו' מהרי"א די"ל שם בפ"ע מה שקורין אותו ווענטיל עי"ש די"ל כיון דאין לו שם זה אלא בצירוף הצינורא המחובר לקרקע, אבל מה נעשה לאחותינו כיון דס"ל למהר"ם שיק אליבא דתשו' הרשב"א הנ"ל דברזא מקבל טומאה, ומקרי כלי בפ"ע, וגם הגאוה"ק בתשו' דברי חיים הנ"ל בודאי ס"ל כן כמש"כ בתשו' מהר"ם שיק הנ"ל בשמו, א"כ אי אפשר שלא נחוש להם, ומלבד כל זה עלה ברעיוני דצריך לשום לב לחששא אחרינא שלא העירו הגדולים הנ"ל, דאפי' אם נימא דהווענטיל אינו מקב"ט כלל או משום שהוא מחובל"ק או משום דמשמש את הקרקע, וגם אפי' לטעמו של הח"ס ז"ל דמצ"ע אינו בר קיבול טומאה, מ"מ איכא למיחוש מחמת טעמא אחרינא, דהנה בפ"ו דמקואות במשנה דאביק שבמרחץ תנן בזמן שהוא באמצע פוסל מן הצד אינו פוסל עי"ש והנה לפי' הרמב"ם האי אביק הוא כלי מתכות שי"ל בית קיבול עומדת בתוך האמבטי שהיא מקוה כשרה והמים שבתוך האביק שאובים ונוגעים מלמעלה ומי המקוה עם מי האביק, ופסולה כל האמבטי מפני שמעורבים עם השאובין שבאמצע, ומה"ט פסק בפ"ו מ"ה מקואות הי"א מים שאובין באמצע פוסלין את המקוה ובכ"מ שם העיר מקורו ממשנה הנ"ל, אולם הר"ש והרא"ש פירשו דהאביק הוא כלי מתכות כעין ברזא שעל ידו יורקו מי המקוה ומפני שכל המים גרורין על גבו הרי אלו פסולים מפני שהם גרורין ע"ג כלים, ונראה לפי"ז דגם אם הוא מקוה שלמה של מ' סאה באמבטי אפי"ה תפסל אם האביק הוא באמצע מפני שהמים גרורים ע"ג כלים ובכלי לא מהני מ' סאה, ואפי' אם האביק אינו מקבל מים כלל מ"מ כלי מיהת מקרי אע"ג שאין לו בית קיבול, ועי' בס' גולת עליות על המשניות דצידד לומר דגם הרמב"ם מודה לדינם של הר"ש והרא"ש רק שהוא פירש דאביק אינו כעין ברזא לכן הוצרך לטעם דשאובים באמצע הא אם האביק הוא כעין ברזא מודה שפסול אף במקוה שלמה עי"ש:
ועכ"פ מיהא לדעת הר"ש והרא"ש ודאי פסול כל שנגרר המים ע"ג כלים, ואף שדין זה לא הובא בשו"ע, מ"מ אין ראי' בשביל זה שלא ס"ל כן, ובפרט שגם דין שאובין באמצע לא הוזכר בשו"ע בהדיא, אלא מכללא איתמר ממש"כ בשו"ע סעי' י"ז, ועי"ש בש"ך ס"ק נ"ב, א"כ ה"נ המים שבמקוה גרורין ע"ג האביק שהוא הווענטיל, ולשיטת הר"ש והרא"ש פסולה ולזה י"ל דאף אם הוא מחובר לקרקע או משמש עם הקרקע לא מהני לבטל שם כלי ממנו, ויעי' מש"כ הח"ס בתשו' סי' ר"ו דכלי שנעשה מתחילה לשמש עם הקרקע נהי דלענין קב"ט אין כאן בית מיחוש לא מטעם כלי ולא מטעם ברזא כיון דנעשה מתחילה לשמש עם הקרקע מ"מ לפסול המקוה ומכ"ש לטבול בתוכו פסול מטעם כלי ואין הבנין בקרקע מבטלו שלא יהי' תורת כלי עליו אף שאינו מקב"ט, עי"ש, וכן מוכח כיו"ב בתשו' נודב"י מהדו"ת סי' ק"ט שכתב שם דלענין שאובה שתלוי רק בשם כלי אף שאינו מקב"ט בזה לא מהני אפי' חקקו על מנת לקבעו בארץ שאינו מקב"ט מ"מ שם כלי עליו בתלוש ולא נתבטל שם כלי ממנו ע"י חיבורו, אבל לענין קב"ט אפי' בכלים המקב"ט מן התורה אם עשאן ע"מ לקבעם בקרקע אינן מקב"ט, ע"כ, הרי בהדיא דעכ"פ שם כלי לא נתבטל ממנו ע"י חיבורו בקרקע וא"כ שפיר הו"ל מי המקוה גרורים ע"ג כלי, הן אמת דפשטות הסוגיא בב"ב דף ס"ו מתנגד לזה, דא"כ לא פריך מידי מר"א דדף אברייתא דצינור, דנהי דס"ל לר"א דמטהר משום דהוי מחובר לקרקע, מ"מ כיון דשם כלי לא נתבטל שפיר פוסל המקוה, וכיו"ב הקשה הח"ס ז"ל בסוף סי' קצ"ח על התוס' חדשים, עי"ש, כבר הרגיש בזה גם בנודב"י שם ותירץ עי"ש, וגם אני יישבתי בס"ד קושי' זו ע"נ ואין כאן מקום להאריך בזה, נקטינן מיהת מדברי הנודב"י והח"ס דשם כלי לא נתבטל ע"י חיבורו בקרקע, וא"כ לפי' הר"ש והרא"ש הו"ל מי המקוה גרורים ע"ג כלי, וגם אם נימא כמש"כ הח"ס בסי' רי"ח שהבאתי לעיל דאין הברזא מקב"ט משום דלא מקרי כלי כלל, ג"כ לא יוציאני מידי חשש זה, דע"כ כוונת הח"ס דאינו מקרי כלי תשמיש ולא כלי תכשיט דאין לו שם בפ"ע, אבל עכ"פ כלי מיהת הוי דלענין זה ודאי לא דייקינן בשמא, אלא שמצאתי בס' גי"ט סי' ג' דפליג על סברת הנודב"י הנ"ל והביא ראי' מפירש"י בב"ק דף ס"ז עי"ש, ולדבריו כל שחשיב מחובר לקרקע לענין טומאה הה"ד דבטל שם כלי ממנו, וא"כ אכתי תלי' באשלי רברבי דלעיל: ואחרי כל אלה נהי דנוכל לומר דאותן הגדולים שהכשירו מקוה הנ"ל עם הווענטיל ישק להם על מה שיסמוכו, וחלילה להרהר אחריהם, דבודאי הכריעו ברוחב בינתם להלכה כהני שיטות דלפי דבריהם אין בזה בית מיחוש כלל, מ"מ היכא דאפשר לתקן שיהיה המקוה כשרה לכתחילה בלי שום פקפוק אליבא דכל השיטות ולאפוקי מכל הפקפוקים בודאי כי היכא דדרשינן מבשר פיגול לא בא לפי, שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם, הה"ד וכש"כ הלחם אשר הוא אוכל, ואין בזה חשש הוצאות לעז על הטבילות שטבלו למפרע כיון דמעיקר הדין ודאי המקוה כשרה וכדי לצאת ידי דיעות וחששות המחמירין הוא שמהדרין לתקן מקוה חדשה, מאחר שמבואר בתשב"ץ ח"א סי' י"ז דלכתחילה יש לצאת י"ח כל הדיעות בתיקון המקוה והובא באחרונים ויעיי' במרדכי שהובא בב"י שכ' יש שקורין תגר על דברי מהר"ם שאוסר לטבול בנהרות מחמת שמוציא לעז על הנולדים מהטבילות ההם, וכתב שם שטועים הם עיי"ש, ועיי' בלבוש עט"ז יור"ד סי' קצ"ח שהאריך שם ונדחק ליישב טעמם של הגאונים רבותינו מוה"ר שכנא ומהרש"ל ז"ל שלא מיחו לטבול במקוה הרצופה בנסרים עיי"ש וסיים שם אך בזה אני אומר כי עדיין בכגון זה מקום הניחו לי רבותי להתגדר בו ואין כאן חשש שום הוצאות לעז על הראשונים רק מצוה מן המובחר לתקן הענין בדבר מובחר מזה שיניחו אבנים רחבים על אלו הנסרים לעמוד עליהם דאז בודאי אינו דומה לגזירת מרחצאות עיי"ש שהאריך בזה, עכ"פ מדבריו למדנו שלא חשש להוצאות לעז על גאוני קדמאי אריות דבי עילאי, במה שציוה כדי לצאת ידי כל החששות אע"ג דהתם לכו"ע אין כאן רק חששא דרבנן משום גזירת מרחצאות, כש"כ במאי דקמן דלפי דעת שיטות המחמירין איכא למיחוש לפסול דאוריי' אע"ג דלית הילכתא כוותי' בודאי מצוה לאהדורי אטהרה, ומקוה ישראל מושיעו בעת צרה, ירחם על שארית צאן מרעיתו שה פזורה, ויביאם אל המנוחה ואל הנחלה ויבנה למו בית הבחירה, בב"א:
ומש"כ הדר"ג נ"י עוד דמה שחסידי וצדיקי זמנינו עוקרים הרים לאהדורי על מקוה של מעיין דוקא, אין לו מקום עפ"י דינא דאין שום נפק"מ בזמנינו בין מעיין למקוה, דכה"פ ס"ל דזבה אינה צריכה מים חיים, כדאיתא בתוספתא שהביאו הראשונים דאין בין זב לזבה אלא שזב טעון מים חיים וכו' והלשון מוכח דאפי' לכתחילה, ולא קיימ"ל כר"י הלוי שהביא רש"י, והוסיף הדר"ג עוד דאפי' ר"י הלוי ל"ק אלא לטהרות דיש לגזור זבה אטו זב, משא"כ בזה"ז דאין לנו עסק בטהרות ל"ש גזירה זו וגם רבותיו של רש"י מודים דבזה א"צ מים חיים, כבר הקדימו בזה הב"ח ר"ס ר"א ליישב שיטת רבותיו של רש"י עפ"י דרך זה, וכתב דמשמע להו כן מעובדא דאבוה דשמואל דעבד לבנתי' מקואות ביומי דניסן ולא הוי סגי לי' בחפירות של מקוה מים מכונסין של מי גשמים משום דבעי' מים חיים, וכן בתשו' ח"ס סי' ר"ב כיון מדעת עצמו לסברת הב"ח, והוסיף עוד דבזה ניחא הא דעבד אבוה דשמואל מקואות לבנתי' ולא עבד כן לביתו זו אשתו, דסתם נשים טובלות לבעליהן, ולא מיחלף בזב דטובל לטהרות בלחוד ואע"ג דממילא עסקו בטהרות מ"מ לא מיחלף, דבימיו כבר בטלו רוב עושי טהרות ולא הוי שכיחי כולי האי והי' רוב נשים טובלות רק לבעליהן משא"כ בנותיו פנויות היו והיה ניכר טבילתן לטהרות, ומיחלף בזב זכר משו"ה הוצרך להו מים חיים, ולענ"ד נראה להוסיף תבלין לפי מאי דקיימ"ק בסי' קצ"ז אשה לא תטבול ביום אפי' טובלות ביום ח', ואע"ג דנשי דידן ספק זבות נינהו מ"מ איכא משום סרך בתה, עי"ש, וכיון דהני מקואות דעביד היו אצל נהרות כמש"כ הר"ן בנדרים עי"ש, משו"ה לא הו"מ למטבל בהו אלא בנותיו דטבלו לטהרות, וי"ל עוד דדוקא פנויות הטובלות לטהרות דטובלות אפי' ביום, דלענין טהרת ל"ש הך גזרה משום סרך בתה, וא"כ שפיר מיחלף אטו זב דטובל נמי ביום, משא"כ הטובלות לבעלה דאסורה לטבול ביום משום סרך בתה, ל"ג בי' אטו זב, וראיתי בס' גי"ט שהביא סמך לשיטת ר"י הלוי מהא דאמרי' ביומא דף ע"ח ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה, אמר ר"י מכאן רמז לנדה שתהי' יושבת במים עד צוארה ולית הילכתא כוותי' וקשיא למסקנא קרא דנדה למאי אתא, אע"כ לנדה היינו לזבה וכן פי' רד"ק א"כ ש"מ דבעי' מים חיים, ונראה דראיה זו אין בה ממש דרב יוסף לא מיתורא דקרא קדריש אלא כדפירש"י שם מדלא קרי לי' ראוי לנדה עד שמתגבר כנחל שוטף שמגיע לפתח ב"ד מוכח דצריכה לטבילתה מים עמוקים שתשב בהם עד צוארה, וס"ל לרב יוסף דעומק כראוי היינו שיגיעו עד צוארה, אבל לדידן דלית הילכתא כר"י וס"ל דבפחות מזה נמי הוי עומק כראוי ועכ"פ מיהת צריכה שתהיה גופה עולה בהם בב"א נמי שפיר קאמר קרא שיהי' הנחל גדול כ"כ שיהי' ראוי לטבילת נדה, ועיי' רשב"א בתוה"ב שער המים שהביא ראי' משם לשיטת ר"י בעה"ת דבעי' מ' סאה לטבילת אדם, ובחי' כתבתי יישוב נכון לשיטת רבותיו של רש"י ואיכמ"ל עוד בזה, ויעיי' בב"ח שכתב וז"ל ואפשר דמפני שמועה זו נהגו בכל הקהילות שמכינים לנשים מקוה של מים נובעים לטבול בהם, אכן כל הנביאים פה א' דליתא להך שמועה של רבנו הלוי והכי נקטינן עכ"ל, מ"מ למדנו מדברי קדשו מיהת דהמנהג כן בכל הקהילות לאהדורי שיהי' להם מים נובעים, ועיי' בס' גי"ט שכ' וז"ל בתחילת עשיית המקוה יהדר מאוד אם אפשר במעיין או לפחות במי תמצית והתוקע עצמו לעשות מקוה של מי גשמים מכניס עצמו לספק איסור כרת לפי שא"א בשום ענין שבעולם שיהי' כשר לכל הדיעות וטוב לפני אלקים ימלט מזה עכ"ל א"כ בודאי ראוי ונכון להשתדל שיבנו מקוה של מי מעיין ולדעתי בפשוט יש להדר אחר מקוה של מעיין דא"א לצאת ידי שיטת הרמב"ם בנטל סאה ונתן סאה עד רובא במקוה של מי גשמים, והגם דבלא"ה מעיינות שלנו אינם אלא מי תמצית מ"מ הא מבואר בדג"מ דבמי תמצות נמי לא שייך טעמא דהרמב"ם עיי' בש"ך ס"ק ס"ג ובדג"מ שם, והמשתדל בזה יזכה לראות בנחמות ציון והבטחות החוזה, ביום ההוא יהי' מקור נפתח לבי"ד וכיושבי ירושלים, ובביאת גואל צדק בקיבוץ נדחי ישראל עיניו תחזה, כעתירת לונ"פ אוה"נ דושו"ט ושתוה"ק בלונפ"ח ע"ע: