ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן רד
שלוכ"ט לכבוד בני רחימי, אישון עיני, הה"ג המפורסם חו"ב בח"ת כש"ת מו"ה אברהם יוסף שליט"א, האבדק"ק מאקאוועיע"א יע"א יקרת מכתבך הגיעני לנכון, וע"ד מה שהעירות על הא דאיתא בשו"ע סי' ר"א סעי' ל"ו ואם חקק בו גומא אחת קטנה וכו' נעשה כולה ע"י כלי וכל המים שעוברין עליו חשובין שאובין וכתב ע"ז הש"ך שם בס"ק ע"ז דמיירי שאין במקוה רוב מים כשרים דאל"כ חשיב המשכה אם לא דחקק הגומא בסוף הצינור סמוך למקוה באופן דליכא שיעור המשכה, ותמהת על הש"ך ממש"כ התוס' בב"ב דף ס"ה ע"ב בד"ה צינור דמיירי שהמים נופלים מצינור למקוה, אבל אם נפלו מצינור לקרקע ומקרקע למקוה הוי המשכה ואינו פוסל אם יש כבר במקוה כ"א סאה, מוכח בהדיא דמצינור למקוה לא מחשיב המשכה ופסול אפי' יש במקוה כ"א סאה, והוא תמוה מאוד, ובלא"ה מצד עצמו נמי הדבר תמוה, דהא מלשון השו"ע מוכח דכל הצינור נעשה כלי ע"י חקיקה זו וכולו תורת כלי עליו, וראיתי שכבר עמד בזה בתשו' אמרי אש בסוף חיור"ד עיי"ש, וראיתי שם שכ' דאין לומר דהתוס' לא כתבו כן אלא משום דס"ל דאין המשכה מועלת אלא בקרקע הראוי לבלוע, אבל לשיטת הסוברים דגם בקרקע שאינו ראוי לבלוע הוי המשכה מעליא הה"ד על צינור כזה, וא"כ הש"ך עכ"פ קשי' לי' שפיר להנך פוסקים דל"ב המשכה ע"ג קרקע, ז"א דא"כ למה פסק רמ"א בסעי' מ"ו לקולא נגד דעת התוס' והנה מתוך חומר שהחמיר על קושי' זו בסופה, ניקל עליה בתחלתה ליישבה בס"ד, די"ל התוס' לשיטתייהו והרמ"א לשיטתו, די"ל האי דינא אי המשכה מהני בקרקע שאינו ראוי לבלוע תלי' בשיטות הפוסקים אי שאובה דאורייתא או לא, דהנה התוס' בב"ב הקשו לשיטת הסוברים דשאובה דאורייתא מהא דאמרי' בפ"ק דפסחים משקה בי מטבחייא בקרקע טהורים ובכלים טמאים, ותי' בשם מהר"ם מפונטיז"א משום דא"א שלא היה בהם המשכה, ולתי' זה ע"כ מוכח דהמשכה מהני נמי ע"ג רצפה שאינה ראויה לבלוע, וא"כ התוס' שם אזלי לשיטתייהו דשאובה לאו דאורייתא ושפיר י"ל דלא מהני המשכה כ"א ע"ג קרקע משא"כ למה שפסק רמ"א דשאובה דאורייתא ע"כ מוכח ממשקה בי מטבחי' דמהני המשכה ע"ג רצפה, וא"כ שפיר פסק לקמן סעי' מ"ו לקולא נגד שיטת התוס' משום דא"א לאחוז בזה החבל בשני ראשין, והגם שהתוס' תי' שם עוד די"ל שכבר היו בכלים, ובקרקע טהורים היינו דמעולם לא היו כ"א ע"ג קרקע עיי"ש, מ"מ י"ל דמשמע לי' להרמ"א עיקר כתי' מהר"מ הנ"ל, וא"כ שפיר יש מקום לתרץ תמי' זו על הש"ך, אבל מ"מ נהי דיתורץ בזה הקושי' מדברי התוס' הנ"ל, אבל אכתי דברי הש"ך תמוהים, דמלשון השו"ע במקומו בעצמו מוכח דכל הצינור נעשה כולו כלי ע"י גומא קטנה שחקק בו, ואין מקום לנטות מזה כלל, וראיתי בתשו' ח"ס סי' קצ"ח שהקשה מאי פריך הש"ס ב"ב שם והא קיימ"ל שאובה דרבנן הא י"ל דמיירי בצינור שיש לו ד' שפות ומקב"ט מה"ת וא"כ יש כאן עוד פסול מדאורייתא דהווייתו ע"י טהרה בעי' ותי' דמסתמא אין החקיקה בסוף הצינור ויש משם עד סוף הצינור הרבה יותר משיעור ידות הכלים כפי המתבאר ברמב"ם פרק כ' מה' כלים וא"כ הו"ל להכשיר מטעם המשכה דהו"ל כאלו צינור קטן מחובר בסופו, וגם דבריו תמוהים מאוד דהא מבואר בשו"ע כאן דכל הצינור נעשה כלי ע"י הגומא, ובאמת אין ענין זה לידות הכלים כלל דהתם הטעם משום דכיון דארוכין יותר משיעורן הו"ל סופו לקצוץ משא"כ הכא כל הצינור יש בו צורך להמשיך המים על ידו, ועיקר קושיי' הח"ס נראה דלק"מ דקיימ"ל כל דבר שעשוי לשמש את הקרקע אינו מקב"ט כדאיתא בשו"ע סעיף מ"ח ועיי' בנודב"י מה"ת סי' קמ"ב דכל שעשוי לשמש את הקרקע אינו מקב"ט אפי' עדיין אינו מחובר כלל ונהי דמבואר בנודב"י שם דדוקא אם נעשה לשם כך מעיקרו, מ"מ בצינור נמי סתמא נעשה מתחילה לשמש את הקרקע, וא"כ משום פסול דהווייתו עי"ט מעיקרו קושיי' הגמרא ל"ק דנהי נמי דלא מיחשב מחובר לקרקע מ"מ לא מקב"ט משו"ה לא מקשי הגמרא אלא מחמת שאובה דבזה בעי' שיהא נחשב כמחובר וא"ש בס"ד, ובמאי דקמן מיהת פשוט וברור דע"י גומא קטנה נחשב כל הצינור כולו כלי קיבול וכל המים שעוברין עליו אפי' שלא ע"ג גומא שאובים יחשבו אף הם ואין ענין זה לידות הכלים, וכמשמעות לשון השו"ע ותוס' ב"ב הנ"ל, ושוב ראיתי בנקה"כ שהש"ך בעצמו חזר בו ממש"כ בס"ק ע"ד הנ"ל עיי"ש, אלא שנדפס שלא במקומו גם יש שם ט"ס, וצ"ל וא"כ אין צריך לפרש דמיירי שבאו להביא מים למקוה שאין בה רוב מים כשרים וכו' ודו"ק: