אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן רג

סימן רכ

לכבוד הרב החו"ב וכו' מו"ה אביגדור צבי כ"ץ נ"י דומ"ץ בק"ק דיסעל יע"א:

ע"ד האי מאן דבעי למעבד מקוה טהרה בגו ביתיה, וא"א לו לאשכוחי מעיין נובע ועלה במחשבה לפני מעכ"ת המצאה חדתא היות כי יש לו להאי גברא בור גליד שקורין אייזגרוב וממנו יוציא חתיכות חתיכות של גליד ישליך קרחו כפתים לתוך חפירות המקוה בכדי שיעלה לשיעור מ"ס לכשיתפשרו, ודין זה פשוט לכאורה בשו"ע סעי' ל' במחבר לענין שלג והגם דהרמ"א והש"ך החמירו לטבול בשלג היינו כ"ז שלא נימוח אבל לכשנתפשרו משמע דלכו"ע מותר לטבול בתוכו אלא שמעכ"ת חושש לשיטת הראב"ד כפי מה שהביא שם רעק"א בחידושיו שנדפסו על הגליון שם דאף כשריסק השלג אח"כ ונימוחו נמי אינו כשר אלא לצרף לרוב מים אבל לטבול בעינא לא משום דכשנפל לא הי' עליו שם מים, ובאמת דברי הגרע"א ז"ל מרפסין אגרא דהמעיין בס' בעהנ"פ יראה דהראב"ד ל"ק הכי אלא אהא דאמר ר"ע הי' רי"ש דן כנגדי השלג אינו מעלה את המקוה והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחילה, וס"ל להראב"ד דאנשי מידבא לא העידו כן אלא על שלג לכשנתפשר והכריח כן מחמת קושייתו החמורה שיתבאר בס"ד לפנינו ומכלל דמה שהי' רי"ש דן לפניו מעיקרו נמי בשלג שנתפשר קאמר דאינו מעלה וע"ז הוצרך לתת טעם משום דבשעת נפילתו לא הי' עליו שם מים כלל אבל להלכה להראב"ד נמי כאנשי מידבא שהעידו משמי' דרי"ש קיימ"ל דלכשיתפשר כשר לעשות ממנו מקוה לכתחילה דבזה לא פליג ת"ק דהא דקאמר ת"ק אלו מעלין ולא פוסלין דלאשלומי הוא דמצטרף אבל לא לעשות ממנו מקוה בתחילה היינו כ"ז שלא נתפשר, וכ"ז נראה ברור ושוב ראיתי בתשו' ח"ס ז"ל סי' ר' דמייתי שיטות הפוסקים בזה וקאמר נמי בפשיטות דלהראב"ד שלג כמות שהוא מעלה ואינו פוסל אבל אם אח"כ הופשר טובלין בו אפי' הובא ע"י כלי בידים עיי"ש:

והנה הרז"ה בהשגת לס' בעה"נ כ' על הראב"ד דעל זה אנו תמיהין מהיכן למד שבמדידה עשו אנשי מידבא את המקוה שמא בידיהם משכו והוליכוהו עם הקרקע והיינו ע"י המשכה ולבסוף דבריו כ' הלכך אין לנו מאותו מעשה ראיי' לומר שאין השאיבה פוסלת בשלג, ונ"ל שדינו כמים בין לפסול בין להכשיר עכ"ל ונראה בס"ד ליישב שיטת הראב"ד דאפי' אי נימא כהרז"ה דהוליכוהו עם הקרקע מ"מ יהי' מוכח שפיר דלכשנתפשר מילתא אחריתא הוא ולא איכפת לן במה שהי' נשאב בכלים בעודו שלג, די"ל דהראב"ד בזה לשיטתו דס"ל כולה בהמשכה פסול היכא שכבר הי' עליו שם שאובין כמבואר בב"י בשם בעה"נ גבי תוספתא דלגיון, אבל היכא דעדיין לא נקרא עליו שם שאובין כשר בהוליכוהו עם הקרקע עיי"ש, וכבר העירותי במק"א דלכאורה תמוה השתא בשאיבה דרבנן פוסל הראב"ד כולו בהמשכה אלמא דלא אלים המשכה להוציאו מידי פסולו דשאובין מכש"כ היכא דתפיסתו ע"י אדם דהו"ל פסול דאורייתא להראב"ד כש"כ דלא הו"ל להכשיר אם שוב המשיכוהו ע"ג קרקע להוציאו מידי פסול הצ"ל, וצ"ל דכיון דהמשיכוהו ע"ג קרקע בטל ממנו תפיסת ידי אדם דהי' נקרא עליו בראשונה, אבל שם שאובין עדיין לא נתבטל בשביל זה וכ"ז לא שייך אלא במים דהמים מוגרים וזוחלין מאיליהם ע"ג הקרקע שפיר י"ל דכיון שהומשכו לא נקרא עליהם שם תפיסת ידי אדם, משא"כ בהביא שלג בידו אפי' המשיכם ע"ג קרקע עד המקוה כיון דשלג אינו זוחל מאליו, ואפי' בעגולי שלג אם משליכין ע"ג קרקע עד שנגררין לתוך המקוה מ"מ מקרי תפיסת ידי אדם כיון שמחמת כחו קאזלי למקוה כדקיימ"ל כל מחמת כחו הו"ל כאלו נעשו בידיו ועדיין נקרא עליהם שם תפיסת ידי אדם משא"כ במים המוגרים אף כשכבר פסק כחו המים מוגרים מאיליהם והשתא שוב ל"ק השגת הרז"ה דא"נ הכי הוא דעם הקרקע הוליכוהו אנשי מידבא, אי לאו דאמרי' דכנשתפשרו מילתא אחריתא הוא וממילא הוי מקוה לא הוי מהני בזה הולכה עם הקרקע, וא"כ שוב מוכח דאפי' בהביאו שלג בכלים נמי כשר כנ"ל בס"ד נכון בישוב שיטת הראב"ד:

ותו נראה לי בס"ד דהראב"ד שפיר קאמר ודבריו סובבים על היסוד שהעמיד שם בראש דבריו במה שהקשה אהא דתנן ואלו מעלין ולא פוסלין ממנ"פ כיון שמעלין אלמא דחשובי כמים וא"כ אמאי אין פוסלין, וע"ז כייל לן כללא דכל שאין עושין ממנו מקוה בתחילה אינו פוסל בג' לוגין, דלא גזרו פסול ג' לוגין אלא בדבר שעושין ממנו מקוה, וע"ז שוב קשי' לי' לאנשי מידבא דעושין ממנו מקוה בתחילה א"כ אכתי קשי' אמאי אין פוסלין וע"ז תי' דמיירי לכשנתפשרו ואז הוי כמילתא אחריתא וממילא קהוי מקוה, ועכ"פ להראב"ד א"א לומר בשום פנים דיהא כשר לטבול בכולו ולא יהי' פוסל את המקוה וא"כ אפי' את"ל דאנשי מידבא לא בכלי הביאו את השלג אלא בהמשכה עג"ק מ"מ עכ"פ הקושיי' כראוי מוצק אמאי אין פוסל בג' לוגין דמשמע לי' דאהא דאמרי' אלו אין פוסלין ליכא מאן דפליג ומזה הכריח שיטתו דע"כ לכשנתפשר הו"ל מילתא אחריתא, ובזה באמת פוסל גם בג' לוגין, ושלג שאינו פוסל בג' לוגין באמת אין טובלין בו בעינא ואיס"ד דלכשנתפשר עדיין במילתא קמייתא קיימא הדק"ל הו"ל למפסל אפי' בעודו שלג אע"כ דהו"ל מילתא חדתא וממילא כשר אפי' הביאוהו כולו בכלים זה נ"ל נכון וברור בשיטת הראב"ד ובזה אזד' השגת הרז"ה: ודעת הרז"ה שסיים בהשגות בעה"נ וז"ל הלכך אין לנו מאותו מעשה שום ראייה שאין השאיבה פוסלת בשלג ונ"ל שדינו כדין המים בין לפסול בין להכשיר עכ"ל והובא ביתה יוסף וצע"ג א"כ איך יתפרש משנתינו דאלו פוסלין ולא מעלין, דלכולהו תנאי דמתני' ולכולהי פיר' ליכא למ"ד דהשלג והברד יהי' פוסלין המקוה, ונראה לי דהרז"ה מפרש למתני' הא דאמר ר"ע הי' רי"ש דן כנגדי השלג אינו מעלה את המקוה, והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג וכו':

רע"ק בא לחלוק על ת"ק שאמר אלו מעלין ולא פוסלין וס"ל דלענין מעלין חשוב כמים ולענין פוסלין אינו כמים, ע"ז השיב רע"ק דא"א לתפוס החבל בתרי ראשין דממנ"פ אי מעלה שוב א"א לומר דאינו פוסל, ואם אינו פוסל א"א לומר שמעלה וכדהקשה הראב"ד באמת וע"ז הביא דרי"ש הי' דן כנגדו דהשלג אינו מעלה את המקוה משום דהוי ס"ל דאינו פוסל ממילא צ"ל דאינו מעלה ושוב העידו אנשי מידבא שאמר להם צאו ועשו מקוה וכו' וא"כ כמיא חשבינן לי' ואיה"נ דלפי"ז פסולי נמי קמיפסל בג' לוגין, ופי' זה היא כו"פ בלשון המשנה דלכאורה תמוה ל"ל לרע"ק לאשמעי' במה שהי' רי"ש דן כנגדו מעיקרו כיון דהיא בעצמו העיד בשם אנשי מידבא משמו שחזר בו והרמב"ם בפי' המשניות הרגיש בזה עיי"ש, וכ' דמה שהי' רי"ש דן כנגדו לא הי' אלא ע"ד משא מתן ולמש"כ ניחא דבאמת רי"ש לא חזר בו לגמרי ממה שהי' דן מעיקרו ומעיקרו דדינא הכי דן דא"א לתפוס זה בתרי ראשין אלא דזה בזה תלי' אם אינו פוסל אינו מעלה ושוב ס"ל לאידך גיסא דעושין מקוה משלג ואיה"נ דלדידי' פוסל בג' לוגין וא"כ הכי קיימ"ל להלכה דשלג דינו כמים לכל דבר בין לפסול בין לטבול, זהו לשיטת רז"ה, ועכ"פ כל שלא נפסל מחמת שאובין כש"כ דלדידי' כשר אפי' היכא דכשנתנו לשם אכתי לא נתפשר:

ועיי' מה שהביא מרן הב"י שיטת רש"י בסוכה דף י"ט דהשלג והברד וכו' לאשלומי הוא דמצטרפי אבל אטבולי בעינא לא ולכאור' תמוה דדברי רש"י סותרין זא"ז דבשבת דף קמ"ד אהא דאמר ר"פ שם כל דבר שאין עושין ממנו מקוה בתחילה פוסל את המקוה בשינוי מראה, פירש"י וז"ל כל דבר שאין עושין ממנו מקוה שאינו מים או שלג או ברד או כפור וכו' אלמא דאי הוי שלג או ברד או כפור עושין ממנו מקוה בתחילה א"כ דבריו סותרין וע"כ צ"ל כמש"כ הח"ס ז"ל סי' ר' דמיירי בתר שנתפשרו, ואין לומר דהיינו מים ז"א דהא כ"כ בשם הראב"ד דלמאי דהוה רי"ש דן מעיקרו כנגד רע"ק אפי' שלג שנתפשר נמי אינו כמים דבתר מעיקר' אזלינן א"כ צריכא רבה, ועכ"פ בהא נחתינן ובהא סלקינן דלכי"ע שלג שנתפשר כשר לטבילה היכא דלא הביאו השלג בכלים ובהביאוהו בכלים ואח"כ נתפשר באנו למחלוקת הפוסקי' דלהראב"ד גם בזה כשר לטבילה והכי ס"ל גם להרא"ש ולרבינו שמרי' אלא שהם מקילין עוד יותר וס"ל דאפי' בעינא כשר לטבול בו כמות שהיא וכ"פ המחבר בשו"ע והרמ"א עם הש"ך מחמירי' בזה וכשיטת הראב"ד הנ"ל דכשנתפשרו הכשיר רי"ש לאנשי מידבא אלא דלדידי' אפי' היכא דהביאו שלג בכלים נמי מיתכשר אח"כ משום דלכשיפשר מילתא אחריתא הוא ולהרז"ה אכתי לא פקע מיני' תורת שאובין אבל עכ"פ דינו כמים לכל דבר והיכא דלא נקרא עליו שם פסול מחמת שאובין כשר לטבילה אבל שנאמר דמחמת שלא הי' עליו שם מים כשנפל יהא נפסל אח"כ אפי' כשנתפשר אפי' כשלא נשאב בכלי ליכא שום פוסק דיהא וסובר כן אלא רי"ש הי' דן מעיקרו כן כנגד רע"ק לפי מה שפי' בבעה"נ ואיהו נמי הדר בי' אח"כ וכ"ז ברור כשמש, ואני תמה מאוד על גאון עוזנו רבינו בחרע"א דהסיב דעתו של הראב"ד כן להלכתא הא קיימ"ל כל דבר שברייתו מן המים מטבילין בו ומטבילין ביבחושין אדומים ובעינו של דג והוא הלכה פסוקה בזבחים דף כ"ב וכ"ה בשו"ע סעי' ל"ג וכי גרע שלג שנתפשר וכפור וגלוד מיבחושין אדומים והא דלשיטת הרמ"א והש"ך אין טובלין בשלג קודם שנתפשר י"ל הטעם משום דהו"ל כטבילה בכופין כמש"כ הר"א מביהם שהובא בב"י ומה שהקשה הב"י דאין זה טבילה בכופין עיי' מש"כ ע"ז הח"ס סי' ר' ואי כשמעכו לשלג באופן שאין בו חלל א"כ בלא"ה אינו ראוי לטבילה דודאי גם מה שמטבילין ביבחושין אדומים היינו אחר שריסק אותם ונעשו נמוסים כמים כמש"כ בתשו' אמרי אש והוא פשוט, אבל שיהא שלג וכפור וגליד שנתפשר פחות מעינו של דג ויבחושין אדומים שריסקן הוא דבר פלאי: ומעתה במאי דקמן היכא דמייתי הני חתיכות גליד ע"י סלים נצרים ומשליכן לתוך המקוה לכו"ע כשר לטבול בו לכשיתפשר וכבר הורה כן הלכה למעשה מרן ח"ס סי' הנ"ל ועיי"ש בסוף התשו' דמשמע מלשון קדשו דאופן זה כשר גם לשיטת הראב"ד ורז"ה אלא דצע"ג דודאי לשיטת הראב"ד דס"ל דכשנתפשר הו"ל פנים חדשות וממילא קא מתהוי מקוה א"ש, אבל להרז"ה דס"ל דלא בטל ממנו תורת שאובין, א"כ א"נ מייתי להשלג בסלים נצרים בנקבים מרווחים ומשום שאובין ליכא למיחש מ"מ ניחוש מיהא משום דהוי הוייתו ע"י תפיסת ידי אדם ואנן בעינן מקוה ביד"ש וזה צע"ג, וקושי' זו קשיא יותר לשיטת הרא"ש ורבינו שמרי' דמכשרי טבילה בשלג ולדידהו הא דאמר רי"ש לאנשי מידבא צאו והביאו שלג ועשו מקוה לטבול בעינא נמי קאמר וקשה הא הו"ל ע"י תפיסת אדם ואנן בעינן מקוה ביד"ש, עד שמצאתי שהקשה כן בחת"ס סי' רי"ג והאריך לתרץ דעיקר קרא דאך מעיין לענין קב"ט נאמר דמעיין ומקוה אינו מק"ט וממנו נמשך לענין שאלו המים מטהרין הטובלין בהם ע"כ ביאור הכ' דאם המקוה ביד"א מק"ט וממילא נמשך דאין הטובל בו טהור, וא"כ שלג דאינו מק"ט הטובל בו טהור בכ"ע ואף שעתה נפשר ונעשה מים מ"נ פ"ח באו לכאן עיי"ש, והנה על עיקר תי' זה איכא למידק טובא וראיתי שכבר הקשה כן בתשו' בית שלמה חיור"ד סי' ע"ז אבל עכ"פ מובן ממילא דגם תי' הח"ס ז"ל ל"ש אלא לשיטת הרא"ש ורבנו שמרי' דמותר לטבול גם בשלג אבל לשיטת הרז"ה דגם שלג דינו כמים לכל דבר בין לפסול בין להעלות א"כ ל"ש דברי הח"ס כלל וא"כ פשוט דכי היכא דמים הבאים ע"י תפיסת יד"א פסולין מה"ת הה"ד שלג, וא"כ צ"ע על הח"ס ז"ל בסי' ר' דמשמע מדבריו דהבאת השלג ע"י סלים נצרים כשר גם לשיטת הרז"ה ומ"מ לדינא אפשר דאין לחוש כ"כ לשיטת הרז"ה מאחר שלא הובא שיטתו בשו"ע וגם הוא שיטה יחידאי ואין כן דעת כל הראשונים: וענין הפשרת חתיכות הגליד והשלג באיזה אופן יעשה הנה פשוט דע"י מים רותחין יש בו חשש פסול ג' לוגין לשיטת הראב"ד ורמ"א וש"ך דאסור לטבול בו כמו שהיא בעינא כמש"כ הח"ס בסי' ר' ורי"ג וצריך להפשירן ע"י עששיות של ברזל או גחלים והנה משום הוי' ע"י דבר המק"ט ליכא דהא גולמי כלי מתכות אינם מק"ט וכש"כ עששיות אבל מ"מ צ"ע דלהוי הוי' ע"י תפיסת יד"א והנה הח"ס ז"ל הרגיש בזה וכ' דלא מקרי הוי' אלא הסרת המניעה ולא מקרי הוי' אלא הבאת מים ולא זכיתי לירד בזה לסוף דע"ק דאיפכא מסתברא השתא הבאת מים קפדינן דבעי' שיהא שלא ע"י תפיסת ידי אדם כש"כ הויית מים עצמן, עד שראיתי שגם בתשו' בי"ש סי' ע"ו חוכך מאוד בזה, ואייתי ראי' לזה מדהוצרך המהרי"ק ריש שורש נ"ו להאריך ולהוכיח דהני בארות שחפרו ביד"א ויצא באר מים חיים לא מפסלי מחמת תפיסת ידי אדם דאין לו שום תפיסה בהויית המים למה זה דומה למעיין שמוקף גדר ולא הוי אפשר לכנוס שם בא אדם והרס את החומה כדי שיהא אפשר לכנוס לשם עיי"ש עכ"פ מוכח דאי הי' הוי' המים ע"י אדם גרע יותר מתפיסת יד"א עיי"ש, וא"כ צע"ג אי מצי להפשיר המים ע"י עששיות של ברזל, והגם דהח"ס ז"ל העלה שם דבשלג וכיו"ב שאינו מק"ט לא איכפת לן בהוייתו ע"י תפיסת יד"א היינו לשיטת הרא"ש ורבני שמרי' דמותר לטבול בשלג כמות שהוא, אבל לשיטת הראב"ד וכדפסק הרמ"א והש"ך לא באנו לידי מדה זו, גם עיקר חידושו של הח"ס ז"ל צע"ג מה שתולה הכשר מקוה במה שאינו מק"ט ובש"ס פסחים דף י"ז משמע איפכא דקאמר ומים נמי לא אמרן אלא דהוי רביעית דחזו להטביל בו מחטין וצינורות ומשמע דמשו"ה רביעית מים בקרקע אינו מק"ט הואיל והוי מקוה לענין טבילה וכן מבואר ברא"ש ריש ה' מקואות בהדי' דבקרקע היי"ט דטהורין משום דחזי להטביל וכו' וכן הקשה בתשו' בי"ש הנ"ל באופן דלמעשה צע"ג להפשיר השלג ע"י עששיות של ברזל, דבמתני' דצאו והביאו שלג י"ל דהופשר ע"י חימום האור, וראיתי בתשו' ב"ש הנ"ל עצה נכונה דהיינו לעשות באופן שיביאו השלג בסלים מנוקבים חוץ למקוה ברחוק ג"ט ושם יותן עליהם נסים מלובנים עד שיפשיר ומשם יומשכו המים למקוה וזה כשר אליבא דכו"ע ואף דאכתי יש לנו דעת המחמירים דלענין פסול הוי' ע"י אדם נמי לא מהני המשכה בכולו מ"מ כיון דאיכא שיטת הרא"ש והמחבר בשו"ע דמותר לטבול בשלג אין להחמיר יותר:

וכ"ז בשלג וקרח וכפור וכיו"ב, אבל בנ"ד שמוציא חתיכות הגליד מהבור שקורין אייזגרוב יש לנו עוד פקפוק גדול, דידוע ממלאכת האייזגרוב דכשממלאין הבור עם חתיכות מקרח שופכין לתוך הבור הרבה מים כדי למלאות הריוח והאויר שבין החתיכות ושם נעשו המים קרושים עד שנעשה כל הבור חתיכה אחת של גליד כולו מקשה אחת, והנה בדין הוא דלא הי' לן לחוש כלל לזה דהא הלכה פסוקה בשו"ע סעי' ל"א מקוה שאוב שהוגלד טהור משום מים שאובין נימוחו כשר להקוות, ומבואר שם בש"ך ס"ק ע"ד שחזרו להיות כמו מי גשמים ומותר לטבול בהם, אלא דראיתי בתשו' שבסוף ס' גיד"ט סי' י"ב שהאריך לחלוק על דין זה שבשו"ע והגם שבמקו"א הארכתי להשיב על כל דבריו מ"מ למעשה ראוי לחוש לדבריו הואיל ויש לו סעד גדול מדברי הטור, דבאמת פלא והפלא שבמשנה תנן השלג והכפור והגליד אינם פוסלין, והטור השמיט גליד והרב"י תמה עליו' א"ו משמע משום דשלג וכפור לא הי' עליהם שם מים מעולם ולכך מעלין ולא פוסלין בכל ענין אבל גליד לא פסיקא לי' דאם הי' בתחלה שאובין והגלידו אפשר שאין מעלין, ותו דלענ"ד בלא"ה דין זה תמוה דלכאור' הני שני סעיפין בשו"ע סותרין זא"ז דהא המחבר פסק בסעי' ל' כשיטת הרא"ש ורבנו שמרי' דמותר לטבול בשלג כמו שהיא אלמא דשלג דינו כמים א"כ איך אפשר דע"י שהגלידו השאובין יצאו מידי פסולן הא גם הגליד כשר לטבול בו, והוא בעיני תמי' נשגבה והגם דהרמ"א ס"ל דאין לטבול בשלג קודם שנימוח היינו לחוש לחומרא אבל ודאי מודה הרמ"א דמעיקר הדין קיימ"ל כהרא"ש ור"ש הנ"ל וא"כ מים שאובין שהגלידו איך יצאו מידי פסול שאובה, והגם דמחמת קושי' אין לנו לזוז הלכה פסוקה שבשו"ע אפי' זיז כ"ש אפי' לחומרא, מ"מ יש ראי' מזה למה שהעלה בתשו' גי"ט הנ"ל דבשו"ע הביא לשון התוספת' בסתם ואפשר נמי דמפרש לה כפי' הסמ"ג שהובא ב"י עי"ש, מיהא בנ"ד כיון דעכ"פ רובא הוא ממים כשרים ומים שנשפכו לתוכו והגלידו אינו אלא מיעוטא כיון דליכא אלא פסול דרבנן בודאי יש להקל בנימוחו כשיטות הש"ך הנ"ל אבל באופן שיעשה כמש"כ לעיל בשם תשו' ב"ש שיפשיר השלג ברחוק ג"ט ויזובו ע"י המשכה לתוך המקוה ואם זה א"א ודאי יותר טוב לעשות המקוה ע"י מי גשמים:

ואופן עשיית המקוה ע"י מי גשמים, הנה מש"כ מע"כ דלעשות צינורות חדשים מצינק עד סמוך לבור יעלה לסך גדול ע"כ צריך לעשות מנסרים, אדרבה בתרייתא עדיפא מקמייתא דאלו בקמייתא א"א כיון דפשוטי כלי מתכות מק"ט הו"ל הוייתו ע"י דבר המק"ט וצריך לעשות באופן שלא יגיע הצינור לתוך המקוה ממש ע"כ עדיף טפי לעשות המרזבות ע"י נסרים משופים דבזה אין חשש מחמת דבר המק"ט דהו"ל פשוטי כלי עץ, ומש"כ שרצונו לעשות ע"י דף א' בתחתיתו ושנים מצדדים, אינו נכון שלכתחילה ראוי לחוש לדעת הרוקח שהובא בב"י דס"ל דוקא בב' רוחות הוא דכשר אבל אם יש לו לבזבז מג' רוחות פסול ע"כ יעשה כמבואר במהרי"ק שורש נ"ו והובא ביתה יוסף ליקח שני נסרים משופין היטב ולהדביקם זל"ז כמין חומה ולהגבי' ראש הצינור הא' שאינו לצד המקוה ולהשפיל הראש שהוא לצד המקוה כדי שירדו המים בשטף גדול ובמרוצה גדולה למקוה בצינור ולא יבוא להתחלחל ולרקוב, ועיי' בתשו' ח"ס סי' ר"א דמה שדקדק לעשותן משופין הוא מעיקר הדין דרוב פוסקים יודו לחטיטה הנעשה מאליה בתלוש שפוסל, אמנם מה שציוה להגביה ראשו הא' הוא חומרא, וכוונתו משום דהמרזבות כשכבר נתחברו לגגות ושוב אין חטיטה הנעשית מאליה פוסלת בהם וסיים עלה הח"ס דהמחמיר יותר מזה אינו אלא מן המתמיהין, אמנם נ"ל מהיות טוב גם בזה אל יגיע הצינור לתוך המקוה ממש אלא סמוך לה, וימשכו המים מתוך הקרקע למקוה כדי לחוש לדעת המע"מ שהובא בש"ך ס"ק ק"ד דכי היכא דאין מזחילין אפי' בדבר המק"ט מד"ס כמבואר בשו"ע סי"ד ההד"נ דלא יבוא המים ע"י דבר המק"ט מד"ס ופשוטי כלי עץ מק"ט מד"ס לכמה פוסקים, וחילוק הש"ך שם צ"ע להבין ע"כ נראה לי מהיות טוב לחוש לדעת המע"מ הנ"ל:

ומש"כ שיצוה לעשות שתי חפירות סמוכות זל"ז והמחיצה שביניהם פרוצה באופן שיהא אפשר לנקות א' מהם ודאי כשר ונכון הדבר ועיי' בתשו' ח"ס בסי' ר"ג ובסי' רי"ב והנה כ"כ למעכ"ת מש"כ הגי"ט במקוה של מי גשמים כש"כ בכפרים שהדבר מסור לעמי הארץ ואין שום תיח שישגיח ע"ז ע"כ יראה מעכ"ת עכ"פ ללמדם באר היטב את כל מה שצריכין להזהר לעת שינקו המקוה וכיו"ב והשי"ת יזרוק עלינו מים טהורים, ויטהרנו מכל סיגים, ופגמים, ובימינו יבנה מקדשו כמו רמים, וישראל נושע בה' תשועת עולמים:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה