אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן רא

סימן ר

שלוכ"ט להרבני החסיד מו"ה ישעיה זילבער נ"י בק"ק סאטמאר יע"א: על דבר המקוה בעירכם שעוסקים בבניינה, והיא סוגרת ומסוגרת וחסידים ואנשי מעשה חוששין לשיטת כמה גדולי פוסקים וכדפסק ג"כ המחבר בשו"ע ס"ב דאין לטבול בנהרות במקום שיש לחוש לרבוי נוטפין והרמ"א בהג"ה נמי לא כתב שנהגו להקל אלא במקום שאין מקוה, ולכן טרחו עצמם לנקות המקוה שיש אצל ביהמ"ד דקהל חסידים והמעט שלא יכלו לשאוב פסלוה ע"י חלב כדינו אבל עדיין לא הוחזר מראה מים לגמרי ויש בו קצת מראה חלב ויש שרוצין להקל לטבול בו דהא מבואר בשו"ע דמעיין אינו נפסל בשינוי מראה ונפשו בשאלתו אם יש לסמוך על זה, וביקש ממני להודיעו חוות דעתי, הנה עשיתי כמבוקשתו ושלחתי לו ט"ג שאין לטבול במקוה הנ"ל עד שיחזרו המי מקוה למראה מים צלולים כבתחילה וטעמי ונימוקי, אע"ג דמבואר בשו"ע סעי' כ"ח דמעיין אינו נפסל בשינוי מראה, מ"מ כבר נתפשט המנהג אצל כל בעלי הוראה לפסוק כמהרי"ט בתשו' סי' י"ט דיש לחוש בכל מעיינות שלנו שאין להם דין מי מעיין אלא מי תמציות בלבד והוא מהתוספתא פ"א והובא בר"ש פ"א דמקואות החופר בצד המים והנהר והביצין הרי הוא כמי תמציות, והא דבשו"ע סעי' נ"ב כתב רמ"א דמותר לחפור מקוה בצד הנהר ולטבול בה, אין זה סתירה למהרי"ט הנ"ל, דהתם לא מיירי אלא לענין דהחלחול שביניהם מהני להכשיר המקוה אע"ג דאין בה מ' סאה, אבל לעולם אימא לך דאין עליו תורת מעיין וכמש"כ המהרי"ט, וכתב עוד המהרי"ט דמה"ט נהגו הגדולים לנקות המקואות שמקורם מים נובעין אע"ג דאין מעיין נפסל בג' לוגין משום דחששו שאין עליהם תורת מעיין, וכן נהגו בכל המקואות ואם זה לענין פסול ג' לוגין דרבנן מכ"ש שיש לחוש לזה לענין פסול שינוי מראה דיש בו חשש דאורייתא כמש"כ הב"י והב"ח בשם הראב"ד דבתו"כ ממעטינן מקרא דשינוי מראה דכל משקין פוסל אפי' שלא בשאובין כגון שנמשך לתוכו יין מן הגת או מוחל מבית הבד שלא מתוך כלים ועיי"ש, והגם דבמ"ג פ"ז דמקואות בד"ה נפל לתוכו יין או מוחל ושינוי את מראיו כתב התוס' יו"ט בשם הב"י שכתב בשם הראב"ד משום דמתחזי כמקוה של שאר משקין, משמע דלא מיפסל אלא מדרבנן כיון דמדברי הרב"י והב"ח הנ"ל שהביאו בשם הראב"ד משמע בפשיטות דהוא מדאורייתא, עכצ"ל דהראב"ד הנ"ל טעמא דקרא קמפרש ואפי' אי נימא דדברי הראב"ד שבתוס' יו"ט הם עיקר וקרא הנ"ל אסמכתא בעלמא, מ"מ פשוט דמידי דאסמכוה אקרא חמיר טפי כדאשכחן בכמה דוכתא, ומהם במס' שבת סוף פ' ב"מ כאן בע"ת כאן בע"ח עיי"ש, ובס' תיבת גומא להגאון פרמ"ג אסברא לה בטוטו"ד דבאמת הי' ראוי להחמיר בכל מידי דרבנן כדאורייתא משום לאו דלא תסור, והא דמידי דרבנן קיל היינו כמש"כ הרמב"ן דמעיקרו הכי תיקון דלא יהא דבריהם כשל תורה, אבל היכא דאשכחן דאסמכוה אקרא הרי לפנינו שרצו לעשותו כשל תורה א"כ באמת הוא חמור כדאורייתא מחמת לאו דלא תסור הנ"ל, ועכ"פ יהי' איך שיהי' הלא גם לענין פסול ג' לוגין כבר הורה זקן הגאון בתשו' מהרי"ט הנ"ל:

והנה בתשו' שבסוף ספר גידולי טהרה סי' ב' חקר בחופר בצד הנהר דדינו כמי תמציות עד היכן מקרי סמוך ובחו"מ סי' קנ"ה לענין נזקין מבואר דהכל לפי הקרקע, דבקרקע רפוי' השיעור חמשים אמה עיי"ש, עוד הביא שם בשם כמה אומנים בקיאים ומומחים סימנים מובהקים להכיר עד היכן מגיע שרביבותא דנהרא ואלו סימנים לא נמסרו אלא לאומנים בקיאים וזהירים, ולדעתי אין לסמוך על זה אלא באומנים מהירים שיש להם נאמנות באיסורים וידוע דלא שכיחי בזמן הזה, ע"כ אנו אין לנו אלא הוראת המהרי"ט הנ"ל להלכה ולמעשה, כן נראה לפענ"ד בס"ד:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה