ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן ר
שלוכ"ט וכוח"ט לכבוד תלמידי הרב הגדול בתורה חריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה ישכר שלמה טייכטאהל נ"י חתן ידידי הגאבדק"ק דק"ק ביסערמין יע"א:
יקרת מכתב מעכ"ת הגיעני על נכון, ומחמת חולשת מזגי לא יכולתי להשיב על אתר, ועתה באתי ע"ד אשר שאל בעצתי בענין הכשר מקוה החדשה מהחשש ג' לוגין שנפלו בעת שאיבת המים, שכבר נהוג עלמא להכשיר מקוה ע"י חלב או שאר משקין, אלא דיש מהנדזין בדבר, ומטו בה משמיה דמרן הגאוה"ק בעל דברי חיים זי"ע ואמרו שלא אבה להכשיר מקוה ע"י חלב או משקין רק להביא חול ועפר לתוך המקוה עדי יהי' המקוה יבשה, וטעמו ונימוקו לא אתפרש מפי השמועה, והנה ממש"כ בתשו' דב"ח ח"ב סי' צ"א שרמז באמצע דבריו להכשיר מקוה ע"י עפר וחול עדי יהי' המקוה יבשה שהביא מעכ"ת, מזה אין ראי' שמרן ז"ל הקפיד שלא להכשיר המקוה ע"י מי פירות די"ל חדא מתרי ותלת אנפין נקיט, דאל"כ אף אנן נמי נייתי ראי' מדברי התה"ד סי' רנ"ח שהובא בב"י, במעשה שבא לידו במקוה נובע שניקוהו בכלים שאינם מנוקבים ולא היה אפשר להם לנקותו כולו מפני רדיפת ותגבורת הנביעה, והורה ג"כ לשפוך עפר על נקבי הנביעה בעובי ב' או ג' טפחים וכו', ואמאי לא הורה לפסול ע"י שינוי מראה של מי פירות, מי נימא דנידוק מזה דס"ל להתה"ד דלא מהני זה להכשיר את המקוה, ובודאי אפי' המחמירין לא עלה על דעתם להביא ראי' מהתה"ד מדאיצטריך להאי תקנתא די"ל דלא הי' אפשר באופן אחר או משום הפסידא דיין וחלב וכיו"ב וה"נ אין ראי' מדברי תשו' דב"ח הנ"ל, דס"ל להקפיד בהכי, אמנם גם אני שמעתי מפי השמועה שבתשו' צמח צדק החדש להגאון ר"מ מליבאוויטש ז"ל חוכך בזה להחמיר מטעם שהביא גם מע"כ מתשו' דבר משה דכא מצינו היתר זה של שינוי מראה רק לענין שאם נשתנה מראית ג' לוגין אינו פוסל את המקוה, אבל לא מצינו אם כבר נפסל בשאובין שיהי' שינוי מראה מוציאו מידי פסולו, והנה אין ספרים אלו מצויין אצלינו לדקדק אחרי ראיותיהן ומעכ"ת הביא לנו תשו' דבר משה הנ"ל וראייתו ממש"כ הרמ"א סעי' כ"ט ומקורו מהתוספתא מקוה חסר שנפלו לתוכה יין ונשתנה מראיתו ונפלו לתוכו ג' לוגין מים שאובין אינן פוסלין, ומדלא כתב רבותא טפי דאפי' אם נפלו ג' לוגין וכבר נפסלו מי מקוה ואח"כ נפל לתוכו יין נכשרין ע"י שינוי מראה משמע דדוקא אם עדיין לא נפסלה אז מהני שינוי מראה שלא יופסל, אבל אם כבר נפסלה אינו חוזר להכשירו עי"ז, ולענ"ד נראה דאין ראי' מזה, ומתחילה אומר דאין שום סברא לחלק בזה דהא מבואר בש"ך ס"ק ס"ח בטעמא דאינו נפסל בג' לוגין, וז"ל דהרי הוא כאלו כולו יין ושוב אינו נפסל בג' לוגין מים עכ"ל, וא"כ מה לי אם נפלו ג' לוגין קודם שנשתנו מראיהן או אח"כ נהי נמי דכבר נפסלו מימי המקוה מ"מ כיון דנפל לתוכן יין שנשתנו מראיהן הו"ל כל מימי המקוה כשאר משקין, ולא שייך בהו פסול שאובה וכשחזרו למראה מים כשרין, וגם אין לומר מפני שכבר נקרא עליה שם פסול ע"י ג' לוגין שנפלו שוב אינה חוזרת לכשרותה ע"י שינוי מראה, דא"כ בנשתנה מראיהן בתחילה ואח"כ נפלו הג' לוגין נמי דעכ"פ הג' לוגין מים נקרא עליהם שם פסול לענין מקוה ואיך יחזרו להכשר ע"י שנשתנה מראיהן, וע"כ צ"ל כמש"כ הש"ך בס"ק ס"ח הנ"ל, וא"כ אין שום סברא לחלק, וממילא אין לדייק כלל מלשון הרמ"א והתוספתא הנ"ל לאיסור, דאין שום רבותא באם נשתנה מראה המים מתחילה ממה שנשתנה אח"כ דזיל בתר טעמא, ואין לומר נמי כיון דבלא"ה פסולין לטבילה מחמת שינוי מראה ל"ג רבנן שיפסלו בג' לוגין, דהא בפחות ממ' סאה נמי א"א לטבול בהן, ועכצ"ל דמ"מ גזרו משום דעכ"פ יהי' ראוי לטבילה כשיושלם השיעור ה"נ יהי' ראויין מיהת כשיוחזרו מראיהן, וע"כ צ"ל מטעם שכ' הש"ך, וא"כ אין סברא לחלק, ושוב מצאתי בתשו' שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' ס"ט שהרב השואל רצה לומר ג"כ סברא הנ"ל, דדוקא שנפל היין מקודם שנפלו הג' לוגין, אבל כל שהיה במקוה מים שאובין ונפסל לא יוכלו לחזור לכשרותן ורצה להביא ראי' לזה מפ"ק דמקואות בור שבחצר ונפל לתוכן ג' לוגין מים שאובין לעולם הוא בפסולו, וכ"מ שם דאם נחלק המים דפסול, וכוונתו נראה מהא דאיתא התם דאם נפל לזה לוג ומחצה ולזה לוג ומחצה ואח"כ נתערבו כשרים דלא נקרא עליהם שם פסול ואלו נפל לתוכו ג' לוגין ואח"כ נחלקו המים פסולין כיון שנקרא עליהם שם פסול ה"נ י"ל בכך, והגאון שו"מ השיב דלא דמי דהתם הפסול נשאר כמו שהיה רק שאינו בשלימות, אבל כאן נתכשר שאינו שאוב והו"ל כאלו לא היו שאובין: והנה מעכ"ת הביא ראיה נכונה מדין מקוה שאוב שהגליד שבתוספתא, ומובא להלכה בשו"ע סעי' ל"א, אם נמוחו אח"כ חזרו להיות כמו מי גשמים, אלמא דאע"ג דכבר נקרא עליהם שם פסול, מ"מ חוזרין לכשרותן, מיהא לפי מש"כ הרא"ש בפ"ג דטהרות במתניתן דהרוטב והגריסין וכו' קרשו ונתביישו חזרו להיות אוכל, חזרו ונמוחו חזרו להיות משקה, ואין למשקה זו במה יטמא, כיון דאימעוט מכביצה כשנעשה אוכל, וכ' שם הרא"ש דל"ק מהאי דפסחים דף ל"ג ע"ב דלמ"ד מבלע בליעי מ"מ שם משקה עליו, אבל הנך דהכא כשנקרשו נתבטל שם משקה מהם, הלכך כשחזרו ונימוחו הו"ל משקה חדש וטהור לגמרי עכ"ל, א"כ ה"נ יש לחלק לענין זה, דכשנשתנו מראה המים עדיין שם מים עליהם אלא שמראיהם נשתנו משא"כ בהגליד דסעי' ל"א שנתבטל מהם שם מים לגמרי, ודבר זה יתבאר עוד לפנינו בס"ד, אבל מ"מ כבר כתבתי דמצד הסברא א"א לחלק כלל בין נשתנו מתחילה ואח"כ נפלו ג' לוגין או נפלו ג' לוגין ואח"כ נשתנו, תו הביא מעכ"ת מתשו' דבר משה הנ"ל לפי משכ' הפוסקים אחרונים לדייק מהא דנקט במשנה ג' לוגין מים שאובין ונפל לתוכו יין ונשתנה מראיתו דאינו פוסל המקוה, דדוקא נקט ג' לוגין דאינו פוסל רק מדרבנן אבל אם היה רוב המים שאובין אז לא מהני שינוי מראה כלל, וא"כ להנך שיטות שהביא הרא"ש במרובה וכן הר"ן בפ"ב דשבועות דג' לוגין מים שאובין בתחילה הוי דאורייתא א"כ איך מהני בזה שינוי מראה, וכן לדברי הראב"ד המובא בב"י ובתוס' יו"ט פ"ז דמקואות דהא דשנוי מראה פוסל המקוה אינו אלא מדרבנן דמיחזי כמקוה של מי פירו אבל מדאורייתא מקוה כשרה היא דמים קרינן ביה א"כ איך יקילו להכשיר פסול מדאורייתא ע"י שינוי מראה דמדאורייתא עדיין מים הוא, והביא ראיה מדקדוק לשון רש"י בפ"ק דמכות בהא דג' לוגין מים ומראיהן מראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו פירש"י דזיל בתר חזותא ויין אינו פוסל ופסול המקוה במים שאובין מדרבנן הוא, וממילא לפי"ז נפל האי היתר דשינוי מראה בבירא, דכיון דחיישינן דבעת הנקיון חזרו ג' לוגין ואיכא למיחוש שמא נפלו בתחילה וא"כ נפסל המקוה ע"י השאובין קודם שהיו רוב מים נובעים בכשרות ובזה איכא פסול מדאורייתא ולא מתכשר ע"י שינוי מראה, ואין לסמוך על המקילין הסוברים דאין מים שאובין פוסלין במעיין, כי מאן מפיס איזה מקוה הוא באר נובע מעצמו וכדברי המהרי"ט הידועין דיש להסתפק במקואות שלנו שמא מי תמציות הן ע"כ תו"ד תשו' דבר משה הנ"ל שהעתיק מעכ"ת, ולענ"ד נראה דמהא נמי לא תברא וע"כ א"א לומר דג' לוגין בתחילה פוסלין אפי' אם אין מראיהן כמראה מים, דהא ודאי פשוט וברור דלשיטת הסוברים ג' לוגין בתחילה דאורייתא, הא דגזרו רבנן ג' לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה, ודאי משום גזירה אטו ג' לוגין בתחילה שהיא הלל"מ, והגם דהר"ן בפ"ב דשבועות כתב בשם הראב"ד בטעמא דשיעור ג' לוגין משום דאשכחן שהוא שיעור חשוב לענין נסכי ציבור רביעית ההין, ולר"ת הנ"ל הומ"ל טעם פשוט יותר כיון דג' לוגין בתחילה הלל"מ גזרו ג' לוגין לבסוף אטו בתחילה, היינו משום דהראב"ד שם ל"ס כי' כר"ת, מ"מ לר"ת ולהולכים בשיטתו ודאי נראה ברור דג' לוגין לבסוף גזרו אטו ג' לוגין בתחילה, א"כ איס"ד דג' לוגין בתחילה פוסלין אפי' נשתנו מראיהן, א"כ אפי' לבסוף ליפסלו אפי' בש"מ דהא עיקר גזירה אטו בתחילה, א"ו דבתחילה נמי אין פוסלין בש"מ וטעמא י"ל דהנך שיטות ע"כ ס"ל דפסול שינוי מראה דאורייתא וכדמוכח מדברי הרשב"א והריטב"א והנמק"י ביבמות פ' הערל שכתבו דמי פירות כ"ז שלא שינו מראה המקוה פסולה מדרבנן היא, מוכח מלשונם דאם שינו מראה המקוה פסולה מה"ת, והטעם בזה דדרשינן מקוה מים מה מים שלא נשתנו, משו"ה שפיר איכא למימר דאפי' אי ג' לוגין בתחילה הלל"מ מ"מ אינן פוסלין בנשתנו מראיהן, דכל שאין טובלין בו מדאורייתא אינו פוסל, [ומה שפי' רש"י במכות דפסול שאיבה מדרבנן, לא לאפוקי ג' לוגין בתחילה, אלא לאפוקי כולו שאוב, או רובו דבזה ס"ל לרש"י דהוא דאורייתא, כדאיתא בשבת פ' האשה ואין להקשות א"כ לשיטת רשב"ם שהביא הרא"ש ריש פ' ה' דמקואות דג' לוגין פוסלין גזרה אטו כולו שאוב א"כ נמי תיקשי ליפסלו ג' לוגין שנשתנו מראיהן דהא בכולו שאוב גם בשנשתנה מראה נמי פסול, ז"א דהתם לאו משום שאוב פסול אלא משום שינוי מראה, והשתא יש קצת הוכחה מזה דכל שנשתנה מראה מים אין בו פסול משום שאיבה אלא משום שינוי מראה ודו"ק:
ותו נראה דאפי' את"ל כשיטת הדב"מ הנ"ל דלמ"ד ג' לוגין בתחילה דאורייתא לא מהני אם נשתנו מראיתן, מ"מ אין כאן חשש, דאיהו הוי סבירא ליה כדמוכח מלשון שהעתיק מעכ"ת דלר"ת הנ"ל קודם שיש רוב מים בכשרות הוי דינו כג' לוגין בתחילה והא ודאי ליתא כדמוכח בהדיא מלשון הרא"ש בריש ה' מקואות שכ' וז"ל פיר"ת בס' הישר הא דאמרינן ג' לוגין פוסלין הלל"מ היינו כשאין שם מים, מוכח דדוקא באין שם מים כלל וע"כ הכרח לומר כן דהא רביעית מי מקוה כשרה מה"ת להטביל בה מחטין וצנורות וא"כ כל שיש רביעית מקוה א"א לומר דהוי ג' לוגין בתחילה, וזה נראה ברור, וא"כ א"א שיהי' בנקיון המקוה חשש ג' לוגין בתחילה מקמי' דהי' שם רביעית מקוה כשרה, וזה נראה ברור בס"ד:
אמנם מש"כ מעכ"ת די"ל בטעם השמועה דיש גדולים מחמירים שלא להכשיר המקוה כ"א ע"י חול ועפר כהתה"ד הוא לחוש לדעת הריטב"א במכות ד"ד, דפוסק כר"ח דג' לוגין שנפל לתוכן קורטב יין, כיון דאיכא שיעורא אע"ג דליכא חזותא דמיא נמי פוסל והריטב"א הביא עוד ראשונים דס"ל הכי, הוא דבר נכון מאוד, וכש"כ דהא גופא צע"ג על רובן של ראשונים, ורו"פ הרמב"ם והטור ושו"ע דפסקו דשיעורא וחזותא בעינן וצ"ע דהו"ל לפסוק לחומרא וכרבא דפשיטא ליה דרב חסר קורטוב תני ברישא, א"כ לרבנן היכא דאיכא ג' לוגין שלמין פוסל אע"ג דליכא חזותא ורב דס"ל לא פסלוה כריב"נ ס"ל, והו"ל לפסוק כרבנן וכן הקשה בתוס' רבינו רע"א על המשניות, והניח בצ"ע, ויותר קשה דהא ר"פ מבעי' לי', ולרבא פשיט' לי', היכא שבקינן פשיטותא דרבא משום איבעי' דר"פ ולחומר הקושיי' נלענ"ד ליישב עפ"י מה דכתיבנא לעיל דלשיטות הסוברים שינוי מראה אינו אלא פסול דרבנן וג' לוגין בתחילה הוי הלל"מ ע"כ צ"ל דג' לוגין בתחילה פוסלין אפי' בלא חזותא, וכיון דכתבנו דג' לוגין בסוף גזרו אטו ג' לוגין בתחילה, ממילא צ"ל דאפי' בסוף פוסלין בשיעורא בלא חזותא, והיי"ט דרבא אליבא דרבנן משא"כ ר"פ דקמבע"ל וה"נ אביי ורב יוסף דפשיטא להו התם דרב לא תני חסר קורטוב ברישא וריב"נ אסיפא פליג אבל שיעור' בלא חזותא לכו"ע ל"פ ורב דאמר כד"ה ס"ל דג' לוגין בתחילה נמי אינו אלא מדרבנן דלא כשיטת ר"ת וא"כ אפי' ג' לוגין בתחילה נמי בעי' שיעורא וחזות' ול"ש לומר גזרי' ג' לוגין בסוף אטו בתחילה, משו"ה ס"ל אליבא דכו"ע שיעורא בלא חזותא לא מיפסל, והשתא דאמרינן רבא עם ר"פ ואביי ורב יוסף בהא פליגו, א"כ להלכתא דכבר כ' הפוסקים ראיות ברורות מכמה דוכתא דקיימ"ל ג' לוגין בתחילה נמי לאו דאורייתא עיי' רא"ש ריש ה' מקואות א"כ שוב קיימ"ל גם בהא כר"פ ואביי ור"י דלא תני חסר קורטוב ברישא ורב דאמר ככו"ע וא"ש, ואגב ארשום פה מה שצלע"ג על הריטב"א הנ"ל שם במכות שכ' מים שאובין פוסלין את המקוה בג' דרכים בתחילת המקוה פוסל ברביעית וכו' ותימה ששנה משנתו כר"א בפ"ב דמקואות אבל רבנן אמרו בין בתחילה בין בסוף שיעורו ג' לוגין, וצע"ג, ומ"מ לדינא נראה כיון דרובא דרובא של הראשונים והפוסקים וכן הלכה פסוקה בשו"ע וכל מפרשי השו"ע לא רפרפו בהוראה זו דבעי' שיעורא וחזותא, אין מן הצורך לחוש אפי' לכתחילה לשיטת הריטב"א דס"ל דשיעורא בלא חזותא פוסל, אפי' בג' לוגין מים שאובין ודאין וכש"כ היכא דלא באנו לדון אלא על חששא בעלמא שמא נפלו ג' לוגין בשעת שאיבת המקוה דבדליי' ע"י כלים מנוקבים הוא דבר רחוק מאוד שיפלו ג' לוגין מ"ש באופן שיהי' חשש על המקוה, והשלטי גבורים בפ' המוכר את הבית שהביא מעכ"ת כ' כן אפי' בכלים שאינם מנוקבים כש"כ בכלים מנוקבים והאי עובדא דתה"ד נמי מיירי שבוודאי חזרו ג' לוגין מ"ש עיי"ש ובב"י, ע"כ לדעתי אם יש איזה טירחא יתירה להכשיר המקוה באופן של תה"ד ע"י חול ועפר, אזי אין שום פקפוק להכשיר ע"י שינוי מראה אפי' לכתחילה, וכן נהגו ברוב ערי ישראל להכשיר המקוה באופן זה, ושוב מצאתי בתשו' שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' ס"ט שכבר ציינתי לעיל שכתב ג"כ שם להתיר אפי' נפסלו בג"כ ואח"כ נשתנה המראה, ואח"כ כ' וז"ל וכן שמעתי זה שנים רבות שכן ציוה לעשות הגאון הגדול מו"ה נתן ז"ל אבדק"ק ראמע כשמנקים המקוה וירא שלא יפול מ"ש ציוה לשפוך דם עיי"ש, וראיתי גם בתשו' בית שלמה חיור"ד ח"ב סי' נ"ז הביא ג"כ הלכה למעשה זו בשם הגאון מהר"נ הנ"ל, וכן העידו לפני אנשים נאמנים משמיה דהגאון מהר"מ שיק ז"ל שהכשיר המקוה ע"י חלב כשבנו המקוה חדשה פה ק"ק ע"כ לדעתי אין לרפרף בהוראה זו:
אלא דבהא מילתא מספק"ל מכבר אם הכשיר את הג' לוגין ע"י שינוי מראה ושוב נתוספו מים כשרים באופן שחזרו למראה מים מקמיה שהושלם שיעור מקוה אי נימא שחוזר וניעור פסול המים שאובין כיון שחזר להם מראה מים, ולכאורה יש לפשוט זה מדין מקוה מים שאובין שהגליד דבשו"ע סעי' ל"א, אלא דכ"כ לעיל דלפי מש"כ הרא"ש בפי' המשניות פ"ג דטהרות י"ל דשאני התם דיצא לגמרי מתורת משקה משא"כ הכא, ומחמת האי ספיקא נהגתי תמיד לשפוך כל כך יין או חלב לתוך המקוה עד שלא יוחזרו מראה המים אלא אחר שכבר נתקבצו ארבעים סאה מים כשרים ביחד דאז לא איכפת לן אם חוזר וניעור פסול המים שאובין דהא כיון שיש מא' סאה סליק להו השקה במי מקוה, ולכאורה היה נראה דיש לפשוט ספק זה מדין המבואר ברמ"א סעי' כ"ט והוא מתוספתא מקוה חסר שנפל שם יין ונשתנה מראהו ונפל שם ג' לוגין מים שאובין אינן פוסלין וכשחוזר והשלים המקוה במים כשרים וחזרה למראה מים כשרה, ומלשון והשלים המקוה במים כשרים (וחזרה למראה מים כשרה) משמע אפי' אינו אלא שיעור מצומצם אפי"ה כשרה אלמא דלא אמרי' דחוזר וניעור הפסול של מים שאובין, מיהא יש לדחות ולפרש דהכוונה שהשלים תחילה במים כשרים ואח"כ חזרו למראה מים, וגם מסברא הו"ל למימר דכיון דחזרו מראה המים גם פסול שאובין שהי' עליהם מעיקרו חוזר וניעור דהרי קיימ"ל במנחות דף כ"ד דאין דיחוי באיסורין ה"נ הול"ל הכא גם לענין פסול שאובין, וראיתי בתוספתא שממנו מקור דין הנ"ל שברמ"א סעי' כ"ט והובא בר"ש פ"ז דמקואות והתם איתא בזה"ל מקוה שאין בו מ' סאה ונפל לתוכו יין ונשתנה מראיו אינו נפסל בג' לוגין ולא עוד אלא אפי' חזרו מראיו לכמות שהיה כשר, והנה האי ולא עוד אין לו שחר כלל, בשלמא לשיטת הראב"ד דגם היין מצטרף למ' סאה ניחא אבל לשיטת הרמב"ם והר"ש שהובא בש"ך ס"ק ס"ט קשה מאי ולא עוד דקאמר, ולהנ"ל ניחא שפיר דקמ"ל אפי' חזרו מראיו לכמות שהיה עוד מקודם שהושלמו מ' סאה דהו"א דחוזר וניעור גם פסול הג' לוגין שאובין קמ"ל דהפסול שאובין אינו חוזר וניעור, ותו הי' נראה לכאורה דיש לדמות זה לדין ספוג ודלי שהיו בהם ג' לוגין מים ונפלו למקוה לא פסלוהו שלא אמרו אלא ג' לוגין שנפלו עיי' בפ"ו מ"ד דמקואות, וה"נ כיון דהג' לוגין בשעה שחזרו וניערו להיות שאובין דהיינו כשחזר להם מראה המים לא נפלו למקוה אלא ממילא נתהוו שם אינם בכלל ג' לוגין שנפלו, מיהא ממה דאיתא דין זה בשו"ע סעי' נ"ז ושם כתב המחבר וז"ל ספוג וכו' וכן דלי שפיו צר ובו ג' לוגין מ"ש וכו', ולא יצאו כל המים שבתוכו אלא נתערבו עם מי המקוה לא פסלוהו שלא אמרו אלא ג' לוגין שנפלו ונתערבו כולם עם מי המקוה, א"כ אין לדמות שני עניינים, דהכא נהי דלא נפלו אבל עכ"פ נתערבו כולם, ושוב מצאתי בתשו' הרא"ש כלל ל"א סימן ב' שכ' וז"ל מצינו יותר קולא במים שאובין מבמשקין טמאים כדתניא בתוספתא דטהרות מים טהורים שהגלידו בחורף ואין בהם משקה טופח טהורים נמוחו חזרו לטומאתן ישנה מקוה שאוב שהגליד טהור משום מים שאובין נמוחו כשר להקוות וכש"כ שיש ללמוד ממים טמאים שכיון שהוכשרו פ"א שוב אינן חוזרין לפסולן עכ"ל, ומדבריו איכא למשמע דס"ל דמים שאובין אינן חוזרין לפסולן ישנה, א"כ ה"נ דכוותי':
אלא דלפי"ז אנן נמי נימא לפי מש"כ הש"ך בס"ק קי"ב בשם רי"ו שהובא נמי בב"י וד"מ במקוה שאובין שהשיקו כיון שנסתם הנקב חוזר לפסולו כבתחילה ומסקנת הש"ך שם שטוב להחמיר לכתחילה, א"כ הרי ס"ל דפסול שאובין חוזר לפסולתן ישנה, ה"נ במאי דמספק"ל יש להחמיר לכתחילה לשפוך כל כך יין או חלב עד שלא יוחזר מראה המים אלא לאחר שכבר יש כאן מ' סאה מים כשרים כנלענ"ד בס"ד ובזה אחתום בדרשה"ט ובברכת כוח"ט הדושו"ט וש"ת בלונפ"ח ע"ע: