אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן קצח

סימן קצז

שלוכ"ט לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסם ומהולל בתשבחות, ידיו רב לו ידים מוכיחות, חיציו שנונים וקשתותיו דרוכות, לגדור גדרים ולערוך מערכות, סיני ועוקר הרים באגדות והלכות, שפתיים יושק משיב דברים נכוחות, כקש"ת מוה"ר יהושוע זאב שליט"א, אב"ד דק"ק פאלטישען ברומעניען יע"א:

דברות קדשו מלהבות אש אהבת תורה ויר"ש האירו אל מול עבר פני וברכתי ברוך שככה לו בעולמו וכו' ומעתה באתי על ד"ת להשתעשע בנועמי ונגדיו דשדר לן מטעמים ואבא מהמאוחר אל המוקדם דקיימ"ל דלהלכה למעשה נזקקין תחילה הא דבדק לן מר אודות המקוה אשר לפעמים ימעטו מימיו באופן שלא יגיעו לשיעור המבואר בסי' קצ"ח סעי' כ"ו זרת למעלה מטבורה, לא ידעתי מקום לנטות מדברי הרמ"א בסי' ר"א סעי' ס"ו דדוקא אם אין מקוה אחרת וא"א לתקן כשר אבל היכא דאפשר לא סמכינן לכתחילה אפי' אם תרצה להשטתח בכל פעם כבינותא כמבואר ברשב"א סי' תתי"ח שהובא ביתה יוסף סוף סי' קצ"ח דחיישינן שמא לא תשתטח יפה וכש"כ שאין לסמוך על מה שתכנס עד צוארה במים קודם טבילה דע"כ לא קאמר הטו"ז בס"ק ל"ח אלא דבדיעבד אם עשתה כן דהוי טבילה בכה"ג כמבואר שם בהדיא בלשון הטו"ז תדע דלא העיר כלום בסי' קצ"ח סעי' ל"ו ובסי' ר"א סעי' ס"ו דלפי עצתו אין מן הצורך שתהא המקוה גבוה כ"כ ומש"כ הדר"ג נ"י שהלבו"ש הפריז על המדה לא ידעתי למה התרעם עליו דודאי שפיר קאמר דלדעת הש"ך בסי' קצ"ח ס"ק מ"ט דאם שחתה ביותר י"א דלא עלתה לה טבילה אפי' בדיעבד, א"כ ממילא מובן דכל שיש לחוש שמא שחתה ביותר יש כאן חשש דיעבד וכש"כ דלפמש"כ הנקה"כ להשיג על הטו"ז גם עצת הטו"ז שתכניס א"ע עד צוארה במים קודם הטבילה נפל בבירא, ומש"כ הדר"ג נ"י לפקפק על הנקה"כ בודאי כוונת הנקה"כ קשה להלמו במה שכתב דהתם בסעי' ל' מ"מ המים שברגליה מחוברין למקוה שהרי רגליה נוגעות בקרקעית המקוה אבל הכא על ידי הקמטים לא יהיו המים שבתוך הקמטים מחוברים למקוה כלל, ונ"ל בס"ד בכוונת הנקוה"כ דלכאורה מה שהמים שתחת רגליה מחוברים למי המקוה מאי הוי הא אינן מחוברין אלא בטופח ע"מ להטפיח וקיימ"ל דבעי' שיהי' מחובר למקוה כשפופ"ה דבענין אחר לא הוי עירוב מקואות מיהא לק"מ דהא מבואר בר"ש רפ"ו דמקואות דיש הפרש בין חורי המקוה לעוקה שבצידה דבחורי המקוה לא בעינן אלא משקה טופח ובעוקה בעינן כשפופ"ה והכי קיימ"ל בשו"ע סעי' נ"ח חורי המערה וסדקי המערה מטבילין בהם אעפ"י שאין מעורבין אלא בכ"ש וכ"ז במים שתחת רגליה שאינן מופרשין כלל מהמקוה ולא גרעי מחורי המקוה וסדקי המקוה משא"כ המים שבתוך הקמטים כיון שמופרשים מהמי מקוה ומונחים בתוך הקמטים שוב לא מהני טופח להטפיח ואינן מעורבין עד שיהיו מחוברין כשפופ"ה, ומש"כ הדר"ג נ"י בשם התשב"ץ שכתב דדבריו קרובים לדברי הרשב"א ומ"מ קאמר בהדיא שהמקוה שהוא קרוב לחצי ג' אמות שהוא שיעור קומת אדם בינוני הוא מקוה כשר דשפיר מבני למטבל בה כדרך גדילתה אלמא דלהרשב"א נמי מהני האי שיעורא אפי' לכתחילה, נפלאתי בזה על הדר"ג, דא"כ דבריו נסתרו מחמתו ואין להם שחר כלל דהא ודאי פשיטא דהטבור הוא חצי קומתו של אדם וכיון שהוא בעצמו כתב שחצי ג' אמות הוא חצי קומת אדם בינוני א"כ אינו מגיע אלא עד טבורה ואילו הרשב"א כתב בהדיא דבעינן זרת למעלה מטבורה ואיך כתב שקרובים שיעורים אלו להיות שוין, ועיינתי בתשב"ץ סי' י"ז מספר א' וכתב שם בהדיא בסמוך לו מלפניו וז"ל יראה שהשיעור השוה לכל אדם הוא שיהי' במקוה יותר מחצי קומתו של אדם עד קרוב לשני שלישי קומתו, ונראה שהמקוה שלכם היא קרוב לחצי ג' אמות וכו' לפי שהנשים הם יותר קצרים מהאנשים ע"כ, הרי שהצריך נמי לכתחילה עד קרוב לשני שלישי קומת אדם וע"ז סובב אח"כ מש"כ שמצא בתשו' הרשב"א שיהי' זרת למעלה מעבורה וקרובים שיעורים אלו להיות שוין וזכינו להסכים לדעתו היינו במש"כ תחילה שיהי' המים קרוב לשני שלישי קומת אדם וע"כ מה דהכשיר במקוה שהיא קרוב לחצי ג' אמות היינו משום דמשמע לי' דשיעור זה מגיע בנשים שהם קצרים מהאנשים לשיעור הנ"ל אבל לעיקר הדין הסכים דלא סגי במגיע לחצי קומה וכיון דבזה משערין הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו אין נפק"מ כלל למיהב בי' שיעורא במשחא אלא שצריך להזהיר הבלנית שכל שאין המים מגיע לשיעור הנ"ל צריך לשפוך לתוכו שאובין עד שיעור זה: ועיין בתשו' אמרי אש חיור"ד סי' ע"ח שכתב שלבו הומה ע"ז מאז כי מזלזלים בזה בכמה מקומות ובפרט במקום שמחממין המקואות:

הבלנים מצמצמין השיעור למען לא יצטרכו להרבות מים חמין וכתב שם שהגיד צערו לרבו מרן הח"ס ז"ל והי' נראה לו שלא היה חמור בעיניו כ"כ אבל לא סיימו קמי' ולא אסתייעי' מילתא להגיד לו דעתו בזה ועיי"ש שהביא קצת סמך מהתוס' יומא ל"א שהקשו מנלן דעין עיטם גבוה מקרקע עזרה כ"ג אמות דילמא בית הטבילה לא הי' גבוה כ"א אמה והכה"ג היה משכיב עצמו בתוכו א"נ לא היה גבוה כ"א שתי אמות והכה"ג הי' יושב וטובל עיי"ש, והנה החוש מעיד שבהיות האדם יושב מתהוים בו קמטים יותר מבעמידתו במים עד טבורו ושוחה לטבול, ואפי"ה כתבו התוס' דיכול הכה"ג לטבול בהיותו יושב ואולם לפימש"כ הטו"ז בס"ק ל"ח עצה שתכנס במים עד צוארה ניחא, ויש סמך מזה דלא כהנקה"כ וא"כ אם תזהרנה הנשים שיעשו כמש"כ הטו"ז ממנפ"ש שפיר דמי עכ"ד, ולפענ"ד נראה שיש ל השיב ע"ז דודאי אם ירצה לדקדק לצמצם שלא יש חה במים יותר מן הצורך שיכסה גופו הוי מצי לטבול שפיר אפי' אין גבוהים מטבורה ולא היו בו קמטים יותר ממה שמתקמט ע"י שיושב מיהא חיישי' שמא ישחה יותר מדי ע"י שהמים נמוכים ובזה שפיר יש לחוש שלא יכנסו מים לתוך הקמטי' יותר מע"י שישב, וא"כ אין ראי' מטבילת כה"ג דהתם אין לחוש שישחה יותר מדאי דאם אמרו בזריזין ובמקום זריזין אין ראיה לומר כן בעלמא כדאיתא בפסחים דף ל"ו, ולפענ"ד יש להביא סמך להטו"ז מש"ס יומא דף ע"ח, אמר ר"י מכאן רמז לנדה שצריכה לישב במים עד צוארה ולית הילכתא כוותי', ופירש"י מדלא קרי לי' ראוי לנדה עד שמתגבר כנחל שוטף שמגיע לפתח בית דוד רמז שצריכה לטבילתה מים עמוקים שתשב בהם עד צוארה, ואע"ג דלא רמיז קרא עד צוארה רמיז מיהא דנהוי עמוקים עומק כראוי, ולכאורה תמוה מאוד מאי דעתי' דר"י הא חזינן דלאו הכי הוא דהא מבואר דאם המים זרת למעלה מטבורה עכ"פ תוכל לטבול כראוי ואיך מפליג רב יוסף על מציאות א"ו דאין כוונת ר"י שתהי' המקוה עמוקה עד צוארה אלא שיהי' עכ"פ עמוקים באופן שתוכל לישב עד צוארה דבאופן אחר איכא קמטים ולא תוכל לטבול יפה וכן הוא בשו"ע סעי' ל"ה ולכך הצריכה לישב עד צוארה כעצת הטו"ז ומ"מ מדאמר ר"י צריכה משמע דאין לה תקנה בל"ז כדאיתא בגיטין דף ה' והגם שכ' התוס' שם שצריך משמע נמי לכתחילה מ"מ אמורא הו"ל לפרש ועל זה שפיר קאמר ולית הילכתא כוותי' דקיימ"ל כדיעה ראשונה שבשו"ע שם דבדיעבד עלתה לה טבילה וא"כ ראי' מיהת לדברי הטו"ז דהיכא דאין המים עמוקים כפי השיעור מהני תקנתא במה שתכנס במים עד צוארה תחילה כן נ"ל נכון בס"ד, ומ"מ לענין נדון דידן אין נפק"מ בזה דודאי גם הטו"ז מודה דלכתחילה אין לטבול כ"א במים שהוא זרת למעלה מטבורה וכמש"כ וא"כ אין לנטות מדברי רמ"א ימין או שמאל:

איברא מש"כ הלבו"ש שאם המים מועטים שאינו מגיע לשיעור הנ"ל, יזהיר לשפוך מים שאובין לתוך המקוה, עד שיגיעו המים למעלה מטבורה של הטובלת י"ב גודלין בזה אני חוכך מאוד דעי"ז ברוב הימים יהיו רוב המים ממים שאובין ולשיטת הרמב"ם והראב"ד נתן סאה ונטל סאה אינו כשר כ"א עד רובו, ונהי דבשו"ע סעי' כ"ד קיימ"ל כשיטת רוב הפוסקים דאפי' עשה כן עד עולם כשר, מ"מ הש"ך בס"ק ס"ג הביא שיטת הרמב"ם וכן הוא שיטת בעה"נ להראב"ד ושיטת רש"י ביבמות, ועיין בתשב"ץ סי' הנ"ל שהובא בב"י ובש"ך שם שחושש מאוד לשיטה זו, ובזה צלע"ג על מה שכתב בתשובת ח"ס סי' ר"ג במקוה גדולה שבעירו עיי"ש במש"כ והוא עצה טובה והגונה אין בו פקפוק כלל, ונאמר ונשנה כן בתשו' סי' רי"ב ועוד בה שלישיה בסי' רי"ד, ותמוה לי דהלא לשיטת הרמב"ם והראב"ד ורש"י נתן סאה ונטל סאה לא מתכשר אלא עד רובו וא"כ כל מקואות הנ"ל פסולין לשיטתייהו, ובנ"ד נמי אפשר דיש לבחור טפי בעצת הטו"ז מלבחור בעצת הלבו"ש לשפוך מים שאובין, מיהא אם המקוה הוא מעיין מבואר בדג"מ דלפי מש"כ הרב"י בטעמו של הרמב"ם דאינו אלא מפני מראית עין ובמעיין ליכא מר"ע שידוע שמי המעיין אין דרכן לפסוק א"כ ודאי עדיף עצתו של הלבו"ש, ואפי' לפי מש"כ המהרי"ט דהמעיינות שלנו אין להם דין מעיין כידוע, מ"מ כיון דעכ"פ ידוע שאין דרכן לפסוק לית בי' משום מראית עין, ותו נראה לי אפי' אי לא הוי טעמא משום מראית עין, אלא משום דמי מקוה מתבטלין ברוב שאובין מ"מ נראה לי דבמעיין לא שייך האי טעמא לפי מה שחידש בתשו' אמרי אש סי' פ"ו דבמעיין לא שייך ביטול אפי' יבואו עליו כל מימות שבעולם כיון דארעא כולה חלחולי מחלחלי נמצא המעיין הזה מחובר לשאר מעיינות, ונהי דאמרינן בחגיגה דף י"ח דלא מהני החלחול, ה"מ לענין עירוב מקואות דבעינן כשפופ"ה, אבל לענין זה ודאי מהני דלא יתבטלו ועיי"ש שהכריח סברא זו מכח קושי' חמורה, ואני בעניי תירצתי הקושי' בחידושי בטו"ט אבל מ"מ הסברא מצד עצמה נכונה מאוד וא"כ במעיין לכו"ע כשר נתן סאה ונטל סאה וסברא זו שייך ג"כ במעיינות שלנו דאפי' אי יהיבנא להמהרי"ט דאינם אלא מי תמציות מ"מ האי סברא דחלחולי שייך ג"כ במי תמציות כמבואר, ובזה נתיישב קושיי' הרא"ש על הרמב"ם וסייעתו דמהני מעיין כ"ש לטבילת אדם והקשו הר"י והרא"ש מסוגיא דחגיגה דאמרינן ארעא כולה חלחולי מחלחלי ובעי מ"ס, וחלחולי מחלחלי היינו במעיין, והובא בב"י ריש סי' ר"א, ולהנ"ל מיושב דבמי תמציות שייך נמי חלחולי מחלחלי וא"כ עכ"פ לא שייך לומר דהמים שבמעיין נתבטלו ע"י המים שאובין וא"כ לכו"ע כשר נתן סאה ונטל סאה אפי' עד לעולם ואני הוספתי עוד טעם לשבח דבמעיין לא שייך ביטול עפ"י מש"כ הרא"ש בנדרים דף נ"ז ע"ב בטעמא דגדולין לא נתבטלו משום דחשובי הואיל וגדלין והולכין וה"נ מי המעיין הואיל ותמיד נובעין ובאין אינם מתבטלין במים שאובין שבאים עליהם וא"כ ההד"נ דכשר בזה בנתן סאה ונטל סאה מיהא לפי טעם זה אפשר דבמי תמציות ל"ש האי סברא אבל טעמא קמא שייך שפיר גם במי תמציות ועכ"פ גם במעיינות שלנו כשר נתן סאה ונטל סאה אפי' לשיטת הרמב"ם וסייעתו משו"ה במעיין פשיטא דיש לשפוך לתוכו מים שאובין כמש"כ הלבו"ש אבל היכא דהמקוה היא ממי גשמים בזה אני חוכך אי לא הוי עדיף טפי לסמוך אתקנת הטו"ז בסי' קצ"ח, ונראה כיון דדעת הרמב"ם וסייעתו בנטל סאה לא הובא בשו"ע כלל ואלו עצת הטו"ז לא מהני מידי לדעת הנקה"כ שם ואפי' לדיעה קמייתא שבשו"ע סעי' ל"ה איכא עכ"פ חשש לכתחי' ודאי עדיף לשפוך לתוכו שאובין עד שיגיע למעלה מטבורה בפרט דכל הני גאונים שתיקנו המקואות שהביא בח"ס סי' רי"ד יעוי"ש לא חשו כלל לדעת הרמב"ם, כן נראה לפענ"ד בס"ד:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה