אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן קצה

סימן קצד

שלוכ"ט לכבוד אהובי תלמידי הרבני האברך המופלג מו"ה וכו' על התשובה שמראש הבטחתיך בענין מקוה שלכם עתה באתי, ואחרתי עד עתה מחמת טרדת התלמודים אשר בתחילת הזמן סבוני כמים כל היום הקיפו עלי יחד כאשר ידעת, והנה בעיקרא דמילתא הדין מבואר בשו"ע ורמ"א סעי' מ' דמעיין אינו נפסל בג' לוגין וכן העלה הרמ"א שם להלכה למעשה, דאם יש טורח גדול בדבר או בדיעבד שלא עשו כן יש לסמוך אמקילין ועיי' בש"ך ס"ק פ"ח ומה שמסיים שם בשם המהרי"ק דבשורש כ"ו החמיר לא קאי כ"א אמה דכתב בתחילה בשם מהרי"ק דבספיקא התיר לגמרי וזה קאי אפי' במקוה שאינה מעיין כמש"כ הרמ"א בהדיא ע"ז כתב דמהרי"ק החמיר בשורש נ"ו, אבל במקוה שהיא מעיין מבואר שם במהרי"ק בהדיא דאם יש בדבר שום דוחק עד שיבא הדבר לידי דיחוי שלא תוכל האשה לטבול עד עת שתתעכב ותדחה טבילתה אין ראוי כלל שתתעכב מלטבול משום חששא רחוקה שיש בה כמה ספיקות עיי"ש ומ"מ אשכחן לגדולים אשר בארץ מוסדי דור ודור ומהן רבותינו הפוסקים אשר מפיהן אנו חיים הקפידו מעולם לנקות המעיינות דוקא ע"י כלים מנוקבים כאשר העיד המרדכי בפ"ב דשבועות עיי"ש והרא"ש בתשובה כלל ל' סי' ד' וכן המנהג פשוט בכל קהילות קדושות כאשר באונינו שמענו ואבותינו סיפרו לנו, וכאשר באמת ראוי לדקדק בזה בכל הדקדוקים ולחוש אפי' לחששות רחוקות בדבר רם ונשא כזה הנוגע לטהרתן ומקור קדושתן של ישראל, וכבר תמה הרא"ש בתשו' הנ"ל על ממה ששמע כמה גדולים שנצטערו לנקות מקוה שמימו נובעין והמהרי"ק בשורש נ"ו נתן טעם לאותן גדולים דס"ל כר"י בעה"ת שסובר לטבילת אדם בעי' מ' סאה, ומה ששנינו מעיין מטהר בכ"ש זהו לטבילת כלי וכיון דלאדם אין שם מקוה עליו היה נפסל בשאיבה לענין טבילת אדם כמו מקוה חסר שנפסל בג' לוגין, ומ"מ העלה המהרי"ק דאע"ג דלהלכה קיימ"ל כר"י בעה"ת בזה מ"מ אינו מוכרח דמעיי' פחות מ"מ סאה מיפסל בג' לוגין והוכיח כן משיטת הרא"ש והרשב"א דס"ל בהדיא כשיטת ר"י בעה"ת הנ"ל ומ"מ ס"ל נמי להדיא דמעיין אינו נפסל בג' לוגין, ומה שהביא הרשב"א מהאי דמעיין שמימיו מועטין דע"כ לעניין טהרת כלים איירי מדמסיים בה ה"ה כמעיין לטהר בכ"ש לשיטת הרשב"א גופי' ע"ז כתב המהרי"ק דאפי' איירי בטבילת כלים מ"מ נוכל להביא ראי' גם לענין טבילת אדם דהתם טעמא מאי שאין מעיין כ"ש נפסל אפי' ברביית שאובין והלא בכה"ת כולה מב"מ בטל ברוב מדאורייתא חוץ מעולין לגבי מזבח לרבנן וא"כ למה לא יתבטלו מיעוט מי מעיין ברוב מים שאובין, ועכצ"ל כיון דשם מקוה על מי המעיין המועטין לכל הפחות לענין טהרת כלים הרי השאובים נטהרו ע"י חיבורם למי המעיים מטעם השקה א"כ אפי' להטביל נכשרו השאובין ואין עוד שם שאובין עליהן ולמה לא יהי' כשרים אף לטבילת אדם, זו היא סברת הרא"ש והרשב"א דס"ל כר"י לענין מ' סאה לטהרת אדם ואפי"ה מביאין ראי' מהאי דלמעלה מהן מעיין שמימיו מועטין, והסוברין דמעיין נפסל בג' לוגין לא יסברו הך סברה א"ד המהרי"ק ז"ל, והרב"י בסי' ר"א הביא עיקר דברי המהרי"ק וכתב דעיקר דינא לפסול מעין בג' לוגין חומרא יתירא היא אפי' לענין לכתחילה כיון שהפוסקים המפורסמים ס"ל דמעיין מטהר בכ"ש ואיננו נפסל בשאיבה כלל עלייהו סמכי' אפי' לכתחילה ואפשר שמהרי"ק גם הוא זאת עמו אלא שלהוציא מלב המתמוהין ההם שרצו לפוסלו בדיעבד הוצרך דאפי' יהיבנא להו כל טענותייהו אין לפוסלו בדיעבד ע"כ, ובתשו' מהרימ"ט ז"ל ח"ב סי' י"ח תמה בזה על מרן הב"י מאחר שהביאים המהרי"ק והתה"ד ותלי טעמן של כל אותן גדולים שהיו טורחין לנקות מי המקוה הנובע בטעמא דס"ל דמעיין אינו נטהר בכ"ש לטבילת אדם בהא ודאי איכא למיחוש טובא, מאחר שרוב הפוסקים ס"ל כן להלכה עיי"ש, וביותר יש לתמוה בזה לפענ"ד דנהי דהמהרי"ק שם יהיב טעם לשבח בטעמא דהפוסקים הנ"ל דכיון דעכ"פ נעשו זרועים מחמת השקה ואין תורת מים שאובים עליהם ממילא כשרים לטבילת אדם, מ"מ האי טעמא גופי' קשיא עליו תמי' רבתי שהקשה הג' אמרי אש א"כ האיך משכחת לה דנימא כלו שאוב דאורייתא דהא רביעית דמקוה כשר מה"ת לטבילת כלים א"כ ה"נ נימא סברת המהרי"ק כיון דמים שאובים שנפלו לתוכה נעשה עכ"פ זרועים לגבי טבילת כלים ממלא יצאו מכלל שאובם ושוב כשרין מה"ת גם לטבילת אדם והיא קושי' עצמה קשה כברזל, והנה האמרי אש תי' דדוקא במעיין אמרי' דאינו בטל משום דכולי חלחולי מחלחלו ונהי דאמרינן בחגיגה דף כ"ב דבעי' מ' סאה במקום אחד מ"מ מהני מיהת חיבורן ע"י חלחולי דארעא דלא יתבטלו במים שאובין המרובין משא"כ ברביעית דמקוה דל"ש בי' חלחולי מחלחל אה"נ דבטל אגב מים שאובים שרבו עליהם עכ"ד, ולפענ"ד נראה אי משום ביטול יש לתרץ קושייתו ברווחא והיינו עפ"י מש"כ הרא"ש בנדרים דף נ"ד בהא דמבע"ל התם אי גידולי היתר מעלין את האיסור וכתב הרא"ש דפשיטא לי' דגידולין מותרין אפי' לא רבו כי העיקר אינו יכול לבטל הגידולין ולא דמי לשאר איסורין שבטלין ברוב משום דגידולין חשיבי שתמיד גדלין והולכין ויליף לה מכלאים דאמרי' בחולין דף קכ"ז כתיב המלאה וכתיב הזרע הא כיצד זרוע מעיקרא בהשרשה זרוע ובא הוסף אין לא הוסיף לא, ולכאורה הול"ל אפי' הוסיף נמי לא דקמא קמא בטיל בהיתר אע"כ כיון שגדל והוליך חשיב ולא בטיל, ה"נ דכוותיי' כיון דהמעיין מתגבר והולך כדאמרי' נהרא מכיפי' מתברך א"כ מי המעיין חשובי ולא בטלי מיהת למילתייהו דהיינו לענין טבילת כלים שוב כשהוסיף עליו שאובין שפיר נטהרו ע"י השקה, ואפי' למאן דפליג אשמואל בפ' אין בין המודר וס"ל דל"א נהרא מכיפי' מתברך היינו לענין דלא נימא אפי' ברבו הנוטפין כשר משום דאין טפח יורד מלמעלה אא"כ טפחיים עולים מלמטה, אבל לעולם מודה דאין מי הנהר מתבטלים מחמת רבוי מי גשמים, ומ"מ לא עלתה בהן הטבילה משום דכיון דמעורבין הנוטפין בזוחלין ולענין זה השקה לא מהני מטעם המבואר בטו"ז רס"י ר"א ממילא אינו טובל במ' סאה דכשרין בזוחלין במק"א, וכל הנ"ל במעיין, אבל במקוה רביעית דל"ש סברא הנ"ל אה"נ דבטלין ברוב כבכה"ת כולה ול"ש לומר שמים שאובים יתכשרו בתורת זריעה כנ"ל ביישוב קושיי' האמרי אש הנ"ל, מ"מ אחריו העיון נראה דתירוץ זה ולא תירוץ האמרי אש מספיקין כלל בזה דאי מטעם ביטול לא סליק השקה ברביעית דמקוה, א"כ עכ"פ במקוה של מ' סאה נמי אי שופך לתוכן אלף סאה בפ"א הו"ל לפסולי דל"ש השקה משום דמימי המקוה בטלין ברוב, ועכצ"ל לאידך גיסא דכל שאפשר לומר שהמים הנשפכין מתכשרין בתורת השקה שוב ל"ש בהו ביטול, א"כ ההד"נ ברביעית דמקוה אם איתא לסברת המהרי"ק הנ"ל הול"ל כיון דעכ"פ לכלים א"א לרביעית המקוה שתתבטל שוב נעשו גם השאובין כשרים מתורת זריעה, ותו תינח היכא דשופך המים שאובין על הרביעית אבל היכא דאיכא רביעית מים בצד מקוה של שאובין ומחברן אהדדי כשפ"ה דהשתא א"א לומר דרביעית דמקוה מתבטל במים שאובים כיון דעומד בפ"ע ואינו מתערב הול"ל דמהני לי' השקה למים שאובין מה"ת ע"י רביעית דמקוה שהיא כשרה עכ"פ לכלים מה"ת, ועכצ"ל כיון דרביעית דמקוה לא מהני כ"א לכלים אין כח למים שהושקו על ידן לטהר יותר דדיין להיות כמו המים שהוכשרו ע"י, וא"כ הדק"ל גם במעיין כ"ש לשיטת הסוברים דלא מהני לטבילת אדם, והנראה לפענ"ד בס"ד ליישב קושי' חמורה של הגאון אמרי אש הנ"ל די"ל דהא דאמרי' דמים נטהרין ע"י השקה מקרא ילפי' לה מדכתיב אך מעיין ובור מקוה מים יהי' טהור וסמוך לי' כל זרע זרוע אשר יזרע כ"פ רש"י בכ"ד משו"ה אמרי' אין לך בו אלא חידושו וקרא מיירי ממעיין כ"ש וממקוה של ארבעים סאה, כדדרשי' בת"כ מקרא הנ"ל, אי מה מעיין מטהר בכ"ש אף מקוה כך ת"ל אך מעיין מטהר בכ"ש ומקוה בארבעים סאה, ומשו"ה אמרי' דבמקוה בפחות ממ' סאה למלתייהו נמי לא מהני השקה ותו דממקומו הוא מוכרע דהא לכאורה לשיטת הר"י וסייעתו דלטבילת אדם לא מהני מעיין כ"ש, ברייתא דת"כ הנ"ל תמוה ממנפ"ש אי לאדם אפי' מעיין אינו מטהר בכ"ש ואי לכלים אפי מקוה מטהר ברביעית וכן הקשה הרב"י ברסי' ר"א ונדחק דקרא אסמכתא, וצע"ג כיון דס"ל כלו שאוב דאורייתא מדרשה דתו"כ איך נפסוק הקרא בסכינא חריפא ונאמר דפלגא אסמכתא ופלגא דרשה גמורה, ולהנ"ל יש לפרש ברווחא דלעולם ברייתא לטבילת אדם מיירי, והא דמעיין מטהר בכ"ש אע"ג דלאדם בעי' מ' סאה מ"מ נפק"מ אי הוסיף עליהם מים שאובין כיון דבמעיין כ"ש מהני זריעה, שוב אין תורת שאובין עליהן וממילא כשרין לטבילת אדם משא"כ במקוה דלא אמרי' בי' תורת השקה עד דאיכא מ' סאה מעיקרא, ומיושב שפיר קושי' הרב"י, וממילא נלמוד מדרשה דקראי דלא מהני השקה כ"א דגלי רחמנא בהדיא היינו במקוה מ' סאה ובמעיין אפי' בכ"ש, ומיושב שפיר קושיות האמרי אש, ולפי"ז צריך לומר במעיין שהמשיכה לתוך בריכה והופסק מהמעיין, נהי דס"ל להמהרי"ק דאינו נפסל בג' לוגין כדהוכיח לשם ממה שמצא כתוב בשם האור זרוע עיי"ש, מ"מ מיפסל מיהת ברביית שאובין כיון דס"ל שם דמעיין שהופסק אינו מטהר בכ"ש, ולמה שכתבנו ע"פ מעיין דאינו מטהר בכ"ש לא אמרי' בי' דין זריעה כלל, א"כ שוב א"א לומר דהמים שאובין נעשו זרועים, והכי משמע שם מלשון המהרי"ק דהוכיח שם דהאו"ז ע"כ בפחות ממ' סאה מיירי דאי במ' סאה מאי ארי' דאינו נפסל בג' לוגין אפי' באלף סאה נמי לא מפסיל, משמע דאי איירי בפחות ממ' סאה ניחא לי' דבג' לוגין הוא דאינו נפסל אבל ברבי' ודאי מפסיל והיינו מטעם הנ"ל דפרישית, כיון דלא גלי רחמנא השקה אלא במעיין שמטהר בכ"ש, והאי מעיין כיון שהופסק אינו מטהר בכ"ש, שוב לא מהני בי' השקה ומפסיל ברביית שאובין, אבל מ"מ צ"ע בטעמא דאינו נפסל בג' לוגין דלכאורה משמע בכל דוכתי כל היכי דמיפסל מה"ת ברביית שאובין מיפסל מדרבנן בג' לוגין וצע"ג:

תו קשיא לי על המהרי"ק הנ"ל דהא מבואר בהדיא בתשו' הרשב"א דהאריך בה הרב"י גבי מעיין שהעבירו על גבי שוקת דכל שמי המעיין אין בהם מ' סאה לא מהני השקה לבריכה המחובר לה לטבילת אדם, דבזה מפרש הרשב"א האי ברייתא דתלמי שהובא בר"ש פ"ה מ"א דמקואות, ולהמהרי"ק הנ"ל הא ע"כ ס"ל להרשב"א דכל שיצאו מתורת שאובים לענין טבילת כלים שוב מהני להו השקה גם לטבילת אדם, וכיו"ב קשיא נמי על הרא"ש דמבואר בדבריו בפ' מרובה דס"ל בריכה המחוברת למעיין כ"ש לא מהני לטבילת אדם, אלמא דס"ל דלעולם לא עדיפא המים המושקין ממים שנטהרו על ידן ולהמהרי"ק הנ"ל כיון דיצאו מתורת שאובין ממילא כשרין לאדם, וכל זה צע"ג באופן דתמיהת מהרי"ט על מרן הרב"י במה שכתב דחומרא יתירא היא לפסול מעיין בג' לוגין אפי' לכתחילה היא תמוה קיימת, וראיתי בתשו' מהרי"ט הנ"ל שכתב וז"ל והשתא דאייתינא להכי אשכחנא טעמא רבא לאותן גדולים שהיו טורחין טובא לנקות את המקואות כי הטעם של המהרי"ק ותה"ד דס"ל כמ"ד דלא מהני לאדם מעיין כ"ש עד דאיכא מ' סאה אינו מספיק דנהי דלטבילת אדם לא מהני לטהרת המים מידי שאובין אמאי לא מהני, הא ודאי לא גרע מעיין שאין בו מ' סאה ממי תמציות שלא פסקו דתנן שתה טמא ושתה טהור טהור נפלו מים טמאין ושתה טהור טהור שאעפ"י שאין בו מ' סאה מטהרין הן את המים הטמאים וק"ו הדברים אם במקום שלא טהרו את הידיים וכלים טהרו את המים מטומאתם, מקום שטהרו ידיים וכלים לא כ"ש שיטהרו את המים ואם העלו את המים הטמאים מטומאה לטהרה כש"כ שיעלו את המים הנמשכין להכשירן כמי גשמים, אבל י"ל שאותן גדולים חששו לכמה מקומות שבקרקע שהם מי תמציות שחופרין בעומק ומי גשמים הנבלעים בקרקע מתמצים לתוך אותה גומה ורובם פוסקים מימיהם בימות הקיץ כשיבשה לחלוחית הארץ והני ודאי אין להם דין מעיין שמטהר בכ"ש אפי' בזמן שבוצצין עכד"ק, וכל דבריו בזה נפלאים ממנו וצרכין נגר למפרקינהו, דמה שהקשה אם העלו את המים מטומאה לטהרה כש"כ שיעלו את המים הנמשכין להכשירן כמי גשמים לטבילת אדם, תמוה מה ק"ו הוא זה הרי מי תמציות שלא פסקו עצמן יוכיחו שכשרין לטהר מים טמאים ופסולין לטבילת אדם וכלים, ומה שחידש המהרי"ט בטעמא דהנך גדולים שהחמירו במעיין משום שהם כמו מי תמציות שנפסקו ואייתי ראיה מהחופר בצד הנהר או בצד המעיין הוא תמוה מאוד דהא מבואר בר"ש שם אתוספתא דמייתי החופר בצד הנהר או בצד המעיין ה"ה כמו תמציות ומפרש הר"ש שהם כמי תמציות שלא פסקו, ובמי תמציות שלא פסקו ודאי דאינן נפסלו בג' לוגין כיון דמטהרין את המים מטומאתן כ"ש דמטהרן מתורת שאובין כמש"כ במהרי"ט בעצמו, ומה דחייש המהרי"ט בכל המעיינות שלנו שהם בעומק החפירה שהם מי תמציות צ"ע א"כ מ"ש דנקט בתוספתא דחופר בצד הנהר או בצד המעיין וע"כ דבצד הנהר איכא למיחוש משום דהקרקע מתחלחל אגב סמיכתו להנהר, אבל בעלמא מנ"ל, וא"ת דאין אנו בקיאין להבחין עד כמה מקרי סמוך לנהר או למעיין' מ"מ כיון דמשמע מיהת מהתוספתא דלא חיישינן אלא משום שהקרקע מתחלחל מן הנהר א"כ שוב אינו נפסל בג' לוגין כמו מעיין דעלמא לפמש"כ האמרי אש בטעמא דאינו נפסל משום דלזה מהני הא דכולי ארעא חלחולי מחלחל, מיהא לפימש"כ בטעמא דמילתא דמקרא ילפי' לה דוקא במעיין דמטהר בכ"ש מהני השקה, א"כ ודאי אי הופסקו מהמעיין דשוב אינם מטהרין בכ"ש לא מהני בהו השקה, ושפיר איכא למיחוש במעיינות הנ"ל, אלא דאחרי העיון נראה דא"א לומר כן, דהא מי תמציות שלא פסקו ואין בהם ארבעים סאה נמי מטהרין את המים אלמא דאפי' אינם כשרים לטבילת אדם מ"מ שייך בהו תורת השקה, וא"כ כ"כ איכ"ל במעיין אפי' אי הופסק באופן דאינו מטהר בכ"ש וא"כ הה"ד במעיינות הנ"ל, אלא דא"כ שוב חוזר וניעור הטעם שנתן המהרי"ק דע"כ לא מהני השקה כ"א למה שהמים עצמן כשרין למילתייהו, ולשיטת הסוברים דמעיין אינו מטהר בכ"ש לטבילת אדם ההד"נ דאינו מועיל השקה לענין טבילת אדם דל"ל כמש"כ המהרי"ק כיון דעכ"פ יצאו מידי שאובין ע"י השקה שוב מהני בהו טבילה אפי' לאדם, דא"כ הדק"ל כולו שאוב דיפסל מדאורייתא היכא משכחת לה דו"ק היטב, והשתא דאתית להכי בהני מעיינות דאיכא למיחוש להו דדמיין להאי דחופר בצד הנהר או בצד המעיין ממנפ"ש יש לחוש בהו לפסול דג' לוגין או מטעם המהרי"ט או מטעם המהרי"ק הנ"ל, ע"כ למעשה ודאי כל היכא דאיכא למיהדר אטהרה ולאפוקי מחשש ג' לוגין אפי' במעיין בוודאי נכון למיהדר, ומ"מ היכא דא"א כ"א בטורח גדול אנו אין לנו לזוז מפסק השו"ע, וכל זה לא אמרתי אלא בעלמא אבל בני"ד דשאבו המקוה ע"י פלימפף וכפי מה שבוארתי בתשובה לר' נטע יעקב ני' ממקומכם נ"ל דמצד הפלומפף ליכא בית מיחוש לענין פסול ג' לוגין בפרט כפי מה שאמרת פא"פ כי פלומפף הנ"ל אינה עשוי' עם ווענטיל הפותח וסוגר כפי דחיקת האוויר, אלא בגומי שלויך הוא ששאבתם, ובכזו עדיפא מפלומפף הנ"ל, בשגם שהכשרתם המקוה ע"י חלב כדינו עד שנשתנה מראית המים למי חלב שוב אין כאן בית מיחוש כלל אפי' לכתחילה, ועיי' במהרי"ק שורש נ"ו דסיים באותה תשובה לענין פסול ג' לוגין במעיין שלא נקבו הדליים אשר דלו בהם, ויש להסתפק שמא נפלו ג' לוגין דכל המרבה חומרות באיסור דרבנן אשר הקילו בו חכמים כל כך כדי לבטל בנות ישראל מפו"ר אומר אני דאינו אלא מן המתמיהים ולא ידעתי האיך מצא ידיו ורגליו בביהמ"ד עכ"ל כש"כ בנ"ד הנ"ל דאיכא נמי כל הני טעמא דחזי לאצטרופי אין כאן בית מיחוש כלל, ומה שנתקשית בתשו' דברי חיים סי' ק"א במהדו"ת שהחמיר בכלי שנקובה באמצע שוליים והשוליים באמצע גבוה קצת ויש שיפוע מאמצעו למטה וסביב לצד דופנותיה ושם מקבלת מים משיעור רביעית ויותר והקשה לך הא כפי מה דמבואר בטו"ז ס"ק מ"ז דעיקר הסמיכה לשאוב בכלים מונקבים הוא משום דאמרי' גוד אחית לכו"ע לעניין פסול דרבנן וכיון שהמים שבדלי נשפכין תמיד ממנו לתוך הבאר דרך הנקב הוי כאלו לא הופסקו והוי חיבור, וכל זה איכ"ל גם בדלי הנ"ל, זה אי"צ לפנים דפשיט דלק"מ בדלי דעלמא שפיר קאמר הטו"ז דכל כמה שהמים נשפכין הוא מחובר וכשהופסק החיבור ליכא מים בדלי משא"כ הכא כיון שיש מים מסביב לשיפוע שבאמצעית הדלי א"כ כשיפסיק החיבור אותן המים נעשים שאובים ועיי' בטו"ז שם שבעצמו כתב חילוק זה לענין קושייתן מבגד עבה דבסעי' ס"ג, ועיקר דברי הטו"ז הנ"ל מוקשים מאוד וצע"ג דהא מבואר בתוס' גיטין דף ט"ו דע"כ לא אמרי' גוד אחית אלא בקטפרס אבל לא בניצוק שהוא באויר אף שסופו לירד, ומש"כ הטו"ז חילוק בין דאורייתא לדרבנן, הנה אשכחן סברא זו בר"ש פ"ו דמקואות במשנה דמטהרין המקואות העליון מן התחתון כיצד וכו' ושם הקשה הר"ש אמאי סגי כחוט השערה הא אפי' לר"י עכ"פ טופח על מנת להטפיח בעי', ותי' דשם מיירי לעניין פסול שאיבה דרבנן, וסגי אפי' בכחוה"ש ושמא מטעם זה לא חיישי' בסילון אפי' יהא קטפריס, ועיי' בתשו' מהרי"ט סי' י"ז שכ' נמי כהטו"ז הנ"ל, וצ"ע מהתוס' הנ"ל, וגם דברי הר"ש הנ"ל צע"ג דלכאורה נסתר מחמתו דבפ"ג מ"ב אמשנה דבור שבחצר ינפלו לו ג' לוגין לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד או עד שיעמוד בחצר מ' סאה ויטהרו העליונים מן התחתונים ראב"ע פוסל אלא אם כן פקק, וקאמר הר"ש שם דת"ק ס"ל גוד אחית וראב"ע ס"ל דלא אמרי' גוד אסיק ואפשר דאפי' גוד אחית נמי לית לי', והתם נמי בפסול שאיבה איירא ולכו"ע הול"ל גוד אחית וצע"ג, ואין פנאי להאריך יותר וכבר יצאתי בכותבת הגסה יותר מכפי יכולתי לרגל המלאכה אשר לפני, וכוונתי ליתובי דעתך אולי דעת לנפשך יונעם כי תבוא חכמה בלבך להבין ולהכיר כי ענייני עוה"ז כאפס וכתוהו נחשבו ואין טוב אלא תורה בטהרה וביראה קדומה כי הוא חיינו ואורך ימינו וזה כל פרי ע"כ אהובי תלמידי נא פקח עינך וחוסה נא על טל ילדותיך כלילא דוורדא דלא הדרי החזק בתורה ובטהרה ואז תצליח את דרכיך ואז תשכל בכל אשר תפנה כנפש הדוש"ט:

חוסט אור ליום ועש"ק וירא ברחמי"ם וברצו"ן לפ"ק:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה