אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן קצד

סימן קצג

שלוכ"ט לכבוד הרב החריף ובקי בחדר"ת יו"ש כש"ת מו"ה נטע יעקב בערגער נ"י דומ"צ בק"ק אדווארי יע"א בנידון מקוה שנעשה שם וכאשר שאבו אותה לנקותה שאבו בכלי שנקבה באמצע השוליים והשוליים באמצעו גבוה קצת ויש שיפוע מאמצעית השוליים למטה מסביב לצד דפנותיה ומקבלת מים מהשוליים ולמטה כשיעור רביעית ויותר, בזה נראה פשוט להחמיר כמבואר להדיא בתשו' דברי חיים מהדו"ת סי' ק"א והוכיח כן ממשנה בפ"ה דמקואות מ"ג החוטט בצינור לקבל צרורית של עץ כ"ש יעיי"ש, ובנדון הריעותא שהי' עוד במקוה הנ"ל ששאבו אח"כ ע"י פלומפף כדי למהר מלאכת השאיבה דבר זה לא ראיתי מבואר בתשו' רבותינו האחרוני' ז"ל ונחזי אנן בס"ד, הנה לעשות המקוה בתחילה ע"י פלומפף האריך בתשו' זכרון יוסף סי' י"ג דהראה פנים להתיר וכבר חלקו עליו בתשו' אמרי אש סי' פ"ו ובתשו' דברי חיים סי' מ"ג ובתשו' מהר"ם שיק סי' קצ"ה, ומ"מ לעניין לפסול שאיבת המקוה ע"י כלי זה צ"ע דלכאורה הי' נראה לפענ"ד דהגם שהברזל ששואבין בו יש לו בתחתיתו דוגמת כלי שקורין ווענטיל שהוא פותח וסוגר ע"י דחיקה ואחר דוחק אותו למעלה ושוב נסתם וא"כ כיון דנעשה לקבלה באופן זה י"ל שיש לו דין כלי קיבול וכ"כ בתשו' מהר"ם שיק ומדמה לה למאי דקיי"ל באו"ח סי' קנ"ט לעניין טינורוס מ"מ צ"ע, מ"מ נראה לכאורה דלא גרע מסילון שהוא צר מכאן וצר מכאן ורחב באמצע דתנן בפ"ד דמקואות דאינו פוסל את המקוה לפי שלא נעשה לקבלה ואף די"ל דעכ"פ הכא נעשה לקבל המים על מנת להוריקו לחוץ מ"מ גם בסילון הנ"ל כתב הרמב"ם בפיהמ"ש שם וזה לשונו, הנה הוא כשר אעפ"י שיתקבצו המים בזה החלל והוא מקבל שיעור רב לפי שלא יכווין לזה החלל שיהא בית קיבול ואמנם יהי' הכוונה שיצאו המים ממקום הצר בחוזק עכ"ל, אלמא אע"ג דמעיקרא נעשה לבית קבול כל שלא נעשה ע"מ שיתקבלו המים להתקיים בו אלא ע"מ שיצאו בחוזק לא חשיב שאיבה הה"ד נמי בזה הכלי הנ"ל ואפי' לשיטת המהרי"ק והמרדכי שהובאו ביתה יוסף סי' ר"א דחטיטה הנעשה מאליו נמי פוסל בצינור מכלל דס"ל לכאורה דאי"צ שהבית קבול יהא נעשה לדעת כש"כ דאי"צ שיהא נעשה לשם קבלה, ועיי' בב"י מה שתירוץ לשיטתו מתני' דסילון הנ"ל מ"מ י"ל הנ"מ היכא דכל המקוה נעשה ע"י סילונית הנ"ל אבל לעניין פסול ג' לוגין י"ל דמודה המרדכי ואף את"ל דלא מ"מ עכ"פ הרמב"ם והטור והשו"ע ס"ל דאינו פוסל אלא א"כ נעשה לקבלה ומוכיחו כן ממשנה הנ"ל, א"כ מוכח ממילא נמי דאם לא נעשה לקבלה ע"מ שיתקיימו המים בבית קיבול נמי לא מקרי בי"ק, וא"כ עכ"פ לעניין פסול ג' לוגין שאובין היו ראוי לסמוך דלא מקרי כלי קיבול, ואכתי יש לדון בו משום פסול אחר דהיינו משום דהמים באים ע"י אדם המנענע וקיי"ל דג' לוגין הבאים ע"י אדם פוסלין המקוה אפי אינם שאובין והנה הטו"ז ס"ק מ"ז והש"ך ס"ק מ"ו הקשו כן בשם תשו' הרמב"ן סי' רל"א מאי הועילו בתקנה זו שינקב את הכלי ששואב בו תיפ"ל דג' לוגין חוזרין ע"י אדם, ופוסלין ותי' הטו"ז דמחובר ע"י ניצוק ובפסול ג' לוגין סמכינן אשיטות הסוברים דמהני גוד אחית ואפשר דגם הרמב"ם וסייעתי' יודו בזה דבדרבנן אמרי' גוד אחית עיי"ש, וא"כ בנ"ד לכאורה לא יושיענו בזה דהא בעת שהווענטיל עולה למעלה אז נפסק חיבורו למעיין ונהי דלא נעשה שאובין מטעמא דפרישית מ"מ כיון שהווענטיל יורד ע"י נענוע האדם שוב יורדין ג' לוגין ע"י תפיסת ידי אדם ופוסלין המקוה מ"מ עכ"פ תי' הש"ך שם ס"ק מ"ו פועיל גם בזה כיון דכוונת אדם המנענע היא לשאוב המים מהמקוה ולא שישאבו המים שוב לא חשבינן לי' נעשה ע"י אדם עיי"ש, ואכתי יש לדון בי' דהו"ל כלי המקבל טומאה, וכשם שמקוה שנעשה כולו הווייתה ע"י דבר המקב"ט פסולה הה"ד ג' לוגין בדבר המקב"ט פוסלין את המקוה, כמבואר בב"י בשם הרשב"א, מ"מ י"ל כיון דהיא בפי העשוי לשמש עם הקרקע אינו מקבל טומאה ואפי' למאי דחידש הנודב"י מהדו"ת סי' ק"ט דדוקא היכא שהקרקע מסייע להשתמש עיי"ש מ"מ הפלומפין אינם ראויין להשתמש בפ"ע י"ל דמודה הנודב"י, ושוב ראיתי בתשו' גידולי טהרה סי' י"ד שכתב דאפשר לומר דאין זה בכלל כלים שנעשה לקרקע דהכלי נעשה ע"מ שישתמש בו האדם כדרך שמשתמשין בכלי תלוש ואין הקרקע אלא מקום הנחה בעלמא ושוב ראיתי גם בתשו' אמרי אש סי' פ"ו העלה דאין זה נקרא עשוי לשמש עם הקרקע, ואכתי יש לדון אם פלימפף זה מחובר לקרקע, הא מבואר בב"ב דף ס"ה דלענין מילתא דרבנן קיימ"ל תלוש ולבסוף, חברו ה"ה כמחובר לקרקע א"כ נהי דאמרי' התם דבעי' שלא יהא תורת כלי עליו בתלוש ומה"ט מפסיל צינור שחקקו ולבסוף קבעו' מ"מ הכא י"ל כיון דאינו ראוי לקבל כלי בתלוש, איני תורת כלי עליו כ"א במחובר, וא"כ גם מחמת דבר המקב"ט לא היה ראוי לפסול אלא דגם זה ראיתי בתשו' אמרי אש הנ"ל דע"כ לא כל חיבור לקרקע מבטל קב"ט מן הכלי כמו שהוכיח במישור מתוס' ב"ב דף ס"ה ע"א בד"ה ולא מכר עיי"ש, וכיון דאיכא חיבור דלא נדין כמחובר אין לנו לדמות דבר לדבר בעצמינו עיי"ש מ"מ דומה שלא החמיר כ"כ אלא לעניין לעשות מקוה לכתחילה ע"י פלומפען הנ"ל אבל לא לעניין פסול ג' לוגין דנראה דלא גרע זה מחיבור הסילונית דמבואר בשו"ע סעי' ל"ו, ומ"מ עדיין יש לדון נהי שהשפופרת קנה הוא מחובר לקרקע מ"מ הווענטויל שהיא פותח וסוגר וע"י דחיקת האויר עולה ויורד בתוך אותה שפופרת של ברזל, חתיכת ברזל זה אין לו שום חיבור לקרקע ומקב"ט כפשוטי כלי מתכות וכיון דהמים החוזרין דרך אותו חתיכת ברזל המקב"ט פוסלין המקוה בג' לוגין, ושוב ראיתי בתשו' ג"ט סי' י"ד אחר שהאריך דאין לסמוך על הזכרון יוסף לעשות מקוה לכתחילה בענין זה אפי' בשעת הדחק גדול מ"מ העלה להקל בג' דברים וחד מנייהו דאין המים הבאים לתוך המקוה ע"י כלי זה פוסלין אותו משום ג' לוגין עיי"ש, ולדידי צ"ע מטעמא דפרישית כיון דהוועטיל ודאי מקב"ט הו"ל ג' לוגין ע"י דבר המקב"ט, מיהא נראה למאי דפרישית דאותו שפופרת ודאי חשוב מחובר לקרקע לענין דרבנן א"כ שוב הווענטיל ג"כ אינו מקב"ט משום דעשוי לשמש עם הקרקע דהשתא הו"ל משמש עם הקרקע אליבא דכל הדיעות כיון דאותו שפופרת נמי מחובר לקרקע קחשבית לי' והוא ודאי מסייע לתשמישו דבלא השפופרת גם הווענטיל לא יצלח לשום מלאכה, וממילא פלטינן מכולהו חששות דשייכי בזה ואפשר לסמוך בזה לפענ"ד על הזכ"י וג"ט לענין פסול ג' לוגין וכש"כ במעיין דבלא"ה שיטת רוב הפוסקים דאין מעיין נפסל בג' לוגין וכ"פ המחבר והרמ"א בשו"ע סעי' מ' אלא דלכתחילה חייש הרמ"א לשיטת המהרי"ק ועיי' בש"ך ס"ק פ"ז פ"ח, והגם שבפ"ת שם הביא בשם ס' משכנות יעקב בדין מקואות שנעשו ע"י חפירה בעומק הקרקע עד שמוצאין מים נובעין ושאבו ע"י כלי שאינו מניקב דאין להקל בשום פנים אף בדיעבד, ואף דמבואר בפוסקים דבדיעבד יש להקל דמעיקר הדין אין מעיין נפסל בג' לוגין מ"מ מקואות הנ"ל אין להם דין מעיין למה שמבואר ברמב"ם דהחופר בצד הים או הנהר ה"ה כמקוה עיי"ש ומעתה נפל היתר ג' לוגין שאובין במקואות שלנו בבירא דמאן מפיס איזה מקוה הוא באר נובע בעצמו, והנה הס' משכנות יעקב הנ"ל אינו תח"י לעיין בו אבל כמדומה לי דאישתמיטתי' להרב מש"כ המהרי"ק בשורש נ"ו בשם אור זרוע דכל שהמים הומשכו ממעיין אעפ"י שנפסק המעיין ובטל ממנו שם מעיין לענין דאינו מטהר בכ"ש ובזוחלין מ"מ אינו נפסל בג' לוגין ולפי"ז נמי הא דקתני בתוספתא שהובא נמי בר"ש פ"ק דמקואות שממנה מקור דינו של הרמב"ם הנ"ל דהחופר בצד הים ובצד הנהר ה"ה כמקוה, היינו לענין דאינו מטהר בזוחלין ובכ"ש אבל לענין פסול ג' לוגין לא גרע ממעיין שנפסק דהא טעמו דאין עליו תורת מעיין ע"כ נמי הוא משום דאימור דאין לו מקור נפתח בפ"ע אלא מסולמו דהנהר קאתי דאין לומר דחיישי' שמא מי גשמים הוא שנקבצו להם יחדיו בעומק הקרקע דא"כ מ"ש חופר בצד הים או הנהר דוקא, א"ו החשש הוא כנ"ל וא"כ לענין פסול ג' לוגין גם במעיינות שלנו יש לסמוך אדין המבואר בשו"ע סעי' מ' כן נראה לפענ"ד:

ומה שרצה מעכ"ת לחדש הא דמהני נתינת חלב לתוך המים לענין שלא יפסלו בג' לוגין ה"ד בנותן כ"כ עד שישתנה מראיתו למראה חלב ממש ולא סגי במה שנשתנה המים ממראהו והביא ראי' לזה ממשנה דפ"ז דמקואות דתנן ג' לוגין מים שנפל לתוכן קורטב יין והרי מראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו וכ"ה בשו"ע סעי' כ"ג ומדל"ק בקיצור ושינוי מראיו כדקתני במשנה ג' שם נפל לתוכן מוחל או יין ושינוי מראיו וכדאיתא בשו"ע סעי' כ"ה מדקדוק לשון זה הוכיח וע"כ דדוקא להחמיר לפסול מקוה הכשרה מחמת שינוי מים פוסל אפי' נשתנה רק מכמות שהיו אבל לענין מים שאובים שלא יפסלו המקוה בעי' דוקא שינוי גמור היינו דוקא מראה יין וחלב א"ד מעכ"ת, הגם שדבריו בזה נחמדים להשכיל מ"מ לדינא נראה דאינם עולים כהלכה דהא מבואר בתוספתא דפ"ה דמקואות שהובא בר"ש פ"ז מ"ה מקוה שאין בה ארבעים סאה ונפלו לתוכה יין ונשתנה מראיו אינו נפסל בשלשת לוגין ולא עוד אלא אם חזרו מראיו לכמות שהיו כשר אלמא דאפי' להקל נמי סגי במה שנשתנה מראה המים מכמות שהיה ולא בעי' מראה חלב או יין ממש ולא עוד אלא דזה קיל יותר אפי' מפסול ג' לוגין דהא הכא מצטרפין השלשה לוגין לשיעור מקוה אם חזר המראה מים:

אלמא דשינוי מראה בעלמא מפקי להו מתורת מים שאובין ומבואר בהדיא דלא כמש"כ מע"כ, ואי משום דקדוקו של מעכ"ת בלשון המשנה נראה לפענ"ד דיש ליישב בפשוט דמשום דבעי למיתני סיפא ג' לוגין מים חסר קורטב שנפל לתוכן קורטב חלב והרי מראיהן מראה מים והתם ע"כ דוקא קתני דאי לאו דנשתנה החלב ממש למראה מים אפי' ריב"נ נמי מודה דלא פסלוהו כיון דאין כאן לא שיעורא ולא חזותא, משו"ה נקט נמי ברישא והרי מראיהן כמראה יין אע"ג דלא בעי' מראה יין ממש וזה פשוט, ותו נ"ל בס"ד בדקדוק לשון המשנה לפי מה דמוכח ממש"כ התוס' בזבחים דף ע"ח ע"ב ד"ה דלי שיש בו יין לבן עיי"ש כל שיש במקוה יין חד מתלת במים באופן דמברכין עליו בפה"ג, שוב אין טובלין בו ואע"ג דלא נשתנה מראית המים כל עיקר דהו"ל טבילה ביין ולא במים אע"ג דרובו מים מ"מ כיון דמברכין עליו בפרה"ג אין טובלין בו, ונראה דהה"ד נמי לקולא לענין ג' לוגין שנפלו למקוה, כל שיש בו יין כ"כ שראוי לברך עליו בפה"ג אפי' יין לבן שלא נשתנה מראה מים כל עיקר אינו פוסל המקוה והשתא ומה דקארי לי' חמרא מזיגה אינו פוסל כש"כ מה שהוא באמת חמרא מזיגא, ולפי"ז י"ל דבדקדוק נקט המשנה נפל לתוכו קורטב יין והרי מראהו מראה יין ולכאורה לא הו"ל למתני קורטב יין דהא בשינה מראה תליא מילתא, ולהנ"ל י"ל דקמ"ל דוקא קורטב הוא דבעי' שישנה את מראיו, אבל אם נפל לו טפי כגון שיעור מזיגה אפי' לא שינה מראיו נמי אינו פוסל כיון דחמרא מזיגא הוא ומ"מ והרי מראיהן כמראה יין דקתני צ"ל כדפרישית, אבל ודאי כל שנשתנה מראה מים מכמות שהי' עד שיהיו נפסל מלטבול בו ההד"נ דאינו פוסל, ומ"מ נ"ל בס"ד דבעי' מיהת שישתנה מראה המים כ"כ עד שלא יחזור למראיתו קודם שיושלם שיעור המקוה ארבעים סאה דבאם חזר מראה המים ועדיין שיעור המקוה לא שלם י"ל כי היכא דהמים כשרים שבמקוה חזר עליהם תורת מים ע"י שהוחזרו למראיהם הה"נ מים שאובים שנפלו נמי חזרו וניערו ע"י שחזר עליהם מראה המים, והא דקתני בתוספתא הנ"ל דאם חזרו מראיו למראה בשר עכצ"ל דלא הספיקו לחזור למראה מים עד שהושלם שיעור המקוה באופן דלא איכפת לן אם גם המים שאובין חזרו וניערו אבל אם חזרו למראיתן מקמי' דישלם שיעורא נראה דלא מהני ולפענ"ד נראה דצריך ליזהר בזה בעת שמכשירין המקואות ע"י שינוי מראה שלא יחזרו למראיתן עד דישלם שיעורא, אם לא דנימא לדמות ענין זה לדין המבואר בשו"ע סעי' ל"א מקוה שאוב שהגליד טהור משום מים שאובין וחם חזרו ונימוחו חזרו להיות כמיג"ש ומותר לטבול בהם א"כ ה"נ כיון דבשעה שנשתנה מראיהם, יצאו מתורת מים שאובים וכשחזרו למראיהן לא נחית להו תורת מים שאובים, ומ"מ צ"ע למעשה דלכאורה ניקל לחלק ביניהם מסברא הנ"ל וק"ל, ולמעשה נ"ל דיש לזהר בזה תדע דע"כ צריך לחלק בין דין דסעי' ל"א דאל"כ לא לשתמיט בשום פוסק חידוש דין דזמנין משכחת לה לעשות מקוה ממים שאובין כגון דפוסלי' בשינוי מראה דנפקא להו מתורת מים שאובין ושוב כשיחזיר מראיהן למראה מים כבר נשלם שיעור מ' סאה ואינם נפסלין ע"י מים שאובין שמרבה עליהם, אלא ע"כ דאי חזר מראה המים לכמות שהיו גם המים פסולים חוזרין וננערין משו"ה בעי' שיתן לתוכן חלב כ"כ שלא יספיקו המים לחזור להמראה כשרה עד שכבר יושלם שיעור המקוה ודו"ק, ובעיקר מה שנהגו ברוב המקומות להכשיר המקואות ע"י חלב צלע"ג דלכאורה משמעות לשון המשנה הנ"ל דפ"ז דחלב אינה משנה מראה המים, מדנקט ברישא גבי שיעורא בלא חזותא נקט קורטוב יין וסיפא דבעי למיתנא דין חזותא בלא שיעורא נקט חלב דאל"כ גם ברישא הומ"ל שנפל לתוכו כ"כ חלב ששינו מראה המים, ומשמע מזה דחלב אינו משנה מראה המים דאיכא מים דאית להו כהך חזותא, ועיי' ביור"ד סעי' כ"ו בטו"ז שם הרגיש קצת בדקדוק זה וכתב דמעט חלב אינו משנה מראית המים, מיהא מדקדוק לשון המשנה אין ראי' כ"כ, אלא שמצאתי ראי' מפורשת לכאורה מהתוספתא דמראה חלב אינו משנה מראית המים והובאה בר"ש פ"י דמקואות סוף מ"ו כלי שהיא מלא יין והטבילו אם בטל מראיו טהור ואם לאו טמא מלא יין לבן וחלב אם רבו עליו טהור, ואם לאו טמא ר"י אומר רואין אותו כאלו הוא יין ואדום במים אם בטל מראיו טהור ואם לאו טמא והשתא איס"ד דמראה חלב משנה מראה מים א"כ מה לי חלב מה לי יין אדום כי היכא דביין אדום תליא לת"ק אם בטל מראיו ה"נ הול"ל בחלב אם בטל מראה חלב טהור וכש"כ אליבא דר' יהודא אמאי רואין אותי כאלו הוא יין אדום בחלב גופה הול"ל אם בטל מראיו, אע"כ דבחלב אין מראה המים משתנים משו"ה הוצרך לומר רואין החלב כאלו הוא יין אדום, שוב ראיתי דבזבחים דף ע"ח דמייתי הגמרא תוספתא הנ"ל ומבואר שם בפירש"י ד"ה או חלב וכו' שאין מראיהן ניכר בתוך המים עיי"ש, הרי הדבר מפורש יוצא, וא"כ צ"ע על מה שנוהגין כן ברוב המקומות להכשיר בחלב, וליישב מנהגן של ישראל י"ל לעולם נשתנה מראיהן למראה החלב נמי לא נפסלו בג' לוגין ומ"מ שפיר קתני בתוספתא רואין החלב כאלו הוא יין אדום דכיון דאין מראה החלב ניכר כ"ש במים כמו ביין אדום מ"מ אין החלב נאבד בעוצם מיעוטו שיהא נהפך כולו למים באופן דמהני לי' השקה משו"ה הוצרך לומר רואין אותו כאלו הוא יין אדום דאם אפי' יין אדום הוי נאבד מראיתו הוי נאבד בעוצם מיעוטו לגמרי ומהני לי' השקה בכולו דאז כבר נהפך גם החלב למים אבל לענין פסול מקוה שפיר י"ל דחלב נמי פוסל במראיתו, ובמה שחידוש מעכ"ת עוד דצריך לנער יפה יפה דאל"כ אפשר שהמראה נשאר רק למעלה ולא למטה ונסתייע לזה ממשנה ד' דפ"ז נפל לתוכו יין או מוחל ושינה מקצת מראיו וכן הוא בסי' ר"א סעי' כ"ו אלמא דאיכא כה"ג, ותו ממכות דף ד' חביות מלא יין עיי"ש, יפה דקדק בזה, הגם שהפמ"ג באו"ח סי תס"ז אות י"ח פקפוק על מה דחייש הטו"ז שם שמא המים קוו וקיימו למעלה דבאמת מיור"ד סי' צ"ב אין ראי' דשם מיירי במקצת החתיכה חוץ לרוטב ונפלה הטיפה עליו אבל לח בלח י"ל דנבלל יפה מ"מ לעניין החזותא שפיר י"ל דאינו מתפשט כ"כ בלא ניער יפה יפה ע"כ יפה דקדק מעכ"ת בכל זה, מיהא כל זה, במקוה של מי גשמים אי נמי במעיין ולכתחילה אבל במעיין ולענין דיעבד אנו אין לנו אלא הלכה פסוקה בשו"ע וברמ"א דאם יש טורח גדול או בדיעבד שלא עשו כן אין המעיין נפסל בג' לוגין אפי' במים שאובין גמורים כש"כ דאין לחוש בדיעבד לכל הנ"ל, וכבר כתבתי לעיל בשם מהרי"ק שער נ"ו דאפי' בארות שלנו יש להם דין מעיין לענין זה דלא כפ"ת בשם משכנות יעקב, הנראה לפענ"ד כתבתי וחתמתי שמי בדשה"ט ובכל חותמי ברכות, חוסט אור ליום ה' פ' ואתחנן תרנ"ג לפ"ק:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה