אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן קצב

סימן קצא

שלוכ"ט לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החו"ב בח"ת ומופלג בתוי"ש מו"ה עזריאל רובין נ"י דומו"צ בק"ק מיהאלאוויץ יע"א:

ע"ד אשר נופץ מעכ"ת בענין מקוה טהרה שעושין בעירו, והיות כי המעיין בטבעו לעתים מגביה עצמו למעלה, ואז צריך לטבול על מדריגת האבנים, והיות שמבואר בסי' קצ"ח דהמדריגות צריכין להיות רחב ד' טפחים והוא קרוב לארבעים צענטימעטיר עפ"י מש"כ הרמב"ם בפ"ט מה' ס"ת ה"ט דטפח האמור בכל מקום הוא ד' אצבעות ואצבע אגודל הוא שתיים וחצי צענטימעטיר בקרוב, והיות כי רוחב השליבה אינו מחזיק כ"א קרוב לל"ט צענטימעטיר ביקש מעכ"ת לידע חוות דעתי בזה, נ"ל בס"ד, היות כי בשיעור אגודל אשכחן פלוגתא דרבוותא באיזה מקום מהאגודל מודדין, דבד"מ באו"ח סי' י"א ובמג"א שם ס"ק ה' כתב דמודדין במקום הרחב והמג"א שם כתב בשם התוס' בפ' התכלת דנסתפקו בזה, ועיי"ש בשע"ת שהביא בשם תשו' בית אפרים שהספק היא אם לשער במקום הרחב של אגודל או במקום הקשר ואיכא נמי ספיקא אי למדוד במקום הקצר והביא בשם תשו' מיימוני דבמילתא דרבנן אפשר להקל בספק זה עיי"ש, וא"כ לענין שיעור רוחב המדריגות דאינו אלא חשש בעלמא משום ביעותותא הי' נראה למדוד במקום הקצר של אגודל והני שיעורא זוטר טובא משיעור של המדריגה הנ"ל, הן אמת מה שהביא שם בשע"ת בשם בית אפרים ביקשתיו ולא מצאתיו, ואדרבה בתשו' שבסוף ס' ראש אפרים סי' י"ז הביא בשם תשו' מהר"ם ב"ב דמודדין במקום הרחב והעלה שם דסוגיין דעלמא בזה למדוד במקום הרחב ולא מצינו בפוסקים למדוד במקום הקשר כלל עכ"ד, משמע דאפי' במילתא דרבנן לא אשכחן הכי, כש"כ דליכא למסמך למדוד במקום הקצר של אגודל, ודברי שע"ת בזה צע"ג, ולכאורה לפי מש"כ הש"ך בסי' רע"ב סק"א דשיעור אגודל הוא ז' שעורות בינונות ברוחב והן כשיעור ב' שעורות באורך הוי מצי למיקם עלי' דמילתא מ"מ לא הטרחתי עצמי למדוד על ידי שעורות הנ"ל, דנ"ל דליכא האידנא דידע למיחלנו מדידת שעורין בצמצום ע"ד הנ"ל דהרוחב ואורך הזריעי' עשוין להשתנות ואיכא שעורים שהן עבות פי שניים מגרגרי שעורים אחרים ואנחנו לא נדע באיזה מהן נשער, מ"מ לענין שיעור רוחב המדריגות לא נראה שיהא צריך לשער בצמצום כשאר כל השיעורין ששיערו חכמים מאחר שאינו אלא מחמת שלא יהי' ביעתותא, ומסתברא דאפי' מודד בשיעור אגודל כפי מה שהעל' בשע"ת בשם תשו' מיימוני נמי אית בי' רוחב כ"כ שלא תתפחד ליפול, וא"כ נראה פשוט דבמדרגות הנ"ל שהם ל"ט צענטימעטיר אין בהם שום חשש וכן ראיתי בכמה קהילות קדושות שהמקואות היו בניות עפ"י גדולי' וצדיקים, ולא הי' מדקדקין שיהי' המדריגה שטובלין עלי' רחב ט"ז צאל כשיעור ד' טפחים לפי מה דמשערין סוגיין דעלמא, וכן בק"ק קליינווארדיין במקוה הישנה שנעשית בימי הגה"צ מו"ה אברהם יצחק וו"ב ז"ל לא היו המדריגות שטובלין עליהם יותר מי"ד צאל וכשנבנה המקוה החדשה בק"ק הנ"ל על ידי משמרתי דקדקתי שיהי' המדרגות רחבות כהנ"ל, ומ"מ כשנגמרו מצאתי ראיתי דחסרים מרוחב נ"ז צאל קצת, וסמכתי על הנ"ל ובבואי לשכון פה ק"ק יע"א מצאתי דמדרגות המקוה דפה אינם רחבים יותר משלשים צעננטוימעטער ומקוה זו נעשית בימי הגאון מהר"ם שי"ק ז"ל וכאשר נאמר לי היה משגיח בעינא פקיחא על הכל והיה תמוה בעיני שלא דקדק להקפיד על רוחב המדריגות שיהי' בהן רוחב ד' טפחי' אפי' בטפח הנמדד במקום הקצר של אגודל, דודאי מילתא דפשיטא הוא דאפי' אי נימא דמודדין במקום קצר שבו מ"מ לאו בשיפוע ראשו מודדין דא"כ הו"ל קצר טפי מאצבע אחרינא, ובודאי מדאמרו למדוד באגודל ש"מ דבעינן שיהא רחבו יותר על רוחב שאר אצבעות וא"כ שלושים צענטימעטיר הוא ודאי פחות יותר מד' טפחים אליבא דכו"ע, ובהיותי בזה עלה ברעיוני אם עושין בצד כותל המקוה מקום בית אחיזה שתוכל האשה לאחוז בו בשעת טבילה בעת תעמוד על המדריגה באופן דלית בי' ביעתותא, אין קפידא כל כך אם המדריגות קצרים משיעור הנ"ל ואפשר דמה"ט לא הקפיד הגאון מהר"ם שיק ז"ל על רוחב המדריגות משום דהאשה תוכל לאחוז בברזל העשוי בצדו לבית אחיזה, וליכא ביעתותא וחשש חציצה ליכא כיון דהמים מקדמין, ומ"מ לכתחילה ודאי אין לסמוך ע"ז מהיות טוב:

ומה ששאל עוד מעכ"ת אודות רצפת המקוה אם בנסרים או באבנים ועיניו שפיר חזו, כל המבואר בזה בש"ך וטו"ז סי' קצ"ח הנה מאוד נפלאתי בזה על כל המקומות שהמקואו' שלהם מרוצפין בנסרים, איך לא הי' מהדרין בזה לצאת ידי חובתן עפ"י פסק השו"ע והרמ"א בסעי' ל"א שאוסרין לטבול בזה, ונהי שגדולי רבותינו האחרונים המהר"ם והמהרמ"פ והש"ך והטו"ז העלו התירים על זה מ"מ היתכן שלא להדר לצאת ידי חובת רבותינו בעלי השו"ע במידי דעיקר טהרתן של ישראל תלוי' בו, הן אמת שמלשון הש"ך ס"ק מ"ה משמע דס"ל דגם המחבר מודה להתיר היכא דלא נעשו הנסרים והמדריגות מתחילה רק לעמוד עליהם במים ולטבול דאז אינם ראויים לטמא מדרס, מדכ' דכן נ"ל דעת המחבר מוכרח מיני' ובי', אבל תימה נשגבה בזה על הש"ך איך אפשר לומר כן, דא"כ איך כתב המחבר דצריך לעשות במקומן מדריגה של אבנים, ולמה לי של אבנים הלא סגי אם נעש' מדריגה של עץ דהא השתא יעשנה רק לעמוד עליהם בשעת טבילה, אלא ודאי דהמחבר ל"ס לי' חילוק בזה, ומה שהכריח הש"ך חילוק הנ"ל ממש"כ המחבר בסעי' ל"ב סילון של עץ הקבוע בקרקעית המקוה אם אין לו לבזבז עיי"ש לולי דבה"ק הי' נראה דלק"מ דמלשון הרא"ש משמע הטעם משום דסילון אינו ראוי' למדרס וטומא' אחרת לית בו משום דהוא פשוטי כלי עץ, משא"כ ביש לו לבזבז נהי דאינו ראוי' למדרס מ"מ מקבל טומאה משום דכלי הוא, ובזה לא מהני מה שקבוע בארץ כיון שהי' עליו שם כלי בתלוש, אבל הא ודאי נראה ברור מהכרח הנ"ל דהמחבר לא ס"ל חילוקו של הש"ך וצע"ג, באופן שהתמי' קיימת על כמה קהילות שלא הי' מדקדקין בזה, גם פה ק"ק המקוה שנעשה עוד בימי הג' מהר"ם שיק ז"ל היא מרוצפת בנסרי', ופליאה דעת ממני, וכבר האריך הלבוש בספרו סעי' ל"א לתמוה בזה עיי"ש, והיה נראה לפענ"ד בזה בס"ד דאפשר לקיים טהרתן של ישראל אפי' לדעת המחבר והרמ"א דבלא"ה יש לדקדק בלשון הקודש של הרמ"א דעל מש"כ המחבר ולפי"ז מקוה שיש בו שליבות של עץ אם טבלה על גבי השליבות לא עלתה לה הטבילה, וע"ז הגיה הרמ"א אפי' אם הם מחוברים לכותלי המקוה ולכאורה תמי' מ"ט צא הגיה כן מיד בראש הסעיף אתחילת דברי המחבר לא תעמוד על גבי עץ המקבל טומאה ולא על גבי נסרים שראויין למדרסות מיד הו"ל להרמ"א להגיה אפי' אם היו מחוברין לכותלי המקוה, תו יש כאן תמי' נשגבה על המחבר דלכאור' נסתר מחמתו דהא מבואר בסעי' ז' סי' ר"א הלוקח כלי גדול כגון חביות גדולה ונקבו נקב המטהרו וקבעו בארץ יש לו דין מקוה עיי"ש, ולכאורה תמי' נשגבה נהי דמהני שלא יהי' שאובין מ"מ כיון דעדיין הוא כלי המקבל טומאה, לא עדיף מטובל ע"ג אחורי כלי עץ דלא עלתה טבילה לדעת המחבר בסי' קצ"ח הנ"ל, ושוב ראיתי שעמד על מדוכה זו הג' רע"א ז"ל בחידושיו, והניחו בצ"ע וזה לא הונח בתי' מהר"ם פאדווא ולא בתי' הטו"ז ולא בתי' הש"ך שבסימן קצ"ח יעיי"ש, ע"כ נראה לפענ"ד עפ"י מה דמסקינן בש"ס ב"ב דף ס"ה בשמעתא דציבור דלענין שאובה דרבנן קיי"ל תלוש ולבסוף חיברו דינו כמחובר, אם לא דהי' עליו תורת כלי בתלוש א"כ ה"נ אפי' אי נימא כשיטת הראב"ד דס"ל גזירת מרחצאות לטבול על גבי כלי המקב"ט מ"מ כיון דגזירה זו איננו אלא מדרבנן לענין זה מהני תלוש ולבסוף חיברו ולפי"ז מה שכתב המחבר בריש סעי' ל"א אין טובלין בכלים וכו' ולא על גבי נסרים שראויין למדרסות הכל מיירי בכלים שאינם קבועין בקרקע, מיהא כיון דמסקינן התם בגמרא דאפי' במידי דרבנן לא מהני תלוש ולבס"ח אלא היכא דלא הי' עליו תורת כלי בתלוש, א"כ יש חילוק בזה בין נסרים לכלים, משו"ה לא הגיה הרמ"א כלום בראש הסעיף דשם מיירי גם מנסרים ובזה מהני קביעותן בקרקע כיון דלא הי' עליו תורת כלי בתלוש, אבל בסיפא לענין שליבות של עץ דמהדרך לעשות השליבות ולקובעם אח"כ בתוך המקוה בזה כיון שהי' עליו תורת כלי לא מהני תלוש ולבסו"ח ומקבל טומאת מדרס אפי' במחובר ולפי"ז הכי נמי בסי' ר"א דהתם מיירי שכבר ניקבו לבטלו מתורת כלי קודם שקבעו בארץ והו"ל כאלו אין עליו תורת כלי בתלוש משו"ה שפיר קאמר המחבר דיש לו דין מקוה, וא"כ הני מקואות דידן המרצופות מנסרים אתיין אפי' לשיטת המחבר והרמ"א: ולפימש"כ יש חילוק בזה לדינא בין רצפת הנסרים להמדריגות שטובלין עליהן, דבנסרים של רצפה גם לדעת הרמ"א והמחבר שפיר דמי, אבל במדריגות יש חילוק דאם נעשה ונגמר קודם שמשקען במקוה אז לא מהני לשיטת הרמ"א והמחבר וצריכין לאסוקי לשערי המתירים, ותו נ"ל דלענין המדרגות צריך לזהר טפי לעשותן של אבנים או עכ"פ שלא להיות עליהם תורת כלי בתחילה, דבזה אזדא לה היתר המהר"ם פאדאווא שהובא בטו"ז דהוא משום דכיון שהמים צפים עליהם הו"ל כבנין, וי"ל דהיינו דוקא היכא דנעשה לשם כך שיהי' המים עולה על גבה, אבל המדריגות שלא נעשו מתחילה לשם כך אלא לעת תגבורת המעיין המים צף על גבי המדריגות בזה לא חשיב עליית המים ע"ג כמו בנין כיון דסופו ליפול כשיעבור שטף המים כן נראה לפענ"ד ברור, תו נ"ל דיש לחלק בין רצפת המקוה בנסרים להמדריגות עפ"י מש"כ מורי זקני בתשובת פנים מאירות סי' ק' לתמוה על האחרונים דפשיט אצלם דנסרים בני קבולי טומאת מדרס נינהו דבפ' ז' דכלים גבי ספסל מוכח דדוקא אי גבוה טפח מקב"ט מדרס, והגם דבתשו' שנדפסו בסוף ס' גי"ט סי' ח' כתב דהתם דוקא בדבר המיוחד לישיבה משא"כ בנסרים המיוחדים לעמוד לא בעי' גובה טפח לענין טומאת מדרס, מ"מ מהתוספתא שהביא הר"ש שם משמע דבכל ענין בעי' גובה טפח, וא"כ מה"ט נמי ראוי להדר על מדריגות טפי שיהא נעשית משל אבנים דעל רצפה יש לצדד היתר הנ"ל שבפמ"א, אבל המדריגות שהם גבוהים יותר מטפח אפי' אם מצד עצמן אינם עבים כ"כ מ"מ כיון דעיקר הטעם אינו אלא שיהי' ראויין לישב כיון דעשוין כן דראויים לישב עליהם ודאי מקבלים טומאת מדרס אפי' כהפמ"א:

ושוב התבוננתי דיש לדון אי מהני בנ"ד הא דמדרבנן תלוש ולבסו"ח כתלוש הוי דנהי דגזירת מרחצאות איננו אלא מדרבנן מ"מ כיון דהך גזירה מיתלי תליא אי מקבל טומאה או לא, וא"כ כשבאנו לדון על הנסרים אי שייך בהו גזירת מרחצאות מתחילה צריך לידון אי מקב"ט או לא ולענין זה צריך אתה להחליט דנחית עלי' טומאת מדרס, דהא בדאורייתא תלוש ולבסו"ח לא הוי כמחובר, ושוב א"א לומר דלא יהי' כמחובר לענין גזירת מרחצאות כיון דעכ"פ מקב"ט שוב שייך בזה גזירת מרחצאות ובשלמא לענין שאובה דרבנן שפיר קאמר בש"ס ב"ב כהנ"ל דדין שאובה לא תליא בדין קבלת טומאה, משא"כ הכא דגזירת מרחצאות בדין קב"ט מיתלא תליא וקאי, א"א למפלגינא כיון דפסולו מוכח מתוכו, מ"מ י"ל כיון דהשתא מיהת אין נ"מ לענין קב"ט דהא טומאת וטהרות לא נהיגו גבן ומעיקרו לא באנו לדון אי מקב"ט או לא אלא מחמת הך מילתא אי שייך בזה גזירת מרחצאות שפיר י"ל דדינו כתלוש ולבסו"ח לענין מידי דרבנן, וכל זה ליישב מנהגן של ישראל קדושים אשר מקואתיהם מרוצפין בנסרים אבל לכתחילה במקום שבונין מקוה חדשה ודאי לכל מי שדבריו נשמעין בעי למשכוני נפשי' לתקנה בדברי' שאינם ראויין לקב"ט מדרס כמבואר במהר"ם לובלין בתשו' סי' נ"ז שהובא בש"ך סוס"ק ס"ה וכן כשנבנית המקוה החדשה בק"ק קליינווארדיין תחת משמרתי הייתי מהדר על זה ועלתה בידי בס"ד:

ומה ששאל מעכ"ת עוד איך נהגתי בכשרות המקוה, הנה להכשיר בחלב יש לי פקפוק קצת כמו שיראה מעכ"ת מהתשובה הרצוף פה ובהיותי בק"ק ק"וו היה ברצוני להכשיר המקוה ע"י יין אדום אבל השיבוני מדעתי מחמת טעם המבואר בטו"ז או"ח סי' ק"ס וצויתי למעכ"ת נ"י להעתיק תשובה א' מש"כ מכבר בענין זה ממנו יראה דלפענ"ד צריכין לשפוך חלב כל כך עד שלא יחזור מראה מים שבו כ"א בתר שכבר אית בי' שיעור מ' סאה, דאל"כ כי היכא דחוזר המים לכשרותו הה"ד הג' לוגין שאובין חוזרין וננערין וא"כ עדיין הן פוסלין, מש"ה צריך שיהא כ"כ עד שלא יוחזר מראה המים כ"א בתר שכבר יהי' מ' סאה במקוה ואז א"א להיות נפסלת ע"י ג' לוגין:

עוד אמרתי להעיר אוזן מעכ"ת נ"י במה שנהגו כעת לעשות אמבטאות בנויות בחפירה תוך הקרקע ברצפת לבנים, וכן עשו בקוו"ד, ועלה בדעתי לפי מש"כ הח"ס ז"ל בתשו' סי' רי"ד בשם ספר בנימן זאב בענין טבילה בחמין ואסברא לה שם בח"ס בטעמא דאין חוששין עכשיו כ"כ לגזירת מרחצאות דלא גזרו אלא משום מרחצאות שבקרקע כמו שהי' בימיהם ויש לגזור מקוה אטו הנהו, אבל עכשיו מרחצאות שבקרקע המה חמי טבריא ובמקום שאין חמי טבריא ליכא מרחץ אלא לזיעי, והרוחץ בחמין רוחץ בכלי ממש בגיגית מים ומשום הא לא גזרו ולא מיחלף במקוה עיי"ש, והח"ס ז"ל קלסי' בזה, ולפי"ז השתא דעושין גם האמבטאות באופן זה הי' ראוי לגזור טבילה בחמין משום גזירת מרחצאות דהוי גזירה קרובה דכמעט לא ניכר חילוק בין האמבטאות הנ"ל לבור המקוה, ע"כ ציויתי שלא לעשות האמבמאות הנ"ל, באופן שיהי' משוקעין בתוך הקרקע לגמרי, אלא יהיו בולטין למעלה מן הקרקע ג' טפחים באופן שיהא ניכר דשם אמבטי עלי', וראי' מש"ס שבת דף מ"א הא דלית לי' גידודי הא דאית לי' גידודי פרש"י דאית לי' גידודי דלא דמי לנהר אלא לכלי וכרי דלית לי' גידודי דמיא לנהר ואסור אלמא במה דעביד לי' גידודי דמיא לכלי וה"נ מהני לאפוקי מגזירת מרחצאות כן נראה לפענ"ד בס"ד:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה