ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן קצא
שלוכ"ט לכבוד מחו' הרב הגאון המופלג בנש"ק מו"ה אלי' קליין נ"י האב"ד דק"ק האלמין יע"א בנדון מקוה שעשו קהל א' בגליל שלו: ומחמת תגבורת המים עשו תיבה אחת עם ג' דפנות וצד הרביעי פרוצה כנגד השליבות שיורדין ע"י אל המקוה ומן השליבות ההילוך ע"י דף המונח לשם, והתיבה תלוי' בשלשלאות של ברזל באופן שיכולים להעלותה ולהורידה ע"י שרויפין כפי הצורך, וכוונתם בעשיית תיבה כזו כדי להנצל מחששות הברזות ודעת מעכ"ת דהגם שאין שם כלי על תיבה כזו, מ"מ עדיין לא פלטינן מחששא דשיטת הראב"ד והמחבר בסי' קצ"ח סעי' ל"א כיון דעכ"פ מיוחדת למדרס, ותו דמגרע נמי גרע מתיבה שלימה שנפסל מתורת כלי ע"י נקב כשפפ"ה קודם שקבעו, כיון שאין לה כ"א ג' דפנות א"כ ראוי' ה"ל לישב עלי' ויש לו דין ספסל דמפורש במ"ב פ"ה דמקוואות ובלבד שלא יעמוד ע"ג ספסל, ומבו' בפכ"א מ"ג דמס' כלים דאין חילוק באיזה אופן ראוי' לישב עלי' וה"נ בצד הפרוץ ראוי' התיבה לישב עלי' וא"כ שוב לא יועיל ג"כ נקיבה כשפפיה דעדיין לא נפיק מתורת ספסל דאכתי ראוי היא לישיבה, ע"כ עלה על דעה מעכ"ת דיותר טוב לעשות תיבה עם ד' דפנות ולנקבו כשפפיה, וזה יהי' נסתם בברזא ולעשות עוד נקב א' כמוציא רמון שיהא נסתם בסיד וצרורות דרך בנין ע"ד העצה היעוצה בח"ס סי' רי"ו אלו תורף דברי מעכ"ת בנ"ד, והנה מה שעלה על דעת מעכ"ת לחלק בזה בין תיבה הראוי לישיבה או לא, ליתא לפע"ד דלענין טומאת מדרס אין חילוק בין מיוחד לעמוד עליו או לישב עליו, כדאיתא במשנה מפורשת בפ"ב דזבים מ"ד הזב מטמא את המשכב בה' דרכים עומד יושב שוכב וכו' ובפכ"ג במס' כלים מ"ב אף טפינוץ של סוס מטמא משום מושב מפני שעומדין עליו כו' עיי"ש ברע"ב ובתוס' יו"ט וא"כ שוב אין סברא לחלק בין תיבה הראוי לישיבה כיון דעכ"פ מיוחדת לעמוד עליו בשעת טבילה מקבלת טומאת מדרס, וזה גופא צע"ג על מש"כ זקיני הגאון בפמ"א בתשו' סי' קל"א היתר על הנסרים הקבועין במקוה שתמה במהר"ם פאדווא ובעט"ז שהובא בש"ך ובטו"ז סי' קצ"ח, דהא דבפכ"ב כלים גבי ספסל מוכח דבעינן דוקא גובה טפח התם בדבר המיוחד לישיבה מיירי, משא"כ הני נסרים לאו משום דמיוחדין לישיבה באנו לדון עליהם אלא משום דמיוחדין לעמוד עליהם לא בעינן גובה טפח, וכבר תפסו בזה בתשובת גידולי טהרה סי' ח' עיי"ש דלא גרעי ממפץ שמטמא מדרס אע"ג שאינו גבוה טפח וליישב דברי קדשו נרא' בפ"ד דדברי אא"ז ז"ל מזוקקים שבעתים דבאמת מבואר בש"ך ס"ק מ"ה דל"ש טומאת מדרס אלא היכא דעכ"פ הי' עליו תורת כלי בתלוש אבל היכי דלעולם לא הי' עליו תורת כלי אלא דמעיקרא נעשה כדי לעמוד עליו בשעת טבילה, א"כ אין עליו תורת כלי אלא שם בנין נקרא עליהם ואינו מטמא מדרס אלא דעל היתר זה קשה הא דדייק הטו"ז בס"ק ל"א מדכ' הראב"ד והמחבר ולא ע"ג נסרים הראויים למדרס ומדנקטו האי לישנא ולא כתבו ע"ג נסרים שמטמאין מדרס נרא' דכוונתם מאחר דטומאת מדרס אינו אלא בחישב עליהם שתהי' למדרס ולפעמים צריך אפי' מעשה וסד"א דבעי' דוקא נסרים שכבר חישב עליהם או כבר נעשה בהם מעשה דאז מטמאין מדרס וגזרינן בהו גזירת מרחצאות אבל אם עדיין מחוסר מחשבה או מעשה דלא מטמאין מדרס לית בהו גזירת מרחצאות ומותר להכי נקטו נסרים שראוין למדרס וקמ"ל כיון שראוין לטומאת מדרס אחר המחשב' או המעשה גם מקודם יש איסור לעמוד עליהם בשעת טבילה, והטעם אע"ג דלאו בר קב"ט הוא מ"מ גזרו שהרואה אומר שכבר חישב עליהם או או עשה בהם מעשה ויאמר בכל הנסרים הדין כן ומכח זה יטבול גם במרחצאות, וע"ז כתב בפמ"א שם דהראב"ד והמחבר כיוונו במש"כ דבעי' נסרים הראוין למדרס להקל והיינו מכח דמוכח מכמה משניות במס' כלים דאם יש בעובי הנסר טפח חזי לישיבה ומטמא מדרס אבל כשאין בעוביו טפח אינו מטמא מדרס והיינו ע"כ משום דסתם נסר אינו מיוחד כדי לעמוד עליו אלא לישיבה וא"כ כשאין בעוביו טפח שוב ל"ש לאסור מפני שהרואה יטעה שכבר חישב עליו למושב או שכבר נעשה בו מעשה מושב דהא כיון דאין בעוביו טפח לא שייך זה א"כ שפיר חוזר וניער התירו של מהר"ם פאדאווא וש"ך כיון שלא הי' עליו שם כלי בתלוש ולא נתיחד למדרס דהיינו לעמוד עליו אלא כשכבר הוקבע בבנין ואז אינו בר מטמא מדרס וממילא אזדא לה קושיית הגידולי טהרה הנ"ל דלא ירד בזה לעומק כוונתו של בעל פמ"א:
והשתא שוב לק"מ מה שנתקשה מעכ"ת בד' פמ"א מאי מהני לן התירא דידי' לענין השליבות נהי דאין בעובי הנסר טפח הא עכ"פ בין מדריגה למדריגה יש הפרש יותר מטפח וראוי לישב עליו ולק"מ דמאי שראוי לישיבה בתר שנקבע בבנין זה לא איכפת לן והפמ"א לא הוצרך לחדש סברא דידי' אלא כלפי דלא תיקשי השגת הטו"ז מלשון הראב"ד והמחבר שכ' ראוין למדרס וא"ש בס"ד:
אבל עכ"פ אמת נכון הדבר דאין חילוק בין מיוחד לישיבה או לעמידה, א"כ פשוט וברור דתיבה זו של ג' דפנות לא גרעה מתיבה של ד' דפנות שאינה ראוי' לישב עלי' הן אמת שבתשו' נודב"י מהדו"ת סי' קל"ח בנידון מקוה שהי' עמוקה מאוד והי' הנשים מתפחדות לירד ולטבול ולקחו כסא והעמידוה לתוך המקוה וקשרוהו בחבלים כדי שיעמדו על הכסא בשעת טבילה, והעל' הנוב"י דהגם שהטו"ז התיר בנסרי' משא"כ ספסל שהוא מפורש במשנה פ"ה דמקוואו' לאסור שלא לעמוד ע"ג לא נסמך על סברא חיצונה עיי"ש, לא משום דספסל המיוחד לישיב' מטמא טפי משום מדרס אלא טעמא דהחמיר שם טפי מבנסרים הוא משום דכיון דספסל הנ"ל לא הי' מחובר לקרקע אלא קשור ע"י חבלים לא שייך בי' היתר של מהר"ם פאדאווא ושבש"ך ס"ק מ"ה כ"א התירו של הטו"ז גרידא דקיי"ל כהרא"ש ור"ש דלא חיישי לטעמא דגזירת מרחצאות ולאו משום דיש חילוק בין אם הוא ספסל או כלי אחר אבל זה פשוט וברור דאין חילוק כלל בין מיוחד למדרס ישיבה או עמידה ע"כ פשיטא דלא גרע תיבה זו שיש לה ג' דפנות מאלו היתה תיבה שלימה אלא דאפי' בתיבה שלימה דמיוחדת מיהא לעמוד עליו בשעת טבילה צע"ג להתיר כיון דלשי' הראב"ד ורשב"א דפסק כוותי' המחבר והרמ"א בסי' קצ"ח סעי' ל"א אפי' במקוה המרוצפת בנסרים אסור לטבול משום גזירות מרחצאות ונהי דהטו"ז והש"ך שם המציאו טעמים להתיר מ"מ צ"ע אי שייכי הני התירים בתיבה התלוי' בשלשלאות הנ"ל, ונפלאתי על מרן בתשו' ח"ס סי' ר"ו שהאריך בנידון מקוה העשוי' ע"י תיבה תלוי' בשלשלת הנ"ל ולא הרגיש מטעם דמיוחד למדרס ושייכי גזירת מרחצאות וטעמא שכ' הפוסקים להתיר הנסרים צ"ע אי שייכי בזה ונחזי אנן בס"ד הנה היתר המהר"ם פאדאווא שהובא בטו"ז וגם בש"ך ס"ק מ"ה דרך בעקבותיו כאן דלא הי' תורת כלי עליהם בתלוש ומעיקרו לא נתיחדו למדרס אלא בשכבר נעשה בנין, ותו דנהי דמסקינן בב"ב דתלוש ולבסוף חיברו כתלוש דמי כיון דהני נסרים המים צפין ע"ג הו"ל כבנין, ולכו"ע מיחשב כמחובר כמו שהוכיח במהר"ם פאדאווא ממשנה ה' פ"כ דכלים, כופת שקבעו בנדבך קבעו ולא בנאו וכו' עיי"ש, ולא קשה השגת הטו"ז שם מב"ב ס"ה כמבואר למעיין בתשו' מהר"ם פאדאווא הנ"ל דדוקא הוקבע בלא בנין דינו כתלוש וכבר הרגיש בכ"ז בהגהות עבה"ג על היו"ד ובס"ט עיי"ש מיהא בנידון דידן באותן תיבות התלויי' בשלשלאות נראה דלא שייכי הני היתרים כלל לא מבעי' למש"כ הב"ח דבעי' שיהא נקבע בבנין וגם קבעו במסמרים כמו שהובא בטו"ז שם, והגם שהטו"ז שם השיג עליו דבמהר"ם פאדאווא כ' דהמים עושה אותן קבועין, לענ"ד דברי הב"ח שרירין וקיימין בזה ותימא על הטו"ז דהא עיקר ראיית המהר"ם פאדאווא ממשנה דפים במס' כלים הנ"ל והתם בהדיא קתני דצריכי תרווייהו שיהא קבוע במסמרים וגם בנה עליו ונהי נמי שהמים יחשבו כבנה עליו מ"ט לא מהני אם לא שקבעים במסמרים, וצדקו דברי הב"ח, ולפ"ז בנ"ד כיון שהתיבה אינה קבוע לקרקע במסמרים א"כ אפי' יחשבו המים שצפין ע"ג כבנין מ"מ בנין גרידא לא מהני אלא אפי' לשיטת הטו"ז אליבא דמהר"ם פ' הנ"ל דלא צריך אלא בנין מ"מ צ"ע היכא שאין התיבה משוקע לגמרי בתוך המים י"ל כיון דבמשנה קתני בנה עליו משא"כ היכא דאין התיבה כולה משוקעת במים דהא עליונה של תיבה עולה ע"ג המים י"ל דלא חשיב כבנין, ואף דבהאי דכופת נדבך נמי מקצת נדבק לחוץ מ"מ הכא י"ל כיון דכולה תיבה ראשה חוץ למים לא נחשב בנה עליו, ועפי"ז הי' נראה דעדיף טפי היכא שאין התיבה כ"א ג' דפנות דבכה"ג עכ"פ מצד אחד המים צפין עליו לגמרי ושפיר הוי כמו כופת נדבך הנ"ל אלא דכ"כ דברי הב"ח בזה ברורין כמבואר למעיין בתשובת מהר"ם פאדאווא:
ולא הי' נשאר לנו כ"א המצאת התירו של הטו"ז והש"ך בס"ק מ"ו עיי"ש עפ"י שיטת הר"ש והרא"ש בפ"ה דמקוואות דל"ל טעמא דגזירת מרחצאות אלא טעמא שלא יטבול ע"ג ספסל ולהר"ש בספסל קבוע מיירי ומשום גזירה שמא יקבענו במוצא המעיין היכא דאכתי אינו רחב כשפפ"ה, ולהרא"ש טעמא דאסור לטבול בכלים המחוברים למעיין אפי' בכלים תלושין משום גזירה שמא יטבול בו בלי חיבור כשפפ"ה ולפי"ז ל"ש כ"ז בנסרים שאין להם שום בית קיבול עיי"ש בטו"ז ובאמת צע"ג על הטו"ז בזה דהא לכאורה משמע דספסל נמי כלי שאין בו בית קיבול הוא, ואפ"ה קתני ובלבד שלא יטבול ע"ג ספסל וא"כ צ"ל דגזרינן אטו כלי שיש לו בית קיבול וכ"כ הר"ש בהדי' בפ"ה דמקוואות ריש מ"ב עיי"ש ולפ"ז גם בנסרים הו"ל למיגזר ומש"כ הטו"ז נמי דלטעמא דהרא"ש שמא יטבול בלי חיבור כשפופרת הנוד זה שייך דוקא בשוקת דאפשר לו לטבול שלא ע"י חיבור משא"כ בנסרים דאם אינן מחובר למעיין א"א לטבול ע"ג ל"ש האי גזירה, ולפי"ז בנ"ד לא שייך הך היתירא דהא הך תיבה י"ל בית קיבול ושפיר שייך בהם גזירת הר"ש והרא"ש הנ"ל, ומהאי טעמא נמי המצאה נכונה לעשות תיבה בת ג' דפנות דכיון דפרוצה מרוח אחת לא מיחשב בית קיבול כדכתב הר"ש בפ"ד דמקואות מ"ב בטבלא שיש לה לבזבז דדוקא מד' רוחות וכ"כ התוס' ב"ב דף ס"ד ע"ב ובב"ק דף ס"ז עיי"ש וכן הוא בש"ע סי' ר"א סעי' ל"ה אלא דצע"ג על הטו"ז הא ספסל נמי אין לו בית קיבול ואיך קתני ובלבד שלא יטבול ע"ג ספסל וצ"ל דס"ל להטו"ז אליבא דהרא"ש כדפי' הרב"י דבריו אליבא דהטור בפי' השני דהתם מיירי שהעביר כל המעיין ע"ג הספסל אבל באופן אחר איה"נ דלא מיתסר להרא"ש והני נסרים דמקוה נמי באופן זה נינהו ולפי"ז היכא דהמקוה מרוצפת בנסרים ולא באנו לדון כ"א על השליבות בלא"ה הי' לנו היתר עפ"י פי' הרב"י הנ"ל כיון דאין כל המקוה משוכה אל השליבות, והה"נ בתיבה פרוצה מרוח אחת ומ"מ גם זה צ"ע דהא בעיקר הך גזירה שכ' הר"ש לא פליג הרא"ש כמבואר בתשובה שהביא הרב"י והובא בש"ך ס"ק מ"ו ולחומרא הוא דפליג דס"ל דגם בכלים תלושים שייך גזירה שמא יטבול בו שלא ע"י חיבור כשפפ"ה אבל עכ"פ מודה נמי לגזירת הר"ש וא"כ ע"כ צ"ל טעמא דספסל משום דגזרינן אטו כלי שיש לו בית קיבול וא"כ אזדא לה התירו של הטו"ז בזה אפי' להרא"ש וצע"ג וזה צלע"ג גם על הש"ך ס"ק מ"ו יעיי"ש באופן שאין לנו כ"א התירו של הש"ך ס"ק מ"ה וכבר כתבתי דזה ל"ש בתיבה הנ"ל:
הן אמת דזה זמן כביר קשי' לי מה החרדה הזאת שחרדו כל הפוסקים על רצפת ושליבת הנסרים הא מבואר בסוגי' דב"ב ס"ה דבמידי דרבנן אמרי' תלוש ולבסוף חיברו הו"ל כמחובר וה"נ אפי' לשיטת הראב"ד והרשב"א הנ"ל דס"ל גזירה דמרחצאות מ"מ אינה אלא גזירה בעלמא ואינו אלא דרבנן וכיון דמחובר לקרקע הוא שוב אין מקבל טמאה ול"ש גזירה דמרחצאות כלל והיא פליאה נשגבה בעיני לפום רהיטא, והיותר תמוה על הטו"ז שהקשה על מהר"ם פאדאווא מסוגיא דב"ב למאי דלא הוי ס"ל להטו"ז חילוק בין מחובר סתם למחובר שעשאו כבנין וסוגיא הנ"ל היא עזר כנגדו דהכא כולי גזירה בעלמא היא, ובדרבנן תלוש ולבס"ח כמחובר ונהי דאמרינן התם דהיכי דהי' עליו תורת כלי בתלוש תו לא הוי כמחובר, מ"מ עכ"פ בנסרים דלא הי' עליהם תורת כלי היתירן פשוט מאוד ונראה בס"ד דכיון דמ"מ אם אנו באין לדין על הנסרים אי מקבלין טומא' או לא ליכא לטהרינהו ממדרס משום דמחוברין לקרקע נינהו דהא טומאת מדרס דאורייתא ובדאורייתא תול"ח לא הוי כמחובר ונהי נמי דהשתא אנו דנין לענין גזירת מרחצאות מ"מ כיון דזה תלוי' בדבר הנוגע לדאורייתא א"א להקל משום דגזירת מרחצאות דרבנן דהא גזירת מרחצאות בקבלת טומאה תלוי' וקב"ט דאורייתא ודין זה דומה למ"ש ההמ"ג בפ"ו מה' עירובין בטעם דברי הרמב"ם בעירוב בתרומה וספק נטמאת מ"ה דרך בעקבותיו כאן דלא הי' תורת כלי) דלא מקלינן משום ספק דרבנן לקולא אף דעירוב עיקרו דרבנן מ"מ כיון דבעי' סעודה הראוי' לאכילה ובאכילה איכא ספק דאורייתא ודיינינן לחומרא הו"ל כאלו ודאי אינו ראוי לאכילה ולא הוי ספק עירוב, וה"נ גם כאן כיון דעכ"פ מק"ט ולענין זה הוי כתלוש שוב לא הוי כמחובר גם לענין גזירת מרחצאות דהא גזירה זו בקבלת טומאה תלוי' ועוד דאפי' לשיטות החולקים על ההמ"ג הנ"ל ומקילין משום ספק עירוב ראיתי בתשו' טיב גיטין סי' ג' דהיינו בספק במקרה שיש לספק באמת שטהורה אלא שבדאורייתא מחמרינן בכה"ג י"ל כיון שנוגע לעירוב דרבנן תלינן להקל ולומר שבאמת טהור' היא והרי ראוי' לאכילה אבל כה"ג דהא דמקבל טומאה הוא מעיקר הדין דמדמינן כתלוש וכ"ז דמחשבי' כמחובר היא משום דמקלינן בדרבנן שוב א"א להקל כיון דבעיקר דין קב"ט ע"כ אנו צריכין להחמיר ולומר דמקב"ט ולפי"ז שפיר הרעישו הפוסקים בזה, והוצרכנו למצוא היתר למר כדאית לי' ולמר כדאית לי', אלא דעל פי הנחה הנ"ל קשי' קושי' עצומה בסוגיא דב"ב הנ"ל וראיתי שהקש' כן הגאון בעל טיב גיטין בתשו' שנדפסו סי' ג' דמאי משני הגמ' שאני שאובה דרבנן מ"מ אכתי לפסול משום דלא הוי' הווייתו ע"י טהרה ואף לשיטת הפוסקים דפסול זה אינו אלא מדרבנן מ"מ בזה ע"כ א"א להקל משום דהוא מדרבנן דהא עכ"פ באם באנו לדון בזה לענין קב"ט ע"כ היינו צריכין להחמיר דהא קב"ט היא דאורייתא ושוב א"א להקל משום דהווייתו ע"י טהרה הוא מדרבנן וע"כ צ"ל כיון דעשאו לשמש את הקרקע אינו מקבל טומאה וכן העלה תי' זה הגאון בטיב גיטין וזה פשוט וברור ומכאן תשובה למה שהעלה בנוב"י מהד"ת סי' ק"ט דהא דמשמש את הקרקע אינו מקבל טומא' דוקא היכי דהקרקע מסעיי' לתשמישו וכבר חלק על זה בתשו' גי"ט סי' ג' והוכיח כן במישור דבכ"ע אין מקב"ט ולהנ"ל מוכח כן מסוגי' מפורשת דאל"כ הדרא קושי' הנ"ל לדוכתה וכיו"ב תשובה מכאן לנוסח א"י שבפי' המשניות שהובא בתוס' יו"ט סוף פ"ו דמקואות במתני' האבק שבמרחץ ועיי' בתשו' ח"ס סס"י קצ"ח שהאריך בפירושו דס"ל מידי דמעיקרו נעשה ע"מ לשמש את הקרקע מגרע גרע ומקבל טומא' ולהנ"ל הדרא קושי' לדוכתי' והנה על הפי' המשניות גופא לק"מ דהרמב"ם לשיטתי' דס"ל דלא בעינן הווייתו ע"י טהרה בהוויית המקוה כלל והגמ' דזבחים דוקא לענין קדוש מי חטאת מיירי א"כ קושי' הנ"ל בלא"ה אין לה מקום אבל לרוב הפוסקים קשי' וע"כ צ"ל חדא מתרתי או דס"ל דבדבר העשוי' לשמש את הקרקע אינו מקב"ט בכל ענין ודלא כנוב"י הנ"ל וכ"כ דלא כנא"י שבפי' המשניות ואי ס"ל כנודב"י או כנא"י ע"כ צריך לומר דליתא לסברא הנ"ל שכתבתי בשם הטי"ג אלא אפי' אי עיקרא דמלתא תלוי' בדאורייתא כגון קב"ט הנ"ל מ"מ כיון דהווייתו ע"י מקב"ט הוא מדרבנן והשתא לא לא באנו לדון אלא לענין זה מ"ה מקלינן בדרבנן א"כ שוב יש לנו היתר בנסרים דממ"נ אינם מקבלינו אי משום דגזירת מרחצאו' דרבנן ולענין זה תלוש ולבסוף חיברו כמחובר, מאי אמרת כיון דקב"ט עכ"פ הוא מדאוריית' אין להקל משום דגזירת מרחצאות דרבנן א"כ שוב יש לנו הוכחה מהסוגי' דכל דבר העשוי לשמש את הקרקע אינו מקב"ט בשום פנים וא"כ נסרים ממ"נ שפיר דמי, מיהו בתיבה הנ"ל שאנו דנין בה עדיין יש לחוש נהי די"ל דזה נמי מקרי עשוי לשמש את הקרקע מ"מ מבואר בח"ס סי' ר"ו דתיבה כזו לא מיחשב מחובר לקרקע עי"ש ובשגם שכבר העלה בתשו' אמרי אש סי' פ"ו ד"ה ולענין עי"ש דכל שאינו ברור שהוא כמחובר לקרקע אין לנו לדמות דבר לדבר כיון דאשכחן כמה דברים המחוברים לקרקע ומ"מ לא חשבי' להו כמחובר אלמא דאין כל החיבורין שוין ע"ש שהוכיח כן בראיות ברורות ועכ"פ מסתברא דאין זה מחובר לקרקע וכמש"כ הח"ס הנ"ל:
ושוב מצאתי להגאון רע"א ז"ל בתשובה סי' א' שנשאל בכיו"ב בתיבה צפה על פני מי הנהר נקובה כשפפיה ושקיל וטרי בה מענין טבילה בכלים הנקובים מטעם המבואר בר"ש ורא"ש במשנה דמעיין שהעבירו ע"ג השוקת יע"ש ובסוף התשובה הרגיש דכיון דעכ"פ מיוחד לעמוד בו ולטבול הוי מיוחד למדרס ופסול להראב"ד משום גזירת מרחצאות וגרע מנסרים שבמרחץ דהכא אינו מחובר לקרקע והעלה צידוד להקל די"ל דוקא בקבוע ע"ג קרקע דומה למרחצאות אבל בנ"ד דאינו קבוע עג"ק אלא דתליו ע"פ המים י"ל דאין זה דומה למרחצאות והביא ראי' מדברי הרשב"א שהובאו בב"י סי' ר"א ד"ה אהא דתנן וסיים שם הרשב"א הא קבוע בקרקע בין כד ובי"כ אין טובלין בו גזירה שמא יבא לטבול במרחצאות וכיון דהרבה פוסקים לא ס"ל להאי דראב"ד וי"ל דבכה"ג גם לראב"ד שרי יש לסמוך בזה להקל, אד"ק, ונפלאתי על גאון עוזו שהביא ראי' מדברי הרשב"א הנ"ל לחלק בין קבוע לתלוש לשיטת הראב"ד, הא הרשב"א כשיטת הר"ש ס"ל דמחלק בין כלים התלושין לכלים הקבועים משום דגזרינן שמא יקבעם במקום מוצא המעיין בעוד שאינו רחב כשפפ"ה וזה יוצא מפורש מדברי הרשב"א הנ"ל והר"ש מפרש להך גזירה דמרחצאות בכלים קבועין ומטעם הך גזירה הנ"ל גופא, וזה מבואר בר"ש בהדי' סוף מ"ב דפ"ה דמקואות יע"ש אבל ודאי מאן דמפרש כהראב"ד בהך גזירה דמרחצאות אין סברא לחלק כלל בין כלים התלושין לכלים הקבועים ואדרב' בכלים התלושין מסתבר טפי לאסור דמק"ט טפי ודברי הגרע"א ז"ל נפלאין ממני, ומ"מ לכאורה הי' נראה להביא ראי' לסברת הגאון ז"ל ממשנה פ"י דמקוואות השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהם אא"כ היו נקובים כשפפיה וכו' עיי"ש ולכאור' תמוה לשיטת הראב"ד הנ"ל כי נמי נקבו כשפפיה מ"מ ליתסר משום גזירת מרחצאות, דהא עדיין מטמא מדרס ולסברת הגאון רע"א ז"ל ניחא אמנם כן נלענ"ד דאין ראי' משום די"ל דש"ה כיון דע"כ מיירי בכלי המחזיק ארבעים סאה דבפחות מזה אין גופו של אדם עולה בהם וקי"ל דאינו מקב"ט ובכלי שאינו מבק"ט לא שייכי גזירת מרחצאות הן אמת שבתשו' נודב"י תנינא סי' קמ"ב כתב דאע"ג דכלי הבא במדה אינו מקבל טומאה מ"מ טומאת מדרס מיהו מקבל עיי"ש וכן אית' במס' בכורות ל"ח אבל ראיתי להגאון מהר"ם בנעט בתשו' מרשת מרדכי סי' ט"ז שכ' דמ"מ שידה תיבה ומגדל שפתחן למעלה לא חזי למדרס וטהור מהכל כדאי' במס' כלים פכ"ד ומובא בשבת דף פ"ד וא"כ ניחא האי דשידה ותיבה שבים והשתא דאתי' להכי הי' לנו היתר שלם ויפה על תיבה התלוי' בשלשלאות הנ"ל דלא שייכי בי' גזירת מרחצאות של הראב"ד כיון דאינו מטמא מדרס דהא מחזקת ארבעים סאה אלא דלע"ד דברי הגאון מהר"ם בנעט נפלאו מאוד דהא מבואר בהדי' ברע"ב ובתוס' יו"ט פכ"ד דכלים מ"ד דהיינו דוקא באינו מיוחד למדרס אבל במיוחד למדרס לא מהני מה שפתחו למעלה עיי"ש ובתוס' יו"ט שהאריך בענין זה, ומ"מ ממשנה ה' פ"ו דמקוואות הנ"ל ל"ק די"ל התם בשידה ותיבה שאינם מיוחדים לעמוד עליהם מיירי משא"כ בתיבה תלוי' בשלשלאות דעכ"פ מיוחדת היא לעמוד עלי' ומטמא מדרס, ועכ"פ מיהא מתיבה שבים הנ"ל נמי אין ראי' להגאון רע"א ז"ל, באופן דלא מצאתי טעם מרווח בהני תיבות התליות בשלשלאות להוציאם מחשש גזירת מרחצאות לענ"ד:
הן אמת דגם על דין המבואר בשו"ע סי' ר"א סעי' ז' הלוקח גיגית גדול כגון חבית או עריב' גדול' ונקבו נקב המטהרו וקבעו בארץ ועשאו מקוה עי"ש נמי יש לתמוה כהנ"ל נהי דמהני שלא יהי' המים שאובין מ"מ כיון דהוא עדיין כלי המקב"ט לא עדיף מהך דסי' קצ"ח סעי' ל"א המבואר בש"ע ורמ"א וכן הקשה הגאון רע"א ז"ל בהגהותיו והתם בלא"ה אין לתרץ דמיירי בכלי שבא במדה דטהורה מכלום דהא מיירי בכלי חרס ובכלי חרס לא מהני מה שבא במדה והוא באמת קושי' חמורה מיהו התם י"ל דנפק"מ אי עשה חפירה בקרקע מלא מים שאובין וחיברו בשפפיה לאותו עריבה דמותר לטבול בתוכו אבל לטבול בתוך תיבה הנ"ל לא ידעתי איך יש למצא היתר לפלוט מגזירת מרחצאות דהראב"ד אם לא עפ"י דברי הגרע"א בתשו' הנ"ל הצע"ג, ועכ"פ בנידון דשאילנא קמייהו דמעכ"ת נ"י כיון דברירנא דליתא לפקפוקו של מעכ"ת לגרוע תיבה של ג' דפנות וכיון דבתיבה בת ד' דפנות בלא גזירת מרחצאו' נפלן ברברבתא בעשיית הנקבים כמבואר בתשו' ח"ס סי' רי"ו א"כ ודאי המצאה נכונה היא לעשות תיבה פרוצה מצד א' דפלטינן מיהא מחששות הנ"ל הגם דבענין חששא דטומאות מדרס אכתי לא שקטה דעתי גם בזה:
ושוב התבוננתי דמ"מ הראי' ממתני' דשידה ותיבה שבים נכונה לסברת רע"א ז"ל דל"ש בזה טומא' מדרס, דהא כיון עכ"פ הונח' בים כדי לטבול בתוכה אפי' פ"א עכ"פ יחדה למדרס והו"ל למיפסל לשיטת הראב"ד בפרט לפמ"ש הט"ז בפי' ראוין למדרס דקאמר הראב"ד ה"נ ליתסר מיהו אטו שידה ותיבה המיוחדת לכך דבודאי טמאה מדרס אע"כ כשיטת הגרע"א ודי בזה ללמוד זכות על המקוואות העשויין ע"ד הנ"ל:
ומה דתמה מע"כ על דברי מרן בעדח בתשו' שבא לדון בזה מדין קטפרס גם אני נתקשתי בזה זה כמה ושאלתי לחכמים ואין מגיד ויותר תמוה כיון שטובל עכ"פ ע"ג השליבה ע"כ המים שוים בשטח המקוה א"כ אפי' אם אין במקוה מ' סאה בלי מים שע"ג השליבות מ"מ שפיר מצטרף דא"נ השליבה נדון הקטפרס מ"מ עכ"פ מחובר בשוה במי המקוה ותנן על רום א"צ כ"א כקליפת השום כרוחב שפפ"ה וצע"ג: