ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן קפט
שולוכט"ס לכבוד מחו' ידידי הרב המאוה"ו מו"ה מנחם יהודא אדלער נ"י אב"ד בק"ק סערעדנע יע"א יקרתו הגיעני, וע"ד המקוה בגליל שלו מחמת שא"א לחממה כראוי רצונם לתקן באופן זה לעשות תיבה גדולה כמדת החפירה והתיבה יהי' נעשה מנסרים מהודקים היטב זה בזה שלא יבואו המים דרך שם ובשולי' תהי' מנוקבת כמוציא רמון לבטלה מתורת כלי ככל מה דכתוב ומפורש בפוסקים, והמים יבואו לתוך התיבה כמו עד עתה מהנהר ע"י נקבי וגידי הטבע שבתוך הקרקע ויבואו לתוך התיבה דרך שם כלומר דרך אותו נקב כמוציא רמון שהוא בשוליה, וכתב מעכ"ת שגם זה אינו נוח לו כיון שהנקב הזה נצרך שיבואו המים על ידו א"כ מסתבר דחשיב כפתח ולא מועיל זה הנקב לבטל התיבה מהיות כלי, וכן מבואר בתשו' דב"ח ח"ב סי' פ"ד בסופו, ומתוך כך עלה בדעתו לעשות שתי נקבים כמוציא רמון והאחד יהי' פתוח תמיד שיבואו המים דרך שם לתוך התיבה והשני יהי' פתוח ג"כ או אפשר לסתמו בסיד וצרירות דלא נחשב סתימה מעליתא להיותו כלי כמבואר בשו"ע ס"ז ובאופן זה יוכל הנקב השני לבטלו מתורת כלי דלא הוי פתח כיון דכבר יש לה פתח ודרך שיבואו המים על ידה להתיבה ע"י נקב הראשון וכן נראה מדברי תשו' דב"ח הנ"ל שכתב שם אח"כ ולכן יעשה בדרך שהמים יכנסו להמקוה זולת הנקב הזה עכ"ל אלא שלפי"ז יקשה דהא גם שם בנדון של הדב"ח כתב שם הגאון ליקח גיגת שלא נעשה לשמש את הקרקע ולנוקבו ב' נקבים כטפח והאחד יסתום והשני יהי' בברזא פתוח ע"ש, ומבואר שם דהסתימה יהי' בסיד ובצרורות א"כ למה חשש הגאון שהנקב הפתוח יהי' כפתח מה בכך עכ"פ הנקב השני שנסתם בסיד ובצרורות מבטלו מתורת כלי לכו"ע כיון שלא נעשה לשמש את הקרקע ועכצ"ל דדעתו דגם נקב השני שנסתם חשוב כפתח שגם דרך הנקב הזה לא ימלט שלא יכנסו מים כידוע שסיד וצרורות איננו מעכב לגמרי כניסת המים, א"כ לכאורה גם בנדון הנ"ל לא יושיעני מה שעושה עוד נקב אחד עכ"ד מעכ"ת, ובענות צדקו מתייעץ עמי איך לנהוג הלכה למעשה, והנה בודאי מה שהנקב נעשה להכניס מים דרך שם ודאי ברור כמש"כ בתשו' דב"ח דזה נחשב כפתח ואיננו מבטלו מתורת כלי הגם דמש"כ שמבואר כן בתשו' ח"ס אנחנו לא נדע איה מקומו, מ"מ הדין נראה ברור ויש ללמוד כן, מהא דפליגו בתשו' נודב"י עם הב"א והח"ס בכלי שמשתמשין בו עם ברזא דלהנודב"י סי' קמ"ב כיון דדעתו לתקן לו סתימה, לא נעקר שם כלי ממנו אף קודם שסתמו בברזא וע"ז פליגו הב"א והח"ס וס"ל דבשע' שניטל הברזא בטל מתורת כלי והא דמותר ליטול ידיו מכלי שי"ב ברזא ס"ל לבי"א משום דדרך תשמיש בכך, והח"ס בסי' קצ"ח כתב הטעם משום דבאותו רגע שמסיר המגופה אז המים באים ע"כ מכלי שהי' כלי בשעת סתימת המגופה משא"כ בכלי שיש לה בית קיבול ועושה בו נקב המטהרו באופן שאין תשמישו בכך דרך נקב זה בהא ס"ל לאלו הגאונים דלא איכפת לן במה שרוצה אח"כ ליתן בו ברזא לסתמו, אבל היכא דהנקב נעשה שיהי' המים נכנסין דרך שם גם אינהו מודו להנודב"י, דבזה ל"ש סברתם שהשיגו על הנודב"י ונראה ברור דלזה נתכוין בתשו' דב"ח במש"כ שמבואר כן בתשו' ח"ס וכן מבואר בהדיא בתשו' בי"א סי' כ"ג דאם תשמיש הכלי הוא לפתוח בתחתית הכלי ולחשוף שולים והוא יהי' לו כפפה להוציא את הנתון בכלי פשיטא דאין לחושבו למשתמש בכלים שבורים כלל וגדולה מזו מצאנו בתוספתא הביאה הר"ש במס' ידים והרשב"א בתה"א הפקיע את המולייר דהיינו שעשה סדק בשוליו ויצאו המים וכו' דמשמע אף שהנקב כשיעור כונס משקה ולא הוי כלי מכאן ולהבא מ"מ כיון דהשתא מיהת עשה נקב זה לקבל מתוכו דרך שם אין זה נקב המטהרו לעת עתה דלפתחא קמכוין, עכ"ל, מכש"כ אם הנקב מיוחד לכך להכניס מים דרך שם, ותו נרא' דלדעת הרמב"ם פ"ו מה' כלים ה"ג הא דמועיל נקב כמוציא רמון היינו בכלי שלם שעשה בו נקב, אבל בעשאו מתחילה נקוב אפי' כמוציא רמון מקב"ט ע"ש, והגם שבח"ס סי' ר"ו תמה על הכ"מ בזה וס"ל דהרמב"ם והראב"ד לא פליגו לדינא, אלא דהרמב"ם מיירי בכלים אלו, שמשתמשים בהם בדברים היותר גדולים מרמונים והו"ל כסלים של פת ששיערו כמוציא ככרות במ"ג פי"ז מכלים לא זכיתי לירד לסוף דעתו דהא כבר כתב כן הרמב"ם בהדיא שם הלכה ו' דסל העשוי לקבל ככרות שיעורו כמוציא ככרות א"כ למה הוצרך לומר דין זה בכלים שעשאן מתחילה כמוציא רמון, הא אפי' לא נעשו מתחילה נקובין אפי' כלי שלימה שיחדו לקבל ככרות נמי שיעור מוציא רמון לא מהני, א"ו כמש"כ הכ"מ, ותו גם לפי' הח"ס מידי הוא טעמא אלא משום כיון דהאי מוציא רמון אינו מבטלו מתורת תשמישו המיוחד לו, לא משוי ליה שבר כלי הוא הדין והוא הסברא אם האי נקב משתמש להכניס מים נמי איננו מבוטל עי"ז מתשמישו המיוחד לו, אלא דצ"ע לפי"ז האי עובדא דתשו' מבי"ט סי' ע"א דרמז עליה הש"ך סי' ר"א ס"ק פ"ב ומייתי לה בתשו' ח"ס הנ"ל שהיו חביות שקועים בקרקע והיו נקובים למעלה ב' נקבים זה כנגד זה והמים מקלחין מההר דרך שם משני נקבים אלו למקוה נכנסין בנקב זה ויוצאין בנקב שכנגד וכתב אלו הי' בתחתיתו הי' מותר אלא יען שהנקבים למעלה בא נתבטל מתורת כלי והתם נמי דרך תשמישו כך ואפי"ה היה מותר עכצ"ל דהנקבים לא נעשו לשם הגרת המים אלא בשביל ד"א ושוב לקחו החביות הנ"ל לצורך המקוה, ואח"כ עיינתי בגוף תשו' המבי"ט הנ"ל והוא בח"ג סי' ע"א, ונפלאתי על מרן הח"ס ז"ל הא התם לא מיירי אלא שדרך אותן חביות המכוקבין מקלחין המים לתוך בית הטבילה, ואין כאן חשש משום טבילה בכלים או הווייתו ע"י דבר המק"ט כיון דלא באו בהדיא לתוך המקוה מדבר המק"ט ולא נסתפקו אלא מחמת שהמים נעשו שאובין בזה שפיר כתב המבי"ט דאם היו הנקבים למטה באופן שלא היו מקבלין מהנקב ולמטה לא הי' בו שום חשש, ולא הוזכר כלל כמה הי' בנקב ובהדיא כתב שם באותו תשובה דאפי' נקב כ"ש למטה מוציאו מתורת כלי והיינו מתורת כלי בית קיבול לענין שאין דינו כמים שאובין, אבל לענין לטבול בתוכו או לענין קב"ט דבעינן שיהי' מתבטל מתורת כלי ודאי ברור כל שהנקב נעשה שיהי' תשמישו של כלי עד"ז, לא מהני להוציאו מתורת כלי, כמש"כ בתשו' דב"ח הנ"ל ומש"כ שם בתשו' ח"ס בד"ה בנדון שלפנינו בלאה"כ איננו דומה לעשוי לקבל בענין זה שהרי אדרב' הנקב איננו עשוי לקבל מי המעין שתחתיו שאין אנו צריכין הכלי הזה להכניס מי המעין שהרי המעין לפנינו ונוכל לטבול בתוכו כרצונינו והכלי עשוי לקבל חמין ולחצוץ בפני המעיין שלא יכנסו לתוכו וכל שאנו עושין נקב בכלי אנו מבטלין כוונתינו וכו' נמצא נקב כזה מבטל מתורת כלי בלי ספק אלו דב"ק, צע"ג להבין דבריו הקדושים איה"נ דהתיבה עשוי' להכיל המים ולחצוץ בינו לבין המעיין, מ"מ השתא מיהת אנו צריכין שיתחברו המים שבתוכו עם מי המעיין, ולשם זה נעשה הנקב נהי דזהו משום הכשרו דונקו' תיתא מהיכא תיתא השתא מיהת הכי הוא, וכן צלע"ג במשנה דפ"ו מ"ה דמקואו' השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהם אא"כ נקובין כשפופ"ה ואמאי לא נימא דכיון דמן הצורך לאותו נקב כדי שיכנסו המים לתוכו כדי שיתחברו למי הים הו"ל כנעשה להשתמש באופן זה, מיהא התם י"ל דמיירי בתיבה ושידה דמעיקרן נעשו להשתמש בהם בעודן שלמין ואח"כ העמידן לתוך הים משא"כ היכא דמעיקרא נעשה הכלי ע"מ לחברו למעיין, וא"א להשתמש בו לצורך טבילה אא"כ עשה נקב זה המסיקו למים צ"ע אמאי מהני לפי הנ"ל, וא"ל כיון דאלו אמרת דלא יצא מתורת כלי ע"י נקב זה א"כ שוב אין הנקב משמש כלום משו"ה שפיר יצא מתורת כלי מחמת זה הנקב ועדיין צ"ע) אבל עכ"פ בנדון דידן שהנקב עשוי להכניס לתוכו מי המעיין גרע טפי ואיננו מבטלו מתורת כלי, ותו נראה לי די"ל בשיטת הפוסקים כמה יהא בנקב שבכלי להכשירו לטבול בתוכו שהאריך הב"י בביאור השיטות בזה עיי"ש דודאי לשיטת הרא"ש בפסקיו דסגי אפי' בנקב כ"ש בשוליו, ולשיטת הב"י אליבא דהרמב"ם וכן הוא שיטת השו"ע ורמ"א בסעי' ז', דעכ"פ נקב כשפופ"ה מהני אפי' בכלי עץ ששיעורו ברמונים אע"ג דעדיין לא נתבטל מתורת כל לענין קב"ט, מ"מ נתבטל מתורת כלי לענין טבילה בתוכו א"כ עכצ"ל הא דאין טובלין בכלים היינו דוקא כלי בית קיבול, א"כ שפיר יש לומר דלא איכפת לן במה שהנקב משמש כניסה והוצאה להמים דלא גרע מנקב שפפ"ה שבכלי עץ דג"כ עדיין תורת כלי עליו ואפי"ה טובלין בתוכו, וה"נ בנקב הנ"ל דעכ"פ מנוקב מיהא בשוליו משא"כ למאי דהעלו האחרונים דבעינן דוקא נקב המטהרו ובכלי עץ כמוציא רמון, א"כ כיון דנקב הנ"ל לא מהני לטהרו מידי טומאתו ועדיין שם כלי עליו ה"ה דאין טובלין בתוכו, וכיון דכבר פשטה הוראה זו להצריך נקב כמוציא רמון הה"ד דבעי' נקב שאינו עשוי להשתמש עד"ז כנלענ"ד ברור:
ומעתה צריכין אנו לדון אם עשה נקב שני דאחד יהי' פתוח תמיד שיבואו המים על ידו לתוך התיבה, והשני כמו כן יהי' פתוח כמוציא רמון, או לסתמו בסיד וצרורות דלפום רהיטא נראה דבאופן זה ודאי מועיל הנקב השני דזה לא הוי פתח כיון שלצורך כניסת המים כבר יש לו פתח בנקב הא' אלא דמשמע לי' למעכ"ת מתשו' דב"ח הנ"ל דאפי' בעושה שני נקבים עד"ז נמי לא מהני, ולכאורה יש לומר כיון דהנקב הראשון לא מהני משום דאמרינן הואיל ועשוי להכניס המים דרך שם הו"ל ככלי שדרך תשמישו בהכי ה"נ י"ל נהי דאין צורך לנקב השני מ"מ כיון דסוף סוף דרך אותו כלי להיות תשמישו ע"י נקבים שבו מה לי נקב אחד מה לי נקב השני דכל עיקר מה דהנקיבה מהני משום דעי"כ אינו ראוי לתשמישו המיוחד לו, וזה ל"ש בכלי הנ"ל, מ"מ יש לומר אי סתמו להנקב השני בסיד וצרורות, דע"י מעשה זה גלי דעתי' דהנקב לא נעשה לשם כך כלומר להשתמש כניסה ויציאה דמים, שפיר מהני לבטלו מתורת כלי וכ"ז בסתמו בצרורות, אבל אם נשאר פתוח שפיר יש לומר דלא מהני מטעם הנ"ל כן נלענ"ד, ומה דמשמע לי' למעכ"ת מתשו' דב"ח הנ"ל דגם זה לא מהני מדכ' שם הגאון ליקח גיגית שלא נעשה לשמש את הקרקע ולנקבו ב' נקבים כנוסח והאחד יסתום והשני בברזא פתוח ומבואר שם דהסתימה יהי' בצרור ובסיד, וכיון שכבר נתבטל ע"י נקב השני למה חשש הגאון שהנקב הפתוח חשיב כפתח, ועכצ"ל דגם הנקב שנסתם לא מהני לבטלו מתורת כלי, אמנם אחרי העיון נ' דע"כ לאו היינו טעמי', דהמעיין בתשו' שם יראה דלא נחית הגאון לדון על הנקב העשוי להכניס מים אלא אח"כ בסוף התשובה ומעיקרו לא יצא לדון אלא על נקב שנעשה רק להשקה, וזה מבואר שם בהדיא יעיי"ש, וע"כ הא דהוצרך ב' נקבים ולא הוי סגי לי' בנקב א' משום דעל הנקב שסתמו בסיד וצרורות חשש לחומרת הח"ס דס"ל דמה שנעשה לשמש את הקרקע אינו מבטלו מתורת כלי והה"ד הסתימה שנעשה מעיקרו ע"ד זה לא מהני כיון דמבואר בשו"ע דבעינן דרך ביין כי היכא דלא מהני חיבורו בקרקע אם נעשה מעיקרו אדעתא דהכי, הה"ד סתימת הנקב דרך בנין הדין כן והגם שיש לחלק בין הפרקים מ"מ הגאון הקדוש הוי ס"ל הכי ועל הנקב הפתוח לא סמך עצמו דחשש לדעת הנודב"י דכיון דנעשה כדי להסתם בברזא לא הוי ביטול כלי אפי' בשעה שהנקב פתוח, משו"ה הוצרך שניהם כדי שעכ"פ נקב אחד יהי' מועיל בין לדעת הח"ס בין לדעת הנודב"י, וא"כ אין ענינו למה שכתבנו וז"ב:
אלא דאם נימא דגם החולקים על הנודב"י לא פליגו אלא בנקב העשוי להסתם בברזא אבל בנקב העשוי לשמש כניסה ויציאה של המים כו"ע מודו, א"כ אם נחוש לחומרא הנ"ל שלפי דברי הח"ס דמה שעשוי מעיקרו לשמש את הקרקע גרע, ההד"נ סתימת הנקב ע"ד בנין לא מהני בכה"ג, א"כ בנ"ד עדיין נשאר חששא זו גם בשני נקבים הנ"ל אבל באמת עיקר דברי הח"ס ז"ל מה שחידש ד"ז בסי' קצ"ח ובסי' ר"ה הוא חומרא יתירה, ולא משמע כן מדברי כל הפוסקים והח"ס ז"ל בעצמו בסוף סי' קצ"ח כ' דהוא נסתר מסוגיא דצינור בב"ב, דאיס"ד דמה שעשוי לשמש את הקרקע אף דבטל מתורת קב"ט מ"מ שם כלי לא נתבטל ממנו לענין לפסול את המקוה, א"כ לא פריך מידי מפלוגתא דר"א ורבנן בדף של נחתומין ע"ש, והגם שבחי' כתבתי ליישב שפיר קושי' זו ואיכמ"ל בזה, אבל בלא"ה עיקר יסודו של מרן הח"ס בנוי על מה שכ' התוס' חדשים לתרץ תמיהת התוס' יו"ט במשנה דאביק בפ"ו דמקואות על נוסח א"י שבפי' המשניות להרמב"ם, והתי' של התוס' חדשים הנ"ל הוא תמוה מכל צד וכבר תלו עליו כל שלטי גבורים וגם הח"ס הרבה להקשות עליו ועל זה בנה מרן הח"ס ז"ל חידוש דינו הנ"ל וביותר תמוה בעיני דלפי דברי מרן הח"ס צריך ליקח לכל הגיגיות שנעשים להמקואות כלים שלא נעשו מעיקרו לשמש את הקרקע והוא דבר רחוק שיהי' במציאות כלי שראוי לכך אם לא יהי' נעשה במכוון לשם כך, וגם מש"כ בשו"ע ס"ז הלוקח גיגית וכו' מסתימת דבריו לא משמע דמיירי דוקא שלא נעשה מעיקרו אדעתא לשמש את הקרקע, עכ"פ מיהת אפי' לחומרת הח"ס ז"ל הבו דלא להוסיף עלה, ודוקא אם באנו לדון אם נתבטל הכלי מתורת כלי מחמת שעשוי לשמש את הקרקע מחלקי' בכך אבל לענין סתימת הנקב אף דבעינן דרך בנין כמבואר בשו"ע מ"מ בזה לא איכפת לן אם נעשה מעיקרו לשם כך כיון דבנין גמור לא בעינן אלא כעין בנין שיהי' הוכחה שהוא דבר של בנין ולא של כלי כמבו' בש"ך ס"ק כ"ה, לכן נראה לענ"ד ברור דאפי' אם נימא כסברא שכתבתי לעיל דאם הנקב השני ג"כ פתוח לא מהני לן מה שכבר נעשה נקב לשם כניסה ויציאה, מ"מ כיון שסתמו לאחד בסיד ובצרורות ודאי מהני לטהרו, ובזה יצאו דברינו בטהרה בס"ד:
וראיתי בתיקוני המקוה להרב התניא ז"ל בדף הנדפס בשו"ע התניא אחר ה' נדה יעיי"ש, שכתב שם וז"ל להזהיר האומן העושה התיבה שלא יחבר השולים אל הדפנות עד שיעשה תחילה נקב בקצה השילים בכדי שלא יהי' עלי' תורת כלי מעולם ויהי' הנקב טפח על טפח מרובע שהוא יותר מעט ממוציא רמון לפי שאין אנו בקיאין בשיעור מוציא רמון עכ"ל והנה כמדומה לי שלא נוהגין כן להיות נזהר בזה שלא יעשה חיבור השוליים להדפנות קודם שיעשה הנקב, ובאמת לא זכיתי לירד לסוף דעת רבינו בעל התניא, ואנכי עפר ואפר תחת כמות רגליו, דלכאורה נראה איפכא דלא יתכן לעשות כן, דבאמת ס"ל להרמב"ם בפ"י מה' כלים שהבאתי דכלים שעשאן מתחילה כמוציא רמון טמאים, והראב"ד הגם שחולק על הרמב"ם וס"ל דגם נקב כזה מוציאו מידי טומאה הרי לשיטתו אינו מועיל שום נקב לענין לטבול בתוכו, ובודאי לשיטת הרב"י דס"ל דשיעור הנקב לענין לטבול בתוכו לא תלי' בשיעור הנקב דלענין קב"ט ניחא דהא נקב כשפופ"ה מהני אליבא דכו"ע אבל מדהחמירו האחרונים להצריך שיעור מוציא רמון מכלל דל"ס להו בזה לסמוך על שיטה זו ובעינן דוקא שיעור דמפקי לי' מקב"ט א"כ איך אפשר לצאת ידי שיטת הרמב"ם בזה, ושוב ראיתי בס' חיבור לטהרה להגאוה"ק מהו"ר מרדכי דוב ז"ל, שכתב כדי לאפוקי מחשש זה יש לזהר באותן התיבות שעושין בשביל מקוה לעשות אותן מתחילה שלמין ואח"כ לנקוב אותן כמוציא רמון קודם קביעתן בארץ, אבל כשעשאו מתחילה נקוב כמוציא רמון י"ל דאינו מועיל, עכ"ד עכ"פ דברי הרב התניא שכתב להיות נזהר דוקא שלא יעשה חיבור השולים להדפנות קודם שיעשה הנקב צע"ג, ולא ידענא טעמא מאי, וצע"ג:
עוד ראיתי להעיר במש"כ שם דטפח על טפח הוא יותר מעט ממוציא רמון, ובס' גידולי טהרה סי' ד' כתב שסתם רמונים שראה הוא הם כשיעור ראש תינוק קטן, ולפום רהיטא כ' שראשו של תינוק קטן אפי' בן יומו הוא יותר משיעור טפח, ע"כ מהיות טוב ודאי יש לזהר לכתחילה לעשות נקב גדול קצת מטפח שיהי' בודאי שיעור לטהרו, ובזה אחתם בדרשה"ט ושתה"ק מחו' הנאמן בלונפ"ח ע"ע: