ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן קפח
הלכות מקואות:
ברכת שמים ממעל ממודד מים בשעל, לכבוד תלמידי יקירי הרב החריף המופלג בתורה ויר"ש מו"ה ירמי' כ"ץ נ"י הרב דק"ק סערעדא יע"א יקרת מכתבך הגיעני לנכון, וראיתיך נסתבך במדידת מקוה טהרה אשר כוננו ידיך לתקן במקום משכן כבודך, ונסתפקת איך להתנהג במדידות שיעורו, דמחמת יבושת המים נחסר משיעור אשר ציינת בעוקת המקוה, ומ"מ אם נחליט ששיעור אגודל הנאמר בכ"מ הוא ב' צענטימעטוער של מידת זמנינו כפי מה שהחליט הגאון בעל מהרש"מ שליט"א בספרו גילוי דעת עדיין שיעור המקוה בשלימותו דהיינו מ"ד אלף וקי"ח אצבעות כאלו, אלא דנסתפקת מאחר שהג' הנ"ל בעצמו כ' בסי' נ"ג ס"ק י"ג מספרו הנ"ל דלענין שיעור אגודל בנשבר הגף אם יש לו עוקץ יש להחמיר ברוחב צאהל, ע"כ עלה על דעתך דכש"כ בשיעור המקוה יש לחשוב השיעור אצבע לא פחות מרוחב צאהל וכפי החשבון הזה המקוה שלכם נמדדת ונמצאת חסרה, אתו"ד:
ומתחילה אומר לך דמש"כ הגאון הנ"ל בספרו סי' ל"ה סעי' קט"ז אינו נ"ל מכוון להלכה דהנה מש"כ למדוד האגודל במקום הקשר שבו אינו נרא' דהמעיין בתשובה שבסוף ס' ראש אפרים סי' ט"ז לבבו יבין דכל דבריו מזוקקין שבעתים, וראיותיו יתנו עידיהם ויצדקו שצריך למדוד במקום הרחב שבאגודל דהיינו אמצעיתו של פרק העליון שבאגודל שהוא מקום הרוחב שבו, וראייתו מתשו' מהר"מ ב"ב סי' רל"ט היא ראי' שאין עלי' תשובה דמבוא' שם וז"ל וששאלת על מידת הטפחים אם באמצעיתו של אגודל ברחבו הוא מודד או למעל' מן הפרק או למטה נ"ל דקיימ"ל ארבע בגודל היא טפח היינו ברחבו של גודל באמצעותו מסבר' דמסתמא לא באו חכמים לסתום אלא לפרש דבראשו הוא צר מאוד וא"א לעמוד עליו מהיכן הוא מודד אלא ברחבו, ועוד יש ראי' מדאמרינן בזבחים וכו' אצבע בזכרותו וכו' פי' בחידודו של אצבע לפנים בראשו וכו' מדקאמר התם בזכרותו מכלל דכל היכא דמשערין סתמא באמצעיתו מן הרוחב שבו מודד עכ"ל והנה הגאון ג"ד הנ"ל כ' בכוונת תשו' מהר"ם דלא בא אלא לאפוקי ממקום שיפוע שבראשו, ומש"כ דמשערין באמצעיתו מן הרוחב שבו היי' דמקום רחב שבאגודל ר"ל כל שטח האגודל נקרא מקום הרחב חוץ ממקום שיפוע שבראשו ובאמצעיתו דקאמר היינו במקום הקשר שהוא אמצעיתו, אבל באמת פירוש זה אין לו שחר מצד עצמו, דא"כ למה הוצרך לכפול ולומר באמצעיתו מן הרוחב שבו הוא מודד לא הול"ל אלא באמצעיתו, א"ו דבא לאפוקי דלא נפרש כפי' הנ"ל דבאמצעיתו היינו מקום הקשר, ותו זיל בתר טעמא דהא עיקר טעמו של מהר"מ דמסתמא לא באו חכמים לסתום אלא לפרש, וכיון דאמרו סתמא הכוונה במקום היותר רחב שבו דהיינו באמצע פרק העליון שבאגודל דהוא יותר מקום הרחב, וזה ברור מאוד בכוונת' המהר"ם וכמו שהבין בתשו' רא"פ הנ"ל, ותו הא כ' שם דכן סוגיא דעלמא, ונ"ל עוד ראי' ממש"כ המחהש"ק באו"ח סי' י"א דא"צ לדחוק האגודל שיתרחב יותר עיי"ש, וזה לא משכחת לה, אלא אם מודד במקום הרחב הנ"ל, דמקום הקשר אינו מתרחב כלל ע"י דחיקה איו דס"ל בפשיטות דבמקום רחב שבו הוא מודד, כסוגי' דעלמא כמש"כ הרא"פ, ע"כ דבר זה הוא ברור בלי פקפוק והנה הגאון הנ"ל כ' דאין נפק"מ כ"כ בספק הנ"ל כיון שיש לפנינו שיעור אחר למדוד בו דהיינו מש"כ הרמב"ם והובא בש"ך יור"ד סי' רע"ב סק"א דשיעור אגודל הוא ז' שעורים ברוחב שלא בדוחק, ועפימש"כ בתשובה אמרי אש חאו"ח סס"י ל"ג בשם ס' בירורי המדות דמש"כ הרמב"ם ז' שעורות זב"ז אין הכוונה אם מניחים השעורים ברחבן זה בצד זה אלא כשמניחים אותם שוכבות על צדיהם זו בצד זו ועפי"ז מדד הגאון הנ"ל שיעור אגודל ומצא שהיא במכוון כשיעור שני צענטימעטוער שהוא בזמנינו, ואני אומר דאכתי לא זה הדרך מוציאנו מידי סבך הספיקות דמנלן דהשעורים שבזמנינו שוין בשיעוריהם לשעורים שבימי הרמב"ם ואפי' אם נאמין למש"כ בס' נחלת שבעה בדיני כתובה שלכך שיערו הקדמונים בשעורים יען כי לא ישתנו לעולם, וכבר הובאו דבריו בתשו' אמרי אש, ועיי"ש מה שהשיב על ראייתו אבל מה יושיעני זה הא מ"מ הנסיון והחוש מעיד ששיעורי השעורים שבכל המדינות אינם שוות ויש מדינות מגדלות שעורים שהם כפלים בשיעור עוביין נגד שעורים שבמדינה אחרת ודבר זה ידוע לכל ובתשו' מהרימ"ט סי' י"ט עמד ג"כ על חקיר' זו באיזה מין שעורים שיעור הרמב"ם עיי"ש, ועיין בשו"ת שבסוף ס' גידולי טהרה סי' א' שמבואר בדבריו ששבעה גרעוני שעורים היינו שמונחים זא"ז ברוחב, וזה שלא כדברי ס' בירורי המידות הנ"ל, עוד מבואר שם שיש לשער בשעורים לחים, או שרויים קצת במים כדי לצאת מחשש הנ"ל, ובאמת לא ידעתי צדיק מה פעל בזה דאם ניחוש שהשעורים של הרמב"ם היו רחבין משלנו מאין נדע שלאחר שרייתם במים הגיעו לשיעור השעורים של זמן הרמב"ם גם הא דחושב בעל הגי"ד להלכה פסוקה לשער בשעורים שוכבין על צדדיהן כדברי ס' בירורי המידות, הנה בס' הנ"ל בעצמו לאו מקבלתו הוא אומר כן אלא מכללא איתמר משום דקשיא לי' דהא מבואר ברמב"ם דמדת ז' שעורות ברוחב, שוה למדת ב' שעורות באורך כפי מה שעמד על הנסיון, ומתוך כך העלה דכוונת הרמב"ם כשהן עומדין על צדן זה בצד זה אבל באמת מסתימת לשון הרמב"ם לא משמע כן ועוד דהוא נסתר מלשון הרמב"ם שכ' ז' שעורות שוכבות זב"ז, והנסיון מעיד שעל צדיהם א"א להשכיבן כלל וגם יותר שייך בזה לשון עמידה ובעל ס' הנ"ל בעצמו נקט בלשונו עומדות על צדיהם, א"ו ברור ונכון דהכוונה כפשוטו ששוכבת שם בצד זה ברוחב קאמר דאל"כ לא הו"ל לסתום אלא לפרש ואי משום הוכחתו דא"כ ב' שעורות ברוחב שכ' הרמב"ם לא שוה בשיעור לז' באורך נ"ל דלאו הוכחה היא, עפ"י מה שראיתי בס' גי"ט הנ"ל שכ' דשיעור ב' שעורין באורך שכ' הרמב"ם אין לנו עסק בו לפי שלא עמדנו על הבירור דאפשר דאיירי קודם דישה שהמוץ דבוק בגרעין ובולט ועודף כמין עוקץ מכאן ומכאן עכ"ל, א"כ אין ראי' כלל ממה שלא שוו בשעוריהן ונקטי' בפשוטו דמשערינן ז' שעורות שוכבות על רחביהם זב"ז, ובעל ברורי המידות הנ"ל בעצמו לא סמך על דבריו כ"א לענין מדידת תחום שבת אבל לענין מדידת שיעורים שהם מדאו' לא סמך על זה כמבואר שם סוף סי' ל"א ע"ש ומעתה שיעור ב' צעכנוי מעטער אינו מכוון למדת אגודל כלל, ולפי הציור שבס' בירורי המדות השיעור של ז' שעורים שוכבות על רחבן היא כמעט מכוון ממש לשיעור צאהל וכיון שכבר כתבתי דאין הוכחת בעל ברורי המדות מכרעת שיהי' מדידת השעורים בשוכבת על צדיהן נקטי' כפשוטו דמשערין ברוחב וכ"ש אם נחוש אולי שעורים של הרמב"ם היו גדולים משלנו א"כ ודאי לפחות משיעור צאהל א"א והוא קרוב לב' צענטי"מ וחצי דהיינו 26 מילי מעטער, ומן התימא על המחבר ס' גי"ד שכ' דב' צענטי"מ הוא קרוב להצאהל דהנסיון מכחיש זה דמילתא דעבידי לאגלוי לכל היא דהוא כמעט צענטימטער, ולענין חשבון שיעור מקוה יש נפק"מ גדול בזה, ושוב ראיתי בתשו' מרן הח"ס ז"ל חאו"ח סי' קפ"א שכ' דמדד כוכ"פ רוחב אגודל של אדם בעל איברים והניח לפניו ז' שעורים ברחבן או שנים באורכן ושוו בשעוריהן והוא ממש שיעור צאהל בקירוב מאד, וכפל עוד שם כל צאהל היא רוחב אגודל אלא שהיא קצת יותר, ומש"כ אגודל של אדם בעל איברי' ע"כ צ"ל דבא לאפוקי קטן מבינוני דהא היא בעצמו כ' שם באותו תשובה, דמשערי' באדם בינוני, והוא פשוט כביעא בכותחא, ומש"כ בח"ס דשיעורו אם ידחיקנה בכח על הדף, הוא דלא כמחהש"ק הנ"ל ומ"מ למדנו מיהת גם מהח"ס דרוחב ז' שעורים שאמרו לאו כששוכבן על צדיהם מיירי ובהא סלקינ' ובהא נחתינן דשיעור אגודל ששנינו בכ"מ לא פחות משיעור צאהל שבמדה ישנה של זמנינו והוא קרוב לשיעור שתיים וחצי צענטי של מדה החדשה דזמנינו, ומינה אין לזוז בין להקל בין להחמיר, ע"כ אם המקוה חסרה, ממ"ד אלף וקי"ח צאהל הו"ל מקוה חסרי" מדאורייתא והטובלת שם לא עלתה לה טבילה מה"ת, ומה שהזכרתני מה שאמרתי לך פא"פ דאם האגודלן נתקטנו א"כ גם קומת האנשים נתמעטה ויש באמה על אמה ברום ג' אמות שלנו שיעור מקוה שכל בשרו עולה בהם, הנה לא מדעת עצמי אמרתי כן אלא כן הביא מרן הח"ס בחאו"ח סי' קכ"ז בשם הגאון חו"י בתשו' חוט השני דכן הדין ששיערו בכל דור ודור לפי אגודלין של אותן בני אדם, ומסתמא עפ"י זאת השינוי ישתנו כל הדברים הבינונים שבאותו הדור ותהי' האמה בכל דור לפי אנשי אותו דור ושיעורי האסורין והמצות לפי אותן המידות ולפי דבריו צ"ע בהא דאמרז"ל ושיערו חכמים אמה על אמה ברום ג"א היינו מ"ס הא הסאה לעולם מדתה שוה דהסאה אינה משתנית מדור דור, אם לא שנאמר גם בזה דמשערינן הסאה עפ"י חשבון הבצים לפי מה דאמרינן בעירובין דף פ"ג דהסאה היא קמ"ד בצים, ולא משמע כן, ובלא"ה נמי נראה דלא באמרו הדברים הנ"ל אלא לפלפולא ולא לסמוך על זה הלכה למעשה הגם דיש לכאור' ראי' עצומה, מקושי' חמורה שהקש' בח"ס סי' קפ"א מקרא דארץ חטה ושעור' וגו' דכל הפסוק הזה לשיעורין נאמרו והלא בברכתן של ישראל היו חטים ככליות ועדשים כדנרי זהב ומסתמא כל הפירות ככה, ואיך בשער שיעורי תורה בשיעורים גדולים כולי האי וצ"ל כמו שכ' הח"ס שם דכשם שפירותיהם הי' משונים לטובה כך הי' גדולי האנשים בערך הזה א"כ מוכח דהשיעורים לפי ערך הזמן מיהא י"ל הנ"מ להחמיר ולהוסיף על השיעור, אבל לא להקל:
ומה שעומד לנגדינו בענין שיעור מקוה כהר הגדול היא תמיהת הצל"ח בפרק ערבי פסחים דמדידת המקוה עפ"י חשבון מ"ס עם המדידה עפ"י חשבון האצבעות סותרין זא"ז דמ"ס סאה יעלה למניין ה' אלפים תרש"ס ביצים ועפ"י האגודלין יראה שרביעת מחזיק יותר משתי ביצים ומחצה ויהא שיעור מקוה קרוב לעשרת אלפים ביצים, והנה הח"ס ז"ל האריך לחלק בין מידת הלח למידת היבש ובמדת הלח בעינ' באופן שאם יוקרש יעמוד על השיעור, עיין בתשו' באורך והנה דבריו נכונים לענין שאר שיעורים של איסורים ושל המצות אבל בענין שיעור מקוה לא ידעתי למה נצריך לתת שיעור באופן שאם יקרש הלא לא בעינן אלא שיהי' כל בשרו עולה בהם, ומלבד זה כבר הפליא הגאון אמרי אש בחאו"ח סי' ל"ג לתמוה בזה דלפי דברי הח"ס יהי' רביעית של תורה מחזיק מה שנופל מג' ביצים מים והחוש מעיד דא"א שיחזיק מלא לוגמיו של אדם בינוני שיער הזה והתוס' כ' ביומא דמלא לוגמיו גדול מרביעית גם בתשו' שבסוף ספר גי"ט עמד על מבוכה זו, ולא נתבררו לי דבריו שהעלה שם ביישוב קושי' זו, ובאמת כבר עמד על מדידה זו התשב"ץ בתשו' סי' ל"ג וגם בקונטרס מקוה טהרה להג' בעל משנת חסידים בס' חושב מחשבות הרגיש בזה עיי"ש, ולחומר התמי' הי' נלענ"ד בזה דבלא"ה יש לדקדק כיון דכבר אמרו רז"ל דשעורו היא אמה על אמה ברום ג' אמות למה הוצרכו לתת סימן בתוך סימן ששיעור מ' סאה ומתוך כך הי' נלענ"ד לומר דבאמת שיעור אמה ע"א ברום ג"א דהוי הלל"מ לאו דבעי' שיחזיק כל השיעור הזה מים דהא כשנכנס אדם לתוכו המים עולים ונגבהים וא"כ י"ל דשיעור המים היא מ' סאה דכך שיערו חכמים מהלל"מ ואותם המים בעינן שיהי' בגומא שהיא אמה ע"א ברום ג"א דהוא עפ"י חשבון הנ"ל כמעט כפלים משיעור מ"ס, ועי"כ יהי' המים מוגבהים בכדי שיהא כל גופו עולה בהם, ועיין בתשו' הריב"ש סי' תצ"ה והובא בתשו' ח"ס חיור"ד סי' ר"ט עיי"ש בדבריו ודו"ק ולפי"ז אשכחנא פתרא לשום ההר הגדול הזה למישור, וכל זה לפלפולא בעלמ' אבל להלכה אנו אין לנו אלא שיהי' כל שיעור אמה על אמה ברום ג' אמות הכל מלא מים כמבו' בכל הפוסקים וכבר כ' התשב"ץ ח"ג סי' ל"ג מי שהוא בעל נפש ירבה בשיעורין לצאת ידי כל ספק, וכן נוהגין בכל המקומות לעשותן יותר גדול מהשיעור כפלים וכפלי כפלים עכ"ל ומקוה ישראל אבינו שבשמים ית"ש יזרוק עלינו מים טהורים ויטהר לבבינו ומתורתו נפלאות יראינו כנה"ר ונפש דושו"ט כה"י:
חוסט אור ליום ב' לס' כי לא אעזבך תרס"ד: