אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן קפז

סימן קפו

החוה"ש וי"ר, לכבוד אהובי תלמידי יקירי הרב המאוה"ג החו"ב בח"ת, כש"ת מו"ה חיים מרדכי יעקב ג"ל נ"י דומו"צ בק"ק בארשא יע"א: (כעת הרב הגאון אבדק"ק מישקאלץ יע"א) יקרת מכתב מעכ"ת הגיעני ע"נ עם קונטרסך המעולפת ספירים, משובצת פנינים יקרים אשר כוננו ידיך בעובדא דאתי לידך אשר נשאלת באשה שאירע לה כאב אחר לידה, ועי"ז היתה שופעת דם זמן רב והרופאים שפטו שמזיק לה הריון, ושאם תהר עוד תהא בסכנה, וכן אירע לה אח"כ שהפילה ג' פעמים ובכל פעם היתה מסוכנת ביותר רק בנתיים בין פ"א לב' אחרונות ילדה פ"א ולד של קיימא, ולפי דברי הבעל והשערתו היתה זאת בדרך נס עפ"י תפילות צדיקי הדור, וכבר היתה אצל ג' רופאים מומחים וכולם כיונו עדותן שהיא מסוכנת מאוד בהריון, ושלא תוכל להשלים הריונה, ושאלה אם מותרת לעשות לה איינשפריצונג אח"ת הניתן לה מהרופאים להפליט הזרע שלא תתעבר וכבר קיימו שניהם מצות פ"ו ויש להם בנים ובנות עכ"ל השאלה, והנה מעכ"ת העמיק הרחיב בעומק עיונו ורוחב בינתו בכל הצדדין וצדי צדדין שיש לדון בזה וכבר הי' פתוחים לפניו כל שערי תשובה של רבותינו האחרונים המדברים מזה וכמעט לא הניח מקום להתגדר, ולחומר המשא לא רצה לסמוך ע"ע, וביקש לחות לו דעתי, והנה שאלה כיו"ב ממש כבר נשאלתי זה איזה שנים מרב א', ויקבל מעכ"ת העתקה מתשובתי אשר השבתי מאז, ושם העלתי כמו כן להלכה דודאי במוך לפני תשמיש חלילה להקל נגד רו"פ אבל במוך לאח"ת והה"ד בהך איינשפריצונג וכיו"ב יש עמודים גדולים לסמוך עליהם במקום סכנתא כהי"ג, וכעת אמרתי אשנה פרק זה כד"א אעבר פרשתא דא ואתנייה, ובמארי ארעא ושמיא, אבטח ואתחנן מתורתו להחוייא, והנה מעכ"ת רצה לחדש דודאי בין לרש"י בין לר"ת ר"מ דמתיר לשמש במוך מיירי אפי' במוך לפני תשמיש כמו שהוכיחו התוס' ושאר ראשונים מריש נדה, אכן חכמים דאמרי משמשות כדרכן והולכות לשון זה מוכח להדיא דאסרי בכל גוני אפי' מוך לאח"ת, ורצה לדקדק כן מלשון רש"י ביבמות בד"ה משמשמות שכ' בזה"ל בלא מוך כדרכן והולכות, והנה שתי מלות האחרונות שהוסיף רש"י בביאורו אין להם מובן לכאור' והם יתיר נפיש אחר שפי' כבר דמשמשו' כסדרן היינו בלא מוך, ועוד הני שתי תיבות כדרכן והולכות הם לשון הש"ס עצמו ולמה העתיקו רש"י ז"ל, ומתוך כך רצה מע"כ להעמיס בכוונת רש"י דר"ל שגם אח"כ יעמדו בלא מוך רק כדרכן כדרך כל העולם שאינם משימין מוך לא לפניו ולא לאחריו, ולשון והולכות מורה על התמדת הפעולה שכן יעשו גם אח"כ, ועל יסוד זה רצה לבנות דייק לבאר דברי התוס' בכתובו' דף ל"ט וביבמות דף י"ב דלכאור' קשיין אהדדי כמו שבא באריכות דבריו, וממוצא דבר הרים תרומה דלפירש"י אליבא דרבנן דקיי"ל כוותייהו אסורין אפי' הנך ג' נשים בין לפני תשמיש בין לאח"ת, ולר"ת דמפרש ג' נשים משמשות במוך היינו דצריכות קאמר, אמרינן אליבא דרבנן דמותרין הנך ג' בשניהם אפי' במוך לפני תשמיש ודלא כדס"ל כל האחרונים אליבא דר"ת, אתו"ד ולענד"נ דזה אינו, דמה דמשמע לי' מל' משמשו' כדרכן והולכות דמיירי אפי' במוך לאח"ת, ליתא דנהי דהולכות קאי על התמדת הפעולה, לא קאי אלא אלשון משמשות כדרכן, לאפוקי דלא נימא דאין רשאין לסמוך על אסמכתא דשומר פתאים כ"א לעתים רחוקות קמ"ל דאינן צריכין למעט עונתן אלא משמשות כדרכן והולכות, כמו שהיו רגילות קודם ימי עיבור והנקה, אבל לומר דוהולכת קאי אכדרכן כלומר דהתמדת הדבר יהי' כדרכן זה אינו במשמעות הלשון כלל, ומה שדקדק מלשון רש"י במה שכ' בד"ה משמשות בלא מוך כדרכן והולכות, דלא סגי לי' במש"כ בלא מוך, ולמה הוצרך לומר עוד הנך ב' תיבות כדרכן והולכות דהם לשון הש"ס עצמו, אומר אני דדבר גדול קמ"ל רש"י בזה, משום דבאמת בל' הגמרא בדברי ר"מ קתני מכאן ואילך משמשת כדרכ' והולכת, ואקטנה לחודה קאי, וע"ז קאמרו רבנן אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ולפי הגירסא בגמרא דילן נקט לה בלשון יחיד ולכאור' י"ל דלא פליגו רבנן אלא אקטנה ואחת זו ואחת זו אקודם זמן דנקט ר"מ ועל אח"ז קאי והו"א דבמעוברת ומניקה מודו רבנן לר"מ דאיכא מיעוטא דשכיח שתתעבר, ולא פליגו אלא בקטנה דהו"ל מיעוטא דלא שכיח כלל, משו"ה דקדק רש"י בלשונו ונקט משמשות כדרכן והולכות בל' רבים, וממנו נבין ונשכיל דרבנן אכולהי ג' נשים פליגו עלי' דר"מ, וזה נ"ל נכון בס"ד:

ובהא דאיכא למידק מסתירת דברי התוס' ביבמות דף י"ב לעומת דבריהם בכתובות דף ל"ט, דבכתובות משמע לכאורה מדבריהם דר"ת מתיר אף במוך לפני תשמיש ומדמי לה לקטנה ואיילנות והר"י הוא שחידש ליישב פירש"י ולחלק דהוי כמטיל על עצים ואבנים וביבמות כ' בפשיטות שר"ת בעצמו כתב סברא זו לחלק בין לפ"ת לאח"ת, ועוד דקדק מעכ"ת בדבריהם ביבמות כיון דלדעת ר"ת גופא שם דלפ"ת אסור ליתן מוך א"כ אמאי מסיים ר"ת שם במסקנת פירושו דמשמשות במוך היינו דצריכות לעשות כן הרי הוא עצמו לא אמר זאת בכתובות רק משום דלא ניחא לי' לפרש דמותרות קאמר דא"כ יהי' מוכח דשאר נשים אסורות ובאמת ס"ל גם שאר נשים מותרות משא"כ אם נפרש הגמ' דמיירי לפ"ת א"כ שפיר נוכל לפרש דמותרות קאמר:

נלענ"ד בס"ד לפרש דבריהם ע"נ דהתוס' בין בכתובות בין ביבמות לא קאי אלא לפרש לישנא דמשמשות, אם הפירוש דמותרת כפירש"י או צריכות כפיר"ת אבל לדינא י"ל דרש"י ור"ת לא פליגו כלל, אלא בפירוש לשון הברייתא, ומשמע לי' לר"ת בכתובות מדנקט רש"י וז"ל משמשות במוך ואינן כמשחיתות זרע דע"כ לאח"ת נמי קאמר, מדתלי האיסור בדידהו ולא בדידיה ולא נקט רבותא טפי, דהא ודאי פשיטא דאיהו עבד איסורא ששופך זרעו על עצים ואבנים, אלא ע"כ דרש"י מפרש הברייתא גם לאח"ת, וע"ז כתב ר"ת דא"כ א"א לפרש דמותרות דהא שאר נשים נמי מותרות, אע"כ דצריכות קאמר, וע"ז כתב ר"י לתרץ כיון דהאי לישנא כולל גם מוך לפ"ת כמו שהוכיח מריש נדה, א"כ י"ל דלעולם מותרת קאמר ונהי דלאח"ת ליכא איסורא מ"מ קאמר רש"י לשון מותרות משום מוך לפ"ת, ועוד די"ל גם לאח"ת איכא איסורא משום לתה דידה דאסורה להשחית זרעו אפי' שאינה מצווה על פ"ו, וכ"ז בהאי דכתובות דקמפרש רש"י משמשות במוך ואינן כמשחיתות זרע משמע לי' לר"ת דע"כ לאחר תשמיש קאמר מדלא קאמר רבותא משום לתא דידיה אבל ביבמות לא כ' רש"י האי לישנא עיי"ש, משו"ה לא ברירא לי' לר"ת אי רש"י מיירי קו"ת או לאח"ת משו"ה כ' שם התוס' בשם ר"ת דאי לפ"ת קאמר אז ודאי שפיר קמפרש רש"י דמותרת קאמר אבל אם נותנת לאח"ת אזי א"א לפרש מותרות אלא צריכות דאיתתא לא מפקדה עיי"ש כנלענ"ד ליישב מה שיש לדקדק בדבריהם הנ"ל אבל לומר דלר"ת מותרין הנך ג' נשים לר"מ אפי' קוד"ת, בודאי לא ניתן להאמר כלל, אלא כמש"כ הח"ס וכל האחרונים נקטו כן אליבא דר"ת דקוד"ת בודאי איכא איסורא אפי' להנך ג' נשים, אליבא דר"מ, ולאח"ת פשיטא לי' לר"ת דלכו"ע שרי, ואליבא דרש"י תלי' בב' תירוצי התוס' בכתובות ודו"ק, והנה הריטב"א ביבמות נמי הוי ס"ל אליבא דרש"י דבין מלפניו בין מלאחריו, שאר נשים אסורות לר"מ, ואפי' ג' נשים לרבנן, אלא דקו"ת איכא איסורא נמי לדידי', ולאח"ת איכא איסורא רק לדידה אלא שהקש' לפירש"י דאי ג' נשים מותרת לשמש במוך קאמר א"כ כי אמרי' קודם הזמן הזה משמשות כדרכן היינו שאינה מותרת ואמאי כיון שאינה מתעברת אין המוך מעלה ומוריד כלום, ועוד דרבנן אתי למימר דאפי' ג' נשים אינן מותרת ואמאי כיון דאיכא סכנה כלל היכן מכניסות עצמן לסכנה משום שומר פתאים ה' ומתוך כך כתב דהנכון שחייבת לשמש במוך קאמר כדפי' ר"ת, ופחות מכאן ויתר מכאן אינן חייבות אלא דלפעמים מותרת, כגון קטנה ופעמים אסורות כגון גדולה, וחכמים אומרים דאפי' אלו משמשות במוך אם ירצו ואינן חייבות לשמש במוך עכ"ד וכן הביא השמ"ק בשם כמה ראשונים, וצלע"ג להבין דבריהם, במה נתקררה דעתם אליבא דר"ת ליישב קושי' שני' הנ"ל, כיון דאיכא סכנה כלל א"כ לרבנן אמאי אינן חייבות לשמש במוך ואמאי לא בימא דאסורות להכניס עצמן לספק סכנה משום אסמכתא דשומר פתאי', והנה כבר נתקשיתי בזה זה כמה, ולא מצאתי יישב לזה, וכעת נרא' לענ"ד בכוונת דברי הריטב"א בס"ד, דודאי א"א לומר דהוא ספק פיקוח נפש גמור, ואינו אלא ע"ד רחוק' ומילתא דלא שכיח' תדע דהא מניקה דחיישי' שמא תגמול את בנה וימות, בודאי א"א לומר דמשום ספק פ"נ כזה יהא מותר למעבד איסור דהא אמרי' ביבמות דף מ"ב אפשר דממסמס לי' בביצים וחלב, והשתא י"ל דהכי קשיא לי' להריטב"א איס"ד כפירש"י דג' נשים מותרות ושאר נשים אסורות, א"כ כיון דאתה בא להתיר להנך ג' נשים דבר דאית בי' איסורא לשאר נשים א"כ עכצ"ל דאית בי' פק"נ גמור וכי היכא דשרינן כל האיסורין משום פקו"נ דעלמא ה"נ משום האי סכנתא, א"כ יקשה לרבן אמאי אסורות, אע"כ צ"ל מדאסור לרבנן ש"מ דאינו בגדר פקו"נ כלל אלא ע"ד רחוק' ומילתא דלא שכיחא, א"כ שוב א"א לומר דר"מ מתיר מילתא דאיסורא, אע"כ מילתא דאיסורא איה"נ דליכא כלל דמיירי בלאח"ת, ור"מ חייבת לשמש קאמר דלכתחיל' צריכ' להזהר אפי' דבר שמביא לידי סכנתא אפי' על צד רחוק, וחכ"א דכל כהי"ג רשאות לסמוך על אסמכתא דשומר פתאי' והיינו כפי' ר"ת, כן נ"ל ברור ונכון בכוונת הריטב"א ולפירש"י באמת צע"ג איך התיר ר"מ מילתא דאיסורא במניקה משום הך חששא שמא תגמול את בנה ותמות, הא אמרי' ביבמות דף מ"ב הנ"ל אפשר דממסמס לי' בבצים וחלב, וצע"ג ומ"מ לרבנן מיהת י"ל דע"כ לא פליגו עלי' דר"מ אלא בסכנתא כהי"ג שאינה אלא ע"ד רחוק' אבל כל היכא דאיכא חשש סכנה קרובה כמו בהאי דקמן, שכבר הפילה ג"פ או אפי' ב"פ והרופאים אומרים דאם תתעבר עוד תסתכן בלידה, כל כהי"ג י"ל דמודה רש"י לשיטת ר"ת והריטב"א והרמב"ן ורוב ראשונים דס"ל דליכא איסורא לאחר תשמיש, ובזה אחתום בדרשה"ט בלונפ"ח ע"ע:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה