אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן קפה

סימן קפד

בדין מקום בלוע באשה אי בעי ראוי לביאת מים בתשו' נודבי"ק, חלק יור"ד סי' י"ד העלה דאו"מ באשה הוי בלוע ולא ביהס"ת א"כ ראוי לביאת מים נמי לא בעי', דדוקא ביה"ס בעי' ראוי לביאת מים, וראייתו שהרי כתב הריטב"א בפ"ק דקדושין בשם רבותינו שמה שביה"ס בעי' ראוי לביאת מים הוא מדרבנן בעלמא הואיל ולענין טומאה דינו כגלוי עיי"ש וא"כ בלוע שלא מקרי גלוי לענין שום טומאה אפי' לטומאת משא אין צריך אפי' ראוי לביאת מים, ובהשמטות שבסוף הספר הוסיף דאפי' להתוס' ושא"פ דס"ל דביה"ס בעי' ראוי לביאת מים מה"ת כמבואר בדברי התוס' בקידושין דף כ"ה ובסוכה דף ו' ע"ב מ"מ בהא דבלוע לא בעי אפי' ראוי לביאת מים לא נחלקו, ובתשו' זכרון יוסף סי' י' העלה ג"כ דמקום הנקרא בלוע לא בעי' אפי' ראוי לביאת מים, והביא ראי' לזה מדברי התוס' הנ"ל דכ' טעמא דבעי' מיהת ראוי לביאת מים משום דכ' א' אומר בשרו משמע דוקא באבראי, ומדכתיב כל בשרו משמע אפי' ביה"ס, משו"ה אמרי' מאחר דכ' א' מרבה וכ' א' ממעט בעי' מיהת ראוי לביאת מים וכל זה לענין ביה"ס, אבל במקום

בלע דקרא לרבוי ליכא, אמרי' דאפי' ראוי לביאת מים לא בעינן, וכן בתשו' ח"ס סי' קצ"ב וקצ"ג כתב נמי בפשיטות כהנוב"י הנ"ל, אלא דלכאור' יש להקשות קושי' עצומה על זה, מהא דאמרי' בש"ס נדה דף מ"ב איבעי' להו או"מ באשה ביה"ס הוי או בלוע הוי למאי נפק"מ, אי תחב לה כזית נבלה באו"מ אי אמרת ביה"ס הוי מטמא טומאת משא ואי אמרת בלוע הוי במשא נמי לא מטמאה עיי"ש, ואם איתא, למה לי' להש"ס לדחוק ולהמציא נפק"מ בדרך רחוקה ומוזר כזה הו"ל לאשכוחי נפ"מ בפשוט אי בעי' עכ"פ ראוי לביאת מים, ושוב ראיתי שהגאון מהר"י מברעסלא הקשה קושי' זו בתשו' זכרון יוסף סי' ט' ומחמת קושי' זו דעתו להוכיח דראוי לביאת מים בעי' אפי' מקום הנקרא בלוע עיי"ש, עד שמצאתי בתשו' מאהבה ח"א סי' פ"ו שהקש' קושי' זו לרבו הגאון נודב"י ז"ל והשיב לו דרוצה לומר נפק"מ בדבר שהוא מה"ת, ואפי' לדעת התוס' דראוי לביאת מים הוא מה"ת הרי רובו ומקפיד דוקא חוצץ מה"ת וא"כ ממנפ"ש אם שאר הגוף נקי שוב אין חציצה דאו"מ מה"ת ואם שאר הגוף חציו מטונף באופן דחזי לאצטרופי לרובו המקפיד הרי בלא"ה עכ"פ אסורה לטבול מדרבנן, ולכן לא אמר נפק"מ זה, אלא דאכתי קשיא לי לשי' רש"י דס"ל הא דבעי' מדאוריית' רובו ומקפיד היינו דוקא בשערו אבל בגופו אפי' מיעוט המקפיד נמי חוצץ מה"ת, אכתי הומ"ל נפק"מ מדאורייתא לענין ראוי לביאת מים, ונהי דלא דלא קיי"ל בזה כרש"י דהא כל הראשונים פליגו על זה מ"מ כיון דעכ"פ לדעת רש"י מוכח מחמת קושי' הנ"ל דמקום בלוע נמי בעי' ראוי לביאת מים, ולא אשכחן בהדיא דפליגו על רש"י לענין זה, א"כ מנלן לחדש דהראשונים פליגו בזה, ולהקל לענין זה, אם לא דנימא דרש"י ס"ל בזה כשיטת הריטב"א הנ"ל דראוי לביאת מים אינו אלא מדרבנן וא"כ גם לרש"י י"ל כן וכש"כ דא"ש טפי למה שהעלה בתשו' ח"ס סי' קצ"ג עיי"ש דלרש"י עכצ"ל כהריטב"א הנ"ל ע"ש א"כ א"ש לכו"ע, ואף דקיי"ל כרבא דאו"מ באשה ביה"ס הוי ולא בלוע מ"מ מוכח ממש"כ התוס' שם בדף מ"א ע"א ד"ה אמאי דע"כ לא נחלקו אלא בביה"ח אבל בעומק הרחם למעלה מביה"ח לכו"ע בלוע מקרי, ועיי' בחי' הרמב"ן:

ולפענד"נ דיש להביא ראי' ברורה לשי' הנודב"י הנ"ל דבלוע ל"ב ראוי לביאת מים, מהא דאמרי' בש"ס נדה דף מ"ב אר"ח ב"א א"ר יולדת שירדה לטבול מטומאה לטהרה ונעקר ממנה דם בירידה טמאה בעלי' טהורה עיי"ש בפירש"י משום דקיימ"ל כב"ה דביומי וטבילה תלי רחמנא דלא הוי דם טוהר אלא אחר טבילה א"ל ר"י לר"ז בירידה אמאי טמאה טומאה בלוע הוא עיי"ש, ואיס"ד דבלוע בעי' מיהת ראוי לביאת מים מאי פריך נהי דטומא' בלוע לא מטמא מ"מ לא עלת' לה טביל' משום דבעי' מיהת ראוי לביא"מ, והוי חציצה בטביל' א"ו מכאן ראי' שאין עלי' תשובה דבמקום בלוע ראוי לביא"מ נמי לא בעי', ומ"מ קושיי' הנ"ל אכתי צע"ג דל"ק בגמרא נפק"מ הנ"ל באבעי' דאו"מ בלוע הוי או ביה"ס הוי, דמ"מ הו"ל למנקט טפי נפק"מ אף דהוי רק מדרבנן, דהוי עדיף טפי מלמנקט נפק"מ שהוא בדרך רחוקה כגון שתחב לה כזית נבלה באו"מ, דנפק"מ הנ"ל לענין ראוי לביאת מים הוי נפק"מ גם להלכה למעש' בכל יום, וכגון שצריכה לתחוב לה טבעת לצורך רפואה וכיו"ב, ול"ל למנקט דבר רחוק ומילתא דלא שכיח, ומתוך כך נראה לי דמכאן ראי' ברורה למה שחידש הגאון חו"ד והוא בתשו' רע"א ז"ל סי' ס' דאו"מ באשה אפי' למאי דקיי"ל ביה"ס הוי מ"מ לא בעי' ראוי לביאת מים דע"כ א"צ ראוי לביאת מים אלא היכא דאפשר שיכנסו מים לתוכו אבל במקום דאפי' בלא חציצה א"א שיכנסו המים לא אצרכה רחמנא ביאת מים כלל משו"ה לא בעי' אפי' ראוי לביאת מים, והביא הוכחה לזה דהא אי לא כתב רחמנא וידיו הוי צריך ביא"מ ממש ומה הי' לה לעשות, ושוב ראיתי בתשו' נודבי"ת סי' קל"ה חידש השואל סברא זו, והגאון נודב"י דחה כל ראיותיו, וראיתי בפ"ת הביא תשובה זו וכתב דממשיכ רמ"א בסעי' מ"ג מוכח דלא כוותי' ואשתמיטתי' שכבר עמד על מדוכה זו בתשו' רע"א הנ"ל שבתחיל' כתב על דברי הגאון חו"ד הנ"ל שחידש ג"כ סברא זו דמצינו מפורש בהיפוך בדברי הרמ"א סעי' מ"ג שכתב די"א שהאשה צריכה להטיל מ"ר וכו' שלא תהי' צריכה לעצר עצמה ולא יהי' ראוי לביאת מים, הרי דבלא"ה הוי ראוי לביא"מ ובסוף התשובה שם כתב לקיים דברי החו"ד הנ"ל, ודחה ראי' זו שהביא כנגדו די"ל בתחיל' שפת הרחם ראוי לביא"מ דהוי כגלוי אפי' לענין טומא' כדאיתא בנדה דף מ"א כל שהתינוקת יושבת ונראית הוי כגלוי למגע שרץ א"כ י"ל דאם עוצרת המי רגלים מתהדקים שפתי הרחם להדדי ושם בעי' ראוי לביאת מים, אבל בחלל מבפנים י"ל שפיר דבלא"ה אינו ראוי לביא"מ, והוא דבר אמיתי בכוונת הרמ"א הנ"ל בשם שד וראב"ן, ובזה נתיישב מה שיש לתמוה על דין זה מש"ס נדה דף מ"ג דבעי רבא זבה שנעקרה מ"ר וירדה וטבלה מהו את"ל בתר עקירה אזלינן ה"מ שיז דלא מצי נקיט לה אבל מ"ר דמצי נקיט לה לא או דילמא ל"ש תיקו, ולדעת הרמ"א הנ"ל ת"ל דבלא"ה לא עלתה לה טבילה משום חציצה, וקושי' זו רמוזה בביאור הגרא"וו שם, והנה בפשיטו' איכא למימר דנפ"מ מיהת לענין אי אכתי איכא עלה טומאת זיבה מדאורייתא דאי מטעם חציצה, הא מדאורייתא בעינן רובה ומקפיד, אבל אין זה מספיק דמ"מ תיקשי לשי' רש"י דבגופה מיעוט ומקפיד נמי חוצץ, והנה לפי מש"כ לעיל בשם תשו' ח"ס ז"ל דלרש"י ע"כ ראוי לביאת מים אינו אלא מדרבנן וכשיטת הריטב"א הנ"ל עיי"ש, א"כ י"ל גם קושי' זו מיהא למה שכ' בתשו' רע"א הנ"ל ניחא שפיר בפשוט דאין אנו חוששין כלל מחמת חציצת המ"ר שנעקרו דבאו"ו כיון שא"א שיבואו המים לשם בלא"ה לא בעינן כלל ראוי לביא"מ, אלא הטעם הוא משום דע"י שעוצרת המ"ר מן הדרך שמהדקת שפתי הרחם להדדי, אבל מ"מ שפיר משכחת לה דעלתה לה טבילה עיי"ש, ועכ"פ עפי"ז אין סתירה משם לסברה זו של הגאון חוו"ד, והסברא מצד עצמה קלסי' בתשו' רע"א הנ"ל וכתב דסברא נכונה היא כיון דבלא החציצה ג"כ אי"ר לביאת מים למה יגרע ע"י חציצה וכתב דכעין זה ממש כ' הרב"י בד"ה וצריך ליתן טעם עיי"ש, ולפימש"כ יש ראי' ברורה לסברה זו מש"ס הנ"ל מדל"ק נפק"מ זה אי ביה"ס הוי או בלוע, דהגם שכתבתי לעיל משתי' הנוב"י בעצמו ע"ז בתשובה מאהבה מ"מ אחרי העיון נראה דאין זה מספיק, דשפיר הו"מ לאשכוחי נפק"מ לענין דאורייתא כגון דאיכא על מחצה גופה חציצה אי הך מיעוט חזי' לאצטרופי לרובה, ואי ממש"כ הנודב"י דא"כ בלא"ה צריכה להסיר החציצה שעל גופה מ"מ נפק"מ מיהת בדיעבד, אי עלתה עכ"פ הטבילה מה"ת או לאו ונפק"מ לענין כמה וכמה דברים, וכגון אי טבלה אח"כ בצינור שקבעו ולבסוף חקקו דס"ל להנודב"י בעצמו דלא מהני אלא לטומאה דרבנן, ואפי' אם תרצה לדחות זה דבפלוגתא לא קמיירו ולר"א בלא"ה עלתה לה טבילה מ"מ יש בלא"ה כמה נפק"מ לענין אם עלתה לה טבילה מדאורייתא מיהת או לא, והא נמי ודאי אין לומר דבלוע בעי' נמי ראוי לביאת מים דהא הנודב"י כתב להוכיח מהריטב"א הנ"ל דלא, וכבר כתבתי ראי' שאין עלי' תשוב' מש"ס וא"כ ע"כ מוכח מכאן לאידך גיסא דאפי' אי ביה"ס הוי מ"מ לא בעי' ראוי לביאת מים כמש"כ החו"ד ז"ל משום דבלא"ה אינו ראוי לבא מים לשם כן נראה לפענ"ד בס"ד, ושוב ראיתי בתשובה מאהבה שכתב אי בעי' כלל ראוי לביאת מים לביה"ס הוא פלוגתא דתנאי בפ"ט דתוספתא ממקואות נכנסו צרורות וקסמין בבדקי רגליו מלמטה רע"א אומר אינו חוצץ אספלנית מלוגמא ורטי' שעל ביה"ס ר"א חוצץ וריב"י אומר אי"ח וכ' הכ"מ בפ"ב מה' מקואות ה"ח דפליגו אי ביה"ס בעי' ראוי לביא"מ יעוין שם, וממילא נתיישבו קושיות הנ"ל בלא"ה דלא רצה למנקט נ"מ לענין ראוי לב"מ די"ל בפלוגתא לא קמיירי עיי"ש, וא"כ שוב ראייתו הנ"ל ג"כ אזדא לה, ואף דאכתי הו"ל למנקט נפק"מ דשכיח אפי' תליא בפלוגתא דהא עכ"פ להלכה קיימ"ל דראוי לביא"מ מלמנקט נפק"מ על דרך רחוקה, מ"מ אומר אני דע"כ צריכין לאסוקי דבעי למנקט נפק"מ שהוא אליבא דכו"ע ולא תליא בפלוגתא, משום דבלא"ה קשיא קושיא חמורה, בהאי שמעתא, דהומ"ל נפק"מ לענין יולדת שירדה לטבול מטומאה לטהרה ונעקר ממנה דם בירידה דלמ"ד בליעה טהורה אי לא יצא לחוץ ולמ"ד ביה"ס טמאה עיי"ש דף מ"ב ע"א ותבין, וקושי' זו הקשה הג' מהרש"ק בס' מי נדה והניח בצ"ע וכן הקש' בתשו' מאהבה סי' שלפ"ז עיי"ש, וגם הוא לא תי' כלום על זה, ולפענ"ד נראה בס"ד דהמעיין בנדה דף ל"ה ע"ב יבין דהא דמוקי פלוגתא דב"ש וב"ה אי ביומי לחודא תליא רחמנא או ביומי וטבילה היי"ד לרב דאמר מעיין א' הוא אבל ללוי דס"ל ב' מעיינות הן אי"צ לאסוקי לזה, עיי"ש וא"כ אין נפ"מ כלל מזה דאפי' אי בלוע הוא מ"מ בירידה טמאה, דו"ק ותשכח וא"כ שפיר י"ל דלא קאמר נפ"מ הנ"ל משום דבפלוגתא לא קמיירי, וכיון דעכצ"ל כן שוב אזדה לה ראי' דידי דהא ראוי לביאת מים נמי פלוגתא דתנאי היא, וי"ל בפלוגתא לא קמיירי ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה