אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן קפד

סימן קפג

בדין איסור טבילה ביום:

בהא דקיי"ל, ביור"ד סי' קצ"ז דאע"ג דנשי דידן ספק זבות נינהו וראויות לטבול ביום ז' מ"מ אסורות לעשות כן משום דר"ש, ולא עוד אלא אפי' ביום ח' או ביום ט' נמי אסורות משום סרך בתה, ובטור יור"ד הביא פלוגתת ר"ת ורשב"ם אי שרי' למטבול סמוך לחשיכה ותבא לביתה משתחשך, דר"ת ס"ל דשפיר דמי דהשתא תו ליכא משום סרך בתה, ודעת רשב"ם דאעפ"י שאינה באה לביתה עד שתחשך מ"מ אכתי איכא סרך בתה, ונחלקו רבותינו האחרונים אליבא דר"ת אם דעתו שאפי' אם תטבול ביום ז' נמי אין קפידא, אלא כשתבא לביתה מבעו"י, או דילמא ר"ת ל"ק אלא ביום ח' דליכא אלא משום סרך בתה, אבל ביום ז' דאיכא נמי משום דר"ש שמא תבא לידי ספק י"ל דמודה ר"ת לרשב"ם, ועיי' בתשו' חכם צבי סי' י"א, ובתשו' עה"ג סי' כ' דהעלו להלכה דאין חילוק בזה בין יום ז' ליום ח', אמנם מהר"א שטיין והמהרש"ל בביאורים לסמ"ג כ' דביום ז' גם ר"ת מודה להרשב"ם, כמשמעות לשון הטור בסי' הנ"ל, ונרא' לפענ"ד בס"ד, להכריח כשיטת הח"צ והעה"ג הנ"ל וצריך אני להקדים מה שכ' הח"ס ז"ל בתשו' חיו"ד סי' קצ"ז, הנה פשיטא לי' להגאון ז"ל דבזבה דאורייתא לא מצינו בש"ס לאסור משום סרך בתה אלא בנדה דאורייתא משום דבנדה דוקא אם תטבול ביום תשאר בנדותה לעולם, משא"כ בזבה דאורייתא אפי' אם תטבול ביום, מ"מ אם לא תשמש ולא תסתור ביומא אתי לילה וטהור' היא בהא לא חיישינן לסרך בתה, והביא ראי' ע"ז מדלא הזכיר ר"ש בסוגיין דף ס"ז ע"ב יום ח' לא יעשה כן ומשום סרך בתה בשלמא להסוברים דביום ז' אפי' דיעבד לא עלתה לה טבילה משא"כ בח' ניחא, אבל להפוסקים דביום ז' נמי דיעבד ש"ד קשיא אלא ודאי מטעם הנ"ל ולפענ"ד נרא' דא"א לומר כן, דנהי דאמת נכון הדבר דבזב' ביום ל"ש סרך בתה כ"כ דאפי' אם תסבור שטבל' ביום ז' ותעש' גם היא כמוה מ"מ איננו אלא חשש שמא יבא עלי' ושמא תרא' ותסתור, אבל מאין לה לדעת אם אמה טבלה בימי נדות' או בימי זיבת', א"כ אפי' אם היא בימי זיבת', מ"מ הא תאמר דבימי נדות' טבל' ביום ז' ותבא גם היא לעשות כן, וא"כ תשאר בטומאתה לעולם והא דל"ק נמי ר"ש דביום ח' לא תעשה כן משום סרך בתה, אבע"א דבימי ר"ש עדיין לא נגזרה גזירת סרך בתה, דהא חזי' דפליגו ריו"ח ורב בעיקר הגזירה, אבל בלא"ה נמי ניחא, דנרא' לפענ"ד, אפי' להפוסקים דביום ' נמי בדיעבד עלת' לה טביל' ע"כ ל"ס להו כן אלא בנשי דידן דכולן ספק זבות נינהו וליכא האידנא נדה דאורייתא דהא סופרת ז' נקיים משום חומרא דר"ז, א"כ לעולם ליכא אלא חדא גזירה דהיינו שמא תסבור בתה שטבלה ביום ז' ואפשר לה לבא לידי ספק אם תשמש בו ביום ותרא' ותסתור, אבל מחששא הנ"ל שתעש' כן בזמן נדותה, הא פלטינן לה כיון דאפי' רואות טיפת דם כחרדל יושבת ז' נקיים, משא"כ ביומי דר"ש מקמי דהחמירו בנות ישראל כהנ"ל כיון דבין בזבה בין בנדה איכא ביום ז' משום שתי חששות חדא שמא תבוא היא בעצמה לידי ספק וחדא משום סרך בתה שבתה תסבור שבימי נדתה עשת' כן ותטבול ביום ז' לנדתה, כו"ע מודו דביום ז' אפי' בדיעבד לא עלת לה טביל' משא"כ ביום ח' דליכא אלא משום סרך בתה גרידא, וא"כ א"ש דלא נקט ר"ש יום ח' לכו"ע משום דבעי למימר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן אפי' לענין דיעבד, ובזה מדוקדק לשון הגמרא בהא דאמר לי' ר"פ לאביי ורבא מכדי האידנא כולי נשי ספק זבות נינהו לטבלינהו ביממא, וקשיא ממנפ"ש אי ידע מגזירת סרך בתה לא מקשי ולא מידי ואי לא ידע מגזירת סרך בתה, למה לו לתלות משום דספק זבות נינהו הו"ל להקשות בפשיטות דנדה שלא בזמנ' אמאי אינ' טובלת ביום, ולהנ"ל הדבר נכון ומתוקן מאוד, דר"פ נמי הוי ידע מגזיר' דסרך בתה אלא דהוי ס"ל דל"ש הגזיר', אלא היכא דבת' תבוא ע"י טעות לטבול בימי נדות ביום ז' באופן שלא עלת' לה טביל' כלל, אבל היכא דליכא למיחוש להכי כגון השתא דכולן סופרת ז' נקיים הוי ס"ד דל"ש סרך בת' כלל, ועל זה משני לי' דבזב' נמי איכא חשש דר"ש שמא תרא' ותסתור וא"כ עדיין איכא משום גזיר' בדידה גופה ואין להקשות על דברינו הנ"ל ממש"כ התוס' שם בד"ה משום סרך בתה, וז"ל ליכא לפרושי דוקא בנד' אסור משום סרך בת' שסבור' שהוא ביום ז' ותטבול בשביעי ואיכא חשש כרת, אבל זב' אפי' אם תסבור שהוא ז' ליכא איסור דאוריית' וכו' הא ליכא למימר דהא אתקין רבא וכו', ולפי מש"כ בלא"ה ליכא לאסוקי אדעתא הכי דהא אפי' אם באמת יש חילוק בזה בין נדה לזבה מ"מ כיון דהיא לא תדע שאמה בימי זיב' קאי אכתי איכא משום סרך בת' דספק כרת, משום הא לא תברא, דמה שכתבו התוס' כן היינו משום דאי הוי אמרינן הכי הוי עכ"פ נפק"מ בנשי דידן דלעולם לא תוכל לבא לידי איסור דאורייתא דהא כולן ספק זיבות נינהו, לא הוי גזרינן משום סרך בת', משו"ה הוצרכו לאסוקי דהא ליתא דהא בימי רבא ור"פ כבר כולהו כספק זיבות שוינהו ומ"מ גזרו משום סרך בתי:

ועפי"ז יתפרש שפיר מה שכתבו התוס' ומיהא אומר ר"ת שאין קפידא רק שתשוב לבית' משתחשך ולכאור' לשון ומיהא אין לו שייכות למה דלעיל וכבר עמד בזה בתשו' ח"ס הנ"ל, עיי"ש מש"עכ ולהנ"ל ניחא בס"ד, משום דבאמת בזמניהם דבנד' דאוריית' הי' חשש גמור שמא תטבול בת' ביום ז' לנדת' ובזה אפי' אם תטבול סמוך לחשיכ' עדיין באיסור כרת קאי לעולם ולא עלת' לה טביל' כלל, א"כ פשיטא דלא שייך לחלק בין סמוך לחשיכ' או בעוד היום גדול, ואפי' בזבה דאורייתא נמי דלא מתסרא אלא מחמת שמא תבוא לידי ספק ובסמוך לחשיכ' ל"ש זה, מ"מ פשיטא דהוי אסור' ואפי' ביום ח' סמוך לחשיכ' כיון דעכ"פ איכא למיחוש משום סרך בת' שמא תנוע' ותסבור שהוא יום ז' לנדתי, מיהא השתא דליכא חשש זה דהא כולן ספק זיבות נינהו שפיר יש סברא לחלק בין סמוך לחשיכ' למבעויי דהא האידנא אין לחוש אלא שמא תטבול בתה ביום ז' ותבא עי"ז לידי ספק וזה ל"ש סמוך לחשיכ', מ"מ הו"א לפי מה דהקדימו התוס' דגם האידנא שייך גזירת סרך בת' והו"א טעמא משום דגזירה קמייתא לא זזה ממקומה, ולפי הגזירה קדומה ע"כ גם סמוך לחשיכה הי' איסור משו"ה כ' דזה אינו דטעמא לאו משום דגזיר' קדומה לא זזה, אלא משום דגם האידנא שייך משום סרך בתה, דהיינו נהי שלא שייך לטעות שתטבול ביום ז' לנדת' מ"מ עכ"פ תטבול ביום ז' לזיבת' ואפשר לבא לידי ספק משו"ה באמת לא מיתסרא אלא מבעו"י ולא סמוך לחשיכה כיון דבזה לא שייך שתבא לידי ספק כן נראה לפענ"ד בס"ד נכון מאוד:

והשתא דברירנא בס"ד דלענין סרך בתה ע"כ לא הוי סברא לחלק בזמניהם בין יום ח' לימי זיבה ליום ח' לימי נדותה ממילא מוכח דלשיטת ר"ת הנ"ל אפי' ביום ז' סמוך לחשיכ' נמי ס"ל דש"ד, דהא ממנפ"ש אם נימא דכיון דבימי הש"ס הי' חשש אפי' סמוך לחשיכה משום סרך בתה, משו"ה הגזרה כדקאי קאי א"כ אפי' ביום ח' לא הו"ל לר"ת להתיר בסמוך לחשיכ' דהא כבר ברירנא דביום ח' נמי בימי זיבתה עדיין איכא הך גזירה דסרך בתה גופה, ועכצ"ל דהשתא מיהת דכולן סופרות ז' נקיים ליכא משום גזירה דסרך בתה אלא לענין שלא תבא לידי ספק וזה לא שייך בסמוך לחשיכ' א"כ מהיי"ט גופא שרי' נמי ביום ז' ואין חילוק בין יום ז' ליום ח' לענין זה וכמסקנת הח"צ והבעה"ג, וכן העלה בסד"ט, והח"ס ז"ל להלכה ומש"כ הטור שאין צריך להחמיר כ"כ ולהמתין עד שתחשך ביום ח', ע"כ צריך לפרש כדפי' הח"צ עד שתחשך אור ליום ח' קאמר עיי"ש, ותמיהא נשגבה בעיני על בעלי השו"ע שלא הזכירו כלל בשלחנם הטהור מדין זה דפליגו בה ר"ת ורשב"ם שהביא הטור בסי' זה, ומזה נרא' ראי' למש"כ הב"ח הביאו הש"ך בס"ק ו' דהרשב"ם לא החמיר אלא היכא דהחפיפה בביתה, אבל היכא דהחפיפה במרחץ שבבית הטבילה מידע ידעה ששוהית בחפיפה ורחיצה ואינה טובלת אלא משתחשך וליכא סרך בתה בסמוך לחשיכה לכו"ע וא"כ כיון דעפ"י רוב נתפשט המנהג כן לא הוצרכו המחבר והרמ"א לבאר, ועדיין צ"ע:

ועיי' ש"ך ס"ק ט' דמש"כ הרמ"א דהכלות הטובלות קודם החופה יכולות לטבול ביום כיון שאין באות אצל החתן עד הלילה היינו דוקא דטובלות ביום ח' אבל בטובלות ביום ז' דלא משום סרך בתה לחוד מיתסרי אלא שמא תראה ותסתור כל מה שלמפרע, ונמצא זבה למפרע, וכבר תפסוהו בזה המנח"י והדג"מ כיון דלא תבא אצל החתן עד הלילה א"כ גם חששא זו ליכא, ולפענ"ד נראה דשפתי כהן ישמרו דעת, דודאי כי היכא דחששו לסרך בתה כש"כ דאיכא למיחוש לסרך דעצמה, מיהא ביום ח' ליכא למיחוש לסרך דידה דהא יודעה דביום ח' טבלה וא"כ אפי' אם תטעה אח"כ ותסבור דהיכא דא"א בענין אחר תוכל לטבול ביום ח' כמו ביום חופתה, לא איכפת לן, וליכא אלא משום סרך בתה שתסבור שהוא ביום ז' לזה לא חששו כ"כ כיון שלא תבא אצלו כ"א בלילה, משא"כ ביום ז' דלא לסרך בתה גרידא איכא למיחוש אלא לסרך דידה בעצמה שתסבור שמותר לטבול ביום ז' וא"כ אפשר לה לבא לידי ספק כרת אם תראה ותסתור, בזה לא הקילו גם לענין כלה, כן נראה לפענ"ד בס"ד, והש"ך לטעמי' דס"ל בס"ק י"א, דביום ז' אפי' בדיעבד צריכה לחזור ולטבול בלילה א"כ ע"כ צ"ל דהגזרה היתה משום שמא תעשה כן פ"א ותבא לידי ספק א"כ ההד"נ בכלה וזה נכון בס"ד:

עי' בש"ך ס"ק ו' דאיסור טבילה ביום הוא אפי' טובלת סמוך לחשיכה והביא בשם האגור דהמנהג באשכנז לטבול סמוך לחשיכה וכ' הש"ך דהיינו דוקא ביום ח' דאין האיסור אלא משום סרך בתה אבל ביום ז' אין לטבול כלל סמוך לחשיכה ויש למחות ביד העושים כן עכ"ל ונראה דאע"ג דביום ז' נמי לא מיתסר אלא משום גזירה דשמא יבא לשמש ואח"כ תרא' ותסתור וסמוך לחשיכה ל"ש הך גזירה, מ"מ כיון דאשכחן דעבדו רבנן בזה גזירה לגזירה משום חשש איסור כרת, בהא גופא איכא למיגזר דאם נתיר סמוך לחשיכה תטבול בעוד היום גדול באופן שיהא שייך חשש שמא תשמש ותרא' ותסתור ודו"ק, ומ"מ נראה דאפי' לפמש"כ הש"ך לקמן ס"ק י"א דאם עברה וטבלה בז' דטוב להחמיר היכא דאפשר לחזור ולטבול היכא דטובל סמוך לחשיכה ממש א"צ להחמיר וכ"מ מלשון שכ' ויש למחות ביד העושים כן משמע דוקא לכתחילה היא דלא, מיהא בבאה"ט סוסי' זה הביא בשם כמה גאונים דאף בזה תחזור ותטבול עי"ש:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה