אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן קפג

סימן קפב

בדיני טבילת אשה בליל שבת:

סי' קצ"ז, עיין ש"ך סק"א, באם שכחה לחתוך צפורן א' ואין שום לכלוך תחת הצפורן מ"מ יש לה, לחזור ולטבול שנית בליל שבת, אע"ג דמדינא אין צריך לחזור ולטבול מ"מ כיון דכבר נהגו להחמיר להצריכה טבילה שנית הו"ל טבילה של מצוה, וכו', ותו דממנפ"ש אם הצפורן מעכב א"כ הו"ל טבילה בזמנה לצורך מצוה ואם איננו מעכב א"כ טהורה היא ולא שייך מתקן ומותרת לטבול דהא טבילה בשבת לא מיתסר אלא משום מתקן גברא עיי"ש, ונפק"מ בין שני הטעמים היכא דהטבילה איתרמי בליל שבת מחמת שלא התחילה לספור ז' נקיים משום חומרא, כגון הא דמבואר לעיל בהגה סי' קצ"ו דיש נשים שנהגו להחמיר עוד להמתין עד שבע' ימים עיי"ש, ואירע ליל טבילה מחמת זה בליל שבת דבכהי"ג לא שייך הממנפ"ש של הש"ך ומ"מ טעם הראשון שכ' כיון שכבר נהגו להחמיר הו"ל טבילה של מצוה ודאי שייך גם בזה כיון שנהגו להחמיר הו"ל טבילה בזמנ', והנה ממש"כ הש"ך בס"ק ב' ונראה דדם טמא הוי אחר ל"ג לזכר ואחר ס"ו לנקבה עיי"ש, משמע דאפי' לדידן דאין בועלין על דם טוהר, מ"מ לא הוי טביל' בזמנה וצ"ע דבש"ך סק"א לא משמע כן ממש"כ כיון דכבר נהגו להחמיר להצריך טבילה שנית הו"ל טבילה של מצוה, ובאמת הדג"מ חולק על הש"ך עיי"ש וס"ל כל שאירע הטבילה בליל שבת מחמת חומרא נמי רשאי לטבול עיי"ש דאל"כ לדידן לא משכחת לה כלל טבילה בזמנה בליל שבת, ונראה פשוט דלדבריו הה"ד אם אירע מחמת חומרא הנ"ל שלא התחילה לספור עד שבעה ימים ומ"מ ממש"כ הרמ"א ואם הי' אפשר לה לטבול קודם לכן ולא טבל' רק משום חומרא דדם טוהר, משמע דלא כדג"מ וא"כ באמת צע"ג על הרמ"א קושיי' הדג"מ א"כ לדידן דאין מתחילין לספור ז' נקיים אלא אחר ה' ימים לעולם לא משכחת לה טבילה בזמנה בליל שב"ק, ואכתי מאי כגון שהי' אחר לידה דנקט רמ"א הא בכולי נשי דידן הדין כן, ע"כ נ"ל לולי דב"ק של הש"ך דגם הרמ"א ס"ל דכל שאירע לה ליל טבילה בש"ק מחמת חומרא שלא התחיל' לספור מקודם נמי מקרי טבילה בזמנה כמש"כ הש"ך בסק"א והא דנקט אחר לידה לאו משום דם טוהר נקיט לה, אלא אורחא דמילתא נקיט דבשאר נשים אין מן הדרך לאחר הטבילה אדרב' מקדימין עצמן למצוה שלא לבטל מפ"ו אפי' לילה אחת כמש"כ המחבר, אבל ביולדת דבלא"ה אין דרכ' להתעבר כל ימי הנקה, וגם מחמת חולשת הליד, דרך הנשים שלא תרדנה לטהרה מיד כשיכול' לטהר אלא ממתינות עוד כאו"א לפי מזגה וכל כהי"ג כיון שאפשר הי' לה להתחיל לספור ז' נקיים באופן שלא יארע לה ליל טבילה בש"ק ס"ל להי"א דאסורות לטבול אבל כל שהוא מחמת חומרא דדם טוהר מודה הרמ"א דאע"ג דאינו אלא חומרא מ"מ הו"ל טבילה של מצוה ומותרת לטבול כנ"ל בס"ד, ועיין בש"ך ס"ק ב' מש"כ בשם מהרי"ו דוקא שטובלת אחר לידה ולא ראת' דם טמא אבל אם ראת' דם טמא וזמן טבילת' בלילי שבת מותרת לטבול משום דהוי בזמנ' עיי"ש ולא ידענא מה בא ללמדינו פשיטא ולמה תגרע משאר נשים ואפשר דהו"א דלא התירו טבילה בליל שב"ק אלא שלא לבטל מפ"ו, ואין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילה כדדרז"ל מפסוק ובחטא יחמתני אמי, ואין חטא אלא לשון טהר' כדכתי' וחטאו וגו', משא"כ אחר לידה כל ימי הנקה, משו"ה איצטריך לאשמעינן דאפי"ה מותרת לטבול:

נסתפקתי היכא דסבורה היתה שמותרת לטבול אחר לידה בליל ש"ק ומחמת זה לא הלבישה לבנים אלא בעש"ק, ושוב נודע לה חומרא הנ"ל אי שריא לטבול מי אמרי' אומר מותר שוגג הוא או אונס, דהא מבואר בלב"ש והובא בפ"ת היכא דלא לבשה לבנים או דלא טבלה מקודם מחמת איזה אונס כגון שהי' לה כאב בא' ונאברי' מותרת לטבול בע"ש עיי"ש, א"כ י"ל דה"ה באומר' מותר, והנה בפשוט ליכא למבעי מידי דהא מגוף הדין הוא מוכרע דמסתמא כל אשה שלובשת לבנים בע"ש סבורה שתטבול בע"ש ואפי"ה אמרי' דלא תטבול בע"ש, ובודאי אילו היתה יודעת שלא תוכל לטבול בע"ש לא הית' ממתנת בלבישת לבנים, א"כ עיקר הדין לא משכחת לה אלא באומר מותר וא"כ פשיטא דבכהי"ג אסורה, ומ"מ אכתי מבע"ל אם בתחילת' הית' דרה במקום שאין מנהג להחמיר כמבואר ברמ"א דבמנהגא תלי' מילתא ושוב הלכה לדור למקום שהמנהג להחמיר והיא לא ידעה עד שכבר לבשה לבנים בערב שב"ק באופן שאירע ליל טבילה בשב"ק, בכהי"ג שפיר יש להסתפק כנ"ל, ונרא' דתליא אי אומר מותר שוגג הוא או אנוס, ולפי מאי דקיימ"ל אומר מותר שוגג הוא עיי' ר"פ כלל גדול לענין חיוב חטאת, ועיין ביור"ד סי' צ"ט לענין אין מבטלין איסור לכתחיל', א"כ ה"נ אינה אלא שוגג ואסור' לטבול:

בש"ך סק"ג הביא בשם תשו' מהר"ם לובלין סי' נ"ג בכלה שאירע טבילתה בליל שבת נרא' להתיר, אע"ג דנהגו שלא לבעול בעילת מצוה עד אחר השבת משום דשאר מיני קרבות נמי מצוה הן עי"ש, ועיי' בפ"ת סק"ח הביא בשם תשו' אבן השהם דמהיי"ט התיר לאשה לטבול בליל שבת שהי' בעלה אבל ויום ז' הי' בשבת מאי אמרת הלא אסור לשמש עד מו"ש:

דהא ביום ז' אסור עד אחר יציאה מביהכ"נ וביום אסור, מ"מ כיון דמותר בכל שאר מיני קרבות כמבואר בסי' שפ"ג א"כ דמיא לכלה בתולה שכ' הש"ך עיי"ש, ולפענ"ד אין לו דמיון כלל, דע"כ לא כתב הש"ך דשאר מיני קרבות נמי מצוה, היינו בכלה משום שמחת שבעת ימי משתה, ועיין בפ"ב דסוכה דף כ"ה אבל בשאר כל אדם אין להתיר בשביל זה:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה