אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן קפב

סימן קפא

שאלה באשה שסופרת ז' נקיים על כתם שמצאה אם מצאה אח"כ כתם בג' ימים הראשונים אי תולין להקל בכל דבר שיכולה לתלות:

בדין זה איפלגו האחרונים עי' ב"ש אהע"ז סי' ס"ג סק"ג, ובדג"מ יור"ד סי' קצ"ו, ויתבארו דבריהם לפנינו בס"ד ומתחילה נבא לבאר עיקר הדין שכ' רמ"א בהגה ביור"ד סי' קצ"ו ס"י יש אומרים דבג"י ראשונים של ימי הספירה אין תולין אותו להקל כמו שתולין שאר כתמים דג' ימים ראשונים צריכין להיות נקיים לגמרי ומקורו מהמרדכי והגהמי"י וסה"ת עיי"ש, ולכאורה יש לתמוה הני ג' ימים מאי עבידייתהו אמאי לא סגי עכ"פ בג' בדיקות של שחרית וערבית דהיינו ערבית של בדיקת הפסק טהרה ושחרית וערבית שלאחריו וא"כ הוחזקו בג' בדיקות של חז"ל וג' ימים מהיכ"ת, ובפלתי סי' הנ"ל הקשה קושי' עצומה מש"ס נדה דף ס' ע"א דלרבי אינה תולה בשומרת יום ולרשב"א נמי דתולה היינו משום דתלינן הקלקלה במקולקל אבל לא שנאמר דמוחזקה ברואה כל ג' ימים הראשונים אחר שכבר הפסיקה בטהרה, תו הקשה ממתני' דנדה דף ס"ח אם בדקה בשני ומצאה טהורה וטבלה בשביעי ושוב מצאה טמאה אמרי' הרי היא בחזקת טהורה עד השתא, ואמאי הא לא בדקה ג' ימים, וראיתי בתשו' ח"ס סי' קס"ה שכ' ליישב עפ"י מה דהוקשה לו קושי' הנ"ל הני ג' ימים מאי עבידתייהו ואמאי לא סגי מיהת בבדקה ג' בדיקות כתקחז"ל, ומתוך כך העלה עפ"י דברי הפלתי שעלה בדעתו ליישב קושייתו על המרדכי והגהמי"י הנ"ל דמיירי ברואה ג' ימים דצריכה ג' ימים למיעקר אלא דלא משמע לי' מסתימת לשון הפוסקים דמיירי דוקא בראתה ג' ימים רצופים, מיהא הח"ס ז"ל העלה בזה דאיה"נ דודאי מיירי בסתם נשים מיהא עיקר חומרא דר"ז אפי' רואה ט"ד כחרדל צריכה ז' נקיים הטעם משום דחיישי' שיצא בג"י ונשאר בבית החיצון והו"ל זבה גדולה כמש"כ הר"ן נמצא אנו מחזיקין כל נשי דידן כאלו הוחזקה רואה ג"פ בג' ימים א"כ שפיר צריכה ג' ימים להפסיק להחזיקה במסולקת עיי"ש, וא"כ זה אחר חומרת ר' זירא ישוב לק"מ מהמשנה וש"ס הנ"ל דהתם מיירי קודם שהחמירו בנות ישראל חומרא דר"ז, אתו"ד הח"ס ז"ל וצע"ג להבין דבריו וכי משום שראתה ג' ימים צריכה ג' למעיקריי א"כ אנן נמי נימא אם ראתה ז' ימים צריכ' ז' ימים להחזיק עצמה בחזקת שפסקו דמיה ואינה יכולה לתלות כל ז' ימים, ותו דאנן איפכא שמעי' לה בש"ס נדה דף ס"ח ע"ב דכל מה שנתוספו ימי ראייתה, טפי מהני בדיקתה אח"כ כשתפסוק בטהרה עיי"ש בש"ס בראשון לא שאלתי וכו' וכן הוא בשו"ע סי' קצ"ו דבראתה רק יום א' לא מהני הפסק טהרה של שחרית, משא"כ בראתה כמה ימים, ואין זה ענין למאי דקיי"ל דבקבעה וסת ג' פעמים צריכה ג"פ למיעקר דהתם ע"י ג"פ שראתה בר"ח מחזקינן לה שתהי' רואת כן לעולם בכל ר"ח, משא"כ הכא וכי ע"י שראתה ג' ימים רצופים הוחזקה שלא תהי' פוסקת מלראות כל ימיה ואכתי מהיכ"ת להצריכה בודקת ג' ימים להחזיקה במסולקת, ומה שהקשה הח"ס ז"ל עוד לשיטות הנ"ל אמאי נאמנת בג"י הראשונים לפימש"כ התוס' ריש גיטין דמשום שאינה בחזקת רואה הוא דנאמנת א"כ עכ"פ בג' ימים ראשונים לא תאומן נראה דלק"מ דאנן לא אמרינן אלא שאינה עדיין בחזקת מסולקת, אבל אכתי אינה בחזקת שתהי' רואה בג' ימים הראשונים וז"ב, ומ"מ קושיות הפלתי הנ"ל קשיין, ובתשו' ח"ס הנ"ל כתב שהן קושיות עצומות ונראה לפענ"ד ליישב בס"ד עפ"י מה שראיתי בביאור הגרא"ו שהעיר וציין מקור לדינו של הרמ"א הנ"ל וממשנה פ"א דזבים מתני' ב' ומודים ב"ש ברואה ג' ימים וטעמייהו דב"ש דג' ימים חיישי' לצחצוחי זיבה מספיקא עיי"ש, א"כ ה"נ כל ג' ימים הראשונים חיישי' לצחצוחי זיבה, ולפי"ז י"ל היינו דוקא בימי זיבה משא"כ בימי נדה, ואע"ג דבימי נדה מעיינה פתוח טפי דהא מהיי"ט ס"ל לשמואל דאין האשה קובעת לה וסת בימי זיבתה, מ"מ י"ל היא הנותנת דבימי נדתה מהיי"ט גופא לא חיישי' שנשארו צחצוחי דם נדות כיון דהיא בימי נדתה מעיינה פתוח להוציא כל דמי וסתה משא"כ בימי זיבה דדמיה מסולקין ואינם יוצאין ממעיין פתוח כל כך חיישי' יותר לצחצוחי זיבה, וא"כ היה מקום ליישב שפיר קושיות הפלתי הנ"ל ממשנה דף ס"ח דהתם בנדה מיירי, וכ"כ משומרת יום נמי אפשר ליישב דאע"ג דהתם נמי מיירי בימי זיבה מ"מ לא חיישי' לצחצוחי זיבה אלא בראתה ג' ימים רצופים, דהא התורה נמי לא אצרכה לספירת נקיים אלא ברואה ג"י אלמא בראי' יום א' לא חייש רחמנא לצחצוחי זיבה דהא סגי לה בספירת יום א' משא"כ בימי נדה, אמרי' איפכא דטפי יש לחוש בלא ראתה רק יום א' כמבואר בש"ס נדה דף ס"ח הנ"ל, וא"כ קושיי' הפלתי הנ"ל מתיישבים ע"נ דדוקא בנשי דידן דספק זבות נינהו הוא דחיישינן לצחצוחי זיבה כל ג"י ראשונים, ויש להסביר יותר עפ"י מה שהקשה בס' ישועות יעקב דלכאורה עיקר הטעם דתלינן הכתם בכל דבר שיכולה לתלות הוא משום דמדאורייתא דם שלא הרגישה אינו מטמאה דבבשרה כתיב עד שתרגיש בבשרה, מיהא נהי דלא מטמאה אבל מ"מ מיהת סותר יום א' מידי דהוי אדם קושי וא"כ בספירת ז' נקיים הו"ל ספק דאורייתא דא"נ ראתה שלא בהרגשה מ"מ יום א' מיהת סותר ואמאי תלינן הכתם בד"א, וכתב לתרץ דנהי דסדא"ו הוא מ"מ מוקמי' לה בחזקת טהרה דהיינו בחזקת מסולקת, ולפי"ז י"ל שפיר דכל הנ"ל בשאר ימים אבל בג' ימים הראשונים כיון דחיישי' לצחצוחי זיבה שוב אין לה חזקה זו וממילא א"א לתלות בד"א דהו"ל ספיקא דאו' והשתא שוב לא תיקשי קושי' הפלתי הנ"ל מנדה שהפרישה בטהרה ביום שני ומצאה טהורה וטבלה, ולאחר ימים מצאה טמאה, דהתם ל"ש זה כלל כיון דאינה צריכה נקיים, אלא דלכאורה אכתי משומרת יום הקושי' במקומה עומדת דהתם נמי צריכה עכ"פ ספירת יום א' אלא דאחרי העיון נראה דניחא בס"ד עפ"י מש"כ הרא"ש ספ"ד דנדה, אהא דתנן בפ"א דזבים מ"ב ומודים ברואה ברביעי שלא סתר אלא יומו ברואה קרי אבל אם ראה זוב אפי' יום ז' סותר שלפניו, וכתב הרא"ש הא דנקט יום ז' משום דגם בזה הפרש בין זיבה לקרי, דבקרי ביום ז' אינו סותר אפי' יומו כיון דסתירת קרי משום דבעינן נקיים וכיון דספר מקצת יומו, כבר שלמו הנקיים ושוב אין קרי סותר, ועיי"ש בתוס' רע"א על המשניות, ולפי"ז ה"נ בשומרת יום כיון דמקצת היום ככלו לענין ספירה, עיי' בש"ס נדה דף ל"ג ע"א עיי"ש, והא דאסורה לטבול ביום משום שמא תראה ותסתור היינו שמא תראה בהרגשה, אבל ראי' שלא בהרגשה כיון שכבר ספרה מקצת היום שוב אינה נסתר מחמת דם שלא בהרגשה, דאינו אלא כמו קרי בזב, ושפיר אמרינ' דאינה תולה בשומרת יום, אי לאו דתולין קלקלה במקולקל, ומיושב שפיר קושיי' הפלתי על נכון:

ומכאן קשיין לי דברי הפלתי בסי' קצ"ו סעי' י' שכ' ליישב קושיי' הרב"י על הטור במש"כ הז' נקייה צריכין להיות רצופים שאם ראתה דם אפי' בסוף יום השביעי סתרה כל הימים וכו' והקשה הרב"י למאי נפק"מ כתב דסותרת כה"י דהא אחר חומרת ר' זירא דכל אשה שרואה ט"ד כחרדל צריכה שבעה נקיים אפי' אינה סותרת ת"ל דצריכה שבעה נקיים מחמת ראי' דעכשיו, ותי' הפלתי דנפק"מ לדם טוהר, וכ"כ כתבו קצת אחרונים דנפק"מ לדם שלא בהרגשה, וכגון שמצאה כתם על דבר שאינו מק"ט או על בגדי צבעונים ולפימש"כ בשם הרא"ש אין זה נכון דכיון שאינו סותר אלא יום א' א"כ כל שספרה מקצת היום כבר עלו לה הימים לנקיים, ואינה סותרת כ"א בהרגשה דאורייתא, אי לאו משום חומרא דר"ז וא"כ שוב קשיא ת"ל דצריכה ז' נקיים מחמת ראייה דעכשי', וניחא עפימש"כ ליישב הא דדקדקו האחרונים על מרן הרב"י על מש"כ שם וז"ל ומש"כ הטור או ביה"ש שהוא ספק יום סותרת כל המניין וכו' דמשמע דאם לא היה עדיין ספק יום לא היתה סותרת לדין התלמוד איצטרך עכ"ל, ומבואר מדבריו דעל גוף הדין שכתב הטור דראיית דם סותר כל המניין לא הוי קשיא לי' למה איצטרך רק על מה שהאריך הטור לכתוב דגם ראיית ביה"ש סותר משום ספק יום, ואמאי דהא על גוף הדין נמי הוי מצי להקשות כן על הטור, ולפימש"כ ניחא בס"ד דעל גוף הדין הו"מ למימר כתי' הפלתי הנ"ל דנפק"מ בדם שלא בהרגשה וכגון שעדיין לא בדקה עצמה, ולא עבדה ספירה ואפי' מקצת היום עדיין לא עלה לה לספירה, משא"כ למאי דנקט הטור בביה"ש סותרת א"כ ע"כ כבר עבדה לה ספירה שוב א"א לומר נפק"מ הנ"ל דהא כל כהי"ג באמת דם שלא בהרגשה אינה סותר כלל, שפיר הוקשה למרן למאי נפק"מ הוצרך לומר כן, כן נראה לפענ"ד נכון בס"ד:

נחזור לענינינו דהשתא דזכינו לטעמא דג' ימים ראשונים אינה תולה היינו משום דהו"ל סדא"ו כיון דדם שלא בהרגשה עכ"פ סותרת יום א', וע"כ צריכין לאסוקי לחזקת טהרה וכל ג' ימים הראשונים איכא למיחוש לצחצוחי זיבה וליכא חזקת טהרה, וא"כ תינח היכא דיושבת ז' נקיים על ראי' ממש משא"כ בסופרת נקיים משם כתם כיון דמדאורייתא אי"צ לנקיים שוב לא צריך לחזקת טהרה כיון דליכא למיחוש משום טעמא הנ"ל בלא חזקת טהרתה שפיר יכולה לתלות, וכמו שצידד בדג"מ סי' קצ"ו והעלה כן להלכה עיי"ש והשתא שוב אזדא נמי ראי' הב"ש באהע"ז סי' ס"ג דרוצה להביא ראי' ממש"כ התה"ד דבכתם פחות מכגריס תולין במאכולת אפי' תוך ג' ימים נקיים דאם לא"ה אין שום אשה יכולה לטהר לבעלה דאין לך סדין שאין עלי' דם מאכולת ומזה משמע דאפי' בעלת כתם אינה תולה בג"י הראשונים אם היה יותר מכגריס דאם לא כן איך כתב דאין לך אשה שיכולה לטהר לבעלה דהא בפעם שנית היא בעלת כתם ואז שפיר יכולה לטהר ולתלות במאכולת, אבל ג' ימים הראשונים אחר שראתה דם אכתי מנ"ל דיכולה לתלות בדם מאכולת אע"כ דס"ל דאם בראתה דם אינה תולה בג' ימים ראשונים הה"ד בבעלת כתם הדין כן מיהא לפימש"כ אין ראי' מתה"ד דכיון דעכ"פ צריכה לישב ז' נקיים על ראי' ראשונה א"כ אפי' סתרה ספירתה מחמת מציאת כתם מ"מ כיון דהיא צריכה לספור ז' נקיים שוב הו"ל מציאת הכתם ספק דאורייתא וא"א לתלות כ"א בחזקת טהרה, וכל ג' ימים הראשונים לית לה חזקת טהרה משא"כ אם מעיקרו יושבת וסופרת משום מציאת הכתם דלא שייך זה, שפיר י"ל דיכולה לתלות גם בג' ימים הראשונים ואולי נכלל זה בכלל דברי הב"ש במש"כ שם וז"ל מיהא י"ל דילמא תה"ד ס"ל אשה שראתה פ"א דם מקור והתחילה לספור ז' נקיים ואח"כ מצאה כתם והתחילה לספור עוד ז"נ ומצאה כתם אז הכל דין א' כיון דבתחילה היה נפתח המקור, אבל בכלה או בבעלת כתם י"ל דתולין בכל דבר עיי"ש, ושוב ראיתי להפלא"ה ז"ל בקו"א לס' המקנה סי' ס"ג שהעלה ג"כ דבבעלת כתם אין להחמיר חומרת המרדכי והגהמי"י הנ"ל דודאי דברים שתולין בהם הם מוחזקין יותר מבעלת כתם דהא קיימ"ל ביור"ד סי ק"ץ סמ"ג דאין תולין כתם בכתם ואפי' אם בעלת כתם הוא ביום ראשון דלא מקלקל לה אין תולין בה וא"כ עכצ"ל דדברים שתולין בהם מוחזקין יותר מחזקת בעלת כתם וא"כ אין שום סברה שלא תתלה בעלת כתם בג"י ראשונים בשאר דברים דהא הם מוחזקין יותר מבעלת כתם, ואף די"ל דלגבי עצמה שאני דיש לתלות טפי בגופה מ"מ כיון דשאר דברים שכיחין טפי אין להחמיר, והלא דברים ק"ו מנדה גמורה לאחר ג"י שאחרות תולות בה ואפי"ה היא תולה בדברים אחרים כש"כ בעלת כתם תוך ג"י שאין אחרות תולות בה שהיא יכולה לתלות בדברים אחרים, והוא ק"ו שאין עלי' תשובה וטעמו כצפיחית בדבש:

אלא דשוב הביא הב"ש בשם מהר"ל צינ"ץ דאפי' אם נימא מסברא לחלק בין נדה גמורה לבעלת כתם מ"מ אין להקל משום לא פליג, והכי ס"ל להמנ"י והובא ג"כ במנחהש"ק סי' קצ"ו עיי"ש, מיהא על כתם השני שמצאה תוך ג"י אם אח"כ חזרה ומצאה כתב שם דבזה לכו"ע תולה מכח ס"ס, אמנם בבית מאיר שם כתב דאין זה ס"ס כיון דטימאוה להאי כתם בג"י ראשונים מחמת מעיינה פתוח שוב א"א להצטרף גם לס"ס עיי"ש, ובלא"ה יש לפקפק טובא בהאי ס"ס חדא דאינו מתהפך עי"י טו"ז סי' מ"ט:

ותו דהא מבואר במג"א בסי' תל"ח דבעינן שיולדו ב' הספיקות כאחד עיי"ש, ומ"מ לדינא נראה לצדד להקל דהא באמת מוכח מדברי הש"ך שכ' בסק"ו בשם המע"מ דבכתם ל"ח למעיינה פתוח ומהיי"ט ס"ל התם דמהני פסוקת טהרה אפי' ביום מציאת כתם אפי' קודם ביה"ש, עיי"ש כמו שהביא בדג"מ, וא"כ ממילא מוכח דגם טעמא דלא פליג לא לכל מילי נאמר דא"כ גם התם נימא דמשום טעמא דלא פלוג אין חילוק בין נדה גמורה לבעלת כתם, ואפי' אם נחמיר בזה כדעת הב"ש והמנח"י, מ"מ בנדון הנ"ל של המנח"י דאם יושבת על הכתם שמצאה בג"י ראשונים שהיתה סופרת על כתם, בודאי נראה דיש להקל דנהי דטעמא דס"ס יש לשדי בי' נרגא כמש"כ הבי"מ מ"מ הלא מבואר במג"א סי' תמ"ז דבדבר שאינו אלא משום לא פליג לא מחמרי' כמו בגוף הדבר עיי"ש א"כ ה"נ על הכתם הב' ודאי לכו"ע תולין גם בג"י הראשונים, כיון דלהדג"מ והפלא"ה הנ"ל בלא"ה אין להחמיר חומרא זו בבעלת כתם כן נראה לפענ"ד להלכה בס"ד:

וראיתי בפ"ת הביא בשם תשו' חמדת שלמה באם נמצא הכתם על דבר שאינו מק"ט, אף בג"י הראשונים ל"ח לי' דע"כ לא מחמרינן בג"י ראשונים אלא במידי דבעי לתלות אבל בדבר שאינו מקבל טומאה דלא היה כלל בכלל גזירת חכז"ל אין חילוק בין ג"י ראשונים לשאר הימים, וה"נ מייתי בשם תשו' מעיל צדקה לענין כתם בבגדי צבעונים ולפענ"ד נראה דלפימש"כ לעיל בשם הפלתי וכן מבואר בחו"ד סי' קצ"ו סק"ג דדם שלא בהרגישה מדאורייתא סותרת עכ"פ יום א', א"כ ליתא להאי דינא, ואין ספרים הנ"ל כעת תח"י לחפש אחריהם אם הרגישו בזה, אבל הדבר ברור כמש"כ:

ולענין אם בדקה עצמה מקמי' דהתחילה לספור נקיים ומצאה טהורה, ואחרי ימים אחדים, בדקה עצמה לשם פסיקת טהרה אם מהני הך בדיקה קמייתא לחשוב הג' ימים מהך בדיקה כדי להציל על הכתמים שתמצא בג"י ראשונים של ספירת הנקיים עיי' בתשו' צמח צדק סי' ס"ה והובא במחצה"ש דלא מהני אפי' אמרה שבדקה בחו"ס, דהו"ל מילתא דלא רמי' עלה, מיהא במנח"י הקיל באשה המתעסקת בכתמים ומתיירא שלא תוכל לספור ז' נקיים מחמת חומרת גי"ר הנ"ל יש לה תקנה דמיד שפסק דמה תבדוק עצמה כדרך שבודקת בשעת פסיקת טהרה, באופן דכשתפסיק בטהרה אחר ה' ימים כבר עברו גי"ר ושוב שפיר תוכל לתלות וכ' דבזה מודה הצ"צ כיון שבדק' עצמה במתכוין וכן מבואר ג"כ בחו"ד סוס"י קצ"ו וכן פסק בתשו' ח"ס סי' קס"ה עיי"ש, ומ"מ צ"ע לפימש"כ המהר"ם לובלין בריש נדה והובאו דבריו במשל"מ בפ"ג מה' משכב ומושב ה"ד בשם הרב המנהיר דבדיקות דעלמא שאינם מתקנות חכז"ל אינם מחזיקין, ואינם ממעטים ע"י מעל"ע ומפקיד' לפקידה א"כ ה"נ לא תיהני לה הך בדיק' לענין זה, וצ"ל דמשום דהך דגי"ר לא תלינן בלא"ה חומרא בעלמא היא ולא הוזכר' בפוסקי' הראשוני' שפיר סמכינן גם על בדיקה שאינה מתק"ח, להחזיקה בחזקת טהורה עכ"פ משעת בדיקתה להפסק טהרה כן נראה לפענ"ד בס"ד:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה