ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן קעט
לכבוד הה"ג וכו' מו"ה שמאול דוד הכהן דומ"ץ דפה נ"י:
אשה אחת שאלה היות שמטעות שטעתה מאשה אחת לא סיפרה רק ו' נקיים זה שתי שנים, ועתה נודע לה הטעות ומבקשת תשובה והנה הי' לה ידיעה בתחילה מאמה דין ז"נ והיא חייבת חטאת אך בעד כמה חטאות תצטרך כפרה צ"ע והאשה ובעלה הם עניים גם אמרה שאין לה כח להתענות, עכ"ל השאלה:
תשובה הא דפשיטא לי' למעכ"ת דהאשה חייבת חטאת יש לדון בי' טובא, דיש לפתוח לה זכות שתהא פטורה מחטאת עפ"י שיטת הרמב"ם בדין י"א ימים שבין נדה לנדה דלשיטתו כל ימיה של אשה מתחילת ראייתה הו"ל נדה ואח"כ י"א ימים ראויים לזיבה וכן חוזרת חלילה וכבר הקשו עליו כל הראשונים ובראשם הרמב"ן בחי' לנדה דף כ"ד מהרבה סוגיות וחשבו לטועה בדבר משנה עיי"ש והחו"ד בסי' קפ"ג כ' ליישב שיטת הרמב"ם בטו"ט דז"ל הרמב"ם בפ"ו מה' א"ב ה"ב מיום שתקבע לה וסת עד שתיעקר הוסת מבואר מדבריו דדוקא אשה שאין לה וסת סופר' לעולם ז' וי"א אבל יש לה וסת מתחל' לספור מיום הוסת ימי נדות' אף שחל יום הוסת באמצע ימי זיבה משום דרחמנא אמר גבי זבה בלא עת נדתה ויום וסת בת נדתה היא וכ"כ פ"ח ה"י וז"ל כיצד חוששת לוסת וכמש"כ המ"מ שם וז"פ דחוששת שמא וסת היא וממנו ראוי להתחיל ימי נדות, או לא וסת היא וימי זיבה הן, ובזה מבאר והולך שם החוו"ד דלא תקשי על הרמב"ם כל השגות שהשיג עליו הרמב"ן מסוגי' הש"ס והנה לשיטה זו לעולם לא משכחת לה זבה דאורייתא מה"ת שתהא צריכה ז"נ אלא אם תראה ג' רצופים בתוך י"א יום שלאחר ז' ימים מיום וסתה, דבכל עת שהגיע זמן וסתה חוזרת לתחילת נדותה, ומה"ת א"צ ז' נקיים וא"כ אשה זו כ"כ מי יימר דהגיעה לכלל זבה שצריכה ז"נ, דעפ"י רוב מסולקת דמים היא בין וסת לוסת וסגי כלה מה"ת בז' ימים אפי' אינם נקיים רק שתפסוק בטהרה ביום ז' ותטבול לערב, מיהא כל הפוסקים חולקים על הרמב"ם בזה, כמבואר בש"ך רסי' קפ"ג, וא"כ ברור דחייבת חטאת, תו הי' נראה לצדד לפוטרה מחטאת, עפי"מ שיש לצדד דמה"ת לא בעי' בדוקים וספורים לפנינו, דכל שתדע שנסתם מקורה עולה לז' נקיים מה"ת, אלא דבחו"ד סי' קצ"ו העלה דמדאורייתא בעי' דוקא בדוקים וספורים והביא ראי' מש"ס נדה דף ס"ט דמוקי להאי ברייתא דיום א' טמא ראיתי דוקא באומרת ספרתי וא"י כמה ספרתי והיינו שבדקה עצמה כפירש"י שם, משמע הא כל שלא בדקה א"צ טבילה כלל אפי' למ"ד טבילה בזמנה מצוה ואי מדאורייתא הו"ל ז"נ אפי' בלא בדיקה אמאי לא תבעי טבילה, א"ו מדאורייתא ספורין ובדוקין בעינן, ובתשו' ח"ס יו"ד סי' קע"ז כ' דאין ראייתו מכרעת, דודאי לענין הפסק טהרה שפיר י"ל כיון דביום וסתה נפתח מקורה א"א לומר כיון שלא הרגישה כל בה"ש שנפתח מקורה הרי פסקה דילמא פתוח ועומד הוא, וא"א שתדע שנסתם מקורה אלא ע"י בדיקת חוס"ד אבל לענין ספירת ז"נ שפיר י"ל כל שהשגיחה ע"ע שחרית א' מז' ימים ויודעת בודאי שלא נפתח מקורה באופן דל"ש לומר דילמא ארגשה ולאו אדעתה, י"ל דהוי ספורים לפנינו, וא"כ לא תיקשי מהש"ס דאמרה א"י כמה ספרתי היינו שלא השגיחה ע"ע או שלא בדקה בחוס"ד, ואני בעניי צלע"ג על רבותינו ז"ל בזה דלענ"ד נראה מוכח איפכא מסוגי' הש"ס דלהילכתא ל"ב בדוקין וספורים לפנינו דהא אמרי' התם בש"ס דלרב דאמר תחילתן אעפ"י שאין סופן, וסופן אעפ"י שאין תחילתן מתיב ר"ח טועה וכו' ואמרינ' ולא מי אוקימנא כרע"ק דל"ב לפנינו, ומנא תימרא דפליגו רבנן עלי' דתנן טועה שאמרה יום א' טמא ראיתי וכו' עיי"ש כל השו"ט עד ואיס"ד בעינ' ספורים לפנינו, כל הני טבילות ל"ל תספור ז' ותטבול אלא לאו ש"מ רבנן היא דלא בעי' בדוקים וספורים ודחי בגמרא תריץ ואימא הכי ספרתי וא"י כמה ספרתי וכו' אלא אימא א"י אם ספרתי או לא ספרתי נמצא דע"כ לא דחי בגמרא אלא דמברייתא א"ר דס"ל לרבנן דלא בעי' בדוקים וספורים אבל מ"מ מוכח מיהת מהאי שמעתא דאליבא דרב דס"ל תחילתן אעפ"י שאין סופן, וסופן אעפ"י שאין תחילתן ודאי לא בעינ' בדוקין וספורין וכיון דקיי"ל בזה כרב א"כ אתי' ברייתא כפשוטה, וא"כ דברי החוו"ד צריכין עיון דמייתי ראי' מש"ס הנ"ל ולכאורה איפכא שמעית מנה, וא"כ י"ל כיון דלא התחילה האשה הנ"ל לספור נקיים שלה אלא אחר ה' ימים בתר וסתה א"כ גם לענין הפסק בטהרה י"ל דמדאורייתא סגי' בל שתדע שנסתם מקורה דמש"כ הח"ס דלא סגי כזה לענין הפסק בטהרה דדילמא פתוח ועומד היא ל"ש אלא ביום וסתה, ולא אחר כמה ימים תדע דהא לענין שיהי' ספורים כ' הח"ס דמהני כנ"ל מדאורייתא, ובאמת משמע כן מהפוסקים בסי' קפ"ז באשה שיש לה מכה באותו מקום דתולה במכתה, ולשיטת החוו"ד הנ"ל לא משכחת לה האי דינא אלא בתחילת ראייתה שלא מחזיקינן לה לטמאה מחמת שתולין בדם מכה אבל כשכבר נזקקת לטומאה וכן בשהגיע זמן וסתה דטמאה, משום דאל"כ לא תיטמאה לעולם שוב לא משכחת לה שתיטהר לעולם כיון דעכ"פ אינן בדוקין וספורין והדהקשה החוו"ד באמת על סתימת הפוסקים בזה עכ"פ משמע מזה דמדאו' ל"ב בדוקים וספורים וא"כ יש לצדד בזה דאשה זו עכ"פ לא נתחייבה כרת מדאורייתא ואינה חייבת חטאת מיהא מתוך תשו' ח"ס הנ"ל מוכח דעכ"פ בעינ', שתהי' עכ"פ מפנה לבה מכל עניינים ולשות דעתה לענין דלא נימא ארגשה ולאו אדעתה ובאופן אחר משמע דגם מדאורייתא לא הוי הפסק טהרה וא"כ באשה הנ"ל מסתמא לא הוי רמי' עלה קודם שפסקה בטהרה, מכש"כ כיון דלא שתה לבה לזה דהא סברה שתספור הנקיים, מיום שפסקה בטהרה ואילך א"כ הוי ודאי מקמי הכי מילתא דלא רמי' עלי' דאינש וא"א לצרף הנ"ל לפוטרה מחטאת:
ועיין בתשו' מאהבה ח"ר סי' פ"א בעובדא א' באשה אחת שאמרה לחברת למחרת' יום טבילתה הלא טעית בחשבונך יום א' ולא ספרת רק ו' והיא אומרת דקדקתי בחשבוני ואעפי"כ חוששת שמא צריכה לחוש לדברי חברת' אף שרחוק היא אצלה שתנטעה בזה, וצידד שם הנוב"י דעת רש"י דס"ל בפסחים דף פ"א א' בד"ה א"כ ברואה וכו' דספירת לילה עולה, ולמ"ד מקצת היום ככלו, ומה שאינה טובלת ביום ז' הוא שמא תראה אח"כ וא"כ כי היכא דלדידן אם עברה וטבלה בז' עלתה לה טבילה כמבואר בסי' קצ"ז הה"ד אליבא דרש"י אם טבלה בליל שביעי ואף דשיטת רש"י נידחת בשתי ידים וגם משנה מפורשת נדה דף ע"א ע"ב שלא כשיטת רש"י וכמש"כ התוס' שם מ"מ עושה בזה סניף בעלמא עיי"ש מ"מ פשוט וברור דבנ"ד א"א לעשות אף סניף משיטה זו לפוטרה מחטאת דהתם מדינא האשה נאמנת ע"ע דרחמנא אמר וספר לה ואפי' בשאר איסורין אין ע"א נאמן כלל בהכחשת הבע"ד, כש"כ דרחמנא הימנה, וי"ל כ"מ שהאמינה תורה ע"א ה"ה כב' ולא באו לדון בזה אלא לענין חומרא בעלמא בזה עשה הנוב"י סניף משיטת רש"י הנ"ל משא"כ בנ"ד לא חזי לאצטרופי כלל, כיון דשיטה זו נדחת ממשנה מפורשת ע"כ נראה דאשה זו חייבת חטאת, ולענין כמה חטאות חייבת, לכאורה כיון שהכל הי' בהעלם א' ואין כאן גופין מחולקין א"ח אלא חטאת א' כמו אכל שני זיתי חלב בהעלם א' אמנם בש"ס כריתות דף י"ז ע"א מבואר:
וכ"פ הרמב"ם בפ"ה מה' שגגות ה"ה הבא על אשה כדה בשגגה וטהרה מנדתה וטבלה, וחזרה וראת' נדה ובא עלי' פעם שני' באותה שגגה עצמה חייב על כל פעם ופעם אעפ"י שהוא בהעלם א' והוא גוף א' שזמן נדות זה חוץ מזמן נדות שנית והרי הן כשתי נשים נדות עיי"ש א"כ ה"כ חייבת מספר חטאות כמספר הטבילות שטבלה באותן שתי שנים, שהימים שבין טבילה לטבילה הכל נחשבין כהעלם א':
ונראה פשוט דגם הוא חייב חטאת כמספר הזה הגם דלכאורה יש לצדד דאיהו לא מיחשב שוגג אלא אונס דמה הו"ל למיעבד דהתורה האמינתה, ואטו מחוייב הבעל לחקור ולדרוש אם היא בקיאה בכל דיני נדה מ"מ אחרי העיון נראה דא"א לפוטרו מטעם זה דהא מבואר בש"ס ריש מסכת הוריות, וש"ה ברמב"ם פי"ג מה' שגגות, דאפי' יחיד שעשה עפ"י הוראת ב"ד הגדול נמי חייב חטאת והתם נמי אטו מי לא הוי רשאי עפ"י התורה לסמוך על הוראת ב"ד הגדול וע"כ צ"ל כמש"כ הרמב"ם בפ"ה מה"ש דהשוגג הי' לו לבדוק ולדקדק ואלו בדק יפה יפה ודיקדק יפה יפה בשאלות לא הי' בא לידו שגגה ולפי שלא טרח בדריש' וחקירה ואח"כ יעשה צריך כפרה עיי"ש וא"כ ה"נ פשיטא דאין הבעל מקרי אונס ועיין בתשו' דב"ח ח"ב יור"ד סי' פ"ז כיו"ב שנכשלה עיר א' באיסור נדה כמה שנים ע"י שלא כיונו יפה חשבון שיעיר מקוה ופשט לי' שחייבין חטאות כמספר הנ"ל והתם נמי בודאי אין על הבעל לחקור ולדרוש אם המקוה שטבלה הי' בו כשיעור מ' סאה אלא כל שאמר' לו טבלתי התורה האמינת' עיי"ש עכצ"ל כל שהי' במציאות לעמוד על הבירור הוי בכלל שוגג וא"כ ה"נ א"א לפטור הבעל מחיוב חטאת ועיין במג"א סי' של"ד העלה שצריך ליתן לצדקה כפי מה שקונים הפחות שבכבשים באותו זמן עיי"ש וא"כ הכא צריכין להפריש שיעור הנ"ל כמספר הטבילות שטבלה א' לו וא' לה ואם אין ידם משגת יפרישו מעט מעט עד שיצטרף לחשבון ויתנוהו לקופת רמבעה"נ ומכאן ואילך יהי' זהורים ללמוד אצל ת"ח כל פרטי הלכות נדה שצריכין לידע להשמר ולהזהר לבל יבואו לידי מכשול מכאן והלאה, וירבו בוידי ובתשובה והטוב וסלח ית"ש כרחמיו וכרב חסדיו ירבה לסלוח: