ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן קסז
כבוד תלמידי האברך המופלג בתו"י חו"ש מו"ה גרשון מיללער ני' בישוב אובער ביסטרא יע"א:
ע"ד שאלתך לפי מאי דקיימ"ל סי' ק"ץ סעי' כ"ד דכתמי עד הבדוק דמטמאין בכ"ש הרי הן כראיות לכל דבר, דיש בהם משום וסת א"כ לפי מה דקיימ"ל דאפילו בראי' דפ"א צריכה לחוש גם לוסת דהפלגה, א"כ אשה שמצאה כתם כ"ש ביום ו' דנקיים שלה על עד הבדיקה תהי' צריכה לחוש לוסת הפלגה, ליום העשירי וכיו"ב לפי ערך הרחקת הימים מיום שפסקה לראות, לפימש"כ בשו"ע התניא בסי' קפ"ד סק"ג דלענין וסת הפלגה לא אזלינן בתר תחילת הוסת לשער ההפלגה מתחילת ראיה לתחילה ראיה, אלא מסוף ראיה לתחילה ראיה, כגון אם בוסת א' המשיכה ראייתה ג' ימים ולבסוף כ' ימים מסוף ראיה זו שהוא כ"ג ימים לתחילת ראיה ראתה ב' ימים חוששת ליום כ' מסוף ראיה זו השנית, עיי"ש מילתא בטעמא א"כ ה"נ נימא, כיון דמסוף ראייתה עד שעה שמצאה כתם על עד הבדיקה אינה אלא עשרה ימים תהי' צריכה לחוש להפלגה זו, ותצטרך לפרוש ליום העשירי מזמן מציאת הכתם על עד הבדיקה א"כ לא הנחת בת לא"א וכו', ונלענ"ד דנהי דכתמי עד הבדוק יש בהם משום וסת מ"מ אינו אלא כמו וסת שנקבע מחמת אונס כמו קפצה וראתה, ונהי דחוששת לו כמו לוסת שאינו קבוע היינו שאם חזרה וקפצה אסורה לשמש עד סוף אותה עונה, היכא שכבר אירע לה ג"פ ע"י קפיצה, וגם קודם שאירע לה ג"פ מיד שקפצה פ"א וראתה צריכה לחוש לאותו היום בחודש אם חזרה וקפצה בו, עי' בסי' קפ"ט, מ"מ לענין וסת ההפלגה אין לחוש לשער ההפלגה מסוף ראייתה, למציאת כתם ולאוסרה אח"כ כשיגיע זמן הפלגה זו, כיון דראייה ראשונה של וסת הקבוע לה, אינו דומה לוסת זה שאירע לה ע"י אונס של מעשה הבדיקה, א"כ לא חזיין לאצטרופי לענין חשבון ההפלגה כנ"ל לענ"ד ברור, ועיין בסוף סי' קפ"ד בש"ך סס"ק ל"ב שכתב דלא מצינו בש"ס ופוסקים שום וסת הגוף ע"י מעשה רק קפיצה עיי"ש ולהנ"ל שפיר מצינו כהנ"ל ע"י בדיקה בעד הבדוק לה, דהו"ל נמי כמו וסת דקפיצה וצ"ע: