ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן קסו
שלוכ"ט לכבוד ידידי הה"ג המופלג בתוי"ש מו"ה מרדכי וו"ב נ"י יושב עה"ת וע' בק"ק טרעבעשיף יע"א ומצ"פ להיות דומ"צ בק"ק הומנא: יע"א מכתב מעכ"ת הגיעני לנכון, ותחלת דיני על ד"ת הא דשאל לן מר באשה אחת אחר כמה שבועות בתר לידתה עוד לא יכולה לטהר מחמת מציאת כתמים אם יש לה היתר ללבוש בגדי צבעונים דאינם מטמאין משום כתמים כמבואר בשו"ע סי' ק"צ אלא שהדג"מ מחמיר עפ"י שיטת רבינו שמחה וראב"ן שהובא בהגמי"י, ואפשר דבימי טוהר של יולדת דאינו אלא חומרא שלא לבעול על דם טוהר י"ל דגם הדג"מ מודה זה תורף שאלתו:
והנה מה דמשמע מדברי מעכ"ת דלהלכה למעשה פסקינן כשיטת המחמירין עפ"י דברי הדג"מ עמדי לא כן אנכי דכבר הלכה רוחית בישראל לפסוק בזה כשיטות המחבר והרמ"א וכן היא שיטת רוב ראשונים ואחרונים ובספר תשובה מאהבה ח"א סי' קס"א האריך ג"כ בזה והעלה להלכה דאין להחמיר והוא הי' אחד מגדולי תלמידי של הגאון בעל דג"מ ומ"מ פסק בזה דלא כוותי' וכן רבינו בתשו' ח"ס סי' קס"א האריך ג"כ בזה והעלה לדינא כהרמ"א דהלובשת בגדי צבעונים מצלת על הכתמים שלא לחוש לד' רבינו שמחה עיי"ש וא"כ אין מקום ספק בזה אלא דמ"מ עדיין יש מקום ספק לפי מה שהעל' בתשו' ח"ס הנ"ל דתקוני לא מתקני' כהרמב"ם מ"מ אין מוחין בידם א"כ יש להסתפק אי בכהנ"כ מתקני' כן לכתחילה ותו איכא למבעי' לפי מה שהביא בפ"ת בשם ס' עבודת כסף דדוקא אם תלבוש תמיד אבל כדי להציל בימי נדתה וימי ליבונה לא, א"כ עדיין יש להסתפק אם בכהנ"ל תוכל ללבוש כן אפי' לא הורגלה ללבוש כן בשאר ימים, והנה טעמו בזה לא אתפרש גם מש"כ מרן ח"ס דתקוני לא מתקנינן רק דאין מוחין בידם מני לא פריש לן טעמא בזה ואפש' לומר לפי מה שפירש"י בנדה דף ס"א בטעמא דמקילין בבגדי צבעונים דאין הכתם ניכר בו כמראה דם גמור, א"כ אם לובשת כן הוי כעושה ספק דרבנן בידים, א"נ כמבטל איסור דאוריי' לכתחיל' ולפי"ז הי' מקום לומר בימי טוהר שלה, כיון דאינו אלא חומרא מותרת ללבוש כדי להציל דבלא"ה הרבה פוסקים ס"ל דבאיסור דרבנן שאין לו עיקר מהתורה מותר לבטל לכתחילה, ונהי דהרמ"א בסי' צ"ט לא פסק כן מ"מ בכה"ג הי' מקום להקל כיון דאינו אלא חומרת הגאונים שלא לבעול על דם טוהר מיהא כ"ז להתלמד במקום אחר, אבל בשאלה הנ"ל, כיון דעדיין לא טבלה, ל"ש זה כלל דאכתי ליכא ימי טוהר דאנן קיי"ל כב"ה דבימים וטבילה תלי' רחמנא וכיון דכל נשים שלנו יולדת בזוב ליכא דין ימי טוהר כ"א בתר שכבר טבלה פ"א אחר לידה ודבר זה מבואר בתשו' נודב"י מהדו"ת סי' קי"ג יעיי"ש ובתשו' רבינו עקיבא איגר גמגם בזה עיי"ש, ותו דלפי מה שהעלה מרן ח"ס בתשובה קס"א לא נאמר דין זה אלא בבגד עליון אבל בבגד הסמוך לבשר כחלוק וכדומה לא שמענו עיי"ש, והנה טעמו לא זכיתי להבין דמסתימת כל הראשונים והאחרונים לא משמע כן, מ"מ צריכין אנו לכוף ראש במודים דרבנן לקבל דבריו:
ומה שהתפלא מעכ"ת על שיטת רבינו שמחה שהחמיר יותר לבעלה מלטהרות הלא בש"ס נדה מצינו כ"פ איפכא דבטהרות החמירו יותר ורצה לתרץ הא דלא החמירו לבעלה היינו משום ביטול פ"ו כדאיתא בריש נדה, וזה ל"ש אלא לענין בדיקה וכיו"ב דשייך בכל הנשים משא"כ בכתמים דהיא מילתא דל"ש בכל הנשים רק במיעוטא דמיעוטא:
היא דבר שאין לו שחר ומוכחש מהמציאות, אמנם ע"ד קשייתו יעיי"ש בטו"ז סי' ק"ץ סס"ק י"ח מש"כ בשם הרב"י וע"ש בב"ח כתב סברא מתוקה כצפיחית בדבש דבבא לעסוק בטהרות להבא התם היא דהחמירו וכו' אבל כל לבעלה הקילו שלא יהי' לבו נוקפו וכו' אבל במצאה כתם דצריך העברת סממנים לידע אם דם היא לטמא טהרות למפרע או לא אז הסברא הפוכה דהקילו חכמים בספק טומאה למפרע כדי להקל עליהם שיעמדו בהכשרן אבל לבעלה לא הקילו להבא ואסורה לבעלה אף לאחר שהעבירו עליו סממנים ולא עבר עיי"ש, ובזה ניחא ג"כ, וכבר האריך בזה ג"כ בתשוב' מאהבה סי' קס"א יעי"ש, גם מרן בתשו' ח"ס הנ"ל האריך בענין זה יעיי"ש מה שכתב לתרץ בזה ע"נ: ובהא שהביא ראי' לשיטת רבינו שמחה מדלא קתני בגד צבוע אינו מקבל כתמים כדקתני האי לישנא במתני' ומדנקט בגד צבוע אינו מטמא משום כתם ש"מ דלא מיירי אלא לענין טומאת הבגד וטהרתו, נ"ל ליישב לשיט' הפוסקים דגם לבעלה אין בו משום כתם עפ"י מה דמבואר בנוב"י מהדו"ק סי' כ"ב בטעמא דדבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים עפ"י הקושי' דהא אינו אלא סד"ר מיהא כיון דעכ"פ צריכין אנו לטמא הבגד שנמצא עליו הכתם משום מגע, והחלטנו לומר שהיא מן האשה שהרי בזה יש ספיקא דאורייתא, ולכך שלא לחלק צריכין אנו לטמא גם האשה משום נדה מדרבנן, וזה בנמצא בדבר המק"ט אבל בדבר שאינו מק"ט ל"ש סברא הנ"ל, ולכך אינו מקבל כתמים ולפי"ז כל עיקר דין כתמים לטומאת האשה תלי' בדין טומאת הבגד משו"ה שפיר נקט הברייתא הך לישנא דאינו מטמא משום כתם וא"ש בס"ד, וראיתי מעכ"ת שרצה ליישב קושי' הנודב"י הנ"ל דלהכי לא מהני כאן סד"ר משום דהו"ל דשיל"מ ובדשיל"מ לא מהני סד"ר וזה הוי דשיל"מ לאחר שתספור ותטבול ולדבריו לא מצאנו ידיו"ר בכמה הלכות דמקילין בסי' קפ"ז ובסי' ק"ץ משום סד"ר אבל אשתמיטתי' למע"כ סברת הצל"ח בריש ביצה ונאמר ונשנה בנוב"י חאה"ע מהדו"ת סי' ל"ח דדשיל"מ ל"ב היינו לענין אכילה דשייך לומר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר דממנפ"ש מה שיאכל היום לח יאכל למחר אבל לענין טלטול לאיזה צורך ל"ש זה שהרי יכול לטלטלו היום וגם למחר והה"נ לענין בעילה, וא"כ עכ"פ בעילה שאנו דנין עלה היום אין לה היתר עיי"ש וכבר השתמש בסברא זו גם בס' נ"צ לבעל פתחי תשובה סי' קפ"ז ס"ה עיי"ש וא"כ ל"ש כאן דיך דשיל"מ כלל: חוסט יום ג' לסדר חקת תרס"ב לפ"ק: