אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן קסד

סימן קסג

לכבוד תלמידי האברך המו"מ מו"ה אשר זעליג נ"י בק"ק דאבראני גדול יע"א, על דבר האשה שמרגשת כמה פעמים זיבת דבר לח, ובודקת עצמה ומוצאת ליחה לבנ' ומראות טהורות אין בו בית מיחוש כלל, ואפי' לתה"ד שהביא הרב"י סי' קפ"ח ובשו"ע רסי' ק"צ באשה שמרגשת שנפתח מקורה, ובדקה אח"כ ולא מצאה כלום, היינו היכא דבדקה אח"כ אחר שיעור וסת, ובבדקה עצמה תוך שיעור וסת, ולא מצאה כלום, בזה פליגו האחרונים הפלתי מכשיר בזה וכן משמע מהסד"ט סי' הנ"ל, אבל דעת החו"ד והנוב"י מהדו"ת סי' קי"ט שהיא טמאה, ומלשון שו"ע משמע קצת כהפלתי מדכתב ובדקה אח"כ ולא מצאה כלום והל"ל ובדקה ולא מצאה כלום א"ו אח"כ דייקא שהוא שלא כשיעור וסת, וכ"ז בבדקה ולא מצאה כלום, אבל בדק' ומצאה מראות טהורות בזה הלכה רוחית בישרא' דטהורה, ואפי' להתה"ד שהביא הרב"י ברסי' קפ"ח שגמגם בנמצא לחלוחית דסמיך, כ"ז מיירי בהרגשה גמורה של פתיחות פי המקור או עקיצה כמו עקיצת מ"ר, אבל בלא הרגישה אלא זיבת דבר לח מזה לא דיבר התה"ד כמו שהוכיח בתשו' ח"ס חיור"ד סי' ק"נ וסי' קס"ד אפי' למאן דס"ל הרגשת זיבת דבר לח הוא הרגשה דאוריי' היי' היכא דבדק' אח"כ ומצאה דם חייבין עליו כרת משא"כ בזה, ובהרגשת נזדעזעו אבריה בזה החכמת אדם מקיל והח"ס ז"ל מחמיר, וכל זה אנו צריכין היכא דנאבד העד וכיו"ב, אבל היכא דהבדיקה לפנינו ונמצאו מראות כשרות לית דין צריך בושש כלל, ואפי' נמצא על העד לחלוחית דסמוך ויש בו משוש קצת הדבר פשוט כביעא בכותחא, ואין מקום ספק כלל:

ולענין מה שהאשה הנ"ל רגילה לראות קודם זמן וסתה ו' ימים מראות טהורות הנ"ל ונסתפקת לענין קביעת זמן הוסת, דבריך בזה סתומים, ולא נתברר לי מהו ספיקתך בזה, ואם לענין זמן פרישה סמוך לוסתה קמבע"ל, אם צריך אתה לפרוש מתחילת הזמן שתמצא מראות הללו, שכבר קבעה לה כן לסימני הוסת, הנה וסת זה דומה לוסתות הגוף ע"י מקרים שיארעו בגופה ובזה מבואר בסי' קפ"ט סעי' כ"ד דבכולן אין חוששין להם אלא בשעתה דהיינו אם רגילה לראות בסוף הוסת אינה אסורה אלא בסופו, וכ"ש הכא שדרך המראות הנ"ל לבא כמה ימים קודם וסת, אף שנראה שקבעה לה וסת למראות הללו אינה אסורה אלא בסוף הזמן כגון אחר ו' ימים משתתחיל להרגיש מראות הנ"ל, והגם דבשו"ע שם סעי' י"ט לא קחשיב ענין זה בין וסת דגופה שיארע ע"י מקרים עיי"ש, וא"כ י"ל דבכהי"ג חמיר טפי ואסורה אף מתחילת הוסת, ויש מקום לומר כיון דכבר התחיל הגוף להוציא מן המקור מראות הללו חיישי' שמא ע"י תשמיש יקדים האורח לבא ולכאורה י"ל הוכחה לזה דלכאורה יש לתמוה על הפוסקים, דהא בגמרא חשיב בין וסתות הגוף גם שופעת דם טמא מתוך דם טהור ופירש"י בנדה דף ס"ג ריש ע"ב רגילה לראות דם טהור תחיל' ואח"כ דם טמא, וא"כ אמאי לא חשבו הפוסקי' גם זה בהדי וסתות הגוף כן הקש' הסד"ט ותי' כיון דהאידנא כל דם בטמא מחזקינן לי' אין נפק"מ בזה, ועדיין אינו מספיק דהא מבואר בתשו' פנ"י והובא בסד"ט ובפ"ת סי' קפ"ט ס"ק כ"ג דבראת' תחיל' כעין מוגלא ואח"כ כעין דם היינו נמי שופעת דם טמא מתוך דם טהור וא"כ אכתי תיקש' דהו"ל להביא עכ"פ בכהי"ג א"ו משמע משום דבכל וסתות התלויין במקר' הגוף אמרי' דאינה חוששת אלא בשעתי' ובוסת הנ"ל צריכ' לחוש מתחילת הוסת אפי' אם אינ' רגיל' לראות אלא בסופו משו"ה לא הביאו זה דלא פסיקא להו דלא דמיא לגמרי לשאר וסתות מיהא נרא' אחרי העיון זה אינו דהא דינא דסעי' כ"ד נובע ממש"כ הרשב"א והרא"ש שם במשנ' דף ס"ג דאפי' ר"י ור"י לא פליגו אלא בוסתות הימים ושעות אבל בוסתות דגופ' כו"ע מודים דאינ' חוששת אלא בשעת' עיי"ש, והתם קאי אוסתות דגופ' דקחשיב שם במשנ' שלפ"ז דקחשיב נמי שופעת דם טמא מתוך דם טהור ע"כ נרא' פשוט דגם זה דינו כשאר וסתות הגוף דאינ' אסור' אלא בשעת', והיינו באופן שנתבאר שם בשו"ע דוקא בזמן שראייתה מובלעת בתוך הוסת עיי"ש: ולענין אם מצא' אח"כ כתם אי יש בו משום וסת, הגם דקיימ"ל אין בכתמים משום וסת, וכדאיתא בטור ושו"ע סוס"י ק"צ, מ"מ הכא כיון דאיכא הרגשת זיבת דבר לח נרא' פשוט דבכהי"ג יש בו משום וסת לא מבעי' למש"כ הנודב"י חלק יור"ד סי' נ"ה וכן העל' בחו"ד רס"י ק"צ דזיבת דבר לח הוי הרגש' דאורייתא, אלא אפי' להח"ס ז"ל שביאר בכמה תשובות דזיבת דבר לח לאו הרגש' הוא מדאו' מ"מ פשוט דבאשה שהגיע זמן וסת' ולא בדק' א"נ באשה שאין לה וסת קבוע והגיע עונה בינונית, ולא בדק' ומיד ואח"כ מצא' כתם דתלינן האי כתם בדם שהי' ראוי לבוא אחר הוסת, וכש"כ דהכא איכא הרגשת זיבת דבר לח ומ"מ נרא' דזהו דוקא לחומרא לענין שצריכ' לחוש לו לפ"א, אבל ודאי בשביל כך לא נעקר וסת הקבוע שלה אם לאו דאפי' בשעת וסת' אינ' מרגשת כ"א זיבת דבר לח דהא כללא הוא דאין וסת נעקר אלא כדרך שנקבע, וכיון דנקבע ע"י הרגשת פ"פ המקור ההד"נ דאינו נעקר אלא בזה אופן לענין שיהא נקבע ליום אחר, ומש"כ בשם תשו' שב יעקב לענין אם מצא' ט"ד ע"י ליחה לבנ' מרוב' כבר נחלק עליו בסד"ט ומסתבר טעמי':

ולענין אם הרגיש' פ"פ המקור ובדק' ומצא' ליחה לבנ' אם נעקר עי"ז וסת קבוע הדבר פשוט ואין צריך בושש ולא הוצרכו הפוסקים לפרש לרוב פשיטותו, ותל"מ:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה