ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן קסג
בדיני כתמים:
א) בש"ך סי' ק"ץ ס"ק י' הכריע כשיטת הרמב"ם והוא הי"א שבשו"ע ס"ו דהא דבעינן שיעורא היינו בכתם הנמצא על בגדה אבל בכתם שעל בשרה לא בעינן שיעורא, ומייתי ראי' דאל"כ תקשה מאי ארי' התם על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא, הא על חלוקה נמי כהי"ג טמא, דהא קתני בברייתא כתם ארוך מצטרף אלא ודאי כשיטת הרמב"ם דמיירי בפחות מכגריס, ושפיר קתני על חלוקה ספק טמא ספק טהור טהור, ועיי' במחהש"ק שביאר דברי הש"ך בביאור רחובות, ובדג"מ שם הקשה על הש"ך דהא בגמרא דף נ"ז כבר פירשו החילוק שעל בשרה ספק טמא, ועל חלוקה ספק טהור היינו מחגור ולמטה ועברה בשוק של טבחים, א"כ מחגור ולמעלה ואזדקרה עיי"ש, ותמה אני אם יצאה הגה זו מקולמסי של הגאון נודב"י, דאין זה ענין לדברי הש"ך כלל, ולא על הש"ך תלונתו אלא על הש"ס מאי ס"ד דמקשה לפשוט האיבעי' מברייתא דתני על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא לאו דעבד כהי"ג אמאי לא קדחי להו לא אלא כגון דעברה בשוק של טבחים וכו' והוא באמת קושיית הראב"ד בס' בעה"נ ותי' דמ"מ לשון יתיר דקאמר על בשרה ס"ט ספק טהור טמא ול"ק על בשרה ספיקו טמא, קדייק, וא"כ השגתו של הדג"מ על הש"ך לק"מ, ובמנח"י השיג על הש"ך מצד אחר, דהא ע"כ דיוק הש"ס מיתור לשון דקתני על בשרה ספק טונא ספק טהור טמא כדמוכח מחמת קושיית הראב"ד הנ"ל, וא"כ לק"מ קושיית הש"ך דאיה"נ דעל חלוקה כהי"ג נמי טמא, ומ"מ שפיר קתני על חלוקה ספק טמא ספק טהור טהור, היינו באופן דמוקם לה בברייתא דעברה בשוק של טבחים או דאזדקרה, וממאי דקתני נמי בחלוקה לשון כזה מזה אין ראיה דהא שפיר י"ל דלשון זה נקט איידי דקתני רישא על בשרה ס"ט ספק טהור טמא וא"כ ראי' הש"ך לאו ראי', והוא הוסיף להקשות לשיטת הי"א הנ"ל, והיא שיטת הרמב"ם דלשיטתו היכא קפשיט מדקתני מכל בשרו ספק טמא ספק טהור טמא דעשוי טפין טפין או כשיר או כשירה טמא, דילמא לעולם בשינוי צורה כזה אמרי' דודאי לאו מגופה קאתי, ומ"מ שפיר קתני האי לישנא לאתוי פחות מכגריס דעל בשרה טמא ועל חלוקה טהור, והוא קושי' עצומה והובא גם במחהש"ק עיי"ש שהניח בצ"ע, ותו הקשה בתשו' שב יעקב לשיטת הרמב"ם הנ"ל מהא דש"ס דף נ"ז דפריך על הברייתא הנ"ל הי"ד אי מן החגור ולמעלה על בשרה אמאי טמא, ואי מן החגור ולמטה על חלוקה אמאי טהור, ומשני כגון דעברה בשוק של טבחים, ולהרמב"ם הו"מ לשנוי בפשיטות דמיירי לעולם מן החגור ולמטה, וכגון שהוא פחות מכגריס עיי"ש:
ולפענ"ד נראה בס"ד, ליישב קושיות הנ"ל לשיטת הרמב"ם, ולא מבעי' דאין כאן קושי' אלא חילא נמי דהרמב"ם מזה הסוגיא דהנה כבר כתבתי דהראב"ד הקשה על הש"ס דף נ"ח דבעי למפשט איבעי' דטפין טפין מהו מדקתני על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא ול"ק דברייתא קמ"ל דעברה בשוק של טבחים ותי' הראב"ד דמ"מ לישנא יתירא דייק, וקשיא לי דהא בש"ס דף נ"ז קמשני ב' שינוי על ברייתא הנ"ל כגון דעברה בשוק של טבחים ועוד משני ואבע"א למעלה מן החגור וכגון דאזדקרה עיי"ש וא"כ שפיר י"ל דבאמת תרווייהו תירוצא איתנייהו ולשנא יתרא מרבה גם אידך תירוצא כגון דאשתכח למעלה מן החגור, ודאזדקרה וא"כ הדק"ל מאי קפשיט מהך ברייתא, ונ"ל בס"ד דלאו מיתורא דלשון גרידא קדייק אלא ה"ק דהנה לעיל אמרי' כגון שעברה בשוק של טבחים על בשרה ספק טמא, דאיס"ד מעלמא קאתי', על חלוקה איבעי לי' לאשתכוחי, מכלל דאית לן הוכחה דעל בשרה הוא מגופה, א"כ איך קאמר ספק טמא ספק טהור טמא דמשמע כל כהי"ג הו"ל ספק השקול, הא באמת האי לאו ספק השקול הוא דהא איכא רגלים לדבר דודאי מגופה קאתי', אלא ע"כ לאתוי כהי"ג דהיינו דעבד כשיר או כשירה או טפין וכל כהי"ג לאו אורחא דאתי' מגופה, והו"ל הוכחה דלאו מגופה דא"כ לא הוי עבידא כשיר וכשירה, ולעומת זה איכא נמי הוכחה דמגופה קאתי דאי ס"ד מעלמא קאתי על חלוקה מבעי לי' לאשכוחי וכיון דאית לן הוכחות המכחישים זה את זה שפיר קתני ספק טמא ספק טהור, ועל זה משני לעולם אימא לך דכשיר וכשירה באמת מטהרי' מחמת הוכחה זו דאיס"ד מגופה קאתי' לא הוי בכהי"ג, אלא הב"ע דעבד כרצועה, דבזה עדיף לן הכרע' דאיס"ד מעלמא קאתי על חלוק' אבעי' לי' לאשתכוחי וא"ש בס"ד, וממילא קושיי' המנח"י לק"מ, דלא הו"מ למדחי דמיירי כגון שהוא פחות מכגריס דבזה עדיין לא נסתלק דיוקא דהמקשן דאכתי היכא קתני ספק טמא ספק טהור הא לאו ספק השקול הוא, וע"כ הוצרך לאסוקי דמיירי דעביד טיפין טיפין או כדמשני כגון דעביד כרצועה, וממילא מתיישב שפיר כ"כ קושיי' השב יעקב הנ"ל, הא דלא משני בש"ס דף נ"ז כגון שהוא פחות מכגריס, די"ל דבאמת ידע הש"ס דהך לישנא ספק טמא ספק טהור לישנא יתרה הוא כדדייק בדף כ"ח וכדקאמר הראב"ד, מיהא השתא דמוקי לה בעברה בשוק של טבחים א"ש האי לישנא דקמ"ל אפי' דאיכא הוכחה לאידך גיסא כגון דעבד כרצועה מ"מ ספיקו טמא, אבל אי מוקמי לה בפחות מכגריס אכתי לישנא דברייתא אינו מיושב כלל, וע"כ איצטריך לאסוקי דמיירי כגון שעברה בשוק של טבחים וא"ש בס"ד, ודוק היטב עוד נ"ל ליישב קושיי' השב יעקב לשיטת הרמב"ם בהא דלא מוקי בדף נ"ז לברייתא דקתני על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא, כגון שהוא בפחות מכגריס, דהא קתני בהאי ברייתא במגעות והסיטות הלך אחר הרוב ומוקי לה בגמרא אם רוב ימיה טמאה, טמאה, ומפרשים בתוספות דבכהי"ג לא מהני עברה בשוק של טבחים לטהר' מחמת דאיס"ד מגופה קאתי על בשרה איבעי לה לאשתכוחי, ולפי"ז ממילא קושיי' הנ"ל לק"מ דכל זה בכתם שהוא כגריס אבל בפחות מכגריס דאיכא למיתלי במאכולת אפי' אם רוב ימיה טמאה מ"מ תולה בדם מאכולת בנמצא על חלוקה אפי' אם רוב ימיה טמאה, וזה ברור, ודוק היטב בכל מה שכתבתי בזה, כי נכון הוא בס"ד: ב) בהא דקיימ"ל בסי' ק"צ סכ"ו נתעסקה בכגריס דתולה בנמצא עלי' כשני גריסין, מספק"ל להסד"ט והובא בפ"ת ס"ק ט"ו שם היכה דהרגה פשפש דהוי כמו בנתעסקה בכתמים, אם יש לתלות בזה אם הי' כתורומס ועוד ולומר דאותו ועוד הוא ממאכולת עיי"ש דלא איפשטא לי', ולכאורה דבריו בזה תמוהים מאוד, הא דינו מפורש בשו"ע סעי' כ"ט שם הרגה פשפש שאנו תולין בו עד כתורמס חזר דין כתורמס לשיעור הגריס לכל הדינים שאמרנו ע"כ א"כ הדין פשוט וברור לכאור', ומן התימא על הגאון סד"ט דלכאו' נסתר מנגה נגדו דין המבואר בשו"ע, אולם אחר העיון נראה דאין כאן שום סתירה, עפ"י מה שמבואר בחו"ד ס"ק ז' שהקשה אהא דקיימ"ל בשו"ע דבהרגה פשפש תולה עד כתורמס, אמאי לא נימא דתולה עד כתורמס וגריס כמו בנתעסקה בציפור, ותי' כי היכא דבמאכולת אמרי' אף אם הרגה מאכולת אינה תולה עד שני גריסין דהא הטעם בתלי' עד כגריס אפי' לא הרגה היינו משום דהוי קי"ל לרז"ל דבודאי הרגה מאכולת, וא"כ אפי' יודע' שהרג' מאכולת אמרי' דהיא היא המאכולת שהרגה, ואפי' אם הרגה הרבה לא פלוג רבנן כמש"כ הרא"ש, ה"נ בהרגה פשפש, כיון דלר"ח ב"א בדף נ"א דעיקר דין כתם הוא כתורמס דתולה בפשפש ודאי דין פשפש כדין מאכולת בין הרגה בין לא הרג' ומהטעם הנ"ל, ובמקו' דשכיחי פשפשין אפי' רבנן מודו לרחב"א ובודאי הוי ג"כ הדין כמו במאכולת לרבנן דלא תלינן רק כתורמס משום הכי אפי' במקום דלא שכיח לא תלינן יותר בהרגה ממה דתלינן במקום דשכיח בלא הרגה, וממה שתולין לרחב"א ואפי' הרגה הרבה פשפשין לא פליג רבנן עכ"ד, ומעתה לק"מ מדין שבשו"ע הנ"ל דאיה"נ אם נתעסקה בכגריס ונמצא עליה כגריס וכתורמס תולין בפשפש היכא דהרגה פשפש, דזה הוי ממש שוי לשיעור גריס שאמרנו גבי מאכולת אבל היכא דהרגה פשפש לענין שנמצא בו שיעור כתורמס ועוד אין נלמוד מזה, דהא בהרגה מאכולת נמי אין תולין בו כמאכולת ועוד, כמבואר בחוו"ד הנ"ל, וא"ש, אלא דעכ"פ יש לתמוה לאידך גיסא מאי מספק"ל בזה להסד"ט הא פשיטא דא"א לתלות יותר דא"כ האי דינא דהרגה פשפש דתולה בו כתורמס היכא משכחת לה הא לעולם הול"ל דאם נמצא בו כתורמס וכגריס תלינן, כתורומס בפשפש וכגריס במאכולת, אלא ע"כ כמוש"כ החו"ד, ויותר תימא על הפ"ת שהי' בהעלם עין ממנו דברי החוו"ד הנזכר לעיל:
ג') בסעי' י"ז מצאה כתם למעל' מהחגור וכתם למט' ממנו ויודעת שלא נזדקרה טהור' שאני אומר כמו שהעליון בא מעלמא כך בא התחתון בד"א כשיש בעליון כגריס ועוד אבל אם אין בו כגריס ועוד אין תולין מעלמא דשמא דם כינה הוא ולכן אם יש בתחתון שיעור גריס טמאה ונסתפקתי לפי מה דהקש' בתשו' ח"ס חיור"ד סי' קפ"ב איך אפשר לתלות שיעור כתם בכגריס במאכולת שבזמנינו והעל' עפ"י שיטת הרב אב"ד דהוי ס"ל דלא אמרו כתמים אלא לטהרות ולא לבעלה והראב"ד תמה עליו ממאי דאמרינן בנדה דף נ"ח אין לך אשה שטהורה לבעלה אלא ע"כ דלבעלה נמי חיישינן לכתמים וכן הילכתא ועכ"פ י"ל דצדקו דברי הראב"ד דתחילות גזירות כתמים הי' לטהרות מטעם המבואר שם בח"ס ז"ל עיי"ש וממילא נאסרה נמי לבעל' ועכשיו נמי שבטלו טהרות מ"מ דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו וא"ש הא דבעי שיעור גריס אע"ג דבזמנינו לא אשכחן מאכולת כהיי"ג מ"מ אין לך אלא מה שנאסר במנין ראשון שהי' מאכולת גדול כגריס הקלקלי כיון דעכשיו בלא"ה הי' לנו לטהר כל הכתמים רק שא"א להתיר מה שנאסר במנין ראשון ושיעור קטן לא נאסר מעולם א"ד והשתא היכא דאיכא בעליון נמי פחות מכגריס ועוד הו"ל למימר דבזה"ז כיון דא"א לתלות במאכולת וע"כ מעלמא הו"ל לטהר ולתלות תחתון כעליון דבזה ל"ש לומר דהוא בכלל דבר שבמנין כיון דאפי' שיעור גריס כל היכא דאיכא למיתלי מעלמא תלינן והכא כיון דעליון ע"כ לאו מגופה ולאו ממאכולת קאתי כיון דליכא מאכולת בזמנינו וע"ש מעלמא קאתי הו"ל לטהר התחתון ולתלות כבעליון וצע"ג ובעיקר הקושי' איך אפשר לתלות במאכולת כזה בזמנינו נרא' לפענ"ד עפ"י דרכו של הח"ס ז"ל באופן אחר דתהוי א"ש אפי' לשיטת הראב"ד דלית לי' סברה הנ"ל דעיקר גזירה לא הוי אלא לטהרות והוא עפ"י מה שמבו' בתשו' נודב"י הנ"ל מהד"ק סי' נ"ב בטעמא דדבר שאינו מקבל טומאה אין בו משום כתמים עפ"י קושי' הכ"מ דהא הוי ס"ס שמא מעלמא ושמא מצדדין ואם כי מהצדדים איננו ספק כמוש"כ באחרונים מ"מ משום ספק בעלמא הו"ל לטהר דהו"ל סד"ר כיון דהוא בלא הרגשה מיהא כיון דעכ"פ לענין טומאת ערב לא בעינן הרגשה דהא מקור מקומו טמא וכיון דע"כ החלטנו לטמאותה שוב טמאה נמי לבעלה אלא דאכתי איכא ס"ס דילמא מעלמא ודילמא לא נגע כלל בביה"ח אבל תינח באשה איכא ס"ס אבל בבגד ליכא ס"ס כלל וע"כ צריכין אנו לטמאותו לכך צריכין אנו לטמאות האשה משום נדה דרבנן וזה בדבר המקבל טומאה אבל בדבר שאינו מקבל טומאה ל"ש סברה הנ"ל א"ד הנוב"י ומעת' אני אומר דתינח בזמן שנהגו טהרות והי' צריכין לדון על הבגד משא"כ בזמן הזה כיון דלא שייכי טהרות ובלא"ה כל הבגדים בחזקות טמאים א"כ אין נפ"מ כלל לדון על הבגד הדק"ל בשלמא הא אין להקשות היכא דהבגד בלא"ה טמא הו"ל לטהר האשה משום סד"ר דבזה שפיר י"ל דלא פלוג רבנן דהא ע"כ צ"ל כן לטעמא דהנוב"י הנ"ל דאל"כ קשיא מהאי משתותא דאיננו מקבל אלא טומאת נגעים ואמרינן בגמ' דמקבל כתמים וע"כ צ"ל כמוש"כ בזה בהשמטות שבסוף ספר נודב"י דל"פ רבנן כיון דעכ"פ שם קבלת טומא' עליו וה"נ י"ל בבגד שכבר נטמא משא"כ בזמן הזה דלא משכחת לה בגד טהור כלל הדק"ל ועכצ"ל כמש"כ הח"ס ז"ל דמ"מ כיון דהו"ל דבר שנאסר במנין שוב אין להתירו וממילא אין לך בו אלא כשיעור שנאסר במנין ראשון שהוא כגריס אבל בפחות מכגריס דלא הוי בכלל האיסור לא נאסר אע"ג דבזמנינו ליכא מאכולת כהיי"ג כיון דהשתא בלא"ה הי' ראוי להתיר מחמת סד"ר הנ"ל כן נלענ"ד בס"ד בטעמא דתלינן כתם במאכולת שבזמננו עד כגריס ודוק היטב אבל מ"מ הדין הנזכר לעיל לא נתיישב בזה עדיין וצע"ג: