ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן קסב
שולוכט"ס לכבוד אהובי בני רחימי וחביבי צור לבבי, האברך המופלג בתוי"ש, חרוץ ושנון, זית רענן, מו"ה ישראל מאיר (נ"י) [זצ"ל] בק"ק קלוור"ד שמח לבי ויגל כבודי באותיותיך המבשרות צבא רב משלומך, ומשלום תורתך וכי אתה שוקד על התורה וכו', ועד"ת דשדרת לן איזהו הערות בענין שאתה עוסק בו, אשתעשע עמך בקיצור נמרץ לאפס הפנאי, מה שהקשית לשיטת הטור בסי' קפ"ט דבוסת הדילוג קבעה לה וסת בג' ראיות היינו דוקא בוסת החודש, אבל בוסת הפלגה לכו"ע בעי' ד' ראיות א"כ מאי פריך הש"ס בדף ס"ד לרב מהא דהית' למודה להיו' רואה ליום ט"ו, דלמא שאני התם דמיירי בט"ו לטבילתה, וכהי"ג דאמרי' לעיל דף ל"ט, וא"כ י"ל דהך ברייתא נמי בכהיי"ג מיירי, כבר הקדימך בקושי' זו הגאון בעל סדרי טהרה בחדוד הלכות שנדפס בסוף ספרו עיי"ש מש"כ בזה תי' נכון וברור, מה שהקשית על הב"י מש"כ לפרש לשון הרמב"ן שהביא הטור האשה שראת' חוששת לוסת החדש ולהפלג' עד שתקבע וסת החדש בג"פ וכו' כיצד ראת' בא' בניסן ובכ' בו חוששת בא' באייר מפני ר"ח ניסן, ואם לא ראת' בא' באייר חוששת לט' באייר, שהוא יום כ' לראיית יום כ' שראת' ואם ראת' בט' באייר או לא ראת' חוששת לכ' אייר שמא קבע' לה וסת כ' לחודש, והקש' ב"י מ"ש דנקט גבי ר"ח אייר אם לא ראת' חוששת לט' באייר אפי' ראת' נמי וע"ז הקשית הא ודאי יש חילוק בזה בין וסת החדש לוסת הפלגה, עדיפ' מנה הו"ל להקשו' לקושטא דמלתא דפסק הרמ"א בשו"ע דאפי' ראתה בר"ח אייר חוששת בט' אייר משום הפלג' דיום כ' ואמאי הא כבר הפסיק' הפלגת' במה שראת' בר"ח אייר שהוא יום י"ב לראיית', ובאמת פליגו בזה הש"ך והטו"ז עיי"ש, ועיין בפלתי ובס"ט שהקשו לפי שיטת רמ"א בראת' בר"ח אייר ניחוש נמי להפלגה של יום י"ב ותיאסר נמי בי"ב באייר משום הפלג' שהית' לה מיום כ' עד ר"ח, דהא איהו ס"ל דראיי' שראת' בנתיי' אינה עוקרת החשש' שיש לה לחוש להפלג' ראשונ', ולענ"ד נרא' בס"ד דהא באמת ס"ל להרב"י דאם ראת' בר"ח אייר אמרי' דאין לה לחוש להפלג' של כ' ולא ליום החודש של כ"ז דכיון דכבר שינת' לראות בר"ח אייר מזה ראי' דראיי' ר"ח ניסן הוא העיקר והכ' אינו אלא משום דמי יתירא, ואף דהרמ"א חולק על זה, ובטו"ז האריך לחלוק בזה על סברת הב"י, היינו משום כיון דכבר הי' עלי' החשש לחוש להפלגת כ' מחמת ראיית כ' ניסן אינו נעקר מפני שראת' בר"ח אייר, וכ"ז להך חששא שהי' עלי' כבר אבל לענין לחוש להפלג' חדש' לענין זה ודאי כו"ע מודו דלזה שפיר אמרינן סברת הרב"י דמה שראת' בר"ח אייר נמשך מחמת ראיית' שבר"ח ניסן, ולא מפני הפלג' חדש', וזה נרא' נכון וברור בסברא, וא"ש דאין צריך לחוש לי"ב באייר ומה שנתקשית בהבנת דברי הד"מ שכ' דמש"כ הטור לא ראת' בר"ח אייר לרבותא נקט כן דאע"ג דנעקר וסת של ר"ח צריכ' לחוש לשני עד שלא נעקר פ"א, והוא מקושי הבנה מה זו רבותא וכי מפני שלא ראת' בר"ח שנעקר וסת החודש משו"ה לא תחוש עוד לוסת הפלגה מהיכ"ת, ועיי' בטו"ז שהקש' יותר, א"כ למה לא נקט גם אח"כ גבי ט' אייר רבותא זו, דשם קאמר בהדיא בין ראת' בין לא ראתי', והנלענ"ד בס"ד בכוונת הד"מ, דה"ק דאם לא ראת' בר"ח ושוב ראת' בט' א"כ כבר הי' לה הפלגה של כ' ימים זה פעמיים, וה"א שוב לא תחוש לכ' אייר משום החשש שמא תקבע לה וסת לימי החודש דהא באמת ס"ל להב"י דראיית ר"ח אייר מסלק החשש של הפלגה דיום כ"ו דמזה ראי' שראיי' ר"ח ניסן הוא העיקר, ונהי דהרמ"א פליג על זה, מ"מ היכא דכבר ראת' ב' פעמים בהפלג' של כ' שפיר הו"א דמזה ראי' דמה שראת' בכ' ניסן הוא מחמת הפלג' ולא מחמת יום החודש קמ"ל דאפ"ה צריכ' לחוש ביום כ' אייר וכ"ז בלא ראת' בר"ח אייר, אבל בראת' בר"ח אייר אין ראיה על הפלגת כ' ימים דהא כבר שינתה גם הפלגת כ"א ולא הוי ס"ד כל כך שנעקר בשביל זה החשש של כ' בחודש, והשתא מיושב שפיר גם קושיית הטו"ז דנקט בט' אייר בין ראת' בין לא ראת' דהשתא אנן קיימין דמה שלא ראתה בר"ח אייר הוא רבותא לענין שאם ראת' בט' עדיין צריכ' לחוש ליום כ' משום יום החודש, כן נרא' לענ"ד נכון בס"ד:
ובעיקר פלוגתת הש"ך עם הרמ"א והטו"ז בוסת הפלגה אם ראתה בנתיים אי חשבינן מיום הראיי' דבנתיים כדעת הש"ך בס"ק ל"א, או חשבינן מיום ראי' של הפלג' אחרונ' כדעת הרמ"א והטו"ז, לכאור' צע"ג מדין המבוא' בשו"ע סעי' י"ב כגון שראת' בר"ח ניסן חוששת לר"ח אייר ואם לא ראת' עד ר"ח סיון חוששת לר"ח תמוז הסמוך לו ואם לא ראת' בר"ח תמוז אינה חוששת לר"ח אב אעפ"י שהם הפלגת ב' חדשים כעין הפלג' ראשונ' מפני שהפסקת החודש השני ביטל' ראיית החודש הראשון וראיית החודש השלישי הוא התחלת וסת וחוששת לר"ח הסמוך ולא יותר וצ"ע למה לא תחוש משום הפלגה דמתחל' הפלג' מר"ח ניסן עד ר"ח סיון נ"ט יום וכן הוא מר"ח סיון עד ר"ח אב, וראיתי בחי' הפלא"ה שנדפסו מחדש שהקש' כן, ותי' דמיירי שראת' בנתיים, ע"ש, ונמצא מזה ראי' שיטת הש"ך בס"ק ל"א הנ"ל דכשראת' בנתיים חשבינן וסת הפלג' מיום הראי' ודו"ק, אמנם בחו"ד הרגיש ג"כ בזה והובא בפ"ת סק"ח וכתב דמיירי כגון דב' ר"ח הראשונים מלאים וב' השניים הי' א' מלא וא' חסר משו"ה אינה חוששת ליום החדש ואיה"נ דחוששת ליום שלאחריו מפני שהוא שוה להפלגה, עיי"ש ועדיין צ"ע: