אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן קסא

סימן קס

שלוכ"ט לתלמידי הרבני האברך המופלג בתורה ויראת שמים כבוד מו"ה דוד אייכלער נ"י על דבר התלמיד שאירע לו מקרה בלתי טהור שאשתו יש לה וסת למקרי הגוף חוששת בשיפולי מעיה, ויש לה כאב גדול בגבה והוא משתהה יותר מעונה בינונית ועתה הרגישה כאב במעי' ותלו שהדבר בא מחמת מאכל, ובבוקר ראתה שהיא שופעת כבשעת וסתה, ונפש התלמיד מורה לו שעבר על מצות פרישה סמוך לוסתה והנה בתוה"ש סי' קפ"ד כתב דאם עברו ושימשו בעונה הסמוך לוסת' אפי' אם לא ראת' באותה עונה מ"מ צריכים כפרה ולהפוסקים דפרישה סמוך לוסת' דאורייתא צריכין כפרה כעוברי עבירה דאורייתא ואע"ג דהית' סבור' שהכאב הנ"ל בא לה ע"י מאכל מ"מ מחשב' של שטות הית' להתיר פתח לחטאת רובץ מהיכ"ת הי' לה לתלות בזה כיון שכבר עברו לה קרוב למ' יום והאורח עדיין לא בא וגם שגגת התלמיד בזה קרוב למזיד ובודאי עולה כזדון ועיין עובדא כיו"ב בתשו' ח"ס סי' קנ"ה במי שבא על אשתו שלא בשעת וסתה ביום ל"א לראייתה ואז הרגיש' כובד באברים וזה דרכ' בכל עת זיבת דמה וכתב אף דעברו ימי וסתה ושוב אין לבעל לחוש כלל מ"מ מאחר שהרגיש' הכובד וזה וסת הגוף הי' לה לחוש לו עיי"ש וכש"כ הכא דאין לה וסת קבוע לימים כלל ומ"מ לכאור' הי' נרא' להפוך בזכותו לפי"מ דמבואר בשו"ע סי' קפ"ט סעי' כ"ד דבכל וסת הגוף אין חוששין לו אלא לשעתו כיצד הית' רגילי' לראות עם התחלת הוסת מיד אסורה כל זמן המשכת הוסת, הית' רגיל' לראות בסופו אינ' אסור' אלא בסופו וכו' א"כ הי' נרא' דה"נ דכיון דאינ' רגיל' לראות אלא בסוף הוסת אינ' צריכ' לחוש לו בתחלתו מ"מ נרא' לפימש"כ הש"ך שם בס"ק כ"א אהא דאי' בשו"ע אם אין כל הראיות נמשכת בתוך הוסת אלא נמשכת אחר הוסת אסורה מתחילת הוסת עד סוף עונה אחת, וכתב הש"ך שם בס"ק כ"א כש"כ אם מתחלת גם קודם הוסת דצריכ' לפרוש כל אותה עונה שלפני הוסת וכל הוסת, וכבר תלו עליו כל שלטי הגבורים האחרונים ז"ל דבמאי מיירי הש"ך אי בוסת הגוף גרידא איך שייך למיסר לפני הוסת דהא אינה יודעת מתי יבא לה וסת הגוף וכי תחוש בכל יום א"כ אסורה לשמש לעולם ואי בוסת הגוף בימים ידועים בלא"ה אסורה כל היום דלמא יבוא לה וסת הגוף כמבואר בסעי' כ"ה ותו מדכתב המחבר אח"כ אם א' מאלו בא בזמן ידוע משמע דמעיקר' מיירי שלא בא בזמן ידוע ובסד"ט מפרש דברי הש"ך כגון שיש לה שעה קבוע לאותה מקרה שבגופה כגון שבחצות לילה או בחצות היום וחצי שעה קודם המקר' שבגופ' דרכ' לראות דם ומבואר בשו"ע סעי' ג' דאשה קבע' וסת לשעות ולא לימים אע"ג דהתם מיירי בגוונא אחרינא מ"מ הה"ד בכהי"ג בוסת שע"י מקר' שבגופ' וא"כ בכל יום בשחרית או בתחילת הליל' הית' מותרת לשמש בלי בדיק' כדין אשה שיש לה וסת שמותרת לשמש בלא בדיק' לפני תשמיש, אבל השתא דאסורה כל העונה מחמת ראייתה דינה כדין אשה שאין לה וסת לגמרי ועכ"פ צריכה בדיקה לפ"ת, ומ"מ לשון הש"ך משמע דלענין פרישה כל אותה עונה קאמר ע"כ נרא' בכוונת הש"ך דקאי אמש"כ בשו"ע דאם היתה רגילה לראות בסופו אינה אסור' אלא בסופו וע"ז קאמר הש"ך דאם הית' רגיל' לראות גם קודם הוסת אז צריכה לפרוש כל אותה עונה אם אותו עונ' מובלעת בתוך התחלת הוסת, אבל אם לא הית' רגיל' לראות רק בעת הוסת אז אינ' אסור' כ"א בסופו וזה מדוייק הדק היטב בלשון הש"ך ועיין עוד בסימן קנ"ו ע"ד הש"ך בזה) ומעתה במאי דקמן אם דרכה לראות רק בסוף הוסת דהיינו אחר שכבר מרגשת הכאב גדול בגבה א"כ אין כאן בית מיחוש דלא עברו כלל על פריש' סמוך לוסתה למאי דאיתא בשו"ע דאין חוששין אלא בסופו אבל אם לפעמים רגיל' לראות גם מתחיל' צריכין כפרה כעובר על איסור קרוב למזיד, ומ"מ בין כך ובי"כ א"א לפוטרם בלא כלום דעכ"פ קלות הדעת הוא כיון שכבר התחילו סימני מקרי גופ' הי' להם להזהר פן יבואו לידי עביר' ומכשול דלמא יבא לה המקר' עם הוסת בשעת מעשה ועיי' לשון הקודש של הרב"י ברסי' קפ"ג שאדם מוזהר ועומד שלא יביא עצמו למקום שיבוא לעבור על איסור כרת, ע"כ עכ"פ יתענה יום אחד וירב' באמירת תהלים ביום התענית והעיקר ללמוד פסקי הלכות מה' נדה בשו"ע ובאה"ט למען ידע איך להתנהג, ולא יבא לידי מכשול ולנשים תשושי כח יש להקל בתענית ויפדה בממון ומ"מ יאיים עלי' שלא תבוא לדחות בפן ואולי להקל בספק איסור חמור והשי"ת ינחהו במעגלי צדק ואב יזדקר לפנינו שום דבר מכשול חטא ועון מעו"ע א"ס:

ומה שהקש' מעכ"ת אהא דקיימ"ל בשו"ע יו"ד סי' קצ"ח סעיף כ"ח לא תאחוז בה חברת' בידי' אלא א"כ רפתה ידה וכו' ואם הדיח' ידי' במים תחיל' שרי שמשקה טופח שעל ידי' חיבור למי המקו', והקש' מע"כ מ"ש ממה דקיי"ל בסי' ר"א סעי' ס"ב במקו' שיש בה מ' סאה מצומצמו' טבלו בו שניים בזה אחר זה אעפ"י שרגליו של ראשון נוגעות במים השני בטומאתו שהרי חסרו המים מארבעים סאה ומבואר בש"ך ס"ק קל"א משום דטופח ע"מ להטפיח אינו חיבור, א"כ גם בהאי דסי' קצ"ח נימא כן, ונרא' דלק"מ, דהא מבואר בסי' הנ"ל סעיף נ"ג הבא להכשיר מקו' שאוב ממקו' שלם שאינו שאוב אעפ"י שאינו משיקו אלא כשער' כשר, ומבואר שם ברמ"א הטעם דמהני חיבור כחוט השערה משום דפסול שאובה דרבנן וכן מבואר בר"ש פ"ו דמקואות משנה ח' עיי"ש א"כ לק"מ דבסי' ר"א דהמקו' מצומצמת יאי חסר משהו ממ' סאה איכא פסול דאורייתא משו"ה לא מהני חיבור טופח לשוי' מקוה כשרה משא"כ בהאי דסי' קצ"ח דהמקוה כשר' בלא משקה טופח ואפי' נימא דלא חשוב חיבור למקוה אין כאן פסול אלא משום חציצה ומיעוט אפי' מקפיד אינו חוצץ אלא מדרבנן לזה שפיר אמרינן דטופח שעל ידי' הוי חיבור למקוה ואין להקשות הא הרמ"א מביא בסי' ר"א דיש חולקין וא"כ הו"ל להגיה כן גם בסי' קצ"ח לק"מ התם טעמא דיש חולקין משום דס"ל כלו שאוב דאורייתא, אבל בפסול דרבנן לכו"ע טופח להטפיח חיבור וכן מבואר בש"ך ס"ק קי"ז עיי"ש, ועיי' בסי' ק"ך בסעיף ב' במאי שהצריך שם הרמ"א דוקא שילחלח ידיו במי מקוה ובש"ך וטו"ז שם מה שהאריכו בזה, ובס' מטה יונתן להגאון פלתי כתב דבר חדש בכוונת הרמ"א דמש"כ רמ"א שלחלח ידיו במי מקוה אין כוונתו כדהבינו הש"ך וטו"ז אלא ר"ל שנתן ידיו תחיל' תחת מי מקו' ואח"כ בעודה תחת מים בלי שום תלישה נוטל הכלי בתוך ידיו ואז לא הוי חציצה כיון דלא נתלש עדיין שם מקוה עליו ולא נתבטל כיון שעכ"פ עדיין משקה טופח עליו משא"כ אי הוציא מתחילה ותלש המים ממקום חיבורו דאז ליכא שם מקוה עליו וחיבור למקוה נמי לא הוי דמשקה טופח אינו חיבור ודבריו תמוהים דהא מבואר בשו"ע סעיף נ"ג דבדרבנן מהני השקה אפי' כחוט השערה ודו"ק:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה