ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן קס
שפעת שלומים, חדות ימים ושנות עולמים, למע"כ תלמידי, הרב החריף ובקי מופלג בתוי"ש מו"ה חיים יודא נ"י מו"צ בק"ק מאקעווע יע"א יקרת מכתבך הגיעני על נכון וכו' וע"ד שאלתך וז"ל באשה שיש לה וו"ק ובתוך הזמן הרגיש' זיעזוע הגוף והנעעת איברים כדרכ' בכל הראיות והורית לה דינו של התה"ד המובא בסי' קפ"ח וסי' ק"צ וכאשר התחילה לספור הז"נ ראתה כתם על חלוקה בתוך ג' ימים ראשונים ובזה ל"י מה אדון בי' דלענ"ד דינו של התה"ד לא חמיר לדידן מכתם המבואר בפ"ת סי' קצ"ו ס"ק ח' בשם הדג"מ דבסופרת על כתם תולה בתוך ג"י וכן בתבעוה לינשא ונתפייסה א"כ י"ל כ"ש בדינו של התה"ד דיש מקילין בו לגמרי כמו שהובא בפ"ת בשם הרדב"ז וכן בס' תשובה מאהבה סיים ע"ז מאחר שהיא רק דרבנן אורוי מורינ' מדרש לא דרשינן א"כ לא חמיר מרואה כתם דתלינ' בתוך ג"י ראשונים אתו"ד, הנה דינו של הנודב"י אינו מוסכם, והב"ש באהע"ז סי' ס"ג סק"ב הביא הוכח' ברורה דאפי' בבעלת כתם לא תלי' בג"י ראשונים ממש"כ התה"ד דכתם פחות מכגריס תולין אפי' תוך גי"ר, דאל"כ אין לך אשה יכולה לטהר לבעלה דאין לך סדין שאין עליו גם מאכולת ואיס"ד דבכתם תלינ' גם בגי"ר א"כ שפיר יכולה לטהר אע"כ דגם אם תשב ז' נקיים על הכתם נמי לא תוכל לתלות בגי"ר וכ"כ המחהש"ק בסי' קצ"ו דלדברי המקילין בכתם צ"ע ליישב ראי' הב"ש הנ"ל והנלענ"ד בזה די"ל בכוונת התה"ד ע"ד שכ' בתשו' חמד"ש והובא בפ"ת דאם מצאה כתם על דבר שאינו מק"ט, או על בגדי צבעונים גם בגי"ר לא חיישינ' כיון דזה לא הי' בכלל גזירת כתמים, דדוקא במידי דבעינ' לתלות שפיר אמרינ' דיותר מסתבר לתלות בגופה אבל בדבר שאינו מק"ט דלאו מטעם תלי' אתאינ' עלה, לא איכפת לן מה דתוך ג"י הוחזק מעיינה פתוח סוף סוף חזינ' דלא הרגישה עיי"ש, א"כ האי טעמא גופא שייך נמי למימר בכתם פחות מכגריס וי"ל דזה כוונת התה"ד כיון דמחמת הטעם דא"כ אין לך אשה טהורה לבעלה לא גזרו חכז"ל על כתם בפחות מכגריס, א"כ לא צריכין לאתוי עלה מטעם תלי' לכן גם בגי"ר אין לחוש וא"כ אין ראי' מתה"ד דלא כהמנח"י ודג"מ הן אמת דדין הנ"ל שהביא בפ"ת בשם החמד"ש צלע"ג דהא כבר הוכיח החוו"ד בסי' קצ"ו ס"ק ג' דדם בלא הרגשה נהי דטהור מדאורייתא מ"מ סותר מיהת מדאורייתא דבעי' שלא תהי' טומאה מפסקת ביניהם, א"כ נהי דאם מצאה כתם על בגדי צבעונים בימי טהרתה א"צ לאתוי עלה מטעם תלי' כיון דאפי' אם חזית מגופה טהורה מאחר דלא הרגישה, מ"מ בימי ספירת ז"נ ע"כ צ"ל הטעם דמטהרינ' כתם על דבר שאינו מק"ט ועל בג"צ משום דתלינ' דהדם מעלמא אתי, וכיון דגי"ר לא תלינן דאתי מעלמא שוב יש לחוש גם במצאה כתם על דבר שאינו מק"ט ועל בג"צ מ"מ נ"ל בכתם פחות מכגריס שפיר קאמר התה"ד, די"ל דעיקר הטעם דתלינ' בכתם דאתי מעלמא, אמרינ' בנדה דף כח' משום דאית לן הוכחה דאי מגופה קאתי' על בשרה איבעי' לה לאשתכוחי, וי"ל דבגי"ר כיון דוהחזק מעיינה פתוח לא מהני לן הך הוכחה, וכ"ז היכא דהדבר שקול, אבל בפחות מכגריס כיון דאין לך סדין שלא נמצאו עליה כמה טיפי דמים א"כ מצוי טפי לתלות במאכולת שפיר תלי' בגי"ר כיון דבזה לאו מחמת על בשרה איבעי לה לאשתכוחי גרידא מטהרינ' לה, ועיין בתשו' מעיל צדקה סס"י ס"ג וא"כ י"ל דזהו כוונת התה"ד, ולעולם אימא לך כשיטת המנח"י והדג"מ דביושבת על כתם תלינ' גם בגי"ר, אמנם מה שרצית ללמוד מזה דההד"נ בדינו של ת"הד הנ"ל תלינ' גם בג"י ראשונים נ"ל דאין ללמוד זה מדין כתם דעיקר טעמו של הדג"מ הוא מדמצינו שכ' הש"ך בסק"ו דבראתה כתם מהני גם בדיק' שחרית מכלל דס"ל דבכתם לא הוחזק מעיינה פתוח עיי"ש, א"כ י"ל דזה ל"ש אלא בכתם כיון דבלא הרגשה חזי' אמרינ' ודאי לא נפתח מעיינה דא"כ מסתמא היתה מרגשת משא"כ הכא אדרבא הרי הרגישה שנפתח מקורת אלא דבדקה ולא אשכחה, ולשיטת התה"ד הנ"ל חיישינ' שנאבד במיעוטו:
א"כ אנן מחזקינ' בזה שנפתח מקורה, ושוב אדרבה הא מבואר בסעי' ב' כל כמה דבצר ימי ראייתה חיישינ' יותר ומחזקינ' לה יותר בפתיחת מעיינה ממה דחזי' טפי דהא אפי' למאן דס"ל דבדיקת שחרית נמי מהני מ"מ בלא ראתה רק יום א' לא מהני בדיקת שחרית משום דמעיינה פתוח א"כ ה"נ כיון דעכ"פ נפתח המקור לו יהי' דאינו אלא לטיפה א' מ"מ פתוח מיהא הוי ע"כ אין ללמוד דין זה מדין הכתם, ומה שעלה דעתך לצדד בזה לפמש"כ הנודב"י מהדו"ק סי' מ"ג בטעמא דחומרא דר"ז משום דחיישינ' שנא ראתה בג"י זאח"ז ושהה בפרוזדור וצריכה ז"נ ומשום שלא לחלק בין ראיי' מרובה לראיי' מועטת לכך החמירו בנ"י על עצמן דאפי' בט"ד כחרדל יושבת ז"נ וא"כ בדינו של התה"ד דעיקר החשש היא רק על ט"ד כחרדל ונאבד ממנה, מעיקר הדין לא הי' צריכה רק ששה והוא ומהיי"ט הי' אפשר דגם ה' ימים לא צריכה משום חשש פולטת כיון דסגי אף אם תסתור יום א' וכש"כ די"ל לעניין גי"ר א"ד, הנה מלבד דעיקר הדבר אין לו שחר כלל ממנפ"ש כיון דאתה מטמאה משום חשש שראתה טיפת דם כחרדל ונאבד ובמצא ט"ד לפנינו ע"כ אתה צ"ל שלא לחלק בין ראי' מרובה לראי' מועטת א"כ אין מבוא כלל להקל בדין זה, דה"נ מטמאינ' לה מחמת חשש ט"ד כחרדל, ותו נראה עפי"מ שהקשה בסו"פ על דין הנ"ל מש"ס נדה דף ס' ע"א דטהורה אינה תולה בשומרת יום בשני שלה דכי הדדי נינהו ופירש"י דאף היא בחזקת טהרה עיי"ש וקשה הא לא הוחזקה להיות פוסקת ג"י והא הטהורה יכולה לתלות כתמה במכה וש"י כנג"י אין יכולה לתלות ואיך הם כהדדי, והיא קושי' עצומה, תו הקשה הא אפי' בנדה דאורייתא אם בדקה עצמה בשני לנדתה, ושוב לא בדקה עד יום ח' אפי' מצאה טמאה אין מטמאין למפרע דאמרי' אוקמה בחזקת טהרה והשתא היא דחזאי והא לא הוחזקה ג"י שפסק דם המקור, ש"מ דבבדקה פ"א ולא מצאה הוחזקה בפסיקת דם עיי"ש, ובתשו' ח"ס סי' קס"ה רצה ליישב עפי"מ דהקשה הני ג"י מאי עבידתייהו יהא סגי בג' בדיקות של שחרית וערבית דהיינו בדיקה של הפסק טהרה, ושחרית וערבית שלאחריו הרי ג' בדיקות והעלה עפ"י קושיי' הפלתי הנ"ל ותי' הפלתי דמיירי בראת' ג"י דצריכה ג"י למיעקר אלא דבפשיטות לא משמע דמיירי דוקא בראתה ג"י, וכ' הוא דודאי מיירי בסתם נשים מיהא עיקר חומרא דר"ז אפי' רואה ט"ד כחרדל משום דחיישינ' שיצא בג"י ונשאר בביה"ח הו"ל זבה גדולה נמצא אנו מחזיקין כל נשי דידן כאלו רואה ג"ר בג"י א"כ שפיר צריכה ג"י להפסיק להחזיקה במסולקת דם וא"כ זה דוקא אחר חומרא דר"ז ולק"מ קושיית הפלתי הנ"ל מהש"ס דמיירי קודם חומרת ר"ז את"ד הח"ס ז"ל והנה אם הי' סברתך נכונה דבדינו של תה"ד הנ"ל אין כאן חשש שיצא בג"י ונשאר ונשאר בבה"ח, א"כ הי' לנו טעם נכון להקל בזה בגי"ר עפ"י דברי הח"ס הנ"ל אבל כבר כתבנו דאין זה סברא כלל כיון דע"כ חיישית שמא הי' כאן ט"ד ונאבד א"כ הי"ל כט"ד דעלמא אלא דעיקר דברי מרן הפלתי והח"ס ז"ל בזה אינם מובנים לי, מה טעם יש בה וכי מפני שראתה ג"י צריכה ג"י למעיקרי' א"כ אנן נמי נימא אם ראתה ז' ימים רצופים צריכה ז' ימים להחזיקה במופסקת דם ותו דאנן איפכא שמעי' לה בש"ס נדה דף ס"ח ע"ב בראשון לא שאלתי עיי"ש דמוכח שם בש"ס דכל מה שנתוספו ימי ראייתה טפי מהני בדיקתה אח"כ להחזיקה במופסקת דמים יעויי"ש באופן שקושי' הכו"פ הנ"ל עצומה אבל האמת בזה יורה דרכו כמש"כ הס"ט בשם הרשב"א דדוקא בנדה היא דאמרי, דמעיינה פתוח משא"כ בזבה אעפ"י שראתה אינה בחזקת מעיי"פ דהא כל י"א יום ה"ז בחזקת טהרה משום דהיא בחזקת מסולקת דמים ואף דהשתא ראתה אמרי' מה שראת' ראת' ולא תרא' עוד לפי"ז הא דבעי' ג"י להחזיקה בחזקת פסוקת דם המקור דוקא בנד' משא"כ בזבה, וא"כ תו לק"מ מרבי דלא תלי' בש"י בשני שלה וא"ל כיון דהא דהצריכו הפוסקים ג' ימים היינו משום חששא דשמא היא בימי נדתה וא"כ לא צריכה נקיים, ז"א דהשתא דהחמירו בנ"י ע"ע להצריך ז"נ על ט"ד אפי' הוי ברירה לן שהיא בימי נדתה, ונקטי' חומרא דימי נדה וימי זיבה אפי' בחומרא דסתרי אהדדי אתו"ד הס"ט ובדבריו מיושב מה שנתקשה הח"ס ז"ל לפימש"כ התוס' ריש גיטין דהיי"ט דנאמנת האשה משום דאינה בחזקת רואה, א"כ עכ"פ בגי"ר לא תאומן ולפי"ד הס"ט ניחא דממנפ"ש בימי נדה אין נפק"מ בנאמנות שלה ובימי זיבה הרי היא בחזקת מסולקת גם בגי"ר, עכ"פ יוצא לנו מדברי הס"ט דכל עיקר חומרא דג"י הוא משום דכדי שלא לחלק בין ראי' לימי נדה וליומי זיבה ובין ראי' לראיי' נותנין עליה חומרי נדה וחומרא זיבה, א"כ ה"נ כל שמטמאין אותה מחמ' חשש ראיי' ט"ד, אפי' תימא כדבריך דל"ש בזה החשש שמא יצא בג"י מ"מ לא פלוג ומהיי"ט גופא החמיר הב"ש בשם מהרל"צ גם בכתם ובכלה משום לא פלוג עיי"ש, ובענין מה שהקשה הח"ס ז"ל הני ג"י מאי עבידתייהו כבר מבואר בביאורי הגרא"ו, מקור לזה ממתני' דפ"א דזבים כל ג"י חיישי' לצחצוחי זיבה עיי"ש, וראיתי בתשו' ברית אברהם סי' נ"ח כ' גם בנידון דרמ"א סי' קפ"ז ס"ד במרגשת שהדם בא מהמקור וא"י אם הוא ממכה שבמקור שבתחלת ראיי' טהורה אך בשעת וסתה או בעונה בינונות מטמאי' לה משום הסברא דוכי לעולם לא תטמא בכהיי"ג יש להקל אח"כ בגי"ר לתלות גם ברואה ממש, וא"כ לכאורה יש ללמוד מזה ק"ו בנ"ד אבל אחרי העיון להא נמי ל"ד דהתם היינו טעמא משום דעיקר הראיי' נמי הי' ראוי לתלות במכה אלא משום דא"כ לא תטמא לעולם היא דמטמאינ' לה משא"כ בנ"ד דחיישינ' כט"ד שנאבד ובאמת לפימש"כ לעיל גם בדינו של הברית אברהם יש לפקפק הרבה, ולהלכה ולמעשה יש להתיישב אבל עכ"פ בדינו של התה"ד הנ"ל לא מלאני לבי להורות קולא בענין זה, והגם דהאחרונים הרבו להשיב על דין זה, הלא הגאון סדרי טהרה הביא בשם חידושי הרמב"ן פ"ק דנדה דף י"ב דמייתי בשם ר"ח שם מפורש יוצא כדינו של התה"ד הנ"ל וכן היא בחי' הר"ן שם, ועיין בהגהות המחהש"ק הנספחים ביור"ד ד"וו סס"י קצ"ד מש"כ שם דבהרגישה שנפתח מקורה אף דלא מצאה דבר טמאה נדה והבא עלי' בכרת והביא כן בשם הנודב"י מהדו"ת סי' קי"ט, אבל באמת שם לא כ' אלא דאפי' לתה"ד אי אפשר שיטמא טומאת ודאי כלל יעויי"ש אמנם לפימש"כ בהגהות מהר"ש לאנדא שם עה"ג דהתה"ד נמי ל"ק אלא במרגשת פתיחת פי המקור וגם זיבת דבר לח א"כ כל כחיי"ג דנ"ד שלא הרגישה כ"א פתיחת פי המקור הי' אפשר להקל עכ"פ לענין תליית כתם בגי"ר אמנם היות שדבריו מיוסדים על מה שהניח ליסוד מיוסד כשיטת הנודב"י מהדו"ק סי' נ"ה דל"ב כלל הרגשת פ"פ המקור רק הרגשת זיבת דבר לח והרגשת פ"פ המקור אינו מעלה ואינו מוריד עיי"ש אבל באמת אנו אין לנו אלא דברי מרן בתשו' ח"ס סי' קס"ז שהעלה להלכה למעשה דזד"ל לאו הרגשה היא ושכן קיבל ממורו הגאון רנ"א זצ"ל וגם להגאון החו"ד בסי' ק"צ, הגם דזדל"ח הוי הרגשה דאורייתא מ"מ לדידי' לא שמעי' דהרגשת פ"פ המקור לאו הרגשה, וא"כ נקטי' דברי התה"ד כפשטן דלא כהגאון מהר"ש הנ"ל וממילא בנידון השאלה כל שנזקקת לספור ספירת ז"נ, לא תלינן כתם בגי"ר שלא לחלק בין זה לרואה ט"ד כחרדל ממש כנלענ"ד: