ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן קנט
שלוכ"ט לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי משנתו זך ונקי כש"ת מו"ה שמעון ג"ל נ"י דומ"צ בק"ק האלמין יע"א:
יקרת מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו, באשה שרגילה לראות עלי עד הבדיקה טיפים קטנים אדומים, והם נלקטים במחט מן העד הנקראים בלשון הפוסקים קרטין וגם היתה רגיל' להרגיש כאב, אך זה כשנים וכשלשה שבועות שלא הרגישה מכאב ההיא, ומחמת קרטין אלו א"י לטהר עצמה לבעלה, הנה כבר האריכו בזה רבותינו בעלי תשובות אשר מפיהם אנו חיים וא"א לעמוד על כל קוץ וקוץ, ע"כ אמרתי נקיטנא מדבריהם חומרי מתניתא מה שנוגע לשורש ההלכה והנה היכא דאיתנייהו קמן ואפשר בבדיק', הדין פשוט ומבואר בסי' קפ"ח ס"ד דהבדיקה ע"י בדיקת פושרין או ע"י מיעוך בצפרניו והגם דדין זה אינו פשוט אלא ביצא ממנה כמין צורת ברי' כמו שערות וקליפות, אבל אם היא גוש בעלמא תלי' בפלוגתא דהראב"ד והרז"ה ובשו"ע שם ס"ו יש בזה ב' דיעות וההמ"ג כ' שכן הוא גם שיטות הרמב"ם דגם בלא צורת ברי' נמי מהני בדיקת פושרין והגם דדעת הש"ך שם להחמיר מ"מ כבר העלי מרן בתשו' ח"ס סי' קנ"ט דגם קרטין הנ"ל הם בכלל כמין עפר דקתני מתני', ומעשים בכל יום מורין כן בבי מדרשא וכן הוא הלכ' רוחת בישראל שאין להרהר אחרי', ואין זה ענין למחלוקת הטו"ז בסי' קצ"א עם הח"צ בקרטין הנמצאים בתוך השתנה עיי"ש דהח"צ החמיר וכ' דהסומך על הטו"ז בזה מתיר איסור כרת דהתם מיירי שהקארוין לא נבדקו, א"כ נבדקו ונמיחו דלדעת הש"ך ס"ק י"א שם אפי' נמוחו טהורין בנמצאו עם המ"ר עיי"ש, מיהא היכא דנאבדו בלא בדיקה א"נ א"א ללקטן מן העד מחמת קוטנם ודקותם בזה נפלן ברבוותא ותלי' אי הבדיקה היא חיובית, וכל כמה דלא בדקינן מחזקינן להו בדם ממש, א"כ פשוט דהיכא דא"א בבדיקה טמאה מספק אבל אי נימא דבדיקה אינה אלא לחומרא כל היכא דאיכא לברורי מבררינן, א"כ כיון שנאבדו או שא"א לבודקן מטהרינ' להו, ולכאור' נרא' הוכח' ברור' דהך בדיק' היא מעיקר הדין, והוא מהא דאמרינן בנדה דף כ"ב דאמרינן תטיל למים אם נמוחו טמאה ואמר ר"ל ובפושרין פירש"י דאי בדק בצונן ולא נמוח לא מטהרינן לה בהכי דדילמא אי הי' בפושרין הי' נמוח עיי"ש משמע בהדי' דבדיקה מעכבת בדיעבד אלא שמצאתי בתשו' בית אפרים סי' מ"ט שכ' דאין לדייק מלשון זה די"ל כוונתו דלא מטהרינן לה בבדיקה זו אלא צריך לחזור ולבדוק בפושרין, אבל אחרי העיון אינו נרא' דא"כ למה הוצרך רש"י לאשמעי' כן פשיטא כיון דאמר בפושרין מהיכ"ת תיסגי בצונן כל כמה דעדיין נוכל לבדוק בפושרין, א"ו דכוונ' רש"י דבפושרין דקאמר היי' לעיכובא דכל כמה דלא בדק בפושרין לא מטהרינ' לה והוצרך לפרש כן דסד"א כיון דקתני אם נמוחו טמאה, ול"ק איפכא אם לא נמוחו טהורה הוי ס"ד דהבדיקה הוא לחומרא, משו"ה פירש"י דאי בדק בצונן ולא נמוח לא מטהרי' לה בהכי דהבדיקה הוא לעיכובא ותו נ"ל הוכחה לזה דהא מלשון הגמרא משמע דהרופאים בעצמן אמרו שתטיל למים דהא קתני חכמים שאלו לרופאים ואמרו להם שומא יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין שערות אדומות תטיל למים אם נמוחו טמאה וכ"כ בתשו' שבו"י ח"ג סי' ק"ו דהרופאים בעצמן אמרו כן דיש לדון שיש לה נכה או שומא שממנה מוציאה כעין שערות, ומ"מ יש מציאות שהוא דם ממש ע"כ אמרו ג"כ שתטיל למים ועי"ז יתברר הדבר, משא"כ אם נאמר שאפי' בלא שום בדיקה נמי תלינ' בהנ"ל והבדיקה אינה אלא לחומרא משום דקיי"ל כל היכא דאיכא לברורי א"כ אין זה ענין כלל להרופאים ומה הי' להם לומר תטיל למים וכי עליהם הוטל לדון ולהורות ולא הם אדונים בדבר הזה א"ו דהרופאים בעצמם אמרו כן משום דאע"ג דיש מציאות שבא מחמת שומא או מכה מ"מ יש נמי מציאות לאידך גיסא שהוא דם גמור וא"כ מוכח דהבדיק' היא לעיכובא, וכ"ה משמעו' לשון השו"ע בס"ג שכ' והוא שתטיל החתיכות במים פושרין ולא נמוחו והגם דבשו"ע סעי' ד' כ' להיפוך טמאה והוא שיהי' נימוחים בתוך מעל"ע מהתם ליכא למשמע מנה, די"ל משום דבעי למתני עלה, ואם הם קשים כ"כ עד שאינו נמוחים טהורים יעיי"ש אלא שראיתי בתשובת ב"א סי' נ"ט ס"ל נמי דבדיקה זו אינו אלא לחומרא והביא ג"כ הוכחה שכיון עלי' גם מעכ"ת מלשון המשנה מדקתני תטיל למים אם נמוחו טמאה, ול"ק איפכא אם לא נמוחו טהורו משמע מזה סתמא להקל אלא כיון דאיתא קמן צריך לכתחילה בדיקה במים והביא בשם הרשב"א בחידושיו שכ' בהדי' דמשום חשש בעלמא מטילין אותם למים ואם נמוחו חוששין להם עיי"ש מ"מ משמעות פירש"י הנ"ל משמע דהיא לעיכובא וכן צ"ל לפימש"כ הח"ס ז"ל בתשובה סי' קנ"ח ליישב קושיי' הרא"ש בתשוב' ממנ"פ אם האמינו לרופאים ל"ל הטלת מים ואי לא האמינו למה שאלו והעלה דאין לסמוך על הרופאים על גוף פרטי מה שהם שפטו בשכלם על גוף זה אבל הם נאמנים בדברים כללים שהמה מקובלים שיש כו"כ בעולם והתם בהאי עובדא דנובעין אי לאו הרופאים אפי' הניחום במים ולא נימוחו הי' טמא דדם יבש נמי טמא אע"ג דל"ש שיצא דם יבש כזה, ובשגם בצורות קליפות ושערות וחול:
הדק והי' לנו לשפוט מזה שי"ל מכה שמוציאה כמו אלה מ"מ לא היינו תולים במה שאינו מצוי אך באשר שהעידו הרופאים שששאלם על אשה זו ואמרו אשה זו מכה או שומא וכו' נהי דלא מאמינים להם על אשה ידועה, מ"מ נדע מזה דבר כללי שיש בעולם מציאות שיהי' לה מכה שממנו יוצאים צורות אלו ע"כ בכל פעם שנטיל למים ולא נמוחו תולין במצוי שיותר מצוי ממכה ושומא צורות יבשים כאלו ממה שיהי' ממקור א"ד קדשו וממוצא דברים אלו נלמוד דהבדיק' בפושרים היא לעיכובא, ושוב ראיתי הדבר מפו' בתשו' ח"ס סי' קנ"ט שכ' בהדיא דבלא בדיקה זו קשה מאוד להתיר אפי' בבדיקת מהרי"ו בלא הרגשת כאב עיי"ש והגם שמלשון זה לא משמע איסור לחלוטין אלא שקשה מאוד להתיר נרא' דלא נקיט האי לישנא אלא משום דר"ל אפי' בבדיקות מהרי"ו ויתבאר בס"ד בסמוך אבל בל"ז ובל"ז רצוני לומר בלא בדיקות פושרין וגם בלא בדיקת מהרי"ו הוי נקט לישנא לאסור לחלוטין ולענין אי נסמוך בנדון הנ"ל על בדיקת מהרי"ו והיינו בדיקה שהזכיר הרמ"א בהגהת שו"ע סי' קצ"א הנה בנודב"י במהדו"ק סי' מ"ג החליט לסמוך על בדיקה הנ"ל, יעיי"ש בסוף התשובה ומרן בח"ס כ' דקשה מאד לסמוך על בדיקה זו, ולא פריש לן טעמא דמילתא דלכאור' נראין דברי הנודב"י דודאי להיות מסופק בבדיקה זו אין להעלות על הדעת כיון דמוך דחיק לה על הרחם ודאי דם שנמצא על עד הבדיקה אינו מן המקור דאיך יעבור דם המקור דרך סמוך ויבא למטה עד שמצאתי בתשו' עטרת חכמים להגאון מהרב"פ חיור"ד סי' י"ד שכ' דהמעיין במהרי"ו סי' כ"ה יראה מבואר שלא סמך על בדיקה זו רק במעשה שנשאל שהיו מי רגלים מצערת אותה, ונמצא דם בתוך הספל, וכן מבואר בתשו' צ"צ סי' צ"ד, ומחמת שבעת שכ' הנודב"י תשובה הנ"ל לא הי' לפניו שו"ת מהרי"ו כאשר כ' בעצמו בתשובתו לכן עלה בדעתו שאין שום ספק בבדיקה הנ"ל, ויש לסמוך על זה אף כשאין דם בא במ"ר ולית לה כאב המכה והעלה כן להלכה ועיין בתשו' שם סי' ג' שכבר העידו על זה הגאון מהר"ם ברבי ונדוב"י ז"ל חיזק דבריו הראשונים, אבל בתשו' עט"ח הנ"ל כ' שאין הדעת סובל דברי מהרי"ו לזה, ואנו אין לנו רק ככתבן שלא נזכר בדיק' זו רק באשה שיש לה חולי הארין ווינד ואינה מוצאת רק אחר הטלת מ"ר, והאריך עוד לבאר ולהשיב על דברי הנודב"י במה ששפט לסברא מוחלטת כיון שהמוך דחוק לא הי' מקום לצאת, וסיים שם דבזה תנוח דעתינו במה שלא עלה בלב שום פוסק קדמון להמציא ולסמוך על בדיק' זו באשה שאין לה מכה ואינו בא עם מ"ר ודעתו של הנודב"י בטל בזה נגד כל ספרי שו"ת שהאריכו בספריהם בכל צדדי היתר ואיסור בשאלת נשים שלא יכלו לטהר לבעליהם, ומהם נשארו עגונות וגלמידות כל ימיהן ולא העלו שום מחבר להורות היתר בבדיקה זו עכ"ד, וא"כ אנן מה נענה בתרי', ומעתה צריכין לאתוי' עלה אם נוכל להמציא להיתר מחמת ס"ס וראש המדברים בזה הוא תשו' בי"ע המובא בס"ט סס"י קפ"ח דאשה שראת' קרטין ונאבדו, וא"י אם נמוחו או לאו דמותר מטעם ס"ס ספק אם הוא אדום או לאו, ואת"ל היא אדום שמא לא הי' נמוח ואע"ג שהאשה אומרת שראת' קודם שנאבד', והי' אדום מ"מ כיון שיש מראה אדום שהיא טהור אלא שאין אנו בקיאין חשוב ספיקא והביא ראי' ממש"כ הרא"ש פ' כה"י שכ' דבדורות הללו אין בקי לראות בדמים ולהפליא בין דם לדם, ואפי' בימי חכמי התלמוד הי' נמנעים לראות אותם כש"כ האידנא שאין לטהר שום דם ומראה אדמומית א"כ בנ"ד היא ס"ס וכו' ומצדד עוד שם דאף דהוי ספק חסרון ידיעה מ"מ מצטרף לס"ס כשיטת המ"ב ודלא כשיטת הש"ך בסי' ק"י, והס"ט מצדד עוד משום דהוי חסרון ידיעה לכל העולם וכיון דבדורינו אין הכרה לשום חכם להפליא בין דם לדם א"כ שפיר נכנס לגדר הספקות, ולענ"ד דבריו בזה מרפסין איגרא, דע"כ ל"ק הרא"ש אלא לענין שאין לסמוך על בקיאותינו לטהר' כל שי"ל מראה אודם, אבל לאידך גיסא שאם נרא' שהיא מרא' אדום ממש איך נצטרף זה לספק שמא אינו אדום דודאי רובא דרובא כל שהיא נרא' לאדום לפי ראות עינינו ודאי מרא' אודם היא, והרא"ש ל"ק אלא אם לפי אש נשפטנו למרא' עינינו לדם טהור מ"מ אין ראוי לסמוך על בקיאתינו בזה, ועוד נרא' פשוט דאע"ג דפליגו הראב"ד והרז"ה בס' בעלי נפש אי רוב דמים באשה טמאים או לא היינו דומי' דהתם לענין א"א לפתה"ק בלא דם, דהתם מיירי דאין הדם לפנינו ואנו באים לדון בזה משום דא"א לפה"ק בלא דם, בהכי ס"ל להרז"ה דמ"מ היא בגדר הספק דילמא דם טהור היא דלא כהראב"ד, אבל היכא שהדם לפנינו והוא נרא' לנו אדום, או שהאשה אומרת כן, נרא' פשוט דאין להסתפק בזה כלל ולעשותו ספק שמא אינו אדום, וראיתי בתשו' ב"ש מהדו"ת סי' י"ד שכ' לפקפק על הבי"ע הנ"ל מצד אחר ודחה ג"כ ספק הנ"ל בב' ידים דכיון דכבר נתמעט הבקיאו' בימי הש"ס ואסרו מספק דמי לגבינות עכו"ם דלא מיחשב ספק כלל, וכמו כן בספר בית מאיר על היור"ד ס"ס קפ"ח, וראיתי בתשו' הג' מברעזאן סי' ס"ח הביא דבריהם בזה, וכ' דאין זה דומה לגבינות עכו"ם שהוסכם בימי הש"ס לאסרו דרך כלל מחמת ספק משא"כ בזה אף שהי' כמה חכמים שנמנעו מלראות דמים, אבל לא נגזור בימי הש"ס לאסור דרך כלל כל הנוט' לאדמימות, וכמה אמוראי לא החמירו וא"כ י"ל דשפיר מצטרף לס"ס, ולא ידעתי שום חילוק בזה אם הוא גזירה מימי הש"ס או אם רבותינו הגאונים והפוסקים הראשונים אשר מפיהם אנו חיים החליטו לאסור כל מראה אדמימות אבל אפי' יהיבנא לי' כן, מ"מ הדבר פשוט וברור דאם היא מראה אודם לפנינו ואפי' רק האשה אומרת כן פשיטא דאינו בגדר ספק כלל ואפי' לשיטת הרז"ה הנ"ל דודאי דמים שנראים אדום לפנינו בזה כו"ע ס"ל דרובא דרובא מה שנרא' אדום היא באמת מרא' דם אדום באופן שאני תמה אם חזי' לאצטרופי לס"ס והנה בס"ט דחה עוד ס"ס הנ"ל מטעם אחרינא דהוי הכל משם א' אם הוא דם נדה או לאו, מיהו זהו נ"ל ליישב עפי"מ שמצאתי בתשו' עט"ח סי' י"ח דבר נכון מאד שהעל' דאין בכלל ס"ס משם א' כ"א דומי' דשם אונס חד היא דכשאומרים ס' אונס ס' רצון תו א"א לומר את"ל רצון דילמא פיתוי קטנה דהא פיתוי קטנה ג"כ אונס הוא ובס' אונס נכלל ג"כ ס' קטנה, וזה כוונת התוס' שם אונס חד היא אבל בשאר ספיקות שאפשר לאומרם אפי' אין נפק"מ בשתי הספיקות מקרי ס"ס כמו דאמרי' סתם כלים של עכו"ם אב"י, ספק שמא לא נשתמש בו היום והוי טעם הקדום לפגם, ואת"ל היום שמא לא נשתמש אלא בדבר הפגום דשני ספיקות מקרי ס"ס, אע"ג דהם משם א' מ"מ כיון דאפשר לחלקם לב' ספיקות שפיר הו"ל ס"ס, א"כ ה"נ שפיר הוי ס"ס כיון דעכ"פ יש לחלקם לב' ספיקו' ע"כ משום הא לא ארי' אבל מש"כ, הוא לענ"ד ברור דספק שמא אינו אדום לא חזי לאצטרופי כל שנרא' אדום לפי ראות עינינו: והנה מרן בתשו' ח"ס סי' קנ"ט כ' נמי קולא בזה מצד ס"ס והוא אתי עלה מחמת ס"ס אחרינא, והיי' ספק דילמא לא ארגש' ואע"ג דע"י בדיק' איכא למימר שמא הרגשת עד הוא מ"מ מידי ספיקא לא נפקא, ואפי' אם נימא דכל שהוא רואה דם אמרי' חזקה דארגש' היינו דוקא בדם ממש משא"כ בקרטין כמו אלו באם אירע שנאבדו מעל העד ולא נבדקו יש לסמוך אס"ס ספק מן המכה ואת"ל דם נדה שמא לא ארגשה והו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ולכאו' דבריו בזה מחוסרין הבנה, א' את"ל דם נדה שמא לא ארגשה הא השתא דקיימינ' בהך את"ל, א"כ עכ"פ טמאה מדרבנן אע"ג דלא ארגשה, ונ"ל בכוונת הח"ס ז"ל עפימש"כ הש"ך בכללי ס"ס סעי' ט"ז היכא דיש כאן ס"ס בענין שהיא מותר מה"ת אלא שאסור מדרבנן ואיכא ספיקא מדרבנן לקולא כגון ציר דגים היכא דיש שמנינית אסור מה"ת ודגים מלוחים מותרים מטעם ס"ס ספק ם נמלחו עם דגים טמאים ואת"ל נמלחו שמא לא הי' בהם שומן, ואז צירם אינם אסור אלא מדרבנן עיי"ש, וא"כ ה"נ מה"ת מיהת מותר מטעם ס"ס הנ"ל ואע"ג דמדרבנן מיהת אסור אף בלא הרגיש' מ"מ הו"ל ספיקא דרבנן שמא מן המכה וצלע"ג ממה שכ' הטור בסי' קפ"ז בהא דקיימ"ל אם יש לה מכה תולה במכתה, והביא שם בשם הרמב"ן דס"ל שהאידנא אין תולין בדם מכתה שצריכין אנו לבדוק אם דם מכתה משונה מדם ראייתה ועכשיו אין אנו בקיאין במראות לידע אם הוא משונה אם לאו והרא"ש ז"ל פליג והכי קיי"ל דמן הסתם אנו תולין שאינו משונה עד שאנו רואין שמשונה ומ"מ לדעת הרמב"ן לשארי מיהת מטעם ס"ס ספק שמא מן המכה ואת"ל שלא מן המכה דילמא שלא בהרגשה, אע"כ כיון דרוב דמים באים בהרגש' א"כ בהך צד שלא מן המכה א"א לצרף הך ספיקא שלא בהרגש' כלל ועכ"פ אשה הנ"ל שיש לה מכה, ודאי לא גרע מהני קרטין דמ"מ לא תלינן בהך ספיקא דילמא לא ארגש' וצריך עיון גדול:
מיהא זה י"ל דדוקא בטיפים קטנים הללו היא דקאמר הח"ס די"ל לא ארגשה דבלא"ה ס"ל לבעל עה"ג בתשו' סי' כ"ב דטיפים קטנים הללו א"א לבא מן המקור, אלא דבתשו' ח"צ הרבה להשיב עליו דא"א להחליט שבודאי הם מהצדדין, עכ"פ אין לומר בהם דרובם באים בהרגשה, די"ל טפים קטנים כאלו אפשר לבא אף בלא הרגשה משא"כ בדם ממש לא חזי לאצטרופי הך ספק ואת"ל מן המקור, שמא שלא בהרגשה, דבזה שפיר י"ל דאם הוא מן המקור לא תלי' שמא בלא הרגשה כיון דרוב דמים באים בהרגשה וא"ש אלא דמ"מ דברי הח"ס ז"ל צלע"ג מצד אחר דהא אף אם דם שלא בהרגש' אינה מטמאה טומאת נדה מה"ת מ"מ הא עכ"פ ונסתר סתר מה"ת, ועכ"פ לז"ב ודאי אינו עולה כמבו' בחוו"ד ובכמה תשובות האחרונים וזהו דבר ברור כמו שהוכיחו מהא דצריכה מה"ת ז' נקיים משום דם שלא בהרגשה, וא"כ כיון שמוצאת קרטין הללו בבדיקת שבעה נקיים מה יושיענו זה שלא הרגישה, וצ"ע אם לא בצירוף דעת הרמב"ם שסובר דדם קושי עולה, והה"ד דם בלא הרגש' וא"כ אף בימי ספירתה יש ס"ס ס הנ"ל, מ"מ קשה לסמוך על ס"ס זה הלכה למעשה בלא שום בדיקה וכבר העלה בתשו' ח"ס ז"ל ס"ס קע"ו דחלילה לעשות מעשה אם לא בבדיקת מהרי"ו והגם דמלשונו נראה דמיירי בנימוחים או ביש עמהם לחלוחית דם אבל בנאבדו בלא בדיקה, או באופן שא"א לבודקם מחמת קטלותם ל"ק, מ"מ כיון דבזה אין לנו מבוא להתיר, כ"א מטעם ס"ס הנ"ל, וכבר כתבתי דבכל איזה אופן שנתפס הס"ס יש לשדי בי' נרגא, והגם דביור"ד סי' ל"ו מבואר בש"ך ס"ק ט' בצמקה הריאה דכיון דצריך בדיקה בפושרין כל מע"ל לא בקיאין מ"מ כיון דבשו"ע הדין פשוט והרמ"א לא הגיה בכאן כמו שהגיה בסי' ל"ו עכצ"ל כמש"כ בס' בינת אדם שער ביה"נ סי' ו' דעיקר הטעם שם דא"א בקיאין איזה מקרי חזרה לברייתו, אלא שהביא שם בשם הגאון ב"מ שבאמת הצ"ע מסי' כ"ו וראיתי בס' ראש אפרים סי' כ"ו ס"ק קצ"ח הרגיש ג"כ בזה וכתב לתרץ דהתם החשש שמא יהי' המים חמים יותר מכשיעור פושרין ובזה אין אנו בקיאים לכוין שיהי' במשקל מצומצם לא קר ולא חם יותר משא"כ הכא אם הם חמין יותר כש"כ דהוי בדיקה מעלי' עיי"ש ע"כ לדעתי מן הצורך להשתדל שתעשה הבדיקה עכ"פ במקצת מן הקרטין ע"י בדיקת רוק, ובאם א"א ללקטן כלל מן העד לדעתי אפשר לנסות ע"י שירוק על הקרטין בעודן על העד באופן שישאר עליו כל מעל"ע ולפי המבואר בשו"ע דשיעור החימום כמו מים שנשאבו בקיץ מהנהר ועמדו בבית א"כ בקל יש לסבב שיהי' נשאר הרוק או המים בפישורו כל מעל"ע, ואם יהיו הקרטין נמוחי' ממילא א"א שלא תתפשט קצת מהאדמימו' על עד הבדיקה שהיא לבן ויראה בו רושם אדמימות, ואם לא יהי' נראה בו שום רושם אדמימות הרי ראי' שלא נמוחו הקרטין שעל העד:
והגם דא"א להזהר שלא יהי' נאבד מקצת מן הקרטין קודם הבדיקה מ"מ נראה פשוט דמה שכ' הרמ"א בס"ס קפ"ח דאם נתמעכו או נימוחו קצתן, וקצתן לא נמוחו דטמאה, היינו דוקא אם נבדקו ולא נמוחו, אבל נאבדו מקצתן בלא בדיקה ודאי נראה פשוט דמהני ודבר זה הי' נראה בעיני פשוט וברור, אלא שראיתי בתשו' בית שלמה סי' ל' שכ' דאם נמצאו הרבה בפ"א על עד הבדיקה קשה לבדוק כולם שלא יאבדו מהם ובאמת אינו עולה הבדיקה עד שיובדק כל מה שמצאה כמבואר מלשון רמ"א ס"סי קפ"ח עכ"ל ולענ"ד כמוש"כ דהרמ"א לא מיירי אלא היכא שמקצתן נבדקו ונמוחו ושוב מצאתי בתשו' ח"ס חיור"ד סי' מ"ט מה שהעיר מדברי הרמ"א הנ"ל על המורים בבועות שבדקין דסגי בבדיקת ג' בועות ומדבריו מבוא' ג"כ כמש"כ דהרמ"א לא קאמר אלא לאפוקי אם מכל הקרטין הללו נמצא א' שנימוח והי' לדם עיי"ש:
ומ"מ אם לגודל דקות הקרטין א"א לברר ע"י בדיקה כזו, אזי מחמת שקשה לה לטהר לבעלה נסמוך אבדיקת מהרי"ו הנ"ל וכפי מה שהרחיב הביאור בתשו' בית שלמה דהיינו שבתחלה תבדוק ותקנח בפרוזדור בחו"ס עד שלא תמצא שום דבר מהקרטין הנ"ל ואח"כ תכניס לה מילדת בקיאה מוך דחוק בעומק הרחם ואח"כ תחזור ותקנח למטה שלא ימצא למטה מהמוך שום קורט ותחזיק המוך בגופה עד שתבדוק כ"פ ותמצא עכ"פ קורט א' למטה מהמוך ואז תקנח למטה מהמוך עד שיצא עד הבדיקה נקי ואז תוציא המוך מבפנים ותבדקנו ואם המוך נקי לגמרי מקרטין אז עלה בדיקה פ"א ותעשה כן ג"פ ועם יעלה בידה כנ"ל, אז אין צריך לחוש לקרטין שתמצא שלא בשעת וסת כי אינם מן המקור, וכ' בתשובה הנ"ל שבדיק' קלה היא וכבר נעשה כן ע"י פקודתו כו"כ פעמים ועלו כראוי תמיד והגם שהבאתי לעיל דבתשו' ע"ח ס"כ שלא נזכר בדיקה זו אלא בחולי הא"ר ווינ"ד בואו ונסמוך בזה על הגאון נודב"י וגם הגאון בית שלמה שהי' מגדולי המורים בדור שלפנינו מאחר דבלא"ה הרבה מן גאוני בתראי מקילין לגמרי היכא דליכא לברורי, ומכל מקום לא יסמוך על הוראתי, אם לא שיציע דברי גם לפני הגאב"ד דשם נ"י ויסכים עמי דברי הדושו"ט ושתה"ק בלונפ"ח ע"ע: