אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן קנח

סימן קנז

השם עבים רכובו, יריק ברכתו וטובו, על ראש מע"כ ידידי הרב הגאון המפורסים וכו' מו"ה אליעזר דייטש נ"י האבדק"ק באני האט יע"א: בעהח"ס תבואת השדה:

יקרת מכתב הד"ג הגיעני ע"נ וכו', וע"ד השאל' מאשה אחת רכה בשנים שתיכף לאחר החתונ' מצא' תמיד על עד הבדיק' כמין קרטין שחורים והובא העד לפניו ורצ' ללקט הקרטין מן העד ונימוחו תיכף כאבק דק באופן שא"א לעמוד על המבחן לשום אותם בעים אם יהי' נימוחים דתיכף יהי' נאבדים מחמת קטנן רק כפי שראה אותן על העד הי' סמוך לקרטין כמין ליחה עבה מ"מ לא נתברר שהליח' ההוא בא בפנים ג"כ מן המקור דאפשר שהוא מן הצדדין בפרט דבאותו מקום יש שם מסתמא לחות והלחו' ההוא נדבק על העד, וא"כ יש להסתפק אם א"א לעמוד על הבירור מחמת שתיכף נתפררו לאבק במשמוש ידים אם זה בכלל ננוח או די"ל דזה אינו בכלל מנוח דהא אפשר גם על העד לא הי' גוף אחד רק ע"י שנפגשו תיכף בשע' שיצאו על העד הליח' שיש שם בפנים נדבקו יחדיו שהיו לגוף א' ואח"כ כשנתייבש נעש' אבק כמו שהי' בפנים, זהו תורף השאל':

והנה מעכ"ת צידד להקל עפ"י מה שהאריך למעניתו בתשובתו כדי לטהר אשה לבעל', ובעי מני לעיין בשריותא דגלמודא דא כי היכא דלמטינא שיבא מכשירא והנה בריש כל מראין אומר דבנו"ד אין לבנות דייק על דין קרטין המבוא' בסי' קצ"א דהתם מיירי בקרטין הנמצאין בתוך מי רגלים ומבואר שם בש"ך ס"ק י"א דבלבדקו ונימוחו מיירי ואפי' לנה שהאריך שם הטו"ז בעובדא דידי' להתיר הקרטין ושם מבוא' דמיירי בקרטין שלא נמצא בהשתנה ה, אבל לא התיר הטו"ז רק בעובדא דידי' דסית' מרגשת כאב אלא דס"ל דאפי' אם כעת אינ' מרגשת כיון דמעיקרא בא ע"י כאב תלינן עדיין במכה, וגם בזה חולק החכ"צ בתשו' סי' ע"ג וכתב דהמיקל בזה מתיר איסור כרת והסכים עמו בס' חוו"ד סי' הנ"ל, אבל בנו"ד כפי הנרא' מהוצעת השאל' אינ' מרגשת שום כאב א"כ אין לנו בזה לדין אלא מחמת הדין המבואר בסי' קפ"ח לדמות דין הקרטין לדין המבואר שם ביצא ממנה צורות כמין ברי' או קליפות וכמין יבחושין אדומים טמא' והוא שיהי' נימוחין בתוך מעל"ע, ומריש הי' לי צע"ג הא שם לא מיירי אלא ביצא ממנה צורת ברי' אבל בענין אחר אימור דדינו כמין דין המבואר בסעי' ו' דאם אינו כמין קליפות ושערות, אעפ"י שקשה ואינה ניומח' טמא', ודיעה ראשונה שבשו"ע הוא העיקרית כמבואר בש"ך שם ס"ק ז', והמחצהש"ק נדחק בכוונת הש"ך, במה דמייתי ראי' מהש"ס ולפענ"ד כוונתו פשוט וברור, דמוכח כן מההוא עובדא דנובעין בנדה דף כ"ב ששאלו לרופאים וכו' אם נימוחו טמא' וכיון דבין כך ובין כך הוצרכו לבדיקת פושרין אם נימוחו א"כ לאיזה צורך דרשו ברופאים, אע"כ דאי לאו דהרופאים אמרו דדרך מכה הנ"ל לגדל שומא וקליפות לא היינו מתירין אפי' לא נימוחו, וא"כ ממילא מוכח דכל שאין לה עליו אלא צורת חתיכ' בעלמא לא מהני בדיקת פושרין, וא"כ הני קרטין נמי מי יימר לכאור' דלא דמי להנ"ל, עד שמצאתי בתשו' מרן הח"ס ז"ל בסי' קנ"ט דגם קרטין בכלל כמין עפר דתנן במתניתין ר"פ המפלת וכו' אם לא נימוחו טהורין אלא דעדיין צ"ע דבשו"ע סעי' ג' הנ"ל לא כ' אלא כמין קליפות או שערות או יבחושין פרט כל הני והשמיט כמין עפר דתנן במתניתין, וראיתי בס' ת"ש הרגיש בזה וכ' דס"ל להמחבר דאנו אין בקיאין אם יש לו צורת עפר, ואני הוספתי תבלין עפימש"כ הרב"י בסוס"י קצ"א ליישב דהמרדכי לא פליג עם תשו' הר"ן בדין הקרטין דהר"ן לא התיר אלא אם הוא בצורות חול ממש, והמרדכי ל"ק אלא כמין חול ובזה מודה הר"ן עיי"ש, וא"כ חזינן דכל שאינו בצורת ברי' אלא בצורת חול בהפרש קל יש חילוק בין טמא לטהור, א"כ הה"ד בצורת עפר י"ל כן, והיי"ט דהשמיט המחבר צורת עפר, וא"כ לכאורה גם בקרטין הי' לנו לפקפק אי יש לסמוך אפי' על בדיקת פושרין, אבל כבר הלכו בזה נימושות רבותינו האחרונים בעלי תשובות כולם כאחד יעידין ויגידין דדין הקרטין עכ"פ לא חמיר משערות וקליפות הנ"ל שבודאי יש לסמוך על בדיקת פושרין וכן מעשים בכל יום מורין כן בבי מדרשא, וכן הלכה רוחית בישראל שאין להרהר אחריה, מיהא היכא דנאבדו בלא בדיקה או שא"א לבודקן מחמת קטנותן תלי' אי הבדיקה הוא חיובת או אינו אלא חומרא:

והנה בעיקר דין זה בקרטין שא"א לבודק' מחמת קטנותן כבר האריכו רבותינו בעלי אסיפות בספרי שו"ת, ואנא זעירא כבר כתבתי בזה בתשובה בארוכה (עיי' בסי' שאח"ז) ושם ביררתי בראיות ברורות דבדיקות הקרטין הם מצד עיקר הדין, ואם נאבדו בלא בדיקה חליל' להקל, וכעת נרא' לי להוסיף ראי' ברור' ממה שהקש' הרא"ש בתשו' להרשב"א כיון דבש"ס אמרו על דין זה ששאלו חכמים לרופאים ואמרו ונכה יש לה במעי' וכו' א"כ אפי' אם נמוחו ג"כ טהורה דהא אפי' דם גמור תולה במכה, והנכון בזה מה שתי' החו"ד בסי' קפ"ח סק"ה דמפלת כמין שערות הוי קי"ל לחז"ל דאין המקור מגדל דברים כאלו לכן הי' רוצים לטמאות אף שלא נמוחו כמו בחתיכה לר"י במשנה ר"פ המפלת דס"ל דאף שלא נמוחו טמאה כיון דאין דרך המקור לגדל חתיכה אמרינן דע"כ דם הוא שנקרש כן וה"נ דכוותי', וע"כ שאלו לרופאים ואמרו שאפשר להמכה לגדל כעין קליפות ושערו' משו"ה התירו ע"י בדיקה, דאם לא נימוחו תלינן בגידול המכה כמו דתלינן בחתיכה שלא נימוח בגידול המקור אליבא דרבנן, וכשנימוח לא תלינן בגידול המכה, רק אמרינן דהדם הוא שנקרש וה"נ דכוותי' וכ"ש הוא דהא אם אינו ידוע דהמכה מוציאה דם לא תלינן במכה מכש"כ בזה דלא תלינן במכה רק אמרי' דדם הוא שנקרש עיי"ש, א"כ הרי קמן דהבדיקה הוא מעיקר הדין מק"ו דמכה באו"מ דכל כמה דלא אתברר לנו שהמכה מוציאה דם לא תלינן במכה ה"נ כל כמה דלא אתברר לן שהמכה מוציאה דברים כאלו שאינם נמוחים אמרי' דם הוא שנקרש, וא"כ פשוט וברור דכל שנאבדו בלא בדיקה אין מקום להקל:

ומה שרצה הדר"ג להקל בנו"ד עפימש"כ בנודב"י מהדו"ת סי' צ"ח סברא דאין ראי' ממה שהדם דבשעת וסת משונה מדם שמצאה שלא בשעת וסת די"ל שמה שיוצא בשעת וסת כבר נתבשל ויוצא בזמנו לכן הושלם מראה הדם משא"כ זה שיוצא שלא בשעת וסת ע"י הבדיקה בעומק הרחם י"ל עדיין לא נתבשל כל צרכו, ועפ"י מש"כ הח"ס בסי' קמ"ו דהא דאמרי' האי שחור אדום הוא אלא שלקה דהלקותא הוא שנשרף מחמומית אש והיינו שיש לה חולי ברחם ששורף הדם ונעשה שחור כפחם עיי"ש וכיון דפשוט הוא מסברא דלזה צריך זמן רב יותר שיהא הדם נשרף, ממה שיצא הדם צלול א"כ בנו"ד אם נימא שאלו הקרטין הם מן המקור א"כ איך אפשר שקודם זמן וסתה כבר נתבשל כל כך עד שנשרף ונעשה שחור והדם שיוצא בשעת וסתה אח"כ לא נשרף עדיין, א"ו דקרטין אלו אינם דם כלל רק איזה עפר או חצץ הבא מן הצדדים או מן הכליות לדעתי הוא דבר בטל ולא חזי לאצטרופי כלל וכלל, דדבר פשוט הוא מלבד שיש לומר דהאי דם אשתהי ברחם עד שנשרף מחמימות הלקותא ונעשה שחור, דודאי אין ברית כרותה לכל הדם שבמקור לצאת בשעת וסת ולא ישאר שם אפי' כ"ש, ואדרבא הנסיון מורה להיפוך דכמה נשים אינן יכולין לטהר עצמן כמה וכמה ימים אחר בא האורח מחמת שנשאר במקור מתמצית דם וסתה, וה"נ י"ל האי דם מתמצית דם נדות הוא ואשתהי הוא דאשתהי, ועי"ז נעשה שרוף וחשך משחור תארו ועיי' בתשו' חכם צבי סי' מ"ג דאשתפך חמימא על תשו' עבה"ג במה שרצה להתיר עפ"י דברי רופא שהטיפין הללו באין מן הצדדין שיש שם גידים דקים כחוט השערה הרבה מאוד ולפעמים כשהאשה מרובה בדמים גידים קטנים האלו מושפעים ומלאים דם הרבה וכשהאשה בודקת עצמה ודוחקת בגידין האלו איזהו מהם אזי הם נפתחים ומוציאין טפין הללו, והח"צ הרבה להשיב אפו דאף אנו נאמר שגידים הללו המוציאין טפין הנ"ל הם במקור שהוא בודאי כולו עשוי מגידין ועצבים והוא דם נדה ממש, א"כ אף אם יהי' סברתו נכונה, מ"מ הא י"ל האי דם שאינו יוצא בשעת ושת עם שאר הדמים הוא שנשאר שם בגידין שבמקור ונעשה שחור מחמת הבל השורף וע"י בדיקת האשה שדוחקת בגידין האלו הם נפתחין ומוציאין קרטין שחורים הנ"ל, ע"כ פשיטא שאין להרהר לעשות סניף מזה כלל וכלל: ובאם נבוא להקל עלי' מטעם ס"ס כפי מה שהאריך מעכ"ת, הנה כבר ביארתי בתשובה המועתקת (עי' בסי' שאח"ז) דבכל אופן שנתפוס הס"ס יש לשדי בי' נרגא, אפי' בקרטין דעלמא וכש"כ בנו"ד דלפי מה שמבואר בלשון השאלה וכפי נה שהיה למראה עיני מקצת עדי הבדיקה שנשלחו לי הי' נרא' כאלו העד צבוע משחרורית הקרטין הרי קרוב לודאי שהקרטין אלו נמוחי' ומש"כ הדרכ"ת לקולא כיון דלא נתברר שהליחה ההוא בא מבפנים ג"כ מן המקור דאפשר שהוא מן הצדדין דמסתמא יש שם ליחות באו"מ והליחו' הוא שנדבק על העד דבר זה אין לו שחר, מאי נפק"מ אם הליחות הוא מן המקור או מן הצדדין עכ"פ ע"י הליחות נמיחו הקרטין עד שנצטבע ממנו העד, ע"כ אפי' אם נתפוס שיטת הס"ט שמקיל בקרטין דעלמא מחמת ס"ס כמבואר באריכות בספרו סי' ק"צ ס"ק צ"ה עיי"ש, מ"מ בנו"ד מה יושיענו זה, ע"כ לא נשאר לנו בזה צד קולא אלא אם נסמוך אבדיקת מהרי"ו וכפי מה שהרחיב בתשו' בית שלמה הנ"ל, ותעשה כן ג' פעמים ואם יעלה בידה על נכון שוב אין צריך לחוש כקרטין שתמצא שלא בשעת וסת כי אינם מן המקור, וכתב בתשו' הנ"ל שבדיק' קלה היא וכבר נעשה כן על ידי פקידתו כמה וכמה פעמים ועלו כראוי תמיד, וגם שהבאתי בשם תשו' עט"ח שאין לסמוך על בדיקה זו אלא בנמצא דם בהשתנה, מ"מ כדאי המה הגאון בעל נודב"י וגם הגאון בית שלמה שהיו מגדולי הורא' בדור שלפנינו לסמוך עליהם במקום עיגון, וטוב מזה ומזה שהרופא חנם ית"ש ישלח דברו וירפאיה וטהרה ממקור דמיה, ובזה אחתום בכל חותמי ברכות אוה"נ דושו"ט ושתה"ק:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה