ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן קנב
בדין אשה שנעקר מקורה וכמין חתיכות נופלים לה בביה"ח:
בשו"ע סימן קפ"ח, וכן אשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכות בשר נופלים לה בביה"ח טהורה וכו', וכתב שם הש"ך ס"ק ח' בשם הב"ח דצ"ע לענין מעשה אם יש להקל כיון דגם דעת התוס' כפירש"י עיי"ש, וראיתי בתשו' ח"ס סי' קמ"ה טעמייהו דהפוסקים כשי' הר"ש שהביא הרא"ש דלא כרש"י ותוס', משום דפירוש הר"ש מוכרח מהסוגיא דלרש"י הקשה הרא"ש ג' קושיית, ועוד קשה קושיי' המהרש"א שם, וקושיי' זו קשה בין לפירש"י בין לפי' התוס' אשר ע"כ בחרו האחרונים בפי' הרא"ש בשם השר מקוצי עיי"ש, ולפענ"ד נראה בס"ד ליישב בשיטת רש"י בטוב טעם ודעת, עיי"ש בסוגיא ר"פ המפלת, בעי מיני' ר' ירמיה מר' זירא הרואה דם בשפופרת מהו מי אמרי' בבשרה ולא בשפופרת או דילמא בבשרה מבע"ל מבפנים כבחוץ, אמר לי' בבשרה ולא בשפופרת, ופריך והאר"י משום רשב"י המפלת חתוכה קורעה וכו' לימא שפופרת תנאי הוא, דתניא המפלת חתיכה אעפ"י שמלאה דם אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה וכו' הא דם נדה ודאי טמאה אפי' בשפופרת, אמר אביי בשפופרת כו"ע לא פליגו דטהורה כי פליגו בחתיכה, מ"ס דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ומ"ס אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, ופירש"י דבפלי פלוי פליגו דלת"ק בפלי פלוי טמאה ולרבנן אפי' בפלי פלוי טהורה, והרא"ש הקשה ע"ז ג' קושיית עיי"ש ועיקר הקושיי' כיון דאביי לא בא לחדש בדבריו אלא לחלק בין שפופרת לחתיכה ופליגו בחתיכה כדפליגו מעיקרי, א"כ לא הוי צריך למימר אלא בשפופרת כו"ע לא פליגו דטהור כי פליגו בחתיכה ועיי"ש עוד אינך קושיית, והנראה לפענ"ד בס"ד, דבלא"ה תמיה לי עוד לפירש"י תמיה נשגבה, דהא בתוס' שם בד"ה הא דם נדה טמאה אפי' בשפופרת, הקשו מנא לי' הא אימא הא דם נדה טמאה משום דפלי פלוי, וקרינן בי' בבשרה כדמשני אביי לבסוף, אליבא דפירש"י, ותירצו דמשמע לי' למקשה דרבנן פליגו אמאי דאר"א בהדיא ואי דם נדות טהור בשפופרת א"כ לא הוי פליגו רבנן אמאי דקאמר ר"א בהדיא, ותמיהא בעיני דלפירש"י אין זה התירוץ מספיק דהא רש"י מפרש הא דקאמר ר"א אם יש עמה דם טמאה היינו דפלי פלוי א"כ רבנן דסברי אין זה דם נדות פליגו אמאי דקאמ' ר"א בהדיא והדרא קושיי' התוס' לדוכתה ופליאה בעיני שלא הרגישו בזה המפורשים, תו תמוה מה שפירש"י בד"ה כ"ע ל"פ דטהורה דאין דרך ראייה בכך, דהא מעיקרא הוי ס"ל טעמא דשפופרת משום בבשרה אמר רחמנא דבעי' שיצא מבית הרחם בלא חציצה כמבואר בסוגיא, ולא משום דאין דרך ראיי' בכך וא"כ מאי דוחקי' השתא לאפוקי ממה דהוי ס"ל מעיקרא, וראיתי במהרש"ל דמוחק כל דיבור רש"י בזה, וגרס כו"ע לא פליגו דטהורה דדייקינן לישנא דקרא, ונרא' טעמו מחמת קושיי' זו, ולפענ"ד נרא' בס"ד דאין צורך למחוק כל הספרים, וחלקי אמר' נפשי ליישב שיטת רש"י שפיר, דהנה לעיל פריך הגמרא והאר"י משום רשב"י המפלת חתיכה קורעה אם יש בה דם אגור טמאה ואם לאו טהורה, ומ"ש משפופרת ומשני הכי השתא התם דרכה של אשה לראות דם בחתיכה הכא אין דרכי' של אשה לראות דם בשפופרת, ופירש"י כיון דדרכה לראות דם בחתיכה הלכך בבשרה קרינן בי' דמב"מ אינו חוצץ, מבוא' מזה דס"ל דאי הוי, דרך ראי' אינו חוצץ ולפי"ז בהא דמייתי ברייתא דר"א אומר אם יש עמה דם טמא' ואם לאו טהור', אעפ"י שמלא' דם תמוה כיון דע"כ לר"א נמי דרכ' לראות דם בחתיכה היכא דמלאה דם אמאי לר"א טהורה דאין לומר משום חציצה דהא מב"מ אינו חוצץ וע"כ צ"ל דטעמא דרשב"י לאו משום דמב"מ אינו חוצץ, אלא דס"ל דמבבשרה לא ממעטינן אלא שמטמאה מבפנים ולא מבחוץ ולא ממעטינן מני' חציצה וממילא בשפופרת נמי טמא' ושוב לרבנן דר"א דפליגו עליו בפלי פלוי, ולא ממעטי' מבבשרה מאי דממעט ר"א, נהי דלדידהו כי היכא דאמרי' הא דם נדה ודאי טמא אפי' בשפופרת ה"נ הו"מ למימר אבל בשפופרת טהור' מ"מ מהיכ"ת נימא כן כיון דלרשב"י ע"כ ל"ס לי' הך דרשה דבבשר' למעט חציצה מהיכ"ת נשוי שלשה מחלוקת בדבר, אלא ודאי דרבנן ס"ל נמי בשפופרת טמא', וס"ל בהא כרשב"י ומיושב שפיר קושיי' התוס' הנ"ל, וע"ז מתרץ אביי בשפופרת כו"ע לא פליגו דטהור', ולא כדהוי ס"ל מעיקרו טעמא דשפופרת משום חציצה דא"כ רשב"י ע"כ פליג אהך דרש', דהא מב"מ אינו חוצץ ליכא למימר דא"כ מ"ט דר"א אלא טעמא דשפופרת משום דאין דרך רואה בכך, וא"כ רשב"י ככו"ע דאם יש בתוכה דם אגור היי"ט דטמא' משום דדרכ' לראות בכך ובפלי פלוי פליגו ר"א ורבנן אי דרכה לראות דם בחתיכ' בכהי"ג, והשתא א"ש הא דהוצרך רש"י לאסוקי אליבא דאביי טעמא דשפופרת משום דאין דרכ' לראות בשפופרת, וממילא נתיישב שפיר קושיית הרא"ש למה לי' לאביי לפרש טעמא דפלוגתיי' בחתיכ' לא הו"ל למימ' אלא בשפופרת כו"ע לא פליגו דטהור', ולהנ"ל מיושב כיון דבא לחדש טעמא דשפופרת משום דאין דרך ראיי' בכך ע"כ הוצרך לפרש טעמא דר"א דמטהר בחתיכ' דמלא' דם ודו"ק היטב:
ומה שהקש' המהרש"א על התוס' בד"ה כי פליגו דמפרשי פלוגתיי' דר"א ורבנן בחתיכ' כעין שפופרת, דלא פליגו חכמים אדרש' דבבשר' דקאמר ר"א בהדיא והמתרץ ע"כ לא חש לסברת המקש', א"כ אמאי לא שבק המתרץ סברת המקש' דפליגו בפלי פלוי, ולא פליגו חכמים אדרש' דבבשר' דקאמר ר"א בהדיא, כסברא דמקש', נרא' לפענ"ד בס"ד דבלא"ה תמוה לתי' התוס' דפליגו בשפופרת של חתיכה ולר"א טמא' משום דדרכ' של אשה לראות בכך ולא הוי חציצה, הא אנן איפכא שמעינן לה לר"א דהא אמר אעפ"י שמלא' דם אם יש עמה דם טמא' ואם לאו טהורה וכן הקשה המהר"ם לובלין האיך משמע מרבנן דמטמאי בחתיכה העשוי כמין שפופרת דמדבריהם תשמע טפי דמטהרי, דהא אמרי אין זה דם נדות ותי' דמדרבנן נשמע לר"א מדקאמרו אין זה דם נדות מכלל משום דאין דרכה לראות בחתיכה העשוי כמין שפופרת מכלל דת"ק דקאמר ולא בחתיכ' היינו דוקא חתיכה של בשר שמלאי דם הוא דממעט ולא חתיכה כמין שפופרת עיי"ש, וי"ל יותר דמאי דקאמר ר"א אם יש עמה דם היינו הדם הוא בחלל החתיכה דהוא ממש חתיכ' העשוי כשפופרת, דלא ממעט מבשר' חתיכ' כעין שפופרת, ורבנן סברי אין זה דם נדות ולא איצטריך קרא למעוטי וע"כ קרא אתי למעט חתיכה עשוי כעין שפופרת ודוק היטב, וא"כ שפיר פליגו רבנן בהדיא אמאי דקאמר ר"א בהדיא, באופן דהסוגיא מתיישבת שפיר בין לפירש"י בין לפי' התוס' ושפיר קאמר הב"ח והש"ך דצ"ע למעשה אם יש להקל בדין זה נגד רש"י ותוס' דלפירושם דין זה שבשו"ע דהוא שי' הרא"ש אנני מוכח מתוך הסוגיא ודו"ק: