אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן קמט

סימן קמח

שלוכ"ט לכבוד תלמידי האהוב והחביב והנחמד הרבני האברך המופלג בתור' וי"ש, איש חמודות כש"ת מו"ה ירמי' ה כי' בק"ק ביטושקיף יע"א (וכעת דומ"ץ דק"ק סלאטווינא יצ"א) מכתב יקרתך לנכון הגיעני, ואגב חביבותא פניתי מכל טרדותי להחיש תשובתי במוקדם, ע"ד שאלתך אודות אשה אחת שאחר לידתה ראתה מ"ת ב"פ והרגישה צער וכאב גדול עשתה כדין המבואר בשו"ע סי' קפ"ז שצריכה לעסוק ברפואות קודם שתתחזק ג"פ ותיכף נסעה כרופא מומחה ישראל ובדקה כמשפט הרופאים ע"י מראה הנקרא מוטטע"ר שפיגע"ל ואמר שמצד א' נעקר קצת מהאם ע"י חבלי לידה ובצד א' מהאם מצא מכה מליא מוגלא וגם שתי נשים שהיו עמה המה ראו כן וגם ראו שתחב לה מוך נקי באו"מ ונתלכלך בדם ואמר שהמכה הנ"ל ומוציא דם, והרופא הנ"ל נתן לה רפואות שהיתה עוסקת בהם איזה חדשים, ושוב היתה אצל רופא הנ"ל, וחזר לבודקה ע"י מראה ואמר שנתרפאית לגמרי וגם אז היתה עמה אשה אחת ואמרה שגם היא ראתה כן, והנה פשיטא לך שמותרת נבעלה, דהא עדיין לא נתחזקה, ומ"מ נסתפקת לפי דין המבואר בשו"ע סי' קפ"ז ס"א דאפי' בראיה אחת צריכה למיחש מיהת לפרוש בל"ט וכהחוו"ד א"א לה לחזור להתירא דליל טבילה לעולם אסורה כ"א בעברה ושימשה אז באיסור, עתה נפשך לשאול הגיע אם גם באשה זו הדין כן זה תורף שאלתך, ומתחלה אען ואומר דמה שרצית לעשות סניף להיתר מתשו' אמונת שמואל שהובא בבאה"ט ס"ק כ"ד ומובא ג"כ בפ"ת ס"ק מ"א דבלא הוחזקה ג"פ מותרת לשמש גם בלי"ט ביתא והגם דנתלית באשלי רברבי הנ"ל שהביאו כן בשם אמ"ש לפענ"ד שגגה יצאה מלפני השליטים האדירים האלו וכבודם במקומם מונח, ואבאר לך זה הנה המחבר בסעי' י' כתב וז"ל הרואה דם מ"ת מותרת לשמש פעם שני' כשתטהר מיהא מיחש חיישינן חדא זימנא אחר ראי' כגון שראתה פ"א או פעמיים בליל של טבילתה כשתגיע טבילה אחרת צריכה לפרוש ליל של טבילתה, ואין צריכה לפרוש ליל של טבילה שלישית דכל שלא קבעה וסת לא חיישינן אלא חדא זימנא, ועיי' טו"ז ס"ק י"ד ומתוך דבריו משמע לי' להאמ"ש דס"ל דתלינן ברואה דם מ"ת בלי"ט דאמרי' הטבילה גרמה והו"ל מורכב מתשמיש וטבילה, והה"ד אם ראתה ג"פ בליל טבילה מ"מ אינה אסורה אלא לי"ט ולא ביום שלאחריו וע"ז תמה האמ"ש דמי הגיד לנו דהוסת הנ"ל הוא מורכב מטבילה ותשמיש דילמא תשמיש לחודא גרם כדמשמע פשטות לשון השו"ע והפוסקים דרואה ג"פ מח"ת אסורה לעולם אפי' ראתה בלי"ט, ומתוך כך העלם בתש' אמ"ש דבאמת הדין כן וגם השו"ע סובר כן ומגיה בדברי השו"ע דבלא"ה הלשון תמוה במש"כ ליל של טבילה דהאי של מיותר ואין לו שחר, אלא דמיירי דבליל טבילה שמשה בהיתר רק בלילה שני' של טבילתה ראתה ובזה א"א לה לתלות כ"א במקרה הזמן, וכן צ"ל בשו"ע ליל שני של טבילתה ראתה, ובזה א"א לה לתלות, ופ"א חוששת כשתגיע טבילה אחרת לחזור ולפרוש ליל שני של טבילה:

ואם קבעה ג"פ הוי וסת קבוע זה תוכן דברי תשו' אמנ"ש הנ"ל נמצינו למדין דע"כ לא פליג אלא ממה דמשמע מלשון המחבר כמו שהוא לפנינו וכ"מ מהטו"ז דרואה דם מ"ת בלי"ט הו"ל וסת מורכב מתשמיש וטבילה, אבל הא דמבואר דאפי' פ"א צריכה לחוש לוסת של אותה לילה ע"ז לא עלה על דעת אמנ"ש לחלוק, והא ראי' דלדידי' דמיירי דבלי"ט לא ראתה כ"א בלי"ש שלאחר הטבילה באמת צריכה לחוש ליל שני אפי' לא ראתה רק פ"א, ועיי' בס' מחהש"ק על ה' נדה שהביא דברי האמנ"ש בביאור ותמצא כדברי באופן דהבאה"ט והפ"ת נתנו מכשול בזה להמענינים להמעיינים לפום רהיטא וכבודם במקומם מונח ומ"מ נרא' לפענ"ד דאיכא סניף גדול להתירא בנו"ד, דהנה לפימשכ' הש"ך בס"ק ל"ה ברואה דם מ"ת הו"ל כונו וסת דקפיצה דין זה שבשו"ע סעי' י' תמוה מאוד כמו שהקשה בחוו"ד הא טבילה ודאי כקפיצה דמיא כמו שהוכיח הראב"ד בס' בעה"נ מהך איתתא דכל אימת דסלקא מטבילת מצוה עיין חוו"ד רסי' קפ"ט, ואיס"ד דתשמיש ג"כ כקפיצה דמיא מהיכ"ת יהיה לה קביעת וסת לטבילה ותשמיש אטו וסת שנקבע מחמת שני אונסין מגרע גרע משנקבע מחמת אונס א', וכיון שכל שאינו וסת קבוע בג"פ א"ח לו בפ"א א"כ אמאי תיאסר כשמגיע ליל טבילה שני' וראיתי בתשו' יעב"ץ, שבאמת מהיי"ט גופא פליג על המחבר בסעיף י', ותימא איך אפשר לדחות הלכה פסוקה בשו"ע בגילא דחיטתא, ואם צריך ע"כ לדחות חד א מקמי חבירתא נדחה קילתא מקמי חמירתא, ונאמר דודאי הדין שבשו"ע ס"י אמת אלא דהמחבר ס"ל דתשמיש לאו כוסת מחמת קפיצה דיינינן לי' אלא כמו אכילת פלפלין כדמשמע מדברי התוס' בנדה דף ס"ו, כדהו כ"ח באמת בחו"ד הנ"ל דלא כש"ך ס"ק ה', אלא דמ"מ דברי הש"ך מיהא תמוהים וחלילה לשוי' כנעלים מדין מפורש בשו"ע ע"כ נראה לפענ"ד דאדרבה משם ראי' להש"ך דהנה כ"כ מה שהקשה האמנ"ש על לשון השו"ע דקאמר בליל של טבילתה ולא הול"ל אלא בליל טבילתה ולדידי קשי' עוד קושיי' חמורה, לפימשכ' החו"ד בס"ק י"ד לחדש דכל אשה הרואה דם מ"ת בלי"ט אפי' זמן רב אח"ת אסורה לעולם לשמש בלי"ט משום עונה הסמוכה לוסת עיי"ש מילתא בטעמא, א"כ מאי ארי' דנקט בשו"ע סעי י' בשעת תשמיש הא דין זה נוהג אפי' זמן רב אחר תשמיש, ע"כ נ"ל בס"ד דלשון השו"ע מדוקדק הדק היטב, דאיהו ס"ל באמת כהש"ך ס"ק ל"ה הנ"ל, וא"כ יקשה על הגמיי' שממנו מקור דין שבשו"ע ס"י הא הו"ל וסת הנקבע מחמת אונס וכש"כ מחמת שני אונסין דאין חוששת לו בפ"א, והמחבר תי' זה בדקדוק לשונו הצח במאי דנקט ליל של טבילה דבהכי מיירי באשה שיש לה וסת קבוע, וממילא דליל טבילה נמי זימנא קבוע לה ליום מיוחד והו"ל כוסת הקבוע לאונס ולימים דחוששת לה אפי' בפ"א והיינו דקאמר המחבר כשיגיע ליל של טבילת' כלו' לילה המיוחד לטבילתה חוששת לו, והיינו עפי' משכ' הש"ך ס"ק ל"ה דכל רואה דם מ"ת אפי' פ"א חוששת לוסת החודש, ומדוקדק בזה מה שיש לתמוה לכאור' על המחבר מ"ש דנקט בסעיף י"א לאשמעינן דחוששת לוסת הדילוג בראתה מחצי שנה לחצי שנה,, ולא אשמעינן נמי דחוששת לוסת החודש אע"כ דכבר קמ"ל זה במה דאיתא בסעיף י' דאסורה כשיגיע ליל של טבילתה דהיינו וסת החודש ע"ד שפירשתי, ונקיט לה בכהי"ג ולא אשמעינן כפשוטו דחוששת לוסת החודש דקמ"ל רבותא דאפי' נקבע ע"י שני אונסין נמי צריך לחוש להרכבה דוסת לחודש ולפי"ז איה"נ אם אירע ליל טבילה שלא בזמן הקבוע לימי החודש איה"נ דאינה חוששת בפ"א, וניחא בזה עוד מה שיש לתמוה על השו"ע במש"כ ואי"צ לפרוש ליל של טבילה שלישית דכל מידי דלא קבעה וסת ל"ח אלא חדא זימנא ולכאורה תמיה מאוד הא כל וסת אינו נעקר אלא כעין שנקבע א"כ הא דאין צריכה לפרוש ליל של טבילה שלישית היכא משכחת לה, והחוו"ד הרגיש בזה וכתב דבאמת לא משכחת לה אלא באיסור כשעברה ושימשה ליל של טבילה שני' אבל לשון השו"ע א"א להלום כן דהא מפורש יוצא מלשון הקודש של המחבר דצריכה לפרוש ליל של טבילה שני' ואי"צ לפרוש ליל של טבילה שלישית משמע בהדיא דאפי' פירשה בליל של טבילה שני נמי אי"צ לפרוש ליל של טבילה שלישית ואין מקום לנטות ופירוש זה א"וו כדפרישית דמיירי דליל טבילה קבוע ליום מיוחד באופן דצריכה לחוש שמא ראייתה מורכב מתשמיש וטבילה ויום החודש וכיון דעבר עכ"פ יום החודש ולא ראתה, שוב אינה חוששת להרכבה והגם דעדיין צע"ג כיון דאינו כעין שקבעתו אין נעקר היכא דלא עברה ושימשה וכן הרגיש בדג"מ על הש"ך ס"ק ל"ה עיי"ש דהא מבואר בסי' קפ"ט ס"ק כ' דאפי' בוסת המורכב מקפיצה וימים נמי בעינן שיהא נעקר כעין שנקבע מ"מ י"ל ברואה דם מ"ת קיל כיון דאיכא נמי ספק צדדין, כמבואר בפוסקים, והשתא ניחא נמי הא דנקט המחבר בשעת תשמיש דאיה"נ אם ראתה מופלג מתשמיש נמי צריכה לחוש כשיגיע יום המיוחד לטבילתה, אלא דבזה כיון דא"א לספוקי בדם צדדין איה"נ דאסורה גם בליל של טבילה שלישית אא"כ יעקר ע"י תשמיש כעין שנקבע וזה לא משכחת לה כ"א באיסור ומ"מ דברי הש"ך שרירין וקיימין דוסת דתשמיש הוי כמו קפיצה וא"ש בס"ד, ועפ"י דרכנו למדנו דהמחבר בשו"ע נמי לא קאמר דצריכה לפרוש אלא אם קבעה לה יום מיוחד לליל טבילה באופן דאיכא למימר, שמורכב מאונס דתשמיש וימים וא"כ בנו"ד דל"ש וסת המורכב לימי החודש דהא קיימ"ל אין אשה קובעת וסת בימי הנקה באמת לא שייך דין זה שבשו"ע סעי' י' כן נראה לפענ"ד בס"ד, ואין לומר א"כ אפי' ברואה ג"פ מח"ת נמי נימא דאם הוא ליום מיוחד הו"ל וסת המורכב לאותו יום ואינה אסורה אלא ליום המיוחד וכן ס"ל באמת להמנח"י ס"ק ל' עיי"ש, ובאמת מסתימת הפוסקים לא משמע כן כדהוכיח בחו"ד ממה שנדחקו לפרש ברייתא דאם יש לה וסת תולה בוסתה ולא פירשו כהנ"ל משום דבג"פ שאני דאיכא נמי חשש ממלאה ונופצת משא"כ בפ"א דאכתי ל"ח לחולי דממו"נ ואין לנו אלא חשש דילמא אית לה וסת דתשמיש, בזה שפיר אמרי' דלשיטת הש"ך דהו"ל כמו וסת מחמת אונס איך לה לחוש בפ"א אלא ליום המיוחד לה וא"כ בנו"ד היו' ראוי להתיר אפי' בלי"ט כדפרישית בס"ד, ומ"מ למעשה לא נסמוך על זה כיון דבאמת החוו"ד חולק על הש"ך והוכיח מהתוס' דף ס"ו דתשמיש כאכילת פלפלין דמי' ובוסת כזה חוששת לו אפי' בפ"א, מ"מ נ"ל דבנו"ד בלא"ה איכא טעמא רבא להתירא דהא נתברר ע"י רופא שמכה הי' לה באו"מ, ונהי דרבותינו האחרונים חוכים בזה להחמיר בענין נאמנות הרופאים בפרט רופאי זמנינו מ"מ בני"ד הלא הרגישה כאב גדול בשע"ת והו"ל רגלים לדבר כמשכ' הרמ"א סוסעיי ג', ובלא"ה אין אנו צריכין בזה לעדות הרופא, אלא נבא ונסמך אתשו' מהר' יוחנן שבהג"ה שערי דורא המובא בנקה"כ שכתב וז"ל דאפי' להמרדכי שס"ל דצריך שתדע שמכתה מוציא דם התם לפי שאין רוב מכות ראויות להוציא דם אבל אחר לידה ידעינן דרוב מכת לידה דרך להוציא דם וכל לידה מוציאה דם מרובה עד שנדע שתחי' המכה שלא יצא דם ממנה ע"י מגע ודוחק איכא למיתלי בלידה עיי"ש, ומהיי"ו באמת פסק הרמ"א דלאחר לידה אינה אסורה מחמת רואה דם מ"ת עיי"ש, ונהי דהתם בעינן שהוחזקו ביאות של היתר אחר ביאות של איסור אבל בלא ביאות של היתר לא תלינן בלידה, והכא לענין חששא דלי"ט הו"ל פ"א כמו התם לענין ג"פ לאוסרה לעולם, מ"מ רגלים לדבר איכא לסמוך על דברי הרופא שאמר שיש לה מכה, בפרט שגם נשים המה ראו כן הגידו, ואף היא אומרת שהרגישה כאב גדול ומה שפקפקת מחמת שהרופא לא ידע בבירור שהמכה מוציאה דם, הנה כיון שהיא אינה יודעת בבירור שהדם בא מן המקור אין צורך שתדע בבירור שהמכה מוציאה דם, כמבואר ברמ"א והגם שהש"ך בס"ק כ"ב פליג על הרמ"א כבר הסכים בפלתי שם עם הרמ"א, וכן בנוב"י סי' מ"ח הסכים עם הרמ"א, ותו דהש"ך לא פליג אלא באשה שאין לה וסת, אבל באשה שיש לה וסת ורואה שלא בשעת וסת בלא"ה אין צריכה שתדע שהמכה מוציאה דם כל שלא באנו לדין אלא מחמת רואה דם מ"ת ולא מחמת טהרת אותה ראי' בעצמו ומבואר בנוב"י מהדו"ת סי' קי"ג בימי מניקתה קיל טפי מאשה שיש להוסת ושלא בשעת וסתה עיי"ש: מיהא ע"ז יש לפקפק דהא מבואר בש"ך ס"ק כ' דאין להתיר אלא לבעלה ומשום חשש עיגון והכא לענין חששא דלי"ט גרידא ל"ש חשש עיגון וא"כ י"ל דגם באשה שיש לה וסת צריכה שתדע שמכתה מוציא דם, מ"מ מבואר בסדינו ס"ק שכ' דאף שכאב אינו כמכה מ"מ לענין זה מהני הכאב היכא דידעה בודאי שיש לה מכה רק שאיי אם מוציא דם אם בכל פעם שכואב לה המכה מוצאה דם אזי מסתמא המכה מוציאה דם, ומה גם שבתשו' הגהש"ד שבנה"כ שהבאתי לעיל מבואר בהדיא דכל שהמכה הוא מחמת לידה הו"ל מכה שבידוע שמוציאה דם וא"כ יפה אמר לך אותו חכם דבזה ל"ש חשש איסור בלי"ט, ומה שפקפקת עוד דהא בבדיקת שפופרת היכא דנמצא דם בצדדין נמי טעמא דתלינן במכה, ומ"מ כתב החוו"ד דלענין חששא דלי"ט לא מהני בדיקת שפופרת א"כ ה"נ בני"ד אין דמיונך עולה יפה, התם טעמא דחו"ד משום דאזיל לטעמי' דביאור בארוכה בבאורים ס"ק ג' דאף שמצאה דם בצדי השפופרת אין ראי' דדם זה מן הצדדין הוא דהא קיי"ל דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו, ואינה מותרת אלא מטעם וסתות דרבנן ומותרת מטעם ספק צדדין, אבל אין ראיה מבדיקת שפופרת לעקור הוסת עייי"ש משא"כ הכא כיון דתלינן במכה המוציאה דם ומעיקרא לא באנו לדין עלי' מחמת וסת אין לה לחוש כלום, וכ"ש שהרופא אמר שכבר נתרפאית מהמכה, ונהי דרופא זמנינו אין להם נאמנות יותר מרופאי עכו"ם דאפי' בלא נתחזקה א"נ לומר שנתרפאית, מ"מ הא מבואר בשו"ע סעי' ח' אם ניכר שהועילו הרפואות מועיל אף ברופא עכו"ם וא"כ ה"נ אם כבר שמשה ולא הרגישה כאב הרי הוכחה ברורה שנתרפאית מהמכה, וא"כ אין לה לחוש תו כלל, כן נראה לפענ"ד בס"ד והשי"ת יראינו נפלאות מתורתו, ויצילנו מכל מכשול וטעות, אורו ואמתו המה ינחוני ויביאוני אל הר קדשו בקיבוץ נדחי ישרא' בימינו בקרוב כעתירת לונ"פ הדושו"ט וש"ת וחותם בכל חותמי ברכות: חוסט אור ליום ד' פ' בשלח תרנ"ה לפ"ק:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה