אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן קמח

סימן קמז

בדין אם יש לסמוך על הרפואה ברואה דמ"ת בשו"ע סי' קפ"ז ס"ח אם תרצה להתרפאות צריך שיהי' קודם שתתחזק, אבל לאחר שתתחזק יש מסתפקין אם מותר לסמוך על הרפואה לשמש אח"כ, וכתב הש"ך בס"ק כ"ח בשם הב"ח מיהא נראה דאם רופא זה עשה רפואה לאשה אחת קודם שהתחזקה ונתרפאה יכולה אשה אחרת לסמוך עליו אף לאחר שנתחזקה בשלש פעמים ומותרת לשמש פעם רביעית לאחר רפואה ע"כ, והוא תמוה לרבים אם זו לא נתחזקה בחולי מהיכן הוחזק זה לרופא וכן תמה בס' חוו"ד, ובתשו' ח"ס ס' קע"ה, ונ"ל ליישב בס"ד עפימש"כ בשו"ע סוף סעי' הנ"ל ואם תראה אשה שפסק דם וסתה וראייתה ע"י רפואות וניכר שהועילו יש לסמוך גם על רופא עכו"ם, ועיי' מחהש"ק דמפרש לשון זה דה"ק דפסק דם וסתם ע"י חולי, וע"י הרפואות חזר לה אורח כנשים, וא"כ יתפרשו שפיר דברי הש"ך והב"ח כגון דאשה אחרת נמי פסק דם וסתה, וקבעת לה וסת מחמת אונס אחר כגון לקפיצה או לטבילה ושוב הועילו לה הרפואות שפסק הוסת שקבעה לה מחמת אונס וחזר לה וסת קבועה יכולה אשה אחרת שקבעה נמי וסת לתשמיש לסמוך על רפואתו הנ"ל דכי היכא דהועילו הרפואות שיפסוק וסת שמחמת אונס הנ"ל ככה יפסוק גם וסת זה, מיהא למה שהמציא הנודב"י דאשה שלא הי' לה וסת קבוע ועכשיו קבעה לה וסת שאינה אסורה משום רואה מ"ת א"כ בכהי"ג בלא"ה שרי' ולא צריכת לסמוך על נאמנות הרופא, ע"כ נראה דיש לפרש לשון השו"ע לאידך גיסא דהרופא נתן לה סממנים להפסיק דמיה, וראינו שהועילו שחדל לה עי"ז אורח כנשים, אז יכולה גם היא לסמוך על זה, וזה הפשוט בהבנת השו"ע, עד שהי' תמוה בעיני על המחהש"ק מה ראה להוציא הדברים מפשוטין, ונ"ל עפ"י מה דידוע מחכמי הטבעים דלכשפסק לה אורח כנשים אז תעמוד מלדת, וסממנים שנותנים לה להפסיק הדם נדות כוס עיקרין המה לה, ע"כ אם תפרש לשון השו"ע כפשוטן דאם תראה שפסק דם וסתה וראייתה וכו' והי' משמעותו דלכתחילה יש לה לעסוק ברפואות כנ"ל להפסיק דמי ראייתה ובאמת קיימ"ל באבן העזר דאסורה לשתות כוס עיקרין, משו"ה פירש הגאון מחהש"ק לשון השו"ע לאידך גיסא דע"י רפואות, חזר לה האורח בזמנו כן נ"ל ברור בכוונתו בס"ד, מ"מ יהי' הפירוש בהשו"ע איך שיהי' עכ"פ דברי הב"ח יתיישבו שפיר עפ"י הנ"ל, ועפי"ז יש ליישב על נכון קושיי' חמורה שהקשה בסד"ט ס"ק ח' על הרמב"ם דלבעל ג' נמי לא מהני בדיקת שפופרת כיון שכבר הוחזקה להיות רואה מחמת תשמישו ממש"כ הרמב"ם בפי' מה"ג הי"ג המוציא את אשתו משום שרואה דם מ"ת לא יחזור משום קלקולא שמא תתרפא ויאמר אלו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי מגרשה, הא לשיטתו לעולם אסורה לזה שנתגרשה מחמתו, ולכאורה י"ל דוקא בדיקת שפופרת ס"ל להרמב"ם דלא מהני למי שהוחזקה להיות רואה אצלו, אבל אם נתרפאית מודה הרמב"ם דשרי' גם לזה, אלא דמלשון הרמב"ם מוכח דאף בזה לא שרי' לבעל שכבר נתחזקה שכ' ואסורה להנשא עד שתבריא מחולי זה כיצד בודקת עצמה לידע אם נתרפאה מביאה שפופרת וכו' משמע דהא נמי לא מהני לזה שראתה מחמתו ולמש"כ י"ל דמשכחת לה שפיר אם תראה שפסק דם וסתה מחמת רפואות שהועילה לחברתה וכה"נל י"ב בזה מודה הרמב"ם דמהני גם בבעל ראשון, וכ"מ מהשו"ע דהא לעניין אם מועיל בדיקת שפופרת בבעל א' מייתי המחבר בשו"ע סעי' ג' שני דיעות ואלו בסעי' ח' כתב בפשיטות דהנ"כ מהני משמע לכו"ע מהני גם בבעל ראשון, וכ"מ יותר מש"ך דהכריע בס"ק י"ד כשיטות האוסרין בבעל א' ובסעי' כ"ח מייתי בפשיטות דברי הב"ח, אע"כ דזה מהני לכו"ע, וא"כ קושיית הס"דט על הרמ"בם לק"מ ודו"ק:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה