אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן קמו

סימן קמה

בדין אשה הרואה דם בליל טבילתה בחוו"ד ביור"ד ס"י קפ"ז ס"ק י"ד כתב לחדש דכל אשה הרואה דם בליל טבילתה אפי' זמן רב אחר תשמיש אסורה לשמש לעולם בליל טבילה משום עונה הסמוך לוסת, דבשלמא הא דלא אסרינן לה בתחילת תשמיש משום עינה הסמוכה לוסת כיון דאית לה וסת לראות מחמת תשמיש זה ל"ק כמש"כ הטו"ז בס"ק ט"ז, דלא מפקינן לה מבעלה משום חשש וסת שאיננו קבוע, משא"כ בליל טבילה שאין כאן רק לענין חשש יום וסת בלבד חוששת, ותמיה לי לפי"ז לשון השו"ע בסעי' יו"ד הרואה דם בשעת תשמיש וכו' מיהא מיחש חיישינן וכו' מאי ארי' דנקט בשעת תשמיש הא דין זה נוהג אפי' בראתה זמן רב אחר התשמיש, והנה למש"כ הש"ך בס"ק ל"ה דתשמיש כקפיצה דמיא ליתא להך דינא של החו"ד דהא קיימ"ל דוסת הנקבע מחמת אונס אינה חוששת לו בפ"א, אלא דמהא גופא הקשה החו"ד לשיטת הש"ך הנ"ל, א"כ האיך משכחת לה הך דינא דסעי' י' הא טבילה ודאי כקפיצה דמיא כמו שהוכיח הראב"ד מהאי איתתא דכל אימת דהוי סלקא מטבילת מצוה עיי' בביאורים רס"י קפ"ט ואי תשמיש ג"כ כקפיצה דמיא מהיכ"ת יהי' לה קביעת וסת לטבילה ולתשמיש, אטו וסת שנקבע מחמת שלי אונסין מגרע גרע מנקבע מחמת אונס אחד וכיון דכל שאינו וסת קבוע בג' פעמים אין חוששין לו בפ"א, א"כ אמאי אסורה כשמגיע ליל טבילה שנייה אע"כ דתשמיש לאו כקפיצה דמיא אלא כאכלית פלפלין כדמשמע מתוס' דף ס"ו ומשו"ה כשהוקבע לטבילה ותשמיש הוי כמו וסת המורכב לקפיצה וימים, דחיישא בפ"א כמבואר בש"ך סי' קפ"ט ס"ק מ"ח, והוא באמת תמיהא עצומה על הש"ך הנ"ל, אלא דכ"כ דלהחו"ד לשון השו"ע תמוה דנקט בשעת תשמיש, ונראה לפענ"ד בס"ד דהנה כבר תונה בתשו' אמונת שמואל והובא במחהש"ק ובתוה"ש על לשון השו"ע דנקט בליל של טבילה דתיבת של מיותר ולא הול"ל רק בליל טבילתה ומתוך כך הגיה דצ"ל בליל שני של טבילתה, ובאמת קשה לשבש כל ספרי השו"ע, ע"כ נראה לפענ"ד דבדיוק נקט כן, די"ל המחבר ס"ל כשיטת הש"ך הנ"ל וא"כ יקשה על הגהמי"י שממנו מקור דין זה שבשו"ע הא הו"ל וסת הנקבע מחמת אונס דאין חוששת בפ"א וכש"כ בנקבע מחמת שני אונסיו' והמחבר תי' זה בדיקדוק לשונו הצח, דנקט לילה של טבילתה, דהכא מיירי באשה שיש לה וסת קבוע, וממילא דליל טבילתה נמי קבוע ליום מיוחד וא"כ הו"ל וסת הקבועה לאונס וימים דחוששת לה, והיינו דקאמר המחבר כשיגיע ליל של טבילתה היינו לילה המיוחד לטבילתה חוששת לו, והיינו כמש"כ הש"ך בס"ק ל"ה דכל רואה דם מ"ת חוששת לוסת החודש, ומדוקדק בזה מה דלכאורה תמוה על המחבר, מאי שנא דנקט בסעי' י"א לאשמעי' דחוששת לוסת הדילוג בראותה מחצי שנה לחצי שנה, ולא אשמעי' נמי דחוששת לוסת החודש, אע"כ דכבר קמ"ל זה במה דאיתא בסעי' י' דאסורה כשמגיע ליל של טבילתה דהיינו וסת החודש ע"ד שפירשתי, ונקט לה בכהי"ג ולא אשמעי' כפשוטו דחוששת לוסת החודש י"ל רבותא קמ"ל דהו"א כיון שנקבע ע"י שני אונסין אין לחוש להרכבה שהוא על וסת החודש קמ"ל וא"ש בס"ד, ולפי זה איה"נ אם אירע ליל טבילתה שלא בזמן הקבוע לו בחדש איה"נ דלא מיתסרה בפ"א, וניחא בזה מש"כ המחבר וא"צ לפרוש ליל של טבילה שלישית דכל מידי דלא קבעה וסת לא חיישינן אלא חדא זימנא, ולכאורה תמוה דהא כל וסת אינו נעקר אלא כעין שנקבע א"כ לא משכחת לה הא דא"צ לפרוש ליל של טבילה שלישית אלא כשעברה ושימשה ליל ש"ט שנייה וכ"כ באמת החו"ד, אבל לשון השו"ע א"א לפרשו כן דהא מפורש יוצא מלשון הקודש של המחבר דצריכה לפרוש ליל של טבילה שנית וא"צ לפרוש ליל של טבילה ג' משמע בהדיא דאפי' פירשה בליל שני' מ"מ א"צ לפרוש ליל ג' ואין מקום נטות מפירוש זה, אלא ודאי כדפרושת דמיירי דליל טבילתה קבוע ליום מיוחד באופן דצריכה לחוש שמא ראייתה מורכב מטבילה ותשמיש ויום החודש וא"כ שפיר משכחת לה דינו של המחבר אפי' בהיתר דכיון דעבר עכ"פ יום החודש ולא ראתה שוב אינה חוששת, וכ"מ בש"ך ס"ק ל"ה, אלא שמ"מ עדיין צע"ג ועיי' בדג"מ שם שהניח זה בצ"ע דהא באמת מבואר בסי' קפ"ט בס"ק נ' דאפי' בוסת מחמה קפיצה וימים נמי בעינן שיהא נעקר כעין שנקבע, ואפשר דברואה דם מ"ת קיל כיון דאיכא נמי ספק צדדין כמבואר בפוסקים, והשתא ניחא הא דנקט המחבר בשעת תשמיש, דאיה"נ אם ראתה ז"ר אחר תשמיש נמי צריכה לפרוש כשתגיע יום המיוחד לטבול, אלא דבזה אסורה לעולם עד שיעקר באיסור כיון דבמופלג ראתה א"א לספוקי בדם צדדין משא"כ בשעת תשמיש ודו"ק ומ"מ דברי הש"ך שרירין וקיימין דרואה מחמת תשמיש כוסת דקפיצה דיינינן לי' ואין להקשות א"כ נימא ההד"נ אם ראתה מחמת תשמיש בג"פ בימים מיוחדים נמי לא מיתסרה אלא באותן הימים כמו וסת המורכב לתשמיש וימים, וכן כתב באמת המנח"י, ובאמת לא משמע כן מסתימת הפוסקים ואדרבא ממש"כ הפוסקים לפרש הא דתניא ואם יש לה וסת תולה בוסתה דמיירי שיש לה וסת לראיי' דמותרת לשמש בין וסת לוסת משמע איפכא, וכן הקשה החו"ד עיי"ש, זה ל"ק למאי דפרישית דודאי אם ראתה ג"פ אסורה לעולם אפי' אם הי' ראייתה לימים מיוחדים דהתם איכא תו חשש מו"נ, משא"כ בפ"א דאכתי לא מחזקינן לה בחולי המו"נ ואין כאן אלא חשש וסת איה"נ דלא מיתסרא אלא לאותו יום המיוחד לה, ולהנ"ל יוצא לנו דביום המיוחד לה לטבילתה שפיר קאמר החו"ד דמיתסרא אפי' בראתה רחוק מתשמיש, כיון דחיישינן שהוא מורכב מיום החודש אבל שלא ביום המיוחד בפ"א אין חוששת לה כיון דלהש"ך הוא וסת מחמת קפיצה, ודו"ק היטב, ובמש"כ אזדא נמי הך דינא שחידש החו"ד בס"ק ג' דאשה שראתה ג"פ אפי' מופלג מתשמיש נהי דלא מפקינין לה מבעלה מ"מ אסורה לשמש לעולם ב' תשמישין בלילה א' משום עונה הסמוך לוסת, ולמש"כ דהנ"ל הו"ל כוסת הנקבע מחמת קפיצה דהו"ל וסת שאינו קבוע, א"כ כיון ששומשה פ"א ולא ראתה כבר נעקר, ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה