אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן קמה

סימן קמד

בדין בדיקת שפופרת ברואה מ"ת:

א בדין בדיקת השפופרת באשה הרואה דם מ"ת אי מהני לבעל ראשון, הביא בשו"ע סי' קפ"ז שני דיעות והיא מחלוקת רש"י ותוס', ובש"ך ס"ק י"ד העלה דאין להורות בדיקה בבעל ראשון, דבהכי יש ליישב מה שהניחו התוס' דף ס"א בתימא, אבל אי נימא דמהני בדיקה בבעל ראשון א"א ליישב קושי' זו, א"ד ז"ל, וכבר נתקשו רבים וכן שלמים בהבנת דב"ק, דלכאורה אין ענין זה לזה, וכן השיגו בתשו' אמונת שמואל סי' נ"ז עיי"ש וראיתי בחוו"ד סוף ס"ק ג' שכתב לבאר כוונת הש"ך, ותורף דבריו שהוא מפרש קושי' התוס' דהגמרא הו"ל למפרך ותבדוק עצמה לאחר ביאה שניה של בעל שני כיון שכבר הי' לה ב' ביאות מב' אנשים כשתבדוק עצמה עוד בשפופרת שדומה ג"כ לאצבע יתברר שהוחזקה לכל האצבעות, וכ"ז להתוס' דשפופרת דומה לאצבע אבל לרש"י דאין שפופרת דומה לאצבע לק"מ, ודברי קדשו בזה תמוהים מאוד דהמעין בלשון התוס' יראה דא"א לפרש כן כוונת קושיתם, דהא כ' בבעל שני א"א לומר אין כל האצבעות שוין כיון דכבר הוחזקה לאותו אצבע ולהחו"ד לאו משום הכי הוא אלא משום דשפופרת הוא אצבע הג', ותו לדבריו אי שפופרת דומה לאצבע לגמרי א"כ גם בבעל ראשון תיקשי לי' אמאי לא אמרינן תבדוק עצמה בשפופרת מוחלקין, ותו דעכ"פ לבעל ג' לא משני הגמרא מידי דאין כל הכחות שוות, דמ"מ ביאה ג' תיתסר דנימא הך בדיקת שפופרת תהוי כפעם ג' אלא ודאי דגם להתוס' לא אמרינן בדיקת שפופרת לחומרא כ"א לקולא, כמו שכתב הרב"י לענין אין כל האצבעות שוות, ומה שתמה החו"ד על עיקר קושית התוס' ממה דמביא מבב"ק דנגח שור חמור גמל נעשה מועד לכל הרי דבחמורים שהוא מין שני איננו משלם נזק שלם, עד שיגח ג"פ ובמין ג' משלם נ"ש בפ"ש ובש"ס מדמה וסתות לשור מועד וא"כ הש"ס מקשה שפיר דבביאה ראשונה של בעל ג' נאסרה כיון דהוחזקה לג' אצבעות, משא"כ בבעל שני דודאי בעי ג' פעמים נגדו כמו במועד למין ב' בעינן ג"פ, והיא באמת תמיהא נשגבה ועצומה, ונראה לפענ"ד ליישב בס"ד דכוונת התוס', דכל עיקר מה שאנו אומרים דבעל שני הוא מין אחר כמו חמור לגבי שור, היינו משום דאין כל האצבעות שות, וכיון דכבר הוחזק לאותו אצבע א"כ נתברר שאצבעו שוה לענין זה, לאצבעו של ראשון, ולראשון הא כבר הוחזקה ג"פ, משא"כ התם דהחמור הוא מין אחר לגמרי ושפיר בעינן ג"פ נגדו, וזה נראה נכון וברור בכוונתם במ"ד, ודו"ק היטב:

ובכוונת הש"ך נראה לי בס"ד, דהא מבואר באחרונים דברואה דם מ"ת איכא ספק צדדין דהיינו שאם הוא מחמת חולי, איכא ספק שמא החולי היא בצדדין, והטעם דשריא לבעל ב' וג' הוא מטעם ס"ס כמש"כ הרב"י ספק שמא מהצדדין ואת"ל מהמקור שמא אין אצבע שלו דומה לשל ראשון, וא"כ י"ל דאפי' אם כבר ראתה פ"א, אכתי לא נפקא מידי ספיקא שמא לאו מחמת שאצבעו דומה לראשון אלא מחמה מקרה וא"כ צריכה שתתחזק ג"כ ג"פ, ואכתי לא מקשה התוס' מידי, וצ"ל דקושיי' התוס' דעכ"פ הי' צריך לברר ס"ס זה, ולאו מטעם הנ"ל שכתב החוו"ד משום דהשפופרת יחשב כאצבע הג' דא"א לומר כן כדפרישית אלא כמש"כ הב"ח דכל שהוא מחולי המו"נ בהמקור ל"ש אין כל האצבעות שוות, וא"כ יתברר ספק זה אי הוא מהצדדין או מהמקור, דאם תמצא דם בראשו, ע"כ מהמקור הוא, וס"ל דעכ"פ כל מה דאיכא לברורי מבררינן, והשתא נראה דלרש"י לא יוקשה קושי' זו, וצריך אני להקדים מה שנראה לפענ"ד טעמא דרש"י ל"ס לי' לסמוך אבדיקה בבעל ראשון, וגם הא דבאמת לא מחמרינן לברר הס"ס, דהו"ל חומרא דאתי לידי קולא דהא מבואר ברוב אחרונים וכן העלה החו"ד בס"ק ג' דאם בדקה בראש המכחול ולא מצאה דם בראשו, אפי' אם מצאה אח"כ בתשמישים שאח"כ מ"מ מותרת דמדלא מצאה מוכח דדם צדדין הוא, ואי אמרת תבדוק, ע"כ צריכת להקל עליה אח"כ בהנ"ל, משו"ה לא תחמיר ולא תיקול משא"כ בנאסרה לכל העולם דע"כ צריכין להמציא לה בדיקה להקל שלא תיעגן, לא איכפת לן אם על ידי בדיקה זו נצטרך להקל עליה, אף אם תמצא דם, משא"כ להחמיר עליה שלא לסמוך על ס"ס משום כל היכא דאיכא לברורי אמרי' אדרבא האי חומרא קולא היא, והשתא א"ש הא דפריך הגמרא ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי, ולא פריך בבעל שני, דבבעל שני כיון דעדיין לא נאסרה לכל העולם, ולא באנו להצריכה בדיקה אלא להחמיר משום כל היכא דאיכא לברורי אמרי' אדרבא עדיפא לן שלא להחמיר, כדי שלא להקל אח"כ, משא"כ בבעל ג' למאי דס"ד דלא אמרינן אין כל הכחות שוות, שפיר פריך הגמרא דבדידי' לאו משום חומרא הוא אלא מעיקר הדין ודו"ק היטב, וכל זה לרש"י אבל להתוס' דמהני בדיקה גם בבעל ראשון אע"ג דאתי' מני' קולא שפיר קשיא קושית התוס', והגם דהש"ך כתב בס"ק י"א טעמא דלא נמצא דם על ראשו דאימור נתרפאית י"ל היינו לדיעה א' דמהני גם בבעל א' אבל לדיעה ב' הוי טעמא כהנ"ל, ודו"ק היטב, וע"כ צריך לפרש כן גם להחוו"ד דבודאי להש"ך דטעמא דשפופרת משום דאמרינן נתרפאית ל"ש לומר כל היכא דאיכא לברורי מבררינן דהא בבדיקת שפופרת לא יתבררו כלל הני ספיקות דאנו דנין עליהם ועכצ"ל כהנ"ל ודו"ק:

ב נסתפקתי למש"כ הש"ך דאין להורות בדיקה בבעל ראשון, אם אירע שבדקה עצמה בתר ביאה ג' של בעל ראשון ולא נמצא דם על ראשו, ואיגלאי שנתעברה מביאה שלשית אם עכ"פ שריא לי' כל ימי עיבור והנקה, ונ"ל בס"ד דתליא בטעמא מאי לרש"י לא מהני בדיקה בבעל ראשון, הסד"ט והמח"השק כתבו דס"ל לרש"י כיון דאכתי לא הוחזקה לכל אצבעות א"כ א"א לסמוך אשפופרת, כקושיי' הרב"י באמת עיי"ש שמתרצים בזה קושיית הרא"ש על רש"י, ולפי שיטתם אף בכהי"ג א"א לסמוך אבדיקת שפופרת לרש"י דאימור שפופרת לא שוה לאצבע, ולהחו"ד בס"ק ג' הי"ט דרש"י משום דבדיקת שפופרת לא מהני כ"א לאפוקי מחששא דממלאה ונופצת אבל אכתי איכא למיחוש שמא קבעה לה וסת לחימוד מחמת תשמיש ומשו"ה בבעל ג' כיון דאיכא תקנת עגונות דהא כבר נאסרה לכל העולם, משו"ה כיון דעכ"פ ע"י בדיקת שפופרת נתברר דאם הוא מחמת חולי עכ"פ החולי איננו במקור כ"א בצדדין נהי דאכתי איכא ספיקא דילמא מחמת חימוד תשמיש הוא, מ"מ כיון דוסתות דרבנן ואיכא תו ספק צדדין משו"ה מקילינן מחמת עיגון בבעל שלישי משא"כ בבעל ראשון, ולפי"ז י"ל בכהי"ג דאנו דנין כיון דעכ"פ מחשש ממלאת ונופצת פלטית ע"י בדיקת שפופרת שוב לית לן בה למיחש לחששא דמחמת וסתות כיון דבימי עיבור והנקה לא מיתסרה מחמת וסת אפי' מחמת וסת קבוע וכש"כ וסת הנ"ל דהו"ל כמו הוסת הנקבע מחמת אונס כמש"כ הש"ך ס"ק, ונהי דמוחה החו"ד דאין לה לבדוק עצמה בשעת עיבור והנקה כיון דאז היא בחזקת מסולקת דמים אין ראיה ממנו על עידן דאינה בחזקת מסולקת, אבל בנו"ד הא בשעה שבדקה עצמה אכתי לא היתה מסולקת דמים י"ל דהחו"ד מודה, והנה הנודב"י מהדו"ת ס"י צ"ה בלא"ה מצדד להתיר כל רואה דם מ"ת כשהגיעה ימי עיבור והנקה כיון דאיננו קובעת וסת להאי שעתא והחו"ד פליג עליו ולשיטתו אזל דהא איכא מיהת חשש חולי דמו"כ, והכא כיון דגם מזה פלטה לו ע"י בדיקת שפופרת י"ל דמודה החו"ד, ותו נראה דאפי' בלא בדיקת שפופרת דברי הנודב"י צדקו מאוד, והשגת החו"ד תמוה בזה, נהי דאיכא מיהת חשש ממלאה ונופצת מ"מ הא איהו גופא ס"ל דכל מחמת חשש חולי איכא ספק שמא הוא מהצדדין, א"כ אכתי איכא ס"ס ספק שמא הוא מחמת וסת וא"כ בימי עיבור והנקה דלא מיתסרה מחמת וסת שפיר דמי, ואת"ל מחמת חולי שמא הוא מהצדדין דהא טעמא דשריא להבעל ב" וג' נמי מחמת האי ס"ס הוא וצע"ג על החו"ד בזה, ומצאתי שעמד בזה בתשו' נפש חיה סי' ס' עיי"ש ומה שקשה ע"ז א"כ ברואה מחמת תשמיש בימי עיבור נמי לא תחוש עיי"ש שיישב זה בטוטו"ד, ועכ"פ לענין בדיקת שפופרת שפיר י"ל דסמכינן לכו"ע בימי עיבור אפי' בבעל הראשון מיהא לטעמא דמחהש"ק והסד"ט אין חילוק, ונראה דטעם זה אינו מספיק ליישב שיטת רש"י דאי לאו מטעם הרב"י דלקולא אמרינן אין כל האצבעות שות ולא לחומרא א"כ אף בבעל ג' לא הו"ל למסמך אבדיקת שפופרת נהי דכבר הוחזקה לג' אצבעות מ"מ שפופרת איננו דומה כלל לאצבע, והו"ל כמו שהוחזק שנגח שור חמור וגמל, דודאי אם נגח אח"כ מין ד' איננו משלם נזק שלם, וה"נ שפופרת הוא מין א' לגמרי, ובגמרא מדמי וסתות לשור המועד ודבר זה למדתי מהחו"ד ס"ק ג' דקושיית הרב"י הא אין כל האצבעות שוות סובבת ג"כ בתר בעל ג' וע"כ צ"ל בטעמא דרש"י כמש"כ החו"ד וא"כ עכ"פ בנדון זה יש לסמוך אבדיקת שפופרת בדיעבד, אליבא דכו"ע, דו"ק היטב, (ג) בתשו' אמונת שמואל סי' נ"ז הביא שהמציא גאון א' לפניו בדיקה שלא בשפופרת ע"י מוך ועץ כעובי ואורך אבר אולי יהי' דם מן הצד, ואז אין צורך תו לבדוק בשפופרת ובאם תמצא דם בראש המוך אז לא תועיל הבדיקה לחומרא, וישר הדבר בעיניו והגון כדי שלא תאסור האשה הנ"ל לעולם ע"י בדיקת שפופרת יפן ואולי תמצא לה עזר ותרופה קודם בדיקת השפופרת, ובתוה"ש ס"ק ח' אף שכתב דנ"ל שהבדיקה הוא שלא לצורך ואין להרבות בדיקה בחינם שבודאי קרוב הדבר שלא תהי' בקי בהטי' ומסתמא יתלכלך מ"מ מודה אי עלתה בידה דסמכינן על הבדיקה, וכן בס' סדרי טהרה הסכים לזה, והוסיף עוד מן דילי' אופן אחר והיינו לעשות כיס מבגד פשתן ארוך וקצר כמדת אבר ולמלאות הכיס במוכין בדוחק בצורת אבר, מיהא דוקא דנמצא דם מן הצד אבל בלא נמצא כלל קשה להתיר בזה כי א"א להכניס דבר רך כ"כ בעומק ושמא אלו הי' שם הי' מוציא דם, עיי"ש, ובנודב"י סי' מ"ג לא ראה תשו' אמונת שמואל הנ"ל, והמציא כן מדעתי' דנפשי' ושוב דחהו בשתי ידים דהא התוס' והפוסקים המתירים בדיקה בבעל ראשון, מפרשים דמאי דתני בברייתא תתגרש ולא הוזכר שתבדוק דעצה טובה כדי שלא תתקלקל בבדיקה כשתמצא בראשו דתאסר לכל העולם שלא יהי' ס"ס כמבואר בפוסקים, ולדברי אמונת שמואל הנ"ל אכתי תבדוק בלא שפופרת ויועיל להתיר לבעל ראשון ולא תפסיד כלום כשתמצא על ראשו דנתל' שנתקנחה מן הצד, והוא על ראשו ואכתי תהי' מותרת לב' וג' משום ס"ס, וע"כ דדוקא בדיקה שעל ידי שפופרת מהני דדוקא עי"ז מתפעלת כמו מהתשמיש או מאיזה טעם אחר יהי' מה שיהי' ועכ"פ מוכח דלא מהני בדיקה כזו שתועיל ולא תפסיד, וראיתי גם בתשו' הרי"ם חיור"ד סי' י"ב האריך בקושיי' זו על האמונת שמואל הנ"ל איך סמך להתיר בבעל ראשון ע"י בדיקה זו הא להפוסקים דמהני בדיקה בראשון ע"כ בדיקה זו לא מהני כנ"ל והוי תרתי דסתרי, ומתוך כך המציא דבר חכמה, די"ל אין זו סברא מוכרחת שתהי' מותרת להנשא לאחר דאף שיש אפשרות שהי' מן הצד ונתקנח והוא על ראשו מ"מ דבר רחוק הוא וי"ל שאין זה ספק השקול להצטרף לס"ס להנשא לאחר רק שמועיל אח"ז בדיקת שפופרת ג"כ דכשתבדוק אחר בדיקה הנ"ל בשפופרת ג"כ ויהי' מן הצד איגלאי מילתא דמה שנומצא על ראשו הי' נמי מן הצד, ויועיל גם לבעל הראשון לדידן אבל בבדיקת המוך לחוד ונמצא על ראשו שתהי' מותרת לאחר בלי בדיקה אין לנו, ולזה שפיר כתב האמונת שמואל דמקודם תבדוק כנ"ל כיון שורצית להיות תחת בעלה הראשון ויהי' תועלת אם לא תמצא כלל או מהצד שתהי' מותרת ולא תצטרך שפופרת ואם על ראשה לא תפסיד ותעשה אח"כ בדיקת שפופרת, וג"כ תהי' מותרת לבעל ראשון, וא"כ נגד זה אין הוכחה וקושיי' כלל לשיטת התוס' למה תתגרש תבדוק עצמה בלי שפופרת דאכתי עצה טובה קמ"ל שלאחר מותרת להנשא בלי בדיקה, ואם תבדוק אף בלי שפופרת אצל בעל ראשון ותמצא על ראשה תאסור גם לאחר עד שתבדוק בשפופרת, ואם תמצא ג"כ על ראשו תאסר לכל עיי"ש, ולא זכיתי להבין דב"ק א"כ כיון דמוכח מהגמרא, דזה עצה טובה, למה המציא לה עצה שאינה הוגנת לה, ומה לה להרבות בבדיקות אם רצונה לבדוק עצמה תחת הבעל הראשון וכך יפה לה אפי' אם אפשר שתיאסר ע"י בדיקה זו לכו"ע א"כ תבדוק עצמה מיד ע"י שפופרת דממנפ"ש אם יצא הבדיקה בלא שפופרת זך ונקי כש"כ דגם הבדיקה עם השפופרת יהיו עולה בידה, ואם תמצא דם על ראשו אכתי גם בזה תהיה אסורה לכל העולם בלא בדיקת שפופרת:

בשלמא כפי המובן הפשוט א"ש דעכ"פ אייתרא בבדיקה זו דאף אם תמצא על ראשה לא הפסידה עי"ז להנשא לבעל שני וג' אף בלא בדיקת שפופרת ומייתרת דעכ"פ אפשר דתהיה מותרת גם לא' משא"כ לתשו' הרי"ם קשה, ושוב ראיתי בתשו' ח"ס ז"ל חיור"ד ס"י קנ"ח שעשה ג"כ הלכה למעשה כתשו' האמונת שמואל הנ"ל והביא כ"כ קושיי' הנ"ל דהא לשיטת התוס' מוכח דבדיקה זו לא מהני, דא"כ אמאי לא נתנו לה עצה זו, וכתב ליישב בטוטו"ד דודאי הש"ס לא בא ליתן לה עצה באיזה רפואות תעסוק ופשיטא שתעשה כל דאית לה למיעבד לברר התירא וכל הממציא דבר חכמה בזה רופא אומן יקרא ושכר הרבה יטול, אלא הואיל ובדיקות אלו אינם אלא לברר ההיתר אכן היינו אם ימצא בצדדים ולא בראשו אך אם נמצא בראשו ולא בצדדים, אינם מבררים האיסור ע"כ סדר הברייתא כך הוא אשה שראתה דם מחמת תשמיש וכבר עשתה כל האפשרי מאן דכאיב לי' כאיבא אזל לבי' אסיא ועדיין בספיקא עומד כגון שנמצא בראש המכחול וכדומה, ולא נשאר לה אלא לבדוק בדיקה המבוררת מכל ספק עצה טובה קמ"ל שלא תעשה זאת עד בעל ג' שלא תאסור אכו"ע ודפח"ח, אלא דאי קשיא לפענ"ד הא קשיא דהא ע"כ בבדיקה כהנ"ל תזהר בכל האפשרות שלא תטהו לצדדין, דבלא זה לא עשתה ולא כלום, והנה מסתמא אשה מרגשת בעצמה בחדרי בטנה אם נגעה בצדדין או לא, וא"כ שוב כשתוציא המכחול ותמצא דם על ראשה, והיא תדע בעצמה שלא נגע בצדדין א"כ מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה, ואיך נוכל לומר אח"כ דבאם נמצא על ראשה שלא תועיל הבדיקה לחומרא, ותו דאפשר אף אם תאמר שנגעה בצדדין צ"ע אם תהיה נאמנת כיון דאנו מזהירין אותה שתזהר בעצמה שלא תהא נוגע לצדדין ומסתמא כן עשתה, ואפשר נמי דאמרה בדדמי, ולא מהימני וכהי"ג שכתב הצ"צ בסוף סי' פ"ו דאם דם מכתה משונה מדם ראייתה א"נ על דם הבא מח"ת שדומה לד"מ דאמרי בדדמי, והה"נ בהנ"ל, ואפי' להח"צ דפליג בזה על הצ"צ, ונאמר דאם תאמר ברי לי שהיה נוגע בצדדין שתהיה נאמנת מ"מ איך נשיאה עצה זו שאינה הוגנת לה, דהא מסתמא תהיה זהירה בכל היכולת לבלתי נוגע בקציה, ושוב כשימצא דם על ראשו, ותדע שלא הרגישה נגיעה בצדדין תיאסר על כל העולם, ע"כ נראה לפענ"ד דלשיטות הסוברים כרש"י קשה להורות הוראה זו בבעל ראשון ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה